בשכונת נאות שמיר (לשעבר "השכונה הירוקה") ביבנה, עשרות בנייני מגורים מצויים בשלבי בנייה מתקדמים, וכולם נראים אותו דבר. כשהקבלנים מנסים לחסוך כסף על השקעה בתכנון של סביבת המגורים, מקבלים שכונה משעממת ומונוטונית. כדי לעזור לתושבים למצוא את הבניין שלהם, יידרש כאן שילוט עם מספרי בתים בולטים במיוחד.
את נקודת הפתיחה הזאת , רק פיתוח נוף מעולה יוכל לטשטש, וכך אמנם נעשה בחלקים הוותיקים יותר של השכונה. גם מבני הציבור בנאות שמיר תורמים זהות לשכונה המשוכפלת, באמצעות דמיון חופשי של אדריכלים (איפה הם נמצאים כשזה מגיע לבנייני מגורים?) עם בית ספר אחד שכולו צהוב, שני בצורת עיגול, שלישי פירמידה, ויש גם קונסרבטוריון בצורת גלים. אבל לא מוכרחים אפקטים. גם בינוי סולידי וקומפקטי יכול להיות מוצלח ולענות על צרכים נוכחיים ועתידיים, כשמתמקדים יותר בתוכן ופחות באריזה החיצונית. בשביל זה צריך אדריכלים טובים.
צורתו הקופסתית של בית הספר היסודי "מרחבים", שנפתח השבוע ברחוב הציונות אחרי עיכוב של כמעט חצי שנה, נתפשת כפשטנית רק במבט ראשון מהרחוב. זאת סנונית ראשונה לקראת קרית חינוך עתידית, שתכלול גם בית ספר יסודי דמוקרטי, אולם ומתקני ספורט. כשמתקרבים, רואים את מה שאין: טיח לבן על הקירות החיצוניים.
למה לא טיח
"טיח מתאים לקירות פנים, פחות לקירות חוץ ובטח במדינה דלת-תחזוקה כמו שלנו. הוא חומר שנראה רע מהרגע הראשון ומשדר זול", טוען האדריכל ערן זילברמן, שתכנן את "מרחבים" אחרי שזכה בתחרות אדריכלים מוזמנים. את הטיח מחליפים חומרים עמידים כמו לוחות HPL בגוון עץ, לוחות אלומיניום לבנים ואבן מקומית צהבהבה. "חזרתי עכשיו מקופנהאגן ולא ראיתי מבני ציבור מטויחים", מציין האדריכל, שמתמחה בבתי ספר ובגני ילדים. נדמה שההשראה שלו מגיעה ממבנים של חברות היי-טק או סביבות עבודה שיתופיות, ומתוך תפישה שלפיה בניין מכובד ועכשווי יחזק את תחושת ההזדהות וההערכה של התלמידים והסגל כלפי סביבת הלימודים והעבודה שלהם.
נכנסים לבית הספר דרך קטע בחזית המורכב ממסכי זכוכית בגווני ירוק, צהוב ותכלת. "רציתי להכניס אור צבעוני ומסונן שייצור עושר באמצעות האור, ולא סתם צבעים. עושר שישתנה לאורך שעות היום עם תנועת השמש", מנמק האדריכל. הכניסה מובילה אל אולם מבואה בגובה שלוש קומות, ולא מדובר רק בכניסה מרשימה, אלא במקום שאליו מתנקזת מירב הפעילות המשותפת. מדרגות פתוחות תלויות מהתקרה ומקשרות למסדרונות, המובילים בכל קומה אל כיתות הלימוד – 18 כאלה בסך הכל. יש גם אולם רב-תכליתי, שמכוסה ברוב שטחו בפופים ובציוד נוסף למפגש ויצירה. מכל כיוון אפשר לתצפת על האולם וממנו, כדי לחשוף את הפעילות לעין ולעודד מפגשים בין מגוון התלמידים.
צריך עירייה עם כסף. המדינה לא משקיעה
לאולמות כאלה מייחלים רבים ממנהלי בתי הספר, אלא שהתקציב שמציבים משרדי הממשלה הוא דל, בוודאי ביחס למדינה שקברניטיה מתהדרים בהיותה "אומת ההיי-טק". עירייה שרוצה להשקיע כילדיה צריכה לפתוח את הארנק: עלות ההקמה של בית הספר, שבו ילמדו כ-600 תלמידים, הגיעה ל-14 מיליון שקלים, לא כולל פיתוח ומע"מ (2,800 מ"ר שטח בנוי על מגרש של 7.5 דונם). רבע מהסכום הוציאה עיריית יבנה, כתוספת על התקצוב הממשלתי.
המסדרון הארוך והסגור הוא רכיב שכיום מנסים רוב האדריכלים להימנע ממנו, אבל כאן הוא אלמנט מרכזי בתכנון. בכל כמה מטרים פונה המסדרון לחצרות פנימיות המקושרות לחזית, כשפרופילי פלדה דקורטיביים הצבועים בגוון עץ סוגרים עליהן. מערך החצרות תוכנן כך שכל אחת מהן תשויך לשלוש כיתות. לחצרות יש תרומה משמעותית בפירוק הצורה הקופסתית של המבנה, אך שהן נועדו בעיקר לאפשר קשר עין, תאורה ואוורור טבעיים של סביבת המסדרונות בקומות העליונות. גם הספרייה, שבדרך כלל מאופסנת באולמות פנימיים וסגורים, קיבלה כאן מקום של כבוד והיא פונה לחזית ולחצר.
בקומת הקרקע, החצרות הפנימיות יכולות לתפקד ככיתות חוץ ולשמש ל"שיעורי שמש". יש הצללה ומספיק פרטיות כדי להתמקד, ובעתיד, אם יהיה רצון כזה, אפשר יהיה לסגור את החצרות במסכי זכוכית ולהפוך אותן לסביבות לימוד סגורות. אלא שאז לא יהיו אוויר ושמש, כמובן. בבית ספר "רחל המשוררת" בכפר סבא, שאותו תכנן זילברמן לפני שלוש שנים, תמצאו את החצרות האלה. "המנהלת מספרת לי שחצי מהשיעורים מתקיימים בחצרות הסגורות ושזאת הצלחה מסחררת", הוא גאה לומר.
אור בכיתות, אור בשירותים
הכיתות תוכננו לפי הסטנדרט של 35 תלמידים ב-53 מ"ר, אבל פתח חלון רחב במיוחד מכניס יותר אור שמש ופותח את המבט החוצה. בצמוד לגדר הדרומית של בית הספר עובר התוואי של נחל יבנה המוזנח, שבקיץ נראה כמו תעלת ניקוז עלובה. בעתיד הוא אמור להתחדש ולהפוך לפארק שיפגיש בין העיר לבין הטבע, כך שתלמידי "מרחבים" יהיו הראשונים ליהנות ממראהו.
זילברמן מקדיש תשומת לב לחדרי השירותים, שידועים לכל ישראלי כאזור אסון מצחין ודוחה, עד שהרבה מהתלמידים מעדיפים להתאפק כל היום, רק לא לבקר בהם. ששת חדרי השירותים הססגוניים בבית הספר הזה תוכננו מתוך מחשבה על המשתמשים: בכולם יש חלון גדול שמכניס אור אוויר, ומעניק תחושת ביטחון. גם כאן, כמובן, התחזוקה השוטפת וההתנהגות של התלמידים יקבעו כיצד ייראו השירותים בסוף השנה.
"התפישה שלי היתה ונשארה אותו הדבר", עונה זילברמן, כששואלים אותו על הדמיון הרב בין "מרחבים" לבין בית הספר שתכנן בכפר סבא. "אדריכלות היא רקע לילדים ואני מנסה ליצור עבורם תיבות פשוטות, גמישות לשינויים, שמטשטשות את היחס בין פנים ובין חוץ".
הוא מעודכן בחומרי הגמר המשתכללים, ומכיר את המגמה (התל אביבית בעיקר) של שימוש בקירות זכוכית בין כיתות, אך מספר שלא אישרו לו להשתמש בהם כאן. "הדעות לגביהם חלוקות וגם לי אין עדיין דעה חד-משמעית בנושא", הוא מסביר. "היתרונות הם בהיבטים של טשטוש גבולות ויצירת מקום שמאפשר למורה לעקוב אחרי התלמידים בקלות, ומצד שני יש יתרונות בקירות אטומים שיוצרים מרחבי למידה אינטימיים, נטולי הפרעות ומתאימים לסביבת הלימוד שאינה סובלת הסחות דעת".
ערן זילברמן עומד בראש משרד האדריכלים "רגבים+", שאותו הקים ב-2010. הוא מתמחה בתכנון מוסדות ציבור ובמיוחד בתי ספר (בימים אלה הוא מתכנן חמישה כאלה), לצד גני ילדים, מעונות סטודנטים, אולמות ספורט ומרכזים קהילתיים. ביבנה הוא מתכנן כעת בית ספר יסודי דמוקרטי שיוקם בצמוד ל"מרחבים", ולא פחות מ-26 גני ילדים. באריאל השלים לפני שנה את קניון "מגה אור".
- צוות התכנון: ערן זילברמן, אלמוג אור, ליה עוזר, ג'ייקוב וויטוורניק
בואו לראות בתי ספר וגני ילדים יצירתיים בארץ ובעולם:
