תשכחו מטינדר, אוקיי קיופיד או מסיבות פו"פ. מעוניינות לפגוש בן זוג? הטרנד הנוכחי, מתברר, הוא להזמין או ללכת לארוחת ערב אינטימית של אנשים זרים בסטטוס דומה. האידיאל: לפגוש את אהבת חייכן בארוחה עצמה. הנחמה היותר ריאלית: להרחיב את המעגל החברתי, בתקווה שלחברה החדשה שפגשת בעודך נוגסת ניוקי, יש חברה שיש לה חבר שיש לו אח שהוא פשוט מושלם בשבילך.
בהזמנה לארוחת הערב אצל הדס נתקלתי בקבוצת פייסבוק בשם "פלוס", שהוקמה לפני כשנה, ובמידה רבה מהווה מקבילה צעירה יותר לקבוצת הגרושים "גימלים", שהוקמה לפני כשנתיים. מארגני הקבוצה, חמי פורת ושלי מרגן, אמנם טוענים בתוקף שהשם "פלוס" אינו קשור לסטטוס חבריה, אבל ניכר שהרוב המוחלט בה הם גרושים פלוס ילדים באזור גיל 40. בדומה ל"גימלים", גם ב"פלוס" מתפרסמים כל הזמן איוונטים על מסיבות, טיולים ודילים, כשאחת לכמה שבועות אפשר להיתקל בפוסט שבו אחד מחברי הקבוצה (שנכון להיום מנויים בה יותר מ־2,500 איש) מזמין אליו לארוחת ערב, ומוסיף: "מי שבעניין שיכתוב 'אני'".
אני מעולם לא כתבתי "אני". הסיטואציה שבה אנשים מזמינים אנשים זרים לארוחת ערב בביתם גרמה לי להרים גבה. "למה להם לעשות דבר כזה?" שאלתי את עצמי. "אין להם חברים משלהם? ולמה שאנשים ירצו ללכת לבית של מישהו זר ולשבת לארוחת ערב אינטימית איתו ועם עוד כמה אנשים זרים לגמרי?".
הזדמנות מצוינת להיזכר בתוכנית "בואו לאכול איתי"
היה פשוט נהדר
להדס, מארגנת ארוחת הערב הנ"ל, התשובה דווקא ברורה לגמרי. "תחשבי על זה", היא אומרת, "גם כשאת יוצאת לדייט ראשון עם מישהו, מדובר בבן אדם זר לגמרי. אז איפה בדיוק ההבדל?"
אני לא טורחת כל כך הרבה בשביל דייט ראשון.
"מטבעי אני מאוד אוהבת לבשל ולארח, ככה שזו לא באמת הייתה טרחה גדולה".
כמה אנשים הגיעו לארוחה?
"הרבה הגיבו לפוסט, אבל מאחר שמספר המקומות סביב שולחן האוכל שלי מוגבל, סגרתי את הרשימה ב־12 איש - שש נשים ושישה גברים. המטרה לא הייתה בהכרח שייווצרו זוגות, אלא שהשיח יזרום".
ספרי לי על הרגע שבו את פותחת את הדלת ואנשים זרים נכנסים לבית שלך.
"הייתה מבוכה ראשונית, אבל לא באופן קיצוני. פתחנו בקבוק יין ומהר מאוד השתחררנו. לא היו שתיקות מביכות, והערב זרם ונמשך כמה שעות טובות. מה שתרם לזה היה בעיקר שכל החבר'ה הגיעו מסטטוס דומה עם חוויות דומות. לכולם היה הרבה על מה לדבר".
יצאה לך היכרות רומנטית מהאירוע?
"לא. אין ספק שזו דרך נחמדה להכיר, אבל המטרה העיקרית מבחינתי הייתה להרחיב את המעגל החברתי שלי. רוב החברים שלי לא בסטטוס שלי, וחשבתי שיהיה נחמד לפגוש אנשים גרושים עם ילדים כמוני. בסוף הארוחה אף אחד מהנוכחים לא הפך לחבר נפש שלי, אבל בזכותה בהחלט יש לי מכרים חדשים. היום אני יודעת שאם ארצה ללכת למסיבה או אירוע, יהיה לי עם מי".
רן, גרוש בן 50 ואב לשתי בנות, מנהל פרויקטים מבת־חפר, פרסם גם הוא לא מזמן פוסט ב"פלוס", שבו הזמין אנשים לארוחת ערב בביתו. עוד קודם לכן הספיק להשתתף בכמה ארוחות כאלה כאורח. "כל החברים שלי נשואים", הוא מסביר. "ראיתי פוסט שבו מישהו הזמין לארוחת ערב בביתו, ומאחר שזה היה הסופ"ש שלי בלי הילדות חשבתי: מה האופציות שלי? או שאני קופץ למים, מכיר כמה חבר'ה ואוכל אוכל טוב, או שאני שוב יושב בערב שבת עם שטוחים וקוטג' מול הטלוויזיה. החלטתי לקפוץ למים".
ואיך היה?
"היה נהדר. בארוחה נכחו 16 איש. נערכה היכרות בין כולם, והוחלט שכל אחד יצמיד לעצמו מדבקה עם השם שלו כדי שיהיה קל לתקשר. לא הייתה מבוכה בכלל. בגלל שהיה כזה כיף, המשכתי ללכת לעוד ארוחות כאלה. הקטע הוא שככל שאתה הולך יותר, אתה כבר לא מרגיש זר. תמיד יהיו בארוחה אדם אחד או שניים שאתה מכיר מארוחה קודמת".
דני, גרוש בן 43 פלוס אחת, איש הייטק מתל־אביב, החליט גם הוא לנסות ללכת לארוחה כזו, אבל חזר עם חוויה שונה. "זה הרגיש לי מוזר", הוא אומר. "לא מצאתי את עצמי שם".
למה?
"אני מודה שהסיבה העיקרית שבגללה החלטתי ללכת הייתה כי קיוויתי שאפגוש בת זוג פוטנציאלית. הארוחה נערכה בחצר של בית פרטי והיו בה לפחות 30 איש. מכל הנוכחים הייתה רק אחת שמצאה חן בעיניי, והיא לא שידרה שהיא בעניין. זה הרגיש לי חסר מטרה וחתכתי משם די מהר".
רן, לעומת זאת, מראש לא מפנטז על מפגש עם אשת חלומותיו בארוחות. "ברור שהייתי שמח מאוד אם זה היה קורה", הוא אומר, "עד כמה שהבנתי, בהחלט היו אנשים שהכירו בארוחות כאלה והפכו לזוג. אצלי זה עדיין לא קרה, אבל בזכות הארוחות האלה הכרתי כמה חברים טובים. רק לפני חודש טסתי לחופשה ברומא עם חבר שפגשתי בארוחה הראשונה שהלכתי אליה. הארוחות מגדילות את המעגל החברתי שלך ואז אתה יוצא יותר".
די, נמאס מטינדר
כדי להבין באמת, החלטתי שעליי גם לטעום. ובמילים אחרות: לקחת חלק בארוחה כזו בעצמי. וכך, באחד מערבי שבת האחרונים, כשבידיי בקבוק יין וסלט שורשים, מצאתי את עצמי ברמת־גן, דופקת על דלת לא מוכרת של אישה לא מוכרת, ששבוע קודם פרסמה בקבוצה: "היי, בשישי הקרוב אני רוצה להזמין אתכם לארוחת ערב בסגנון איטלקי בביתי".
גם לארוחה הזו הוזמנו 12 סועדים, שישה מכל מין. אני הגעתי ראשונה ומצאתי את המארחת, שירה (שם בדוי), רווקה בת 38, טורחת במטבח כשהיא בוחשת פולנטה. הזדמנות מצוינת לשאול אותה אם זה לא הזוי מבחינתה לייבש פסטה, לבחוש קמח תירס ולערוך שולחן בשביל חבורת זרים. "למה הזוי?" היא עונה, "זו בדיוק הדרך שבה סבא וסבתא שלי הכירו לפני 70 שנה".
הסבים שלך הזמינו אורחים זרים לביתם דרך פייסבוק?
"לא דרך פייסבוק, אבל זה היה ההבדל היחיד. שניהם גרו באותו זמן באילת, וסבא שלי עשה מסיבה אצלו בבית לחבר'ה מהשכונה. סבתא שלי, שלא הכירה אותו, הגיעה לבית שלו וככה הם נפגשו והתאהבו".
כמה דקות לאחר מכן נשמע צלצול בדלת, ושירה שולחת אותי לפתוח. ואז, הפתעה: האורח שניצב מולי היה יריב, בחור שהכרתי לפני כשנתיים אחרי שראיינתי אותו לכתבה, ומאז נשארנו מיודדים. במהרה התברר שהמושג "עולם קטן" לא תקף רק בשבילי. כשהאורחים החלו לטפטף אל הדירה, התברר ששניים מהם מכירים ממקום עבודתם, ועוד שניים נפגשו שבועיים קודם באירוע בקיסריה.
חצי שעה לאחר מכן, כשכולנו מתיישבים סביב השולחן ומשיקים כוסות יין (אדום), שירה מבקשת מכל אחד להציג את עצמו ולספר משהו עליו. באופן מוזר, זה לא היה מוזר. התחושה הייתה שהגעתי לארוחה של חברים טובים ובמהלכה הכרתי חברים חדשים. וכך, לא רק שכל אורח סיפר בן כמה הוא, מה הוא עושה ומה הסטטוס המשפחתי שלו, היו גם כאלה שהרחיבו ודיברו על הסיבות הספציפיות שבגללן הם עדיין רווקים או מדוע התגרשו.
"אז תגידו, מה הסיבה העיקרית שבגללה באתם היום?" שאלתי את הנוכחים כשהגיע תורי. אחת האורחות, כלכלנית בת 44, גרושה פלוס אחת מגבעתיים, הייתה הראשונה שענתה: "זה בעיקר כי רציתי לבלות עם אנשים מאותו סטטוס שלי. קיבלתי היום גם הזמנה להיפגש עם חברים שלי, אבל העדפתי ללכת לארוחה הזו".
"גם אצלי זה ככה", מסכים אורח אחר, רופא בן 46, גרוש פלוס שניים מתל־אביב. "כל החברים הטובים שלי נשואים עם ילדים. אחרי שהתגרשתי הם כל הזמן הזמינו אותי להצטרף אליהם לארוחת ערב, ובשלב מסוים הרגשתי שאני מתעלק עליהם. אני חושב שלרוב הגרושים, כמוני, אין הרבה חברים גרושים. זו כבר הארוחה השנייה שאני הולך אליה, ונחמד לאכול בחברת אנשים שנמצאים באותה סירה".
אורח אחר, עורך דין רווק בן 37, מספר שהוא פשוט מאס באפליקציות. "הייתי לפני חודש במסיבה עם שלושה חברים וראינו מהצד בחורה. אמרתי: 'אני מכיר אותה, קשקשתי איתה בטינדר', חבר שלי אמר: 'גם אני, אפילו יצאתי איתה לדרינק', והחבר השלישי אמר: 'וואו, גם אני יצאתי איתה'. זו הייתה תחושה מאוד לא נעימה. הכי גרוע שלפעמים מגיעות אליי למשרד לקוחות, והדבר הראשון שהן אומרות לי: 'איזה קטע, ראיתי אותך בטינדר'. בא לי להכיר אנשים כמו פעם, בחיים".
האם הוא מפנה מהשולחן?
אל השולחן זורמות פוקצ'ות, פסטות עם שלל רטבים, קישים וסלטים (כולל סלט השורשים שלי!). לקינוח אנחנו מסתערים על טירמיסו ועוגת ביסקוויטים. אחד הגברים, גרוש פלוס ילדים, לוחש לי בסוד: "אני לגמרי מגיע לארוחות האלה בתקווה לפגוש מישהי. את רואה את הבחורה הזו? (מצביע על זו שיושבת מולנו), התחלתי איתה במסיבה, אבל היא לא הייתה בקטע. זה מראה שבערבים האלה מגיעים אנשים שלגמרי יכולים להתאים לך, וכאן יש לך אפשרות להכיר אותם בצורה הרבה יותר נעימה ומשוחררת".
הארוחה התחילה בשמונה בערב, והשיחה כל כך זרמה, שכולנו נדהמנו לגלות שמחוגי השעון כבר מצביעים על אחת בלילה. בזמן שכולם החלו להתקפל הבחנתי שבהחלט נוצרו במהלך הערב כמה זוגות, רק לא במובן המקובל: שני גברים החליפו טלפונים וקבעו להיפגש לבירה, אורחת אחת שאלה אם מישהו יכול לתת לה טרמפ ואורחת אחרת התנדבה בשמחה. אפילו אני יצאתי עם חברה חדשה ומקסימה: קרן, עורכת דין בת 41, גרושה ואמא לשלושה מכפר־סבא, שבמהלך הערב מצאתי עימה הרבה במשותף.
למחרת בבוקר התקשרתי לשירה כדי להודות לה ולשאול איך היה לה. התברר שהיא דווקא יצאה בתחושת החמצה קלה. "לא אכחיש, הסיבה העיקרית שיזמתי את הערב הייתה שקיוויתי להכיר בו מישהו", היא אומרת. "היו לי ציפיות. האורחים לא נבחרו לגמרי באקראי. מכל המגיבים בחרתי שישה גברים מאוד איכותיים, שעל פי התמונה והעיסוק שלהם יכלו למצוא חן בעיניי. אבל בסוף אף אחד מהם לא התאים לי".
לא היה פשוט יותר לכתוב להם הודעה ולבדוק אם יש אופציה לדייט?
"בניגוד לדייט, בארוחה כזו את יכולה יותר להתרשם מהבן אדם, לראות איך הוא מדבר עם אנשים אחרים, אם הוא נחמד, אם הוא עוזר לפנות את השולחן. מבחינתי, זה כאילו שיצאתי אתמול לדייט עם שישה גברים במקביל, רק שזה חסך לי המון זמן ואנרגיה. היתרון הגדול הוא שזה לא רשמי. זה לא מוגדר כדייט אלא כאירוע חברתי. אם מישהו היה מוצא חן בעיניי אתמול, היה קל להעביר את זה למשהו זוגי".
אז התבאסת?
"כן, אבל אני מעדיפה להסתכל על הצד החיובי: עכשיו יש עוד 11 אנשים שמכירים אותי. ומי יודע, יכול להיות שאחד או אחת מהם מכיר מישהו שיכול להתאים לי".
אז תעשי את זה שוב?
"בהחלט. וגם אמשיך להתארח בארוחות כאלה, למרות שאני יודעת שלפעמים זו יכולה להיות אכזבה. הארוחה האחרונה שהתארחתי בה הייתה איומה מבחינתי. היה איזה אורח שהביא איתו כלי נגינה, וניגן במשך שעה וחצי תוך שהוא מברבר משהו על שירה מגבשת. אני לא מתחברת לדברים כאלה והרגשתי נורא. אז נכון, נדפק לי יום שישי. מצד שני, זה בדיוק כמו לצאת לדייט לא מוצלח".
