אם האדם הוא תבנית נוף מולדתו, כמאמר המשורר, הרי שח"כ אורלי לוי-אבקסיס אוהבת את נוף הולדתה - למעט התבנית. את בית שאן היא החליפה זה מכבר במגורים בקיבוץ, לפני שעברה לשכונת וילות מבודדת שמשקיפה על עיר הולדתה. קרוב מאוד גיאוגרפית לעיירת הפיתוח של פעם; רחוק מכל שאר הבחינות.
לוי-אבקסיס בחרה אפוא להתנתק מבית שאן, שבחרה בתורה להתנער ממנה בחזרה, ביום הבחירות. וכך, ראש תנועת "גשר" מתגוררת בשלפים, שהיא שכונת הרחבה שהוקמה בין הקיבוצים רשפים ושלוחות, ונושאת את שמותיהם.
עשירית מתושבי שלפים הם יוצאי בית שאן (שמונה משפחות מתוך 80 שכבר הקימו את בתיהן). בעיר עצמה ממשיכה משפחת לוי לשלוט ביד רמה – האח ז'קי הוא ראש העירייה מטעם הליכוד, והאב דוד לוי מזוהה עם בית שאן יותר מכל. האחות שהפכה לח"כית, ונודדת מאז בין מפלגות בכל קצוות הקשת הפוליטית, עזבה קודם אל הקיבוץ הסמוך מסילות, יחד עם בן זוגה, וארבעת ילדיהם גם התחנכו בקיבוץ. לימים, החליטה להתמקם בשכונה הפרטית החדשה, שאינה דורשת ערכי שיתופיות קיבוציים וגם לא מגע אינטימי עם שכנים ותושבים, כמו ביישוב עירוני.
יום לאחר הודעתה הדרמטית, כי היא מתנתקת ממפלגת העבודה ומסרבת להשתתף בממשלה שתקבל תמיכה של מפלגות ערביות (וזאת בניגוד לדברים שאמרה טרם הבחירות), בשלפים קשה למצוא נפש חיה. למעשה, אין כאן אפילו מכולת. האם שלפים הוא בכלל יישוב, כפי שהתפרסם בשעתו? התשובה היא לא (ולכן גם הוא לא מופיע בתוצאות הבחירות, כך שאין לדעת אם תושבי היישוב נתנו את קולם לשכנתם הפוליטיקאית). זו שכונה בנוסח הרחבות קיבוציות ישנות, אך מנותקת ומסתמכת על התשתיות של שני הקיבוצים הוותיקים, שביניהם היא התמקמה ועל אדמותיהם היא הוקמה: שלוחות הדתי ורשפים החילוני, ששקע כשלעצמו במשבר חברתי וכלכלי.
השוני בין שני הקיבוצים היה אמור להצמיח כאן שכונה קהילתית מעורבת, דתית-חילונית, כפי שהוכרז בהצהרת המייסדים. לא ברור כמה דתיים מיהרו לתפוס כאן את מחצית האוכלוסייה; מי שכן הצטרף היו דתיים-לשעבר, בני קיבוצים דתיים מהאזור, שלא יכלו להשתלב ביישוביהם בעודם מנהלים אורח חיים חילוני.
איפה נפגשים פה
השכונה, שנכנסים אליה דרך שני כבישים משובשים מתוך שני הקיבוצים השכנים, מאכלסת כיום 80 בתים צמודי-קרקע שהוקמו בעשור האחרון. בהתאם להנחיות, הבתים צבועים בלבן או בז', גגותיהם שטוחים ועשויים בטון (רעפים נאסרו כאן), ותחת השמש החזקה – כבר בחודש מארס – אין עצים וצמחייה שיעזרו להתמודד. כפי שניכר בתצלומים, פיתוח הנוף הוא מזערי. לא צריך להשוות לנוי המושקע של הקיבוצים השכנים (בכל זאת עברו כמה עשרות שנים מאז הקמתם), אבל כן נשאלת השאלה אם אין כאן דרישה לפיתוח מרחב ציבורי משותף.
חם כאן, וריק. הבתים מפוזרים במרחקים נדיבים זה מזה, על 2,100 הדונמים של היישוב-שכונה, כשלכל בית מגרש של 480 מטרים רבועים. כפי שאפשר לצפות, התנועה האנושית קלושה על הכבישים והשבילים. הודות לחופשת פורים, נראו סימני חיים מצד הדור הצעיר: עשרות ילדים בילו במדשאה המרכזית של השכונה בהפעלה מרוכזת, עם מתנפחים, כיבוד קל ומוזיקת פופ חזקה שבוקעת מהרמקולים. ראשי הבנים היו חפים מכיפות, וגם בגדי הבנות העידו על חילוניות התושבים. בעמק בית שאן יש שרשרת של קיבוצים דתיים ותיקים, ואתמול סיפר אחד מחברי הקיבוצים האלה, כי היה שמח לקלוט את תושבי שלפים במשק שלו, שאינו נהנה מעודף משפחות צעירות, אלא שאורח החיים החילוני היה פוגע בצביון הדתי.
ועדת קבלה
לא רק הקיבוצים הפסידו מכך שאוכלוסייה חזקה הקימה לעצמה יישוב נפרד, במקום לחזק את הקיימים; וגם לא רק השטחים הפתוחים, שהפסידו עוד שדה ונוף לטובת יישוב מנותק ובלתי עצמאי; המפסידה העיקרית היא בית שאן. במקום לחזק את העיר, שמתמודדת מאז ומעולם עם אתגרים חברתיים וכלכליים, בחרו אנשי שלפים – ואורלי לוי-אבקסיס בתוכם – להתבודד בשכונה נפרדת שמזכה אותם באותה הטבת מס נדיבה שמוענקת לתושבי האזור (12%), מכוח הקירבה לגבול ירדן.
אדם שקורא את הכתבה ומתאהב בשלפים יצטרך לעבור תחילה את ועדת הקבלה, לפני שיוכל להגשים חלום. בינתיים מתקבל הרושם שבשלפים לא מחבבים אנשים מן החוץ; אולי זה בא לידי ביטוי רק אתמול, לנוכח ההפגנה שעמדה להתקיים מול ביתה של לוי-אבקסיס. בזמן ביקורנו בשכונה, האשה היחידה שנראתה פוסעת באחד השבילים הריקים סירבה לשוחח, אך הציעה שנשוחח עם טל, תושבת השכונה שמופקדת על נושא הדוברות.
שיחת הטלפון עם טל שיגרה מיידית את קצין הביטחון זיו, ששעט אלינו ברכב עם צ'קלקה מהבהבת. "אז מה אתה מתכנן?" שאל זיו, בן קיבוץ שלוחות במקור. הוא סיפר שהמפגינים לא יורשו להתקרב לבית של חברת הכנסת ("אנחנו רוצים למנוע את ההתקבצות של האנשים") וייחסמו אל מחוץ לקיבוץ רשפים הסמוך. וכך אמנם קרה. "המקום שקט ורוצים לשמור עליו שקט", אמר קצין הביטחון, והביע את רצונו "שתהיה הפגנה שקטה ושלווה". הוא ליווה אותנו אל מחוץ ליישוב.
שיבולת בשדה
האדריכל אילן אייזן תכנן את שלפים בצורת שיבולת, אולי בהשראת שלפי השיבולים שהעניקו לשכונה את שמה. כך או אחרת, מפתיע שתוכנית בת שמונה שנים בסך הכל היא כה מיושנת, וכבר הוכחה כשגויה. דגם השיבולת, כפי שהתברר בעבר בעולם התכנון הישראלי, יוצר סביבות שינה שמזדקנות במהירות, בהיעדר מוקד עניין משמעותי לאוכלוסייה. התוכנית אומצה, וכל חלק של שלפים זהה למשנהו, ומכאן שיכולת ההתמצאות מוגבלת. רק בזכות הר הגלבוע שמתנשא ברקע, אפשר לוותר על המצפן.
במרכז השיבולת נמתחת שדרה של שטח ציבורי פתוח, החוצה את השכונה לכל אורכה. לצד השדרה נמצאים האלמנטים הציבוריים המועטים: אולם התכנסות, שהוא מבנה הציבור היחיד (בתכנון האדריכלית מוניקה גלייט מחברת א.ב. מתכננים), מדשאה, מתקני משחק לפעוטות ומגרש ספורט. בתי המגורים ממוקמים לאורך כבישים קטנים ללא מוצא, שמקושרים מצד אחד לכביש היקפי, ומצד שני לרצועה הציבורית שחוצה את השכונה. ייאמר לזכות המתכנן, כי הוא היטיב לקשר את היישוב לשבילים באזור, וכך אפשר לצעוד ברגל או לרכוב באופניים וליהנות מהשדות ומהנוף המרהיב, בימות השנה שאינם לוהטים.
לתושבים ניתנה ההזדמנות לבחור אדריכל. יורם כפרי ממושב רם און ואילנה מאירפלד מקיבוץ שלוחות הם מהמתכננים העסוקים כאן. רוב הבתים צנועים, חד-קומתיים ונטולי גדר, למעט כמה חריגים, שעוצבו באופן ראוותני או שניצלו את האפשרות לבנות בית קומתיים.
אחד מהם הוא הבית של משפחת לוי-אבקסיס, שהתמקמה בזרוע המרוחקת ביותר של השכונה. האדריכל רן שהם תכנן לחברת הכנסת את הבית, על מגרש שמשיק לשטח הציבורי הפתוח. בניגוד לתוכנית המתאר המקומית, המגדירה במפורש כי "לא תותר הקמת גדר בגבול מגרש", הבית של לוי אבקסיס נמצא מאחורי חומה. הוראות התוכנית אוסרות להקים גדר בחזית הפונה לרחוב, אלא רק בחזית העורפית, ועד לגובה 1.10 מטר. אצל לוי-אבקסיס זו גדר חזיתית בגובה של 1.70 מטר.
מלבד הפרת התוכנית, אין ביישוב בית שנראה מסוגר כמו זה של חברת הכנסת, שמזהה את עצמה עם אג'נדה חברתית. "מה שמאפיין אותי זה יכולת קבלה והכלה", אמרה לוי-אבקסיס ל"גלובס" לפני שנתיים. בינתיים אפשר להניח שהיא ממעטת לראות את ביתה בשעות היום, בגלל נסיעותיה התכופות לירושלים. אלה יתרבו במיוחד, אם תקבל תפקיד של שרה בממשלה של בנימין נתניהו, כפי שהיא עדיין מכחישה שיקרה - עד הודעה אחרת.
ומה צורם בשכונת הווילות של קיבוץ ניר דוד, שיושבת על נחל האסי?
