מה שפחות סביר שבני זוג כאלה יעשו: יקימו קבוצת פייסבוק של גרושים־גרושות, יגיבו בלי סוף לפוסטים בנושאים כמו "הבדידות בימים בלי הילדים", יקדישו שעות מזמנם כדי להתכתב או לדבר בטלפון עם חברים בקבוצה, ובנוסף יגיעו כמה פעמים בשבוע למפגשים ומסיבות. אבל זה בדיוק מה שעושים תומר וינטר ודקלה גנור־שמש, שבקרוב יחגגו שנתיים של זוגיות. "אחרי הרבנות זה יעבור", הקבוצה שייסדו השניים, מונה נכון להיום יותר מעשרת אלפים גרושים וגרושות מכל הארץ, שחולקים במסגרתה את הרגשות והתסכולים שמלווים אותם.
האזינו לכתבה. הוקלט על ידי הספריה המרכזית לעיוורים ולבעלי לקויות קריאה – המרכז לתרבות מונגשת
"אני ואחותו של הגרוש שלי חברות טובות", כותבת למשל גרושה אחת. "בת הזוג שלו מאוד לא אוהבת את זה. אתמול היא הבינה שאני והילדים היינו אצל אחותו בארוחת ערב, ובתגובה קיבלתי מהגרוש הודעה זועמת. הוא כתב שאני חצופה, שאני כבר לא חלק מהמשפחה, ושהוא דורש שאפסיק להיות איתה בקשר. מה הייתם עושים במקומי?"
אחד האבות בקבוצה מספר: "מהרגע בו פתחתי את תיק הגירושים ברבנות, החלה מסכת ייסורים מטורפת אשר במהלכה תלשו ממני את זכותי הבסיסית להיות אבא. במשך שלוש שנים אני עובר ניכור הורי וכמעט איני זוכה לראות את ילדיי". ואב אחר חושף סיפור עצוב על איך גרושתו החליטה בשעתו לא רק לעזוב אותו, אלא גם את בנם הקטן: "יש לי רק שאלה אחת לשאול אותך: 'למה? למה מחקת את הילד הזה?'"
"אני ודקלה הקמנו את הקבוצה לפני שנה וחצי, בזמן שבקושי היינו שלושה חודשים ביחד", מספר תומר. "הקבוצה שלנו שונה מאוד מכל הקבוצות האחרות של גרושים שיש היום בפייסבוק".
דקלה: "הקבוצה נולדה משיחות שאני ותומר ניהלנו כשהתחלנו לצאת, כששנינו היינו גרושים טריים שחוו לא מעט קשיים. שנינו אמרנו עד כמה זה חסר שאין קבוצה שפתוחה לשני המינים, שבה אפשר לנהל שיח רגשי על מה שעוברים בזמן ואחרי שמתגרשים. יש רק קבוצות שעוסקות במסיבות ופאן, אבל לא בנושאים הקשים והכואבים יותר. יש בקבוצה שלנו המון הומור וכיף, אבל כן, אנחנו לא מפחדים לגעת גם בהרבה כאב".
כולל התאבדות בקרב גרושים.
דקלה: "נכון. הנושא מאוד קרוב ללבי. מאז שייסדנו את הקהילה התחלתי לקרוא עליו יותר, ונדהמתי מהנתונים: עד כמה גבוה אחוז המתאבדים בקרב הגרושים. אני מאמינה שלקהילה שלנו יש כוח עצום לחבק, לעזור ולמנוע".
למה ששני גרושים שמצאו זוגיות ונמצאים כבר בפרק ב', יחשבו בכלל להקים קבוצה כזו?
תומר: "צריך להבין שגירושים זה לא משהו שנגמר ברגע שחותמים על הסכם. ברגע שיש ילדים, ממשיכים לעסוק בזה כל הזמן. לכן, למרות שמצאנו זה את זה וטוב לנו ביחד ואנחנו מאושרים, הקבוצה תמיד תישאר רלוונטית עבורנו".
אם הייתה קבוצה כזו בזמן שהתגרשתם, איזה פוסט הייתם מעלים בה?
דקלה: "אחרי הגירושים שלי אני זו שנאלצה לעזוב את הבית, כי הוא היה שייך להורים של בעלי. הבת הקטנה שלי האשימה אותי בפרידה, כי מבחינתה אני זו שעזבתי. ערב אחד היא התחילה לבכות ולצעוק עליי. היא אמרה לי: 'את אשמה, את עזבת את אבא'. אמרתי לה: 'זו החלטה שלקחנו יחד', אבל לא הפסקתי לבכות כי נגמרתי מבפנים. אני מניחה שהייתי שואלת מה עושים במקרה כזה".
תומר: "ואני הייתי שואל, למה אני צריך להוכיח שאני אבא טוב בשביל לקבל משמורת משותפת על הילדים שלי? למה דורשים את זה רק מאבות ולא מאמהות?"
יצאתי מהבית בלי כלום
דקלה (39) היא בעלת עסק לשיווק דיגיטלי, מתגוררת ברמת־גן ואמא לילדה בת תשע. היא ובעלה החלו בהליכי גירושים לפני שנתיים וחצי, אחרי 11 שנות נישואים. "לקחתי את הפרידה מאוד קשה", היא אומרת. "היה עלבון מאוד גדול. המון כאב והמון עצב. בהתחלה כל אחד מאיתנו שכר עורכת דין, ושתיהן מיד שידרו מלחמה. הרגשתי שזה ייקח המון זמן וגם המון כסף, שיבוא בסוף בעיקר על חשבון הילדה. הבנתי שבגלל שיש לנו ילדה משותפת נצטרך להמשיך להיות בקשר כל החיים, אז שכנעתי את האקס לוותר על עורכי הדין וללכת במקום למרכז גישור. בתוך כמה מפגשים כבר היה לנו הסכם. היה לי ברור שתהיה לנו משמורת משותפת, כי הגרוש שלי תמיד היה ונשאר אבא מדהים".
הרבה פעמים גברים מבקשים משמורת משותפת מתוך רצון לא לשלם דמי מזונות.
"נכון. אבל יש גם הרבה נשים שמתנגדות למשמורת משותפת בגלל שהן רוצות מזונות".
תומר: "ומנגד, יש גברים שלא מעניין אותם בכלל המזונות. הם פשוט רוצים ליהנות מזמן שווה עם הילדים שלהם. ואין דבר יותר מעליב ומכעיס מזה שבבית המשפט מאשימים אותך שאתה רוצה בזה רק בגלל הכסף. זה בדיוק מה שקרה לי. תמיד הייתי אבא מאוד פעיל ומעורב, ופתאום מצאתי את עצמי במצב שאני צריך להוכיח שאני אבא טוב. לא אשכח בחיים משפט שאמרה עורכת הדין של גרושתי: 'הילדים מעניינים אותו כקליפת השום'. זה פגע בי ברמות שאי־אפשר להסביר".
תומר (39) הוא כלכלן במקצועו, מתגורר אף הוא ברמת־גן ואבא לשלושה (14, 12 ו־11). הנישואים שלו הסתיימו לפני שלוש שנים וחצי. "התחתנתי בגיל 24 ובגיל 25 כבר הפכתי לאבא", הוא מספר. "בשנים האחרונות לנישואים גם אני וגם גרושתי הרגשנו שיש בינינו חוסר התאמה, וההחלטה להתגרש הייתה הדדית. בהתחלה פנינו לגישור, אבל למרבה הצער הוא התפוצץ, ואז גם החלו הבעיות. שנינו לקחנו עורכי דין, ניהלנו את הגירושים בבית המשפט, ומצאתי את עצמי נלחם על משמורת משותפת. זה היה תהליך מאוד קשה ומייגע. במשך שנה וחצי שבהן אני ואשתי כבר היינו פרודים, נאלצתי להמשיך לגור בבית, כי ידעתי שאם אעזוב, יש סיכוי שלא יאפשרו לי לראות את הילדים שלי".
דקלה: "אם הוא היה יוצא מהבית, זה היה מתפרש כאילו הוא עזב את הילדים. כאילו הוא ויתר עליהם".
תומר: "האב מגיע אוטומטית להליך בעמדה נחותה. אם הגרושה שלו לא מאשרת משמורת משותפת, הוא צריך להילחם על זה בבית המשפט. בניגוד לאמא שלא צריכה להוכיח דבר, האב מחויב להוכיח שהוא אבא ראוי. היה לי מאוד קשה עם הגישה הזו. בין היתר, בית המשפט אילץ אותי להיפגש עם מגשר מטעמו שניסה להוריד אותי מהרצון למשמורת משותפת. המגשר אפילו אמר: 'גם אני גרוש , אני רואה את הילדה שלי פעם בשבוע וטוב לי עם זה'. עניתי לו שזה לא מעניין אותי. שאני אעשה הכל בשביל להיות חלק בלתי נפרד מחיי הילדים שלי. בסוף השופט קיבל את הבקשה שלי, אבל זה היה אחרי מסע ייסורים. יצאתי מהבית כשרק הבגדים שלי עליי. את כל הרכוש השארתי שם. הייתי צריך להקים בית חדש מאפס".
רוצה לבוא אליי למרפסת?
דקלה מספרת שלמרות כל הקושי, היא לרגע לא איבדה את התקווה שתזכה להתאהב מחדש. "אחרי שהתחלתי לצאת עם תומר, סיפרתי לחברה כמה טוב לי. היא אמרה: 'רק תיזהרי על הלב שלך'. עניתי לה: 'אני מעדיפה לפתוח את הלב ולהיפגע מאשר לא לפתוח אותו ולא להתאהב לעולם'".
אצל תומר, לעומת זאת, התחושה הייתה שונה. "אני הייתי מאוד פסימי לגבי פרק ב'", הוא מודה. "הייתה לי טראומה מאוד גדולה מפרק א'. הוא הותיר בי המון צלקות. יצאתי עם נשים, אבל לא משנה כמה מקסימות הן היו, הרגשתי אטום רגשית. לא האמנתי שאצליח להתאהב שוב. לא האמנתי שתהיה לי שוב זוגיות".
השניים הכירו לראשונה לפני קצת יותר משנתיים, באתר ההיכרויות "אוקיי־קיופיד". תומר כבר היה גולש מנוסה עם ותק של יותר משנה. עבור דקלה זו הייתה הפעם הראשונה שהיא נכנסה לאפליקציה. "תומר היה הראשון שפנה אליי. הייתה בינינו התכתבות מדהימה, ואחרי זה גם הייתה לנו שיחה נהדרת בטלפון. אבל אז הוא הציע שאבוא אליו הביתה. אמרתי לו: 'אני לא רוצה לבוא אליך הביתה, אני מעדיפה שניפגש בחוץ', והוא לקח את זה מאוד קשה. הוא אמר: 'מה את חושבת? שאני אעשה לך משהו?'"
תומר: "באותה תקופה כבר הספקתי לצאת להמון דייטים והתעייפתי מכל בתי הקפה והפאבים. רציתי משהו ביתי, ברמה הכי חברית. להזמין אותה לכוס קפה אצלי במרפסת. לא כי רציתי לשכב איתה. אבל היא פירשה את זה אחרת".
דקלה: "נכון. אז לא נפגשנו, ואני יצאתי לדייטים עם כל מיני גברים אחרים. אבל אני ותומר נשארנו חברים בפייסבוק, לפעמים הוא היה עושה לי לייקים, ותמיד הרגשתי שמשהו שם התפספס. ואז, שלושה חודשים אחרי זה, יום אחד הוא כתב לי: 'מתאים לך דייט בים?' זה היה חודש מרץ, היה קור אימים, אבל אמרתי לעצמי: 'איזה יופי. הוא הציע לי דייט מחוץ לבית!' מיד כתבתי לו: 'יאללה'".
תומר: "היא הביאה שמיכה ומחצלת. אני אפיתי עוגיות ועשיתי לנו תה על גזייה".
דקלה: "הוא גם מצא בתיק שלו שקית פתיתים, אז הוא אפילו הכין לנו ארוחת ערב. זה היה דייט קסום. מאז לא נפרדנו".
תומר: "מצד שני, זה לא שהתאהבתי בה מהרגע הראשון. חודש וחצי אחרי שהתחלנו לצאת היא אמרה לי שהיא מתאהבת בי. עדיין לא יכולתי להגיד לה את זה בחזרה, והיא לקחה את זה מאוד קשה. אמרתי לה: 'אני רוצה להיות אמיתי איתך. אני יכול להגיד לך 'גם אני' ולְרַצות אותך. אבל חייתי 12 שנה בקשר מאוד מרצה, והחלטתי שאני לא רוצה להיות יותר במקום הזה".
דקלה: "אז במקום זה, הוא אמר לי: 'נעים לי איתך'. כל הזמן הוא אמר 'נעים לי'. עד שיום אחד התחרפנתי. אמרתי: 'די עם נעים לי. מה זה נעים לי?'"
תומר: "אבל בערך שלושה חודשים אחרי שהתחלנו לצאת כבר אמרתי לה שאני אוהב אותה, וזה היה בגלל שבאמת הרגשתי את זה".
בהמשך הפגישו בני הזוג בין ילדיהם. לאחרונה הפכו להיות גם שותפים לעבודה, כאשר תומר חבר לעסק של זוגתו. עם זאת, הם מצהירים שאין להם כל כוונה להביא ילד משותף או אפילו לעבור לגור ביחד. "מאוד טוב לנו עם ההפרדה", מסבירה דקלה. "אנחנו מאמינים שזה טוב לזוגיות".
לדבריהם, הם מרגישים שכבר יש להם ילד משותף: הקהילה שהקימו, שאת היעדים שלה הגדירו כבר במהלך הדייטים הראשונים שלהם, על ספסל בבית קפה ברמת־גן. דקלה: "דיברנו על מה שהכי חשוב לנו לקדם בה. למשל, שיח של שלום". תומר: "בגלל זה, אחד הפוסטים הראשונים שהעלינו היה בקשה מהחברים לציין דבר אחד שהם אוהבים בגרוש/ה שלהם".
החברים הראשונים בקבוצה היו גרושים וגרושות ששניהם הכירו באופן אישי. "לא תיארנו לעצמנו שהקבוצה תגיע לממדים של היום", תומר אומר. "חשבנו שזו תהיה קהילה קטנה ואינטימית. אבל היא גדלה בקצב של אלף איש לחודש".
דקלה: "חודשיים אחרי שהיא הוקמה היה המפגש הראשון. שם גם נולד הרעיון של 'צוות המחבקים': בכל מפגש יש כמה נציגים שעומדים בפתח, מקבלים את הבאים ומחבקים אותם. את לא מבינה מה זה להגיע למפגש, בעיקר כשאתה חדש ולא מכיר אף אחד, ופתאום מישהו מחבק אותך. זה מיד גורם לך להרגיש בבית".
איך נולד הרעיון הזה?
"אני באה מבית טריפוליטאי, ובכל מפגש משפחתי כולם מחבקים את כולם. אז כבר במפגש הראשון של הקבוצה אמרתי לתומר: 'אנחנו צריכים לחבק את כל מי שמגיע'. תוך כדי המפגש הוא אמר לי: 'אנשים לא מבינים למה אני מחבק אותם', ואני אמרתי לו: 'תמשיך, תמשיך. זו המשפחה שלנו'".
תומר: "אנשים בהתחלה הרימו גבה. בטח חשבו לעצמם: 'מה האנשים המוזרים האלה עושים?' אבל המשכנו לחבק ואנשים התרגלו".
והמחבקים, מתברר, אינם הצוות היחיד בקבוצה. תומר: "יש לנו גם את צוות ה'ברסלבים', אנשים שאחראים לעשות שמח בכל מפגש, ועכשיו אנחנו בשלבי הקמת צוות 'המלאכים'. מדובר באנשים שנותנים עזרה ראשונית לאנשים אחרים בקהילה. למשל, מישהי שנתקעת עם פנצ'ר ומישהו מהקבוצה מיד מגיע לחלץ אותה. או מישהו שלבן שלו יש יום הולדת והוא לא יודע לאפות עוגה, אז מישהי מתנדבת לאפות עבורו".
מעבר לניהול שוטף של הקבוצה, אתם משמשים גם סוג של מנטורים: מתכתבים או משוחחים שעות עם אנשים שרוצים להתייעץ או לפרוק. לא הייתם מעדיפים בזמן הפנוי פשוט ליהנות מהזוגיות שלכם?
תומר: "זה עושה לנו טוב לעזור לאנשים. את לא מבינה כמה זה ממלא אותנו".
דקלה: "אנחנו באמת עושים את זה מכל הלב. מה גם שלמדנו לעשות את ההפרדה ולתת לעצמנו גם זמן זוגי".
תומר: "רוצה לספר לה איך הגדרנו את זה?"
דקלה: "בטח. זה כבר הפך לבדיחה. יום אחד הייתי אצל תומר, דיברנו על הקהילה, ואז אמרתי לו: 'אוקיי, סיימנו עם הפ"ע. עכשיו הזמן של פ"ז'. פ"ע זו פגישת עבודה. פ"ז את יכולה להבין לבד".
תומר: "וברגע שאנחנו פורשים לפ"ז, אנחנו לא מדברים יותר על הקהילה".
ומה יעלה בגורל הקהילה אם תיפרדו?
דקלה: "שנינו כבר הוכחנו שאנחנו אנשים של שלום. אני בטוחה שאם נגיע למצב כזה, נדע להסתדר".
תומר: "למרות שאין לנו שום כוונה להיפרד".
דקלה: "ממש לא. זה משהו שאנחנו בכלל לא יכולים לדמיין. או כפי שתומר בטח היה אומר: 'נעים לנו'".
להתמודד עם הגירושים
הטיפים של תומר
===========
1. הילדים הם מעל הכל. אל תערבו אותם בקונפליקט בשום צורה.
2. נסו לפנות לגישור ולסיים את התהליך כמה שיותר מהר. עשו הכל כדי לא להגיע לבית משפט.
3. גם אם נראה לכם שהכל חשוך ואתם מתקשים לראות את האור בקצה המנהרה, דעו שהכל עובר.
הטיפים של דקלה
============
1. משמורת משותפת היא האופציה הכי טובה לכולם. לילדים מגיע זמן שהות שווה עם כל אחד מההורים.
2. עשו הכל על מנת לשמור על קשר טוב ביניכם ובין הגרוש/ה שלכם. מערכת יחסים טובה מקלה עליכם ומצמצמת את הפגיעה בילדים.
3. הקיפו את עצמכם בגרושים נוספים שמבינים מה אתם עוברים.
