לפני קצת יותר משנה, כששרון ושלר (49) התגרש, הוא הרגיש את השינוי החד שחשים גרושים רבים. "במקום לחזור הביתה בערב לבית שוקק ומואר, אתה מגיע לבית חשוך וריק", הוא משתף. "בחגים ובסופי השבוע בלי הילדים אתה מרגיש בודד. לא אהבתי את האפליקציות להיכרויות ואת אתרי הדייטינג, והחלטתי ליצור חלופה".
מה עשית?
"זה התחיל כהתארגנות ספונטנית. הקמנו קבוצת ווטסאפ של 15 גרושים וגרושות מהאזור שלנו. אהבנו לצאת וליזום פעילויות יחד – טיולים, הפלגות, מסיבות. חברים הביאו חברים. עוד לא קלטנו בשלב הזה שעלינו פה על נישה שרעבה לפיתוח וגיבוש, זה היה בשביל הכיף. בעקבות ההיענות הגברנו את הקצב ויזמנו עוד ועוד מפגשים מכל מיני סוגים".
מה שהתחיל כהתארגנות קטנה של גרושים טריים מאזור השרון שרכבו יחד על סוסים ויצאו לפיקניקים, הפך לקבוצה ארצית שנקראת "הגימלים". יש בה תתי קבוצות אזוריות, ובסך הכל חברים בה כ־12,000 איש.
ושלר, אבא לשלושה (בת 22, בן 19 ובן 13), שמתגורר במושב אודים ונמצא כיום בזוגיות, מנהל את הקבוצה ביד רמה. בעבר עבד במכירות, פיתוח עסקי וגיוס כספים לסטארט־אפים, ועדיין עוסק בכך במקביל לניהול הקבוצה, אבל הוריד הילוך. "החבר שהקים איתי את הקבוצה פרש אחרי חודש, כי הוא לא עמד בחפירות ובהתעסקות מסביב", מספר ושלר. "בינואר האחרון קלטתי מה יש לי ביד. רשמתי סימן רשום על שם הקבוצה - 'גימלים', כי אני לא אוהב את המילה 'גרושים', הפכתי לעוסק מורשה והתחלתי לעבוד בזה, כי ראיתי שהתחזוק של 'גימלים' ממלא את כל היום שלי ורק הולך וגדל".
"אמת או שקר" בסלון
העמוד הראשי של הקבוצה מנוהל בצורה מאוד מסודרת. נדמה שהשנים שבהן ושלר גר בקליפורניה במסגרת שליחות של אביו ולמד שם בתיכון ובקולג', הותירו אצלו לא רק חיבה לגלישת גלים, אלא גם איזושהי מנטליות אמריקאית שנותנת את הטון בקבוצה. יש שרשורים לגימלים שרוצים להציג את הפן המקצועי שלהם וליצור שיתופי פעולה, שרשורים למי שיש להם הצעות לשיפור ועוד. יחצנים ואנשי שיווק שמצליחים להשתחל לקבוצה ולפנות לקהל עם הצעות מסחריות, מסולקים מיד.
"המטרה העיקרית היא להיות קבוצת לייף־סטייל ובילויים", מסביר ושלר. "אם את גרושה שיש לה יומיים בשבוע בלי הילדים ואת רוצה להתאוורר, אולי תשבי עם חברה בבית קפה פעם־פעמיים או תלכו לסרט, ומה אז? צריך להתקדם משם, אבל לא בעלות גבוהה, כי לגרושים בישראל גם ככה יש הרבה מאוד הוצאות".
גם כשיוצאים לבלות עם הקבוצה יש הוצאות.
"מאחר שהפכנו לקבוצה גדולה, אני משיג מחירים מצוינים להופעות, ערבי קונספט, טיולים לחו"ל, מלונות ועוד. ואני כל הזמן מגוון. אני יכול לחזור על אירוע במקום מוצלח פעמיים־שלוש, לא יותר, כדי לא לשעמם. למעשה, חצי מהאירועים הם בכלל חינמיים: למשל, קבלת שבת בשמורת טבע שבה כל אחד מביא משהו, ואפשר לבוא עם או בלי ילדים, או טיול בשבת בבוקר לגימלים עם כלבים. יש כבר תתי־קבוצות של גימלים שרצים יחד, רוכבים
על אופניים, משחקים כדורשת, יוצאים להליכות או לבאולינג. יש קבוצת ג'יפאים שיוצאת לירדן בשבוע הבא ויש להקה של גימלים שמנגנת יחד".
ואיך אתה מרוויח מזה?
"אני משיג הנחה קבוצתית לאירועים, וממנה אני גוזר לי מעשר או קצת יותר. אני תמיד מביא דיל שהוא טוב יותר ממה שבנאדם ימצא בחוץ לבד".
לזכותו של ושלר ייאמר שטעם טוב יש לו. הגימלים נפגשים לארוחות בוקר בבתי קפה שווים, יוצאים להפלגות מהמרינה בהרצליה, שוברים צלחות במסעדות בסגנון יווני שסוגרים להם במיוחד וממלאים את רדינג 3 בהופעות רוק. בקיץ הם פתחו מאהלים והצטיידו בגלשנים, אבטיחים וגיטרות, הביאו את הילדים ובילו בחופי ים ברחבי הארץ. אבל נדמה שהמפגשים המעניינים באמת מתקיימים דווקא בבתים פרטיים.
"אני אוהבת את ארוחות הערב הביתיות שמתארגנות במסגרת הגימלים", אומרת כרמל באומל (38) מגבעתיים, ראש צוות בחברת הייטק ואמא לשניים. "הגימלים ממש הצילו אותי. כחצי שנה אחרי שהתגרשתי חברה צירפה אותי לקבוצה. כל המעגלים החברתיים שלי השתנו אחרי הגירושים ולא ידעתי מאיפה להתחיל להתארגן על הרגלים חברתיים חדשים. באופן כללי, אני אוהבת לארח, שמעתי על הארוחות הביתיות שהגימלים מארגנים והחלטתי לקפוץ למים. העליתי פוסט בעמוד של הקבוצה והזמנתי לארוחת ערב אצלי בבית את 20 הנרשמות והנרשמים הראשונים. בתוך שעות ספורות נרשמו 80 איש וסגרתי את ההרשמה. הזמנתי את עשר הנשים הראשונות שנרשמו ואת עשרת הגברים שנרשמו".
כלומר, הזמנת 20 זרים אלייך הביתה.
"יותר, כי כמובן שהיו חייבים לבוא עם עוד חבר או חברה. פתחנו קבוצת ווטסאפ והשתבצנו שם – מי מביא מנות עיקריות ומי תוספות".
חוץ מלאכול, מה עשיתם במפגש?
"עשינו משחק היכרות – אמת או שקר, עשינו קידוש ביחד, אכלנו והייתה מוזיקה. הגיעו אנשים איכותיים, אבל רובם היו מבוגרים ממני בערך בעשור. לפני הארוחה השנייה שעשיתי אצלי בבית, העליתי פוסט והגבלתי את גיל המשתתפים ל־45. היו מי שכעסו עליי, אבל לדעתי זה לגיטימי לרצות להיות עם אנשים שהעולם שלהם דומה לשלך. לארוחה הזו כבר נערכתי יותר טוב".
כלומר?
"הכנתי משחק 'חבילה עוברת' עם משימות כמו 'תן את החבילה למי שהיית רוצה להישאר איתה בקשר אחרי הערב הזה', או 'תן את החבילה למשתתף שהיה נשוי הכי הרבה שנים'/ 'למשתתף שיש לו הכי הרבה ילדים'".
זה עבד? אנשים שיתפו פעולה?
"הערב הזה היה הצלחה, אנשים נשארו עד שלוש בבוקר. הייתה אווירה מעולה, כולם תרמו ועזרו לסדר, לפנות ולנקות, כמו בכל אירוע של הגימלים. היו באירוע גרושים שהודו שהם לא היו באירוע חברתי כבר שלוש־ארבע שנים, שהם יוצאים בעיקר עם החברים שהם כבר מכירים ובכלל ממעטים לצאת, ואצלי הם ממש דיברו והתמנגלו. אני חושבת שהגימלים עשו מהפך חיובי בהרגלי הבילוי והתקשורת של אוכלוסיית הגרושים. אחרי הארוחה הזו לא מעט אנשים נשארו בקשר, ונוצרו גם זוגות".
איכותיים נתפסים מהר
אי־אפשר שלא לחשוב על כך שמעבר לבילוי משותף, בקבוצה כזאת יש פוטנציאל היכרויות רציני. "המטרה לא הייתה לפתוח קבוצת היכרויות", מבהיר ושלר, "אבל נוצרו אצלנו כבר כ־250 זוגות. לדעתי זה ירוקן את אתרי ההיכרויות מגרושים, כי הדרך הזאת עובדת טוב יותר. אם את מגיעה לפחות פעם בשבוע לאירוע, תתחילי לזהות פרצופים וקל לפתוח ככה בשיחה. את גם יודעת שמי שהגיע לאירועים עבר איזשהו סינון".
מה זאת אומרת "סינון"?
"בכל רגע נתון יש לי כ־200 איש ברשימת המתנה. ההמתנה הזו יכולה לקחת שבועות עד שנאשר, כי אנחנו בודקים את מי אנחנו מצרפים. רק מי שחבר בגימלים יכול להזמין חברים פנימה. אני וצוות המטבחון שאספתי סביבי, שעוזר לי בהתנדבות
תמורת כניסה חינמית לאירועים, עוברים על כל פרופיל לפני שאנחנו מאשרים אותו".
את מי לא תכניסו לקבוצה?
"ראשית, לא נכניס נשואים. זה לא המקום עבורם. אנחנו גם שואפים לא להכניס אקסים של חברי קבוצה, במידת האפשר. אנחנו עוברים על פרופיל הפייסבוק של מי שרוצים להצטרף ורואים אם האדם עושה רושם קיצוני לכיוון כלשהו. נעשה גם חיפוש גוגל כדי לראות אם מדובר באדם שיש לו רקע בעייתי.
"היו גם כאלה שנפרדנו מהם אחרי שהם כבר הצטרפו. יש דברים שלא נסבול. נציג של המטבחון חבר בכל קבוצות הווטסאפ של הגימלים בארץ ופוקח עין. למשל, מי שמאוכזב מקשר זוגי שהסתיים ומעלה צילומי מסך של התכתבויות פרטיות ומכפיש בן או בת זוג לשעבר, חוטא למטרה של הקבוצה ומוריד את הרמה. עזבי את זה שהוא חושף את עצמו לתביעה. צברתי גם אויבים בשנה האחרונה בגלל מקרים כאלה".
אני מתרשמת שהחיבורים הם בעיקר בגילאי 55-45.
"לפני כמה חודשים פתחנו את 'גימל לייט', קבוצה לגרושים בני 20 עד 40, ויש בה כבר כ־500 חברים".
ניסית לפתוח קבוצת גימלים לבני 55 פלוס?
"כן, בהחלט. בתוך שבועיים הצטרפו כ־200 נשים וגבר אחד. סגרתי את הקבוצה".
מה באמת היחס הכמותי בין נשים לגברים בגימלים?
"כרגע יש 60־70 אחוז נשים. הייתי שמח מאוד אם היו יותר גברים. לפי סקר לא מדעי שערכתי, רבים מבני ה־45־50 מחפשים בשלב הזה של חייהם את בנות ה־30, ולכן לא יגיעו אלינו. אני לא מבין את זה. היו לי שני קשרים עם בנות 30 אחרי שהתגרשתי, אלה עולמות שונים. להן יש ילדים בגילאי גן שדורשים הרבה התעסקות. הקטן שלי הוא נער בן 13. יש פער מבחינת טעמים ורצונות.
"בת הזוג הנוכחית שלי בגילי, הבנות שלה גדולות ועצמאיות ויש לנו את זמן האיכות שלנו. היא מקסימה אמיתית וגרה לא רחוק ממני, והיא מתמודדת עם זה שכל היום אני בחיבוקים ונישוקים של כל הגימלים".
כרמל באומל מספרת שלארוחת הערב השנייה שארגנה נרשמו 80 נשים (שמתוכן הוזמנו עשר), ואילו מספר הגברים היה קטן כמעט פי עשרה. "נרשמו תשעה גברים, והיינו צריכים ממש להתאמץ כדי למצוא את הגבר העשירי שיגיע. יום לפני הארוחה אחד
הגברים התקשר לבטל והתנצל. הוא סיפר שהוא התחיל לצאת עם מישהי מהקבוצה, ושזה מתפתח מהר יותר ממה שהוא חשב. אני רואה שגברים איכותיים שנכנסים לקבוצה נתפסים ממש מהר".
אבל גם גרושים שמצאו זוגיות מוזמנים להישאר בשטח. "למה שמישהו ירצה להפסיק ליהנות מכל מה שאנחנו מציעים?", אומר ושלר. "הבילויים אצלנו עולים סביב ה־30 שקל והפכנו לקהילה".
אביה גואז (49), שיננית מרעננה, שנמנית עם צוות המטבחון, מחדדת: "הגימלים הם מזמן לא רק קבוצת בילוי ולייף־סטייל. בגלל שנוצרו קשרים חמים וקרבה אמיתית בין הרבה אנשים, יש פה יוזמות מדהימות של תמיכה ונתינה. גימלית שהייתה צריכה לצאת לניתוח דחוף בחו"ל והתקשתה לממן אותו פנתה אליי וגייסנו עבורה 20,000 שקל מכ־100 חברים בתוך יום; חבר קבוצה שראה ליד הבית שלו בית של חיילים בודדים בלי ציוד, פנה לשרון וגייס בעזרתנו סיוע: אחד הגימלים קנה שולחן פינג־פונג, הגיע ופרק להם אותו ליד הבית, אנשים הגיעו עם סירי אוכל ועם רהיטים.
"לפני חודש, גימלית שברה את היד יום לפני מעבר דירה. כמה חברים נסעו אליה, סיידו לה את הבית ועזרו לה להתארגן בתוך כמה שעות; גימלית עם פנצ'ר באוטו שלא הצליחה לשחרר ברגים ולהחליף גלגל העלתה הודעה לווטסאפ וקיבלה עזרה מיידית; לא מזמן הייתה לי בעיה רפואית ונסעתי למוקד. כשהגימלים שמעו שאני לא מגיעה לאירוע בגלל זה, כמה מהם באו להיות איתי, כדי שלא אשב שם לבד. אני גם יכולה להגיד שמעגל הלקוחות שלי גדל, כי אני מכירה יותר אנשים".
חונך לביישנים
ואילו ד' מאזור השרון, שמעדיף להישאר בעילום שם, אומר: "המחסום הבאמת גדול שלי לפני שהצטרפתי לגימלים היה להודות שאני צריך את זה, לוותר על הפאסון. אני הרי אדם אהוב וחברותי ותמיד הייתי מוקף אנשים, רק שבמהלך שנות הנישואים התרחקתי מחברים. אחרי הגירושים גוננתי מאוד על הילדים שלי וחייתי סביבם, ובאיזשהו שלב הבנתי שאני סוג של מת־חי: נוסע מהעבודה הביתה או מקסימום למכון הכושר כשהילדים לא אצלי. צמצמתי מגע עם העולם. לארוחה הראשונה של הגימלים הגעתי לבד. הדהים אותי שבחורה שלא מכירה אותי מארחת אותי בביתה יחד עם עוד אנשים, רק כי נרשמתי והבאתי בירות".
זו באמת סיטואציה לא רגילה. איך שברת את הקרח?
"ישבתי ושתקתי, ואז מישהו אמר משהו לא נכון על נושא משפטי שאני מבין בו. לא התאפקתי ודיברתי, ומאז אני פעיל, מחוזר, רואה הופעות והרבה יותר חי. אני רואה סביבי גימלים שאפילו הצורך בזוגיות ירד להם, כי כיף להם והם מבלים כל הזמן, והם כבר לא צריכים פרטנר כדי לצאת מהבית. פתאום אפשר להסתדר בלי".
ושלר מגלה שכדי לחבר לקבוצה חבר חדש שמתבייש לקפוץ למים, הוא מצמיד לו חונך. או כמו שהוא מגדיר את זה: "הכנסתי את קונספט ה'באדיז', מישהו ותיק מתלווה למישהו חדש ועוזר לו להתמנגל".
נשואים שקוראים את הכתבה הזאת עלולים לקנא בגרושים.
"אני חס וחלילה לא מעודד אף אחד להתגרש, אבל אם זה קרה, חבל לשבת בבית ולראות טלוויזיה. בזכות הגימלים, יש בכל יום שישי כ־50 ארוחות ערב בקבוצות שנפתחו בכל המדינה ומסונפות אלינו. בכל סוף שבוע אני יודע על לפחות 1,000 איש שיצאו בזכותנו מהבית. זה דבר גדול".
