בשקט בשקט, מרכז הספורט הקהילתי "השלום", הצמוד לפרויקט "מידטאון" בין דרך בגין לנתיבי איילון בתל אביב, פתוח כבר שנה אחרי שבנייתו הושלמה – אבל סגור לקהל הרחב. זה אמור להשתנות בעוד כחודש, כאשר העירייה תפתח רשמית את המקום, שהוא אחד ממרכזי הספורט הקהילתיים המושקעים ביותר שנבנו בעיר. רק בעיה אחת, די מרכזית, מעיבה על השמחה: מרכז ספורט קהילתי יש; קהילה - עדיין אין.
750 אלף ישראלים, שעומדים מדי יום בפקקים של נתיבי איילון, עקבו מקרוב אחר התקדמות הפרויקט בשנים האחרונות. הנהגים, שמורגלים להתבונן בצמיחת המגדלים משני צדי האספלט, נחשפו לתהליך יציקת הטריבונות שנבנו על גדות הכביש, והבינו שלא מדובר במגדל נוסף.
אולם הספורט, שעליו דיווח ערוץ האדריכלות של Xnet בשעתו, הוא חלק מהמטלות הציבוריות שהושתו על יזמי פרויקט "מידטאון", לצד הקמה של שלושה גני ילדים ציבוריים על גג המרכז המסחרי של הפרויקט. גני הילדים האלה לא פעלו אפילו יום אחד, לתועלת ציבור ההורים שחשים את מצוקת הגנים החמורה בתל אביב-יפו.
על אדריכלות אולם הספורט הופקד משה צור, מי שתכנן את המגדל כולו. תכנון הפנים של מרכז הספורט הקהילתי, גני הילדים ובריכת השחייה (שמשמשת את דיירי המגדל) נמסר למשרד V5 אדריכלים, שמנוסה בתכנון מרכזי ספורט גדולים, כגון מתחם הדר יוסף בצפון תל אביב ובריכת השחייה האולימפית במכון וינגייט. בראיון לערוץ האדריכלות בשעתו, הבטיח צור כי "הבניין, גם אם הוא מטלה ציבורית, יהיה אייקון על נתיבי איילון".
החזית לאיילון מרשימה
המבנה ניצב בקצה הדרומי של כיכר המתחם, שבעצמה טרם הושלמה במלואה, ונפרש על גבי שלושה מפלסים (ששטחם הכולל 3,000 מ"ר). שתי החזיתות בעלות הנראות הגדולה ביותר זכו לטיפול עיצובי משמעותי. החזית המזרחית, שפונה לנתיבי איילון, חופתה בחלקה העליון בפח לבן, במודולים הדומים לחיתוך הזכוכית של קיר המסך, ותופסת חלק ניכר מהחזית (הודות לגובה הטריבונות ותקרת המערכות של האולם, שגובהה הוא כחמישה מטרים נוספים על גובה תקרת האולם).
סימן ההיכר של החזית הוא קיר המסך, שנחצה על ידי גרם המדרגות התלויות. אלה מסתיימות בחריגה קלה מקו הבניין ויוצרות מרפסת עישון קטנה, אך יעילה מבחינת הקומפוזיציה העיצובית. באמצעות בחירת סוג הזכוכית וגודל החיתוך מתקיים קשר חזותי בין מרכז הספורט לבניין המשרדים של הפרויקט, שנמצא ממערב לו.
דופן הכניסה לאולם ממוקמת בחזית הצפונית, פונה לכיכר ובנויה ברובה כקיר מסך. בתכנון הראשוני היא תוכננה כמסך לד ענק (כ-425 מ"ר) שעליו יוקרנו בשידור חי המשחקים שנערכים באולם. "מי שלא קנה כרטיס יוכל לשבת בכיכר ולצפות בהם" הסביר צור את חזונו בראיון לערוץ האדריכלות. בינתיים, החזון נגנז.
מפלס הקרקע של המבנה הוקצה לפעילות מסחרית (פעילות עתידית; אין כזו בינתיים), למזכירות המרכז ולעמדות מכירת הכרטיסים. נכנסים בדרך גרם מדרגות מחופות עץ, שמובילות למבואת הכניסה במפלס הראשון. המבואה, שאמורה לאכלס אירועים רשמיים (קבלות פנים ותערוכות מתחלפות), ממשיכה את הקו העיצובי המאופק יחסית של החזיתות.
"שפת העיצוב מבקשת לשדר נראות מינימליסטית ונקייה שנאמנה לאסתטיקה של המתחם", מגדירה זאת רויטל קנובליך, ראש מחלקת עיצוב הפנים במשרד V5 אדריכלים. לדבריה, "לקחנו את החלל הקיים ובעצם עטפנו אותו כמו שהוא. השתמשנו בחומרים נקיים, כדי שזה ייראה גם כלפי חוץ. יש פה הרבה משחק של תאורה, כשבלילה מקרינים כלפי חוץ לאיילון. העין ממש 'נתפסת' ורואה את האולם".
חלקו השני של המפלס הראשון משרת את המתאמנים עצמם, עם חדרי הלבשה, מלתחות וחדר חוגים רחב -ידיים, ששטחו 200 מ"ר וניתן לחלוקה באמצעות קיר הזזה. בחודש האחרון כבר מתקיימים על רצפת הפרקט שלו חוגי מחול וריקוד לנוער, לצד מפגשים ארגוניים וגם אימוני זומבה ויוגה למבוגרים. מחלונותיו הגדולים של האולם נשקפת כיכר המתחם.
לצדו של אולם החוגים נמצא חדר הכושר של המתחם, שהוא לא פחות מפספוס: חנוק, ללא חלונות ומכיל מכשירי כושר בכמות קטנה להפתיע. כל אלה מבטיחים שהוא לא ייפתח לציבור הרחב, ואמנם, הוא משרת רק קבוצות מקצועיות וחברות עסקיות, שמעוניינות לשכור אותו בתשלום לתועלת עובדיהן.
משחרר את יד אליהו והיכל שלמה
במפלס השלישי נמצאת גולת הכותרת: אולם הספורט המרכזי. האולם הרב-תכליתי יכול לארח עד 480 צופים. "אולי מספר הצופים קטן, אבל האולם תקני בכל סנטימטר שלו", מדגיש האדריכל שלמה גנדלר, שותף במשרד V5. "הכל לפי מפרט של הוועד האולימפי הבינלאומי. הפרקט הוא ברמה הכי גבוהה שיש, וחדרי השופטים, מתקני הספורט וכלל הציוד עומדים בתקן מקצועי. אפילו עמדת השידור נבנתה אחרי בדיקות של ערוצי הספורט לטובת זווית צילום מלאה, כמו באולם גדול. אם היו יותר מקומות ישיבה, זה היה ה-אולם המרכזי של תל אביב".
העירייה דאגה שיותקנו באולם פאנלים אקוסטיים, כדי שלא ישמש רק למשחקי ספורט, אלא גם להצגות ולמופעים. כמאל אגבריה, מנהל מרכז הספורט מטעם העירייה, מסביר את הערך המוסף של האולם החדש מבחינתו: "קבוצות מכבי והפועל תל אביב בכדורסל כבר החלו להתאמן באולם מדי פעם. ביד אליהו יש כ-11 אלף מושבים וב'היכל שלמה' יש כ-3.500 מושבים. אלה אולמות שמתקיימים בהם גם מופעים, ואתה משבית את הפעילות שלהם בגלל אימון של 15-20 איש - זה דבר לא יעיל. ברגע שפתחנו עבורם את המרכז, נותבו לפה הרבה אימונים. מתקיימים גם משחקים של קבוצת הקטרגל של נחלת יצחק, הליגה למקומות עבודה, והאולם ניתן גם לשכירויות שונות כמו חזרות להפקת הפסטיגל. באמצעות הורדת המחיצות מתחלק האולם לשלוש זירות, שיכולות לפעול במקביל".
והעירייה דאגה לעוד משהו: בין אם תשבו באולם ובין אם תצפו במשחקים מהבית, לא תתבלבלו בשאלה מי בעל הבית. במרכז הפרקט סימנו בהבלטה את לוגו העיר, והצבעוניות המזוהה שלו חוזרת ב-300 מושבי האלומיניום של היציע. "לעירייה היה חשוב למתג את המקום כדי שיזהו אותו מיד", מאשרת קנובליך.
אבל מי רוצה להתקרב לכאן
עם תקציב הקמה בסך כ-40 מיליון שקלים, מרכז הספורט הקהילתי "השלום" עומד בשורה הראשונה של מבני הציבור בתל אביב-יפו. וגם אחרי שהפתיחה שלו התעכבה במשך כשנה, נדמה שהפתיחה המתקרבת עדיין מוקדמת מדי, לפחות מבחינת התושבים. אלה לא ממהרים להתקרב לאזור הפקוק והחסום.
"אנחנו עוד צריכים לעשות פילוח מדויק של הקהילה. זה סוג של אי, ומי שלא יודע לשחות לא יודע להגיע אליו", מודע אכבריה לקושי. יום אחד, כאשר יושלמו פרויקטי התחבורה המורכבים של האזור, זה אמור להיות מקום נגיש למדי, אבל המצב הנוכחי הוא צרה צרורה: ממערב ל"מידטאון" יש סגירה חלקית של דרך בגין לטובת הקמת תחנת הרכבת הקלה; מהצד השני נמנעת הגישה על ידי נתיבי איילון; עבודות ההקמה של גשר עמק ברכה, שמתוכנן לחבר את שכונות מזרח העיר למתחם החדש, אפילו לא החלו; מדרום, גשר מוזס נחסם לתנועת כלי רכב; ומצפון, מקשים את הגישה אתרי הבנייה של מגדלי המתחם שטרם הושלמו.
בעירייה מודעים לרתיעה של התושבים, שאינם מעוניינים להתקרב לזירת קרבות הבנייה הזאת. שלושת גני העירייה שנבנו במתחם עומדים ריקים כבר שנתיים, לנוכח ההרשמה הדלה שלא הצדיקה את הפעלתם, עד שלאחרונה הוחלט להשכיר אותם לגני ילדים פרטיים.
מי רוצה לגור באתר בנייה כזה? ליאור סושרד. לחצו כדי לראות את ביתו:
ויש גם טעות שנובעת מחוסר סינכרון, אך גובלת בבזבוז כספי ציבור, וללא ספק פוגעת בערך האדריכלי של המרכז החדש: העירייה החליטה למסור את סעיף הריהוט והאיבזור של המבואה הראשית למשרד עיצוב גרפי, שקיבל לידיו את מיתוג האולם. זאת, בשעה שהעירייה הייתה יכולה לקבל את השירות הזה ממשרד האדריכלים, שנשכר ממילא לביצוע המשימה הכללית.
הכפילות הזו, גם אם נעשתה בתום לב, חושפת שוב את המשמעות של הפרטת עיצוב. קבלנים שכבר הוזמנו לעבודות באתר מטעם מנהלי המקום הותירו אחריהם מפגעים אסתטיים, עוד בטרם נחנך המרכז. חלק מהעבודות שנעשו ללא הנחיות עיצוב כוללות התקנה של גופי תאורה נוספים ובולטים מעל לוחות תקרת האקוסטיקה, התקנת פסי לד נקודות (שאינו רציף) בוהקים וללא כיסוי או פרט חיפוי במדרגות הכניסה הראשיות, ואצירת תמונות שנויה במחלוקת בתלייה אקראית במבואה.
להנהלת המרכז יש עדיין ישורת אחרונה לתקן את הטעויות. התייעצות עם האדריכלים, גם אם בדיעבד, תוכל לחסוך מהציבור טלאים עיצוביים בטאץ' אישי, ולשפר את התוצאה הסופית שבאה לכאן כדי להישאר.
ביצוע מעטפת המבנה: אלום עשת.
ואיך ייראה המרכז הגאה בגן מאיר, שייבנה השנה?
