1. הודו: גשרי שורשים מרהיבים
במדינת מגהאליה, שנמצאת בצפון-מזרח הודו, יש תופעה ייחודית ברמה עולמית: תושבי כפרים הרריים בונים גשרים להולכי רגל משורשי עצים, שמתעבים עם הזמן, והגשרים הם חלק ממערכת שבילים שמקשרת בין הכפרים. הסרטון הבא צולם בעונה היבשה, אך בעונה הגשומה מגהאליה היא האזור הגשום ביותר בעולם. הנחלים הללו זורמים בשצף, ולולא הגשרים - הם בלתי עבירים.
2. תאילנד: נתיבי המים של בנגקוק
בירת תאילנד מפורסמת, בין השאר, בנתיבי המים שחוצים אותה. חלקם רחבים וחלקם צרים, ולאורכם נמתחות סמטאות נעימות. הנה מבט לא שגרתי על הנתיבים האלה, ועל אופציית המגורים על המים, שהם מציעים לתושבים:
3. צפון מקדוניה: הכפר שאבד בזמן
תופעת הכפרים הננטשים והנטושים מאפיינת את אירופה המזרחית (אם כי כפרים ננטשים גם במדינות מערב אירופה הדועכות דמוגרפית), וזאת בעקבות הנהירה של תושבים החוצה, לחפש את מזלם בערים גדולות במערב. מי שנשאר, אם נשאר, הם זקני הכפר. מקום שממחיש היטב את התופעה הוא ויטולישטה, שנמצא במדינת "צפון מקדוניה" (לשעבר מקדוניה, לשעבר חלק מיוגוסלביה), שהוא יישוב שננטש כמעט לחלוטין.
4. קירגיזסטן: איך בונים יורט ב-13 דקות?
היורט מאפיין את מגורי הנוודים במרכז אסיה, וקל לנייד אותו ממקום למקום. כאן, בקירגיזסטן, רואים את התהליך בשיא היעילות והמהירות - היפוך מוחלט לאיטיות הבנייה של מגורים מודרניים (בישראל למשל).
5. גרמניה: רכבת הרים להולכי רגל
לצד מפעלי תעשיה שהפכו לאתרי אקסטרים, הוקם על גבעה נישאה מתקן ה-Tiger and Turtle, המתכתב עם מראה מתקני המתכת התעשייתים האדירים, ומהווה פסל אינטראקטיבי ענק. זה קורה בעיר הגרמנית דואיסבורג, שהופכת מעיר תעשייה כבדה לפארק הרפתקאות מרגש.
עוד על רכבת ההרים הזאת - כאן
6. רוסיה: פנינת נוף מוסקוואית
אדריכלות נוף משובחת אחראית לאחד הפרויקטים המשמעותיים והמרהיבים שבירת רוסיה נהנית מהם כיום, במסגרת ההתחדשות של מרכז העיר. פארק זריאדיה צמוד לכיכר האדומה, וכך הוא נראה:
7. סרביה: בירת המודרניזם הברוטליסטי
בלגרד הייתה עיר הבירה הגאה של יוגוסלביה, שבתקופת השיא שלה הנהיגה את גוש המדינות הבלתי מזדהות (גוש של מדינות רבות, שלא הזדהו לא עם ארצות הברית ולא עם ברית המועצות). שרידים רבים לתקופת הזוהר הזו אפשר למצוא גם היום בבלגרד, שאיבדה את תוארה וזוהרה יחד עם התפרקות יוגוסלביה והגלישה המהירה למלחמות מדממות בין הרפובליקות שהרכיבו אותה.
בלגרד היא עיר מרתקת מבחינה אדריכלית, ויש לה תואר עולמי שלא ניטל ממנה: בירת הסגנון הברוטליסטי באדריכלות. למעשה, עיר שלמה בסגנון הזה נבנתה אחרי מלחמת העולם השנייה בסמוך לעיר הישנה, תחת השם "ניו בלגרד". השלטון סיפק דיור טוב וחינמי לאזרחיו, בימי הסוציאליזם המשגשגים. גם היום, למרות השינויים הרבים בחברה ובכלכלה, זה עדיין אזור טוב להתגורר בו, בתוך פרויקטי מגורים מונומנטליים. אל תתנו לבטון האפור להרתיע אתכם (ובחלק מהמבנים אפילו צבעו אותו):
8. אלבניה: בונקר בחצר
"הפחד ומשול" הייתה טכניקת השליטה האהובה על הרודן האלבני ארוך הימים, אנוור הוג'ה, כדי להחזיק קצר את עמו במדינה הנידחת והמבודדת בדרום אירופה, שרק בשנים האחרונות מעזה לצאת מהשוחות ולהתחבר אל העולם החיצון. ולא סתם שוחות, אלא בונקרים - אחד לכל תושב.
כדי להפחיד את אזרחיו ולטעת בהם את תחושת הפרנויה, המציא הוג'ה אויב מדומיין, והקים ברחבי אלבניה מערך התגוננות שנשען על מאות אלפי בונקרים - בהרים ומול הים, ובעיקר בגינה של כל בית. רבים מהבונקרים האלה עדיין פזורים גם היום, ואחד מהם אפילו הוסב לבית מלון.
9. צ'כיה: עיר מתחת לאדמה
העיר ברנו, שנמצאת בדרום צ'כיה וידועה בחייה האקדמיים התוססים ובמירוצים מוטוריים, נעימה מעל האדמה ומפתיעה מתחת לפני האדמה. הנה, למשל, (עוד) בונקר שהפך לאכסניה - ועוד הפתעות תת קרקעיות שממתינות למבקרים.
10. גיחה לישראל: ללכת על קצה הלבניות של בתי הזיקוק
קבלו הליכה על הקצה, תרתי משמע, על שפת ה"לבניה" של בתי הזיקוק במפרץ חיפה, תוך תיעוד עבודות שיקום הבטון של מגדל הקירור, שהפך למרכז מבקרים.
11. איטליה: ללכת על המים
אי אפשר בלי מחווה לחבל לומברדיה בצפון איטליה, שהוא המוקד הפגוע ביותר ממגפת הקורונה. צמד האמנים קריסטו וז'אן-קלוד, שיצרו ברחבי העולם פרויקטים אמנותיים אדירי-ממדים סביב בניינים, גשרים ובמרחב באופן כללי, באו לחבל הארץ היפהפה הזה לפני ארבע שנים כדי ליצור את אחד המיצבים הבולטים שלהם: רציפים צפים בצבע צהוב בוהק, על מימיו של אגם איזאו.
הרציפים קישרו בין החוף לבין האיים שפזורים באגם, ואיפשרו לקהל ללכת על המים. המיצב היה זמני, ואפשר לקוות שהוא ישוב יום אחד כשתכלה המגפה, כמחווה של קריסטו לאיטלקים ולשאר בני האדם.
