רואים איורים בבניינים מרתקים:
7 תחנות אדריכלות בשבוע האיור

מהקולנוע הנטוש בתחנה המרכזית, דרך וילה של אמן נשכח בשיכון הקצינים, וכלה בבית הבאר הערבי ביפו: מדריך אדריכלי לטיול מגוון בתל אביב מעל ומתחת לאדמה

איתי כ"ץ

|

15.11.19 | 10:22

הגג של ''אברהם הוסטל''. התפר שבין מגדלי רוטשילד, הרכבת הקלה ושכונת גן החשמל
הגג של ''אברהם הוסטל''. התפר שבין מגדלי רוטשילד, הרכבת הקלה ושכונת גן החשמל
הבית הפרטי היחיד שנפתח במסגרת האירועים, ובאופן נדיר, הוא בית האמן אהוד פקר בשיכון הקצינים. הצצה לווילה תל אביבית משנות ה-50 (צילום: פזית קידר)
הבית הפרטי היחיד שנפתח במסגרת האירועים, ובאופן נדיר, הוא בית האמן אהוד פקר בשיכון הקצינים. הצצה לווילה תל אביבית משנות ה-50 (צילום: פזית קידר)
מרתפי התחנה המרכזית החדשה איכלסו פעם קומפלקס קולנועי כושל, שזוכה למחווה ססגונית (צילום: עידן סידי )
מרתפי התחנה המרכזית החדשה איכלסו פעם קומפלקס קולנועי כושל, שזוכה למחווה ססגונית (צילום: עידן סידי )
 בית חנה. מתחם הפועלות שהפך לסמל תל אביב המעודכנת והשבעה (צילום:  אור קפלן)
בית חנה. מתחם הפועלות שהפך לסמל תל אביב המעודכנת והשבעה (צילום: אור קפלן)
חספוס הולך ונעלם מתל אביב: ''המקרר'' ברחוב החשמונאים 90
חספוס הולך ונעלם מתל אביב: ''המקרר'' ברחוב החשמונאים 90
 בית הבאר ברחוב סלמה 6: פרק חשוב בהיסטוריה העירונית, שמארח מאיירים ערבים צעירים (צילום: לביא ונונו)
בית הבאר ברחוב סלמה 6: פרק חשוב בהיסטוריה העירונית, שמארח מאיירים ערבים צעירים (צילום: לביא ונונו)
במרחק הליכה: בית קנדינוף המפואר הפך למתחם אירועים והופעות מצליח (צילום: גדעון לוין)
במרחק הליכה: בית קנדינוף המפואר הפך למתחם אירועים והופעות מצליח (צילום: גדעון לוין)

אדריכלות היא לא האסוציאציה הראשונה שעולה בראש, כאשר חושבים על איורים; גם לא האסוציאציה השנייה. אבל כשמדובר באירוע עירוני גדול כמו "שבוע האיור" בתל אביב, שייפתח בסוף השבוע הבא ברחבי העיר, חלק מהמיקומים מעניינים בפני עצמם - בלי קשר לאיכות העבודות שיוצגו בהם. למעשה, לא חייבים לאהוב איור כדי להתרשם מהמגוון העירוני והאדריכלי, שאפשר לראותו בעיניים אחרות.

 

בין אם אתם תל אביביים ובין אם לא, עדיין לא ביקרתם בחלק מהבתים והמבנים שבחרנו להציג כאן. הנה הזדמנות לטיול עירוני, מעומק יפו ועד הצפון הירוק של תל אביב, עם כניסה למקומות שמרכיבים את הפסיפס העירוני והחברתי של העיר הגדולה. על הדרך, תיהנו מהתערוכות.

 

1. בית הבאר | הערבים שלא הכרנו

שם התערוכה: תשרפנא | נעים להכיר | تشرفنا

סלמה 6, יפו

 

בתי הבאר של יפו התפתחו לקראת סוף המאה ה-19, במקביל לפרדסים ששיגשגו בה ופירנסו את התושבים, עד שהמונח Jaffa Oranges הפך למותג עולמי, לפני שהמלה מותג הומצאה. בפרדסים נחפרו בארות, שמעליהן נבנו בתים של משפחות אמידות שהחזיקו בבעלותן את שטחי החקלאות המצליחים הללו.

 

הפרדסים נעקרו זה מכבר (קשה לדמיין: אפילו רחוב סלמה ואזור שכונת נוה שאנן היו אזורי פרדסים), בתי הבאר נכחדו יחד איתם, ופרק מרתק בהיסטוריה של יפו ודרום תל אביב שקע למצולות. אך לא לגמרי: בשנים האחרונות ניכר מאמץ לשמר בתים שנותרו, בעיקר במסגרת פרויקטי נדל"ן נוצצים שמחויבים במטלות שימור ויכולים לממן את ההשקעה.

 

מתוך התערוכה תשרפנא (איור: תשרפנא)
    מתוך התערוכה תשרפנא(איור: תשרפנא)

    איור של פאתן ג'ריס שיוצג בתערוכה. חשיפה של דור חדש (איור: תשרפנא)
      איור של פאתן ג'ריס שיוצג בתערוכה. חשיפה של דור חדש(איור: תשרפנא)

      בית הבאר. שימור כחלק מפרויקט נדל''ן נוצץ (צילום: ציפה קמפינסקי)
        בית הבאר. שימור כחלק מפרויקט נדל''ן נוצץ(צילום: ציפה קמפינסקי)

         

        כך קרה ברחוב סלמה 6, קרוב לשדרות ירושלים, שהפך לפרויקט נדל"ן יקר ושמו "נויה". בית הבאר שומר, פתוח לציבור ונקרא, בפשטות, "בית הבאר". אנשיו מציינים, כי "עמלנו על פרוגרמה ייחודית אשר משלבת בין העבר העשיר של המתחם לשימושים מודרניים בהווה. בית הבאר מתפקד כמרכז תרבות מקומי, השם דגש על דו-לשוניות (עברית-ערבית) ובו מתקיימים אירועי תרבות מגוונים. במרכז פועלות שתי גלריות, האחת משמשת כצוהר להיסטוריה היפואית, והעליונה לאמנות עכשווית".

         

        נאמנות לחזון המקום, בחרו האוצרות טל מרגלית וענת שלו להקדיש את התערוכה למאיירים ערבים עכשווים, ולהציג ספרי ילדים שיצאו לאור בשנים האחרונות.

         

        משתתפים: אינסאף ספורי, טורקיה עבד אל חי, כמאל תאברי, עלא חליחל, פאדי אבו רוקייה, פאתן ג׳יריס

        אירוע פתיחה: שישי, 22.11, 12:00  

         

        2. בית קנדינוף | שימור שמח

        התערוכה: ''זיכרון לטווח קצר''

        הצורפים 14, יפו העתיקה

         

        היה זה בתחילת המאה ה-20, שיוסף ביי - בנו

        של איש העסקים העשיר והמקושר אהרן קנדינוף - בנה את "בית קנדינוף" במורדות יפו העתיקה בסגנון המקובל של בתים אמידים בעיר: קומה מסחרית של חנויות קטנות, ומעליה שלוש דירות רחבות-ידיים וגבוהות-תקרה מקומרת. אביטל ברוידא כתבה כאן בשעתו, כי קנדינוף האב נהג לחלוף ברחובות העיר במרכבה רתומה לשני סוסים. בזמן מלחמת העולם הראשונה המרכבה הוחרמה על ידי מושל יפו, ולימים ירדה המשפחה מנכסיה, ואיבדה גם את הנכס המפואר הזה.

         

        מבית פרטי לחלל ציבורי (צילום: גדעון לוין)
          מבית פרטי לחלל ציבורי(צילום: גדעון לוין)

           

          המבנה התגלגל בין בעלים שונים, ובגלגולו הנוכחי הוא משמש מתחם של אמנות ומסעדנות, שמארח אירועים רבים של אוכל, מוזיקה ותערוכות. לעומת מבנים לא מעטים שעברו שימור בתל אביב, ונסגרו לקהל בפועל או שאינם נותנים לו דבר, בית קנדינוף הוא מקום שעושה ההיפך: הבית הפרטי הפך למקום שכיף לבלות בו.

           

          אופל קודוביצקי במסגרת ''זיכרון לטווח קצר'' בבית קנדינוף (איור: אופל קודוביצקי)
            אופל קודוביצקי במסגרת ''זיכרון לטווח קצר'' בבית קנדינוף(איור: אופל קודוביצקי)

             

            הבית של משפחת קנדינוף הפך למתחם אירועים ואמנות (צילום: גדעון לוין)
              הבית של משפחת קנדינוף הפך למתחם אירועים ואמנות(צילום: גדעון לוין)

               

              המחלקה לתקשורת חזותית של ויצו חיפה משתלטת על אחד החללים בשבוע האיור, ותחת הכותרת "זיכרון לטווח קצר", עוסקים הסטודנטים בזיכרונות ילדות עם פרשנותם העכשווית אליהם.

               

              משתתפים: בן יוסף עדי, יוסיפון זוהר, יפרמוב ליאור, לבון עדי, לוי אור, סריאול סברינה, פריידמן לנה, צור דנה, קודוביצקי אופל, קליק איימי, רטנר גאיה, שאגל קרינה, שורקי תגל, תלמי אלה

               

               

              3. בית אהוד פקר | אדריכלות, אמנות, מגדר 

              התערוכה: ''היה הייתה''

              הזית 4, שיכון הקצינים

               

              זהו בית המגורים היחיד שנפתח לקהל הרחב בשבוע האיור, ולא מדובר בסתם בית או בעוד שכונה; למעשה, הוא יכול היה ללא היסוס להשתתף ב"בתים מבפנים", בלי כל קשר לתערוכה שתוצג בו במשך שבוע בלבד.

               

              משפחת פקר התבלטה כמשפחת תעשיינים עם שורשים עבותים בנוף המקומי (פקר פלדות), והיא התיישבה בשיכון הקצינים בראשית שנות ה-50, שנים ספורות אחרי תום מלחמת השחרור. השכונה הקטנה, שנחבאת מאחורי בית החולים "איכילוב", מוצנעת במידה כזו שרבים מתושבי תל אביב-יפו אינם מודעים לקיומה - אחת הסיבות ליוקר הבתים בה. ברחוב הזית 4 התגוררה במשך שנים הסבתא, ציפורה פקר, ואחרי מותה התגורר שם בנה, האמן אהוד פקר, עם משפחתו (גילוי נאות: קרובי משפחה של הכותב).

               

              אהבת סוסוני-ים. החיה עם המגדר הנזיל היא גיבורת אחת העבודות בתערוכה, של טרי לנדאו (איור: טרי לנדאו)
                אהבת סוסוני-ים. החיה עם המגדר הנזיל היא גיבורת אחת העבודות בתערוכה, של טרי לנדאו(איור: טרי לנדאו)

                חצר הבית ברחוב הזית. ביקור בווילה תל אביבית של אחרי המלחמה (צילום: פזית קידר)
                  חצר הבית ברחוב הזית. ביקור בווילה תל אביבית של אחרי המלחמה(צילום: פזית קידר)

                  אהוד פקר עם שתיים משלוש בנותיו. אמן מאחורי הקלעים (צילום: 1968 ארכיון המשפחה)
                    אהוד פקר עם שתיים משלוש בנותיו. אמן מאחורי הקלעים(צילום: 1968 ארכיון המשפחה)

                     

                    נחבא כמו הבית והשכונה שלו, פקר היה אמן פורץ דרך בשנות ה-70, עם עבודות שמוצגות גם במוזיאון תל אביב לאמנות, אך מעטים ידעו על קיומו. הוא העדיף ליצור בביתו, והרחיב את פעילותו לנגינה ולקומפוזיציה, בכלים מסורתיים ובמחשב, לצד עבודות אמנות שנוגעות בפיסול ובאדריכלות. הוא הלך לעולמו לפני שנים אחדות, ובנותיו מנסות לשמר את רוח הבית גם כיום, אחרי שתקופה מסוימת שימש את משרדה של הבת, האדריכלית רות פקר.

                     

                    כעת יש אפשרות חד-פעמית להיכנס לווילה צנועה בסגנון ישראל הצעירה, להתרשם מהסגנון האדריכלי של התקופה ולראות כיצד, על רקע הקירות המסוידים בלבן, יש כאן אמירה חתרנית של האוצרות פזית קידר וימית נוימן, בשיתוף דנה פקר, בתו של האמן.

                     

                    התערוכה "היה הייתה" מגישה עבודות של שני מאיירים ותיקים ומפורסמים - אלונה פרנקל ודני קרמן - לצד מאיירות ומאיירים נוספים, בנושא של הגדרות מגדריות מקובלות וחריגות. "התערוכה דנה בשינוי שעוברות דמויות מגדריות בספרות הילדים הישראלית, מנקודת מבטם של המאיירים המשתתפים ששוחררו מרתמות הסופר וההוצאה לאור, ויצאו למסע אישי הנותן ביטוי חזותי ועכשווי לתפיסה ולפנטזיה המגדרית שלהם", נכתב בטקסט האוצרותי, וביטוי לכך אפשר למצוא, בין השאר, בארון המשקאות של ציפורה פקר, שמאכלס כעת את סיפור כיפה אדומה במבט מתוק ומטריד גם יחד.

                     

                    משתתפים: אלונה פרנקל, עירית אביר, אפרת לוי, גליה לוז, דני קרמן, טרי לנדאו, נעה חורב, עדי יוכליס, סווטה שלטס, פוגי נעים, רעיה גוב

                    אירוע פתיחה: שישי, 22.11, 11:00 

                      

                     

                    4. גלריית המקרר | עירוני עכשווי

                    התערוכות: "כך ולא כך"; ''ראש בקיר''; ''פלאשבק''

                    החשמונאים 90

                     

                    התיאור הזה נשמע כמו עוד מייל שבועי שמגיע למערכת Xnet, עם הצעה לסיקור של מקום חדש ברוח התקופה: ''המקרר הוא חלל עבודה המיועד לאמנים, מעצבים, אנשי סאונד, מחול וכתיבה, יחידים וקבוצות, המעוניינים ליצור בקולגיאליות בחלל אמנות חדש וייחודי במרכז תל אביב".

                     

                    זה לא אומר שרוח התקופה לא מעניינת, כמובן. העמותה שמפעילה את המקום מקדמת אירועי תרבות באופי חברתי ובהתנדבות, והמיקום המחוספס הוא חלק חשוב בחוויה של המקום, במיוחד בתקופה שבה תל אביב מאבדת את החספוס לטובת סטריליות אחידה ומשעממת. כחלק מהבלוק המסחרי-משרדי הוותיק, האפור והמוצלח של רחובות החשמונאים וקרליבך, נכנסים לפסאז', יורדים למרתף ובין מסדרונות וצנרת רואים איורים עכשוויים - הפוגה מרעננת והרבה יותר מקורית מקניון ההלבשה הכושל שהוקם במרחק שני צעדים מכאן.

                     

                    אין חשש מהפצצות. המקרר
                      אין חשש מהפצצות. המקרר

                      TaliO, יוצרת התערוכה ''פלאשבק'' על קמפיין MeToo שתוצג במקרר (צילום: ליקו)
                        TaliO, יוצרת התערוכה ''פלאשבק'' על קמפיין MeToo שתוצג במקרר(צילום: ליקו)

                         

                        שלוש התערוכות עוסקות בנושאים הבאים: "השראה מסדרת אני והעולם - סדרת ספרי תמונות וטקסטים ״מחנכים״ משנות ה־50 להורים וילדים"'; ''דיאלוג תלת־ממדי של סטודנטים עם ציטוטים של הוגי דעות, מחזאים, סופרים ופילוסופים''; ו''פלאשבק'' שעוסקת בקמפיין MeToo.

                         

                        אירוע פתיחה: חמישי, 21.11, 20:00

                         

                         

                        5. אברהם הוסטל | תוסס, צעיר, פוליטי

                        התערוכות: ''החיים - הוראות הפעלה''; ''עם הראש מעל החול''; ''תל אביב על הצלחת'';   40Weeks of Us״; ״#the100dayproject_tlv״

                         

                        לבונטין 21

                         

                        אתר החפירות של תחנת הרכבת הקלה הוא הנוף המיידי של אורחי "אברהם הוסטל", שנמצא מאחורי שדרות רוטשילד ומשמש כתמונת הנגטיב שלה. הבניין הוותיק של "בזק" והדואר הפך לפני כארבע שנים לאכסנייה הכי גדולה בתל אביב, שמושכת אליה תרמילאים מכל העולם וגאה לייצר אמירה תרבותית ופוליטית - החל בתערוכות ובהופעות שמתקיימות במרתף, בחדר האוכל ובגג על בסיס קבוע, וכלה בשלט החוצות העצום שמוקדש לנושאים בוערים כמו מבקשי מקלט נרדפים בישראל.

                         

                        המרתף אירח את שבוע האיור בשנה שעברה, ועכשיו האיורים חוזרים גם בקומות נוספות של האכסנייה. אם אתם כבר כאן, כדאי לשוטט במבנה ולדמיין כיצד שימשו המסדרונות את בזק: תקרות בגובה כפול, צנרת בממדים חריגים, מסדרונות אינסופיים וחדרים (שאליהם אי אפשר להיכנס אם אתם לא מתארחים) שבהם התגוררו מרכזות תקשורת מפלצתיות, שהיום נכנסות לכיס המכנסיים. וכמובן, הגג המצוין שמעניק מבט מעודכן על התקדמות עבודות הרכבת הקלה ועל מגדלי רוטשילד.

                         

                        בין חמש התערוכות: ''תל אביב על הצלחת'' תציג איורי אוכל; חמש יוצרות איירו במשך 40 שבועות נושאים מתחלפים; ובתערוכה השלישית, סוניה קירשנבויים, גליה לוז ונטשה זנבות מציגות 100 ימים של יצירה ושיתוף יומיומיים ברשת, בעקבות the100dayproject, פרויקט עולמי של יוצרים המשתפים מדי יום (במהלך 100 ימים) יצירה מקורית באינסטגרם.

                         

                        אירוע פתיחה: חמישי, 21.11, 20:00

                         

                        6 בתי הקולנוע בתחנה המרכזית | סרט המשך

                        התערוכה: ''פיל לבן''

                        לוינסקי 108

                         

                        מעטים זוכרים, אבל בתחנה המרכזית החדשה היה מתחם קולנוע שנקרא "ששת המופלאים". מעטים זוכרים, ומעטים עוד יותר טרחו להגיע אליו, מה שמסביר את סגירת הקומפלקס אחרי חצי שנה - די מפתיע, בהתחשב בכך שהיזם היה יצחק שני, בעלי רשת קולנועי "לב" הפופולריים. ההחלטה שלו להקרין בתחנה המרכזית סרטי טראש, בקונטרה לאליטיזם של "לב", התבררה כשגויה והסבה לו הפסדים כבדים.

                         

                        ככה זה נגמר. ששת המופלאים (צילום: ארכיון ידיעות אחרונות)
                          ככה זה נגמר. ששת המופלאים(צילום: ארכיון ידיעות אחרונות)

                           

                          האם יש מיקום מוצלח יותר לתערוכת איור? תיבות האור הריקות שהבליטו את כרזות הסרטים קושטו מחדש, עם כרזות שמציגות את המושג "פיל לבן" בעיני המאיירים המשתתפים. החלל השומם והטחוב יהפוך, לשבוע בלבד, לחלל מואר, ססגוני ומפתה.

                           

                          דייב יעקב מתוך תערוכת ''פיל לבן'' (איור: דייב יעקב)
                            דייב יעקב מתוך תערוכת ''פיל לבן''(איור: דייב יעקב)

                            במבנה השנוא ביותר בתל אביב אפשר למצוא גם פינות מרתקות, בתכנונו של רם כרמי (צילום: עידן סידי )
                              במבנה השנוא ביותר בתל אביב אפשר למצוא גם פינות מרתקות, בתכנונו של רם כרמי(צילום: עידן סידי )

                               

                              משתתפים: אדווה סנטו, איליה פוסדיב, איתמר מקובר, איתן זלוור, גבריאל יעבץ, גל שריר, גל פרימק נג׳רי, דייב יעקב, דנה קרייסברג, דרור כהן, הדר שחר־אזולאי, חגי פרגו, חן פלמנבאום, יאיר פרץ־דוידי, יובל הקר, יעל אלברט, ליעד שדמי, מאיה שולדנפריי, מיכל ווינטרוב, ניב אבודרם, ניסים קזנטיני, נעם ברגר, סרגיי יצחקוב, עומר פורת, עידן סידי, ענבל גרי, קוסטיה פארם, קרלוס קארן, רות מרום, רותם קינן, שחר בכור, שקד גינות, שרון כהן, תם קריב

                               

                              אירוע פתיחה: חמישי, 21.11, 20:00-22:00

                               

                               

                              7. בית חנה | באוהאוס לפריבילגים

                              התערוכה: ''בית הוא ריבועים של אוויר''

                              בן גוריון 75

                               

                              לוקחים קו 5 מהתחנה המרכזית, יורדים בדיזנגוף פינת בן גוריון ופונים ימינה, אל המקום הכי רחוק מהתחנה המזוהמת. כאן אין הומלסים, פיח וריח שתן, אלא תל אביבים מעודכנים וחבריהם, שבאים לבניין בוהק מהסגנון הבינלאומי שסימל בעבר הרחוק את רוח העבודה והצניעות של היישוב העברי - וכיום מאפשר לשתות קפה, להתאמן בחדר הכושר ולהתמזג עם האנשים הנכונים, במסגרת מועדון חצי-סגור חצי-פתוח עם דמי חבר שמקנים פריבילגיות כאלה ואחרות, ובראשן האפשרות להרגיש שונים.

                               

                              עבודה של בר דה לנגה, במסגרת שבוע האיור (איור: בר דה לנגה)
                                עבודה של בר דה לנגה, במסגרת שבוע האיור(איור: בר דה לנגה)

                                משק פועלות חקלאי, פעם (צילום: זולטן קלוגר, באדיבות מכון לבון – ארכיון תנועת העבודה)
                                  משק פועלות חקלאי, פעם(צילום: זולטן קלוגר, באדיבות מכון לבון – ארכיון תנועת העבודה)

                                  בית חנה היום (צילום: דורון סרי)
                                    בית חנה היום(צילום: דורון סרי)

                                     

                                    בתערוכה "בית הוא ריבועים של אוויר", בר דה לנגה מציגה קולאז׳ים, דימויים ועבודות טיפוגרפיות שעוסקים בפירוק ובנייה מחדש של המושג בית.

                                     

                                    אירוע פתיחה: שישי, 22.11, 14:00-10:00

                                     

                                     
                                    הצג:
                                    אזהרה:
                                    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד