קוקטייל חדש בבית קנדינוף ביפו: האמנים יוצרים, המבלים צופים

אהרון קנדינוף היה לפני כ-150 שנה איש חשוב בבוכרה: שר הכספים ויועצו האישי של האמיר (השליט). בעקבות הלשנה, הוא נחשד בשיתוף פעולה עם הרוסים, שניסו להשתלט על בוכרה. רכושו הוחרם, והוא נאסר. אחרי שזוכה מאשמה נדד לרוסיה, נדרש להתאסלם ושב ליהדות, וב-1888 הגיע לארץ כנתין רוסי ואיש עשיר.

קנדינוף התיישב עם רעייתו ושמונת ילדיהם בירושלים. בהונו הרב, שכלל מטבעות זהב ואבנים יקרות, רכש אדמות ונכסים, ובנה למשפחתו את "ארמון קנדינוף" בשכונת הבוכרים בעיר. לאחר מותו, עבר בנו הבכור, יוסף ביי, להתגורר בנווה צדק, המשיך את עסקי המשפחה, ובתחילת המאה ה-20 בנה ביפו את בית קנדינוף.

בית קנדינוף כיום. מקימו היה משוטט בעיר במרכבה מפוארת(צילום: גדעון לוין)

הבית נבנה בסגנון שאפיין את הבנייה של בתי הערבים העשירים שהוקמו בסוף המאה ה-19 לאורך רחוב עזה (היום רחוב יפת): מבנה אבן בן שתי קומות, חזיתות עם פתחים מקושתים, מרפסות תלויות ובולטות ותקרות גבוהות ומקומרות. בקומת הקרקע, שהיתה מסחרית, היו עשרות חנויות קטנות סביב פטיו מרכזי ששימש כמעבר; והקומה העליונה חולקה לשלוש דירות מגורים מרווחות.

קנדינוף, כפי שמתאר בזכרונותיו יוסף יקותיאלי, מוותיקי תל אביב (המצוטט במסמך של המועצה לשימור אתרי מורשת), היה חולף ברחובות העיר במרכבה מפוארת רתומה לשני סוסים. בתקופת מלחמת העולם הראשונה המרכבה הוחרמה על ידי מושל יפו חסן בק; וכעבור זמן, בסוף שנות ה-20 של המאה שעברה, איבדה המשפחה את מרבית נכסיה, ובהם גם בית קנדינוף היפואי.

הגלגול הקודם: ביסטרו נועה, של השף ניר צוק(צילום: צביקה טישלר)

מאז שנמכר עבר המבנה, השוכן סמוך לשוק הפשפשים (על רחוב יפת, בין רחוב הצורפים לרחוב הפנינים), כמה גלגולים: בין השאר שימש כפנימייה, כמפעל לייצור מזרונים, ובמשך כ-17 שנים כמתחם המסעדות של ניר צוק, שנסגר סופית בשנה שעברה. בימים אלה נפתח בארמון היפואי פרק חדש וצעיר: בני הזוג אמיר ארליך ואריאנה פורנאצ'אי, הקימו בו, עם שותפים (ליאור סדן, עדי שפרעם ונדב רפופורט), מתחם המשלב אמנות ומסעדנות, ומפגיש תחת קורת גג אחת מרחבי יצירה לאמנים, גלריה ובר-מסעדה.

המתחם החדש מצטרף לשורה של מיזמים יפואיים ברוח דומה, ובהם "בית אנגלו ונינה" ברחוב יפת 18; "אלמסן", מרכז תרבות ברחוב הפנינים, שמציע גם סדנאות בישול; ו''סאגה'' - חנות/גלריה לעיצוב ישראלי, ברחוב רבי פנחס, שמתרחבת בימים אלה עם בית קפה חדש.

לצרוך אמנות תוך כדי בילוי

ארליך ופורנאצ'אי הכירו לפני שנתיים בפסטיבל מידברן והפכו לזוג. "אחרי חודש של היכרות", מספר ארליך, "מתוך החיבור של העולמות המקצועיים והאישיים שלנו, נולד הרעיון למקום החדש".

אריאנה פורנאצ'אי ואמיר ארליך, היזמים. רוצים לשנות את הדרך שבה אנשים נחשפים לאמנות וצורכים אותה(צילום: זוהרון)

פורנאצ'אי, 28, בת לאם אמריקאית פרופ' לאמנויות, ולאב איטלקי, בעל הגלריה הראשונה לאמנות מודרנית בפירנצה, התגוררה באיטליה עד גיל 12, ובבגרותה השלימה תואר באמנות בארצות הברית. ארליך, 32, מגיע מעולם המסעדנות והברים. "אנחנו רוצים", הוא מסביר את הרעיון מאחורי המיזם שלהם, "לשנות את הדרך שבה אנשים נחשפים לאמנות וצורכים אותה. אנחנו באים לשבור את המוסכמה שרואים אמנות כשהיא מוגמרת. כאן יוכלו לראות את תהליך העבודה ולצרוך אמנות תוך כדי חוויה של בילוי ואירוח. אנחנו מאמינים שהשילוב הזה מנגיש אמנות גם למי שאינו בא מהתחום". הזוג נבחר להשתתף בפרויקט בינלאומי של מותג הוודקה ''גריי גוס'', התומך ביוצרים שאותם הוא מגדיר ''פורצי דרך''.

עבודה של רובא סלמה. הקירות משמשים רקע נייטרלי(צילום: גדעון לוין)

בשיפוץ: לתת כבוד למבנה ההיסטורי

בעזרתם של האדריכלים לוטן זינגר וגלעד זעפרני מסטודיו OPA, הוגדרו שימושיו של המתחם והודגשו איכויות החללים השונים המרכיבים אותו: חדרי יצירה, אזורי תצוגה, בר-מסעדה וחצר. "היה לנו חשוב לתת כבוד למבנה ההיסטורי ולשמור על האותנטיות שלו", מספרת זינגר על תהליך העיצוב מחדש של המקום. "בחרנו להשאיר את החללים כפי שהם ולשמור על קירות ורצפות מקוריות. ההתערבויות החדשות הן מינוריות, ומטרתן בעיקר להדגיש ולחזק את האופי הקיים של המבנה".

תקרת המבואה טויחה בלבן, והרצפה חופתה באפוקסי לבן, כדי ליצור עם הכניסה תחושת ניתוק מהרחוב(צילום: גדעון לוין)

שמירה על אותנטיות הנחתה גם את היזמים הצעירים, שהחליטו לקרוא למיזם "בית קנדינוף", כדי "להדגיש את ההיסטוריה של הבניין", אומר ארליך, "וגם מפני שאנחנו רואים בו בית לכמה עולמות שונים".

לאחר ניקוי הקירות וחשיפת החלל המקורי, בליווי מחלקת השימור של עיריית תל אביב, חילקו האדריכלים את המבנה לשלושה: מבואה, חלק סגור שבו בר-מסעדה, וחלק מרכזי - החצר והסטודיות שלאורכה.

המבואה: בועה לבנה

המבואה, שלה תקרה גבוהה ומקושתת, טויחה לבן. רצפת אפוקסי לבנה מקבלת את הבאים מסמטת הצורפים. "כמו בועה לבנה שמנתקת את הבאים מהרחוב", מסבירה האדריכלית. בהמשך מתפרשת החצר המרכזית, שמשמשת כאזור ישיבה פתוח תחת כיפת השמים.

לאורך החצר בנויות, במקצב אחיד, קשתות עשויות מברזל בניין (של האמן ג'קה ויינוגרד), המהדהדות את קשתות המבואה המקוריות. זוהי ההתערבות האדריכלית העיקרית כאן. כיום מקורות קשתות הברזל בקירוי ארעי, שיוחלף בהמשך בצמחים מטפסים שייצרו סכך ירוק מעל שולחנות בית הקפה.

את קשתות הברזל בחצר יצר האמן ג'קה ויינוגרד. את הקירוי הזמני שלה יחליפו צמחים מטפסים שיעניקו צל (צילום: גדעון לוין)

קירות החצר משמשים כגלריה לתערוכות קבוצתיות שיתחלפו מדי חודש וחצי. כעת מוצגת עליהם התערוכה הראשונה: "הנני", שאצרו אריאנה פורנאצ'אי וגלית אזוגי, ובה משתתפים 25 אמנים ישראלים.

חדרי הסטודיו: בכל אחד דגש אחר

החנויות הקטנות שהקיפו את החצר במקור הפכו לחמישה חללי סטודיו, שמארחים אמנים לתקופה של שלושה חודשים. ועדת קבלה בוחרת את האמנים, ובסיומה של כל תקופת שהות כזו יוצגו הפרויקטים שלהם בתערוכה משותפת. חללי היצירה פתוחים אל החצר המרכזית, והמבקרים מוזמנים להיכנס ולחוות מקרוב את תהליך היצירה. בימים אלה עובדים במקום ליאת סגל, האני חטיב, אנה (פומה) מירקין וקובי סוויסה.

הכניסות לחללי היצירה של האמנים הודגשו במסגרות ברזל(צילום: גדעון לוין)

בחללי הסטודיו בחרו האדריכלים לא להתערב מבחינה עיצובית. "מכיוון שהולך להיכנס לכאן כל כך הרבה תוכן אמנותי", אומרת זינגר, "בחרנו להתייחס אל הקירות כאל בד קנבס, שהוא רקע נייטרלי לאמנות". פתח הכניסה לכל סטודיו הודגש באמצעות מעטפת ברזל. הקירות המקוריים נחשפו, ובכל אחד מהחדרים הודגשה נקודה אחת בחלל, כך שלכל חדר מראה אחר: קירות אבן חשופים, תקרה מטויחת לבן, או קיר "אפור מלוכלך" שנוצר במשך השנים משכבות של חומרים שונים ורק נאטם בסילר.

הבר: אופציית בילוי בשעות הערב

חלל הבר-מסעדה נמצא בחלקו הקדמי של המתחם, נושק לכניסה, אך סגור ואינטימי יותר. הבר הריבועי עשוי מפרופילי אלומיניום, רצפת העץ כהה, ובמרכז החלל המקושת תלויים גופי תאורה גדולים של אסף ויינברום, המייצרים תאורת אווירה חלשה.

עבודה של איליה רוגינסקי באזור הבר(צילום: גדעון לוין)

חלק מקירות האבן של החלל צבועים בטורקיז כהה, המשמש רקע לעבודות האמנות. בתערוכה הנוכחית מוקרן על קיר האבן צילום פסל ישן, עבודה של אסף הינדן; על קיר שני מוצגת עבודת ברזל של ניר אדוני; ומעל ספות הישיבה תלויים צילומי עירום נשי של איליה רוגינסקי.

הסטודיו של ליאת סגל(צילום: גדעון לוין)

בנוסף לתוכנית השהות לאמנים והצגת התערוכות המתחלפות ייערכו במקום סדנאות אמנות, שיעורים פרטיים, סטודיו פתוח לציור ורישום (שכבר החל לפעול), ועוד אירועי תוכן. בשעות הערב מתפקד המקום כבר-מסעדה. "אנחנו שמים את הפוקוס באופן שווה על שני העולמות", אומר ארליך. "מטפחים את האמנות והאמנים, והבר מתפקד, במקביל, כאופציית בילוי. כך אנחנו מקווים לחבר את האמנות לקהל בדרך שונה, ולתת לכל זה בית".

• המקום פתוח מ-10:00 בבוקר לקפה ומאפה; הבר נפתח ב-18:00.
  

----------------------------------------------------------------------------------------

לביקור בבית עשירים יפואי שכן, שנבנה באותם קווים ושופץ כליל לאחרונה, לחצו על התמונה:

כאן היה פעם, בין השאר, בנק אנגלו-פלשתינה. לחצו לכתבה (צילום: יוסי סאליס)