ישראל, תלמדי: דיור ציבורי זכה בפרס האדריכלות החשוב בבריטניה

חדשני, אסתטי, חסכני באנרגיה ובטוח להולכי רגל ולילדים בפרט: עיריית נוריץ' משכה פרויקט מיזם פרטי - והחליטה לעשות אותו בעצמה. האדריכלים קיבלו את פרס סטרלינג

מיכאל יעקובסון

|

16.10.19 | 10:13

הגגות תוכננו כך שזווית הפגיעה של קרני השמש, ובפרט בחורף הקר, תופרע פחות ככל האפשר (צילום: © Tim Crocker)
הגגות תוכננו כך שזווית הפגיעה של קרני השמש, ובפרט בחורף הקר, תופרע פחות ככל האפשר (צילום: © Tim Crocker)
מבט על אחד הרחובות במתחם גולדסמית' סטריט בנוריץ'. אין כאן, על פניו, שום דבר בולט בתמונה. ''יצירת מופת צנועה'', מגדירים זאת השופטים (צילום: © Tim Crocker)
מבט על אחד הרחובות במתחם גולדסמית' סטריט בנוריץ'. אין כאן, על פניו, שום דבר בולט בתמונה. ''יצירת מופת צנועה'', מגדירים זאת השופטים (צילום: © Tim Crocker)
פרטים שונים, החל מצבעי הדלתות, דרך הגוונים של הלבנים וכלה בשוני בין הדירות, הופכים את הפרויקט למוקפד במיוחד (צילום: © Tim Crocker)
פרטים שונים, החל מצבעי הדלתות, דרך הגוונים של הלבנים וכלה בשוני בין הדירות, הופכים את הפרויקט למוקפד במיוחד (צילום: © Tim Crocker)
11 שנות עבודה הביאו לתוצאה שזכתה בפרס האדריכלות החשוב ביותר בבריטניה. יש גם חשיבה על תשתיות עתידיות שכל דירה תוכל להתחבר אליהן בקלות (צילום: © Tim Crocker)
11 שנות עבודה הביאו לתוצאה שזכתה בפרס האדריכלות החשוב ביותר בבריטניה. יש גם חשיבה על תשתיות עתידיות שכל דירה תוכל להתחבר אליהן בקלות (צילום: © Tim Crocker)
מחצית מהדירות פונות לרחוב בקו אפס, והמחצית השנייה מפנה גינות פרטיות. שביל ציבורי חוצה את השטחים, ומהווה חלופה לרחוב. ימים יגידו אם זה עשה טוב לרחוב (צילום: © Tim Crocker)
מחצית מהדירות פונות לרחוב בקו אפס, והמחצית השנייה מפנה גינות פרטיות. שביל ציבורי חוצה את השטחים, ומהווה חלופה לרחוב. ימים יגידו אם זה עשה טוב לרחוב (צילום: © Tim Crocker)
ומה צריכים להיות המרווחים הנכונים בין הבתים? האדריכלים הביטו במסורת הקיימת, והגיעו למסקנה שהמספר הנכון הוא 14 מטרים. הסבר בכתבה (צילום: © Tim Crocker)
ומה צריכים להיות המרווחים הנכונים בין הבתים? האדריכלים הביטו במסורת הקיימת, והגיעו למסקנה שהמספר הנכון הוא 14 מטרים. הסבר בכתבה (צילום: © Tim Crocker)
מלבד השוני בגבהי המבנים וביחסם כלפי הרחוב, גם ממדיהם אינם אחידים. הדבר נועד למנוע האחדה מוחלטת, שתקשה על ההתמצאות במתחם (צילום: © Tim Crocker)
מלבד השוני בגבהי המבנים וביחסם כלפי הרחוב, גם ממדיהם אינם אחידים. הדבר נועד למנוע האחדה מוחלטת, שתקשה על ההתמצאות במתחם (צילום: © Tim Crocker)
פתחים גדולים יחסית בקירות, גם בחדרי השינה, משפרים את כניסת אור השמש וגם מחזקים את המבטים החוצה - מה שמשפר את תחושת הביטחון של העוברים ושבים (צילום: © Tim Crocker)
פתחים גדולים יחסית בקירות, גם בחדרי השינה, משפרים את כניסת אור השמש וגם מחזקים את המבטים החוצה - מה שמשפר את תחושת הביטחון של העוברים ושבים (צילום: © Tim Crocker)

ההחלטה להעניק לאדריכלים אלמונים-יחסית את פרס "סטרלינג" לבניין הטוב ביותר שנבנה בבריטניה ב-2019, אינה רק הישג גדול של האדריכלים – אלא של הפרס עצמו: זה קרה השבוע, כשהפרס הוענק לראשונה לפרויקט של דיור ציבורי. הרחק ממיזמי הראווה שזוכים בדרך כלל בפרסי אדריכלות נוצצים, כאן מדובר ב"יצירת מופת צנועה", כלשונם של שופטי התחרות.

 

מדובר ביוזמה של עיריית נוריץ', שבמזרח בריטניה. היא זנחה רעיון למסור ליזם פרטי קרקע בת כשמונה דונמים שנמצאת בבעלותה, והחליטה להיות היזמית בעצמה: מתחם מגורים ברחוב Goldsmith, שישווק לציבור במחירים נוחים, בעיקר לשכירות. ב-2008 ערכה העירייה תחרות אדריכלים, שבה זכתה הצעתם של מיכאיל-ריצ'ס (דיוויד מיכאיל ואנאלי ריצ'ס) בשיתוף קייטי הואולי (Mikhail Riches with Cathy Hawley), צמד לונדוני שמתמחה בתכנון מגורים.

 

ראו סרטון על הפרויקט, כולל הצצה לאחת הדירות:

 

 

התוצאה היא שכונה פרוורית, שממשיכה מסורת בנייה מקומית אופיינית. הפרווריות מתבטאת בצפיפות המגורים הנמוכה, ובתכתיב של העירייה שלפיו המתחם לא יכלול שימושים אחרים מלבד מגורים (כגון מסחר, מבני ציבור ותעסוקה), שימושים שבכוחם היה לא רק להעניק חיים למתחם גם מעבר לשעות אחר הצהריים והערב, אלא גם ליצור ממשקים מרתקים בהיבט האדריכלי.

 

 

נדמה שהאפיון הפרוורי מחליש את חשיבותו של הפרויקט, ואולי זו הסיבה ששופטי הפרס השתמשו בנימוקיהם במונח "צנוע"; ואולם, יש לפרויקט הזה משקל חשוב משני טעמים: הביקוש הרב לטיפולוגיה הזו בתכנון המגורים בבריטניה, וחשיבותו של הדיור הציבורי, שגם בישראל היה בעבר תחום תכנון מרכזי – עד שננטש.

 

שלא תהיה האחדה

 

בתי המגורים של המתחם מרוכזים בשבעה מבנים טוריים, שביניהן חוצצים כבישים ומדרכות, גינות פרטיות וציבוריות. הבניינים חופו בלבנים שרופות, כנהוג באזור, אך האדריכלים נתנו כאן פרשנות עכשווית ושילבו בלבנים גם גוונים אחרים. כך קיבלו החזיתות מנעד גוונים רחב יותר, שמדגיש את בתי המתחם על פני בניינים ישנים יותר בסביבתם. שינויים קטנים מעין אלה הוכנסו גם בפרטי הבניין המקובלים במסורת הבנייה הבריטית.

 

דומה, אך שונה, מהבנייה המסורתית (צילום: © Tim Crocker)
    דומה, אך שונה, מהבנייה המסורתית(צילום: © Tim Crocker)

    מרקם דחוס אך לא אחיד, שמאפשר התמצאות ושייכות (צילום: © Tim Crocker)
      מרקם דחוס אך לא אחיד, שמאפשר התמצאות ושייכות(צילום: © Tim Crocker)

       

      כ-100 יחידות המגורים תוכננו במגוון רחב, בשונה מהשיכונים הישראליים של פעם. מחצית מהדירות הן קוטג'ים בני שתיים או שלוש קומות; המחצית השנייה היא דירות חד-קומתיות, שלכל אחת מהן כניסה פרטית ונפרדת מהרחוב. מחצית מהבניינים בנויים בקו אפס של הרחוב (ללא מדרכה), בעוד שמחציתם האחרת מפנה גינות קטנות ופרטיות החוצצות בין הרחוב לבניין. רוב הגינות הפרטיות הוצמדו לחזיתות העורפיות, עם שביל ציבורי שחוצה את השטחים ומהווה לא רק גישה נדרשת לגינות, אלא גם חלופה לרחוב (חלופה שנוטה להחליש, בסופו של דבר, את מעמדו של הרחוב).

       

      מלבד השוני בגבהי המבנים וביחסם כלפי הרחוב, גם ממדיהם אינם אחידים. הדבר נועד למנוע האחדה מוחלטת, שתקשה על ההתמצאות במתחם, וגם עלולה ליצור אנונימיות וחוסר הזדהות של הדיירים עם סביבת מגוריהם, כפי שאירע פעמים רבות בשיכונים הישראליים.

       

      מה צריך להיות הרווח הנכון בין הבניינים

       

      היחס בין השטח הבנוי לבין השטח הפתוח הוא העיקרון המרכזי הראשון, שאליו התייחסו ריצ'ס והואולי בהצעה שהגישו לתחרות לפני עשור. את המרווחים בין הבניינים הם קבעו בהתאם לפרופורציות הרמוניות, שנקבעו באזור כבר במאה ה-19.

       

      מידות אלה נמצאו טובות לצרכיהם של החולפים ברחובות, כמו גם למי שנמצא באותה עת בגינות הפרטיות, כך שירגישו בנוח במרחב הפתוח – לא בשטח פתוח מדי או סגור מדי. המרחק האופטימלי בין הבניינים הוגדר כ-14 מטר, והוא גם השפיע על עיצוב הגגות המשופעים של הבתים, כך שזווית הפגיעה של קרני השמש לאורך השנה (ובמיוחד בימי החורף, שבהם זווית השמש נמוכה) לא תופרע, וכל דירה תזכה בקרן שמש ישירה שתצמצם במשהו את הצורך בחימום הבתים, או לפחות בשימוש בתאורה מלאכותית.

       

      לפי פרופורציות הרמוניות שנקבעו באזור כבר במאה ה-19 (צילום: © Tim Crocker)
        לפי פרופורציות הרמוניות שנקבעו באזור כבר במאה ה-19(צילום: © Tim Crocker)

         

        ההתייחסות לאקלים המקומי באה לידי ביטוי גם בעיצוב החזיתות. בחזית הדרומית, החשופה לקרני שמש ישירות, הותקנו בפתחים מדפים שנועדו להצל מעט (ולפי התמונות, לאו דווקא בהצלחה) בימי הקיץ המתרבים בבריטניה יחד עם התחממות האקלים. בדירות עצמן הותקנו פתחים גבוהים ורחבים, גם בחדרי השינה, כדי לשפר את כניסת התאורה הטבעית ולחזק את המבטים בין פנים לבין חוץ – קשרים שמחזקים גם את תחושת הביטחון של העוברים והשבים ברחוב.

         

        בדירות שולבו הכנות לכל התשתיות האפשריות, גם עתידיות ככל שאפשר להעלות על הדעת. בעת הצורך והביקוש, יוכלו הדיירים להתחבר לכל אותן תשתיות בקלות ובלי לערוך שינויים או הפרעות חריגות בבינוי המקומי ובחיים השוטפים. להשוואה, היום בישראל גם במגורי יוקרה ניתן לחלום כי האדריכלים והיזמים יתקינו הכנה לתשתיות שכבר נמצאות בשימוש (חישמול מכוניות לדוגמה).

         

        רחוב במתחם המגורים. השופטים שיבחו את העירייה (צילום: © Tim Crocker)
          רחוב במתחם המגורים. השופטים שיבחו את העירייה(צילום: © Tim Crocker)

          מטבחים, פינות אוכל וחדרי שינה פונים דרומה, כדי לספוג קרני שמש ככל שניתן (צילום: © Tim Crocker)
            מטבחים, פינות אוכל וחדרי שינה פונים דרומה, כדי לספוג קרני שמש ככל שניתן(צילום: © Tim Crocker)

             

            בתכנון הדירתי דאגו האדריכלים לקבוע את חדרי השינה לכיוון דרום. המטבח ופינת האוכל ממוקמים גם הם בחלק הדרומי, כדי להאיר אותם באור טבעי ככל שניתן. בנוסף, הוענקו למטבח ולחדר האוכל השטחים הנדיבים ביותר מבין חדרי הבית, כדי להדגיש את המקום שבו יכולים בני המשפחה לשהות יחדיו, עם מינימום הסחות-דעת ממסכים.

             

            האדריכלים חישבו ומצאו, כי מיקסום השימוש בתאורה טבעית יביא לחיסכון בצריכת אנרגיה מלאכותית, ולא רק יוזיל את עלויות המחיה לדיירים, אלא גם יפחית את זיהום האוויר בהתאם ליעדים שקבעה לעצמה ממשלת בריטניה (מה שאינו מתרחש בישראל בתחום המקביל).

             

            לשעמום הישראלי יש מה ללמוד

             

            בישראל, יותר מכל מדינה אחרת, מורגש הקיפאון בתחום תכנון המגורים, בכל קנה מידה. בנייני המגורים כולם דומים, ואם כבר יש הבדלים, הם מצויים בפרטים זניחים. יזמים ואדריכלים לא מעזים לשנות את הרעיון המרכזי, והתחום קופא על שמריו כבר שנים ארוכות. בשכונות חדשות ובערים שלמות מוצאים אותו נוף בנוי, חד-גוני, משעמם ועצוב, ולא חשוב אם קוראים לזה חריש, מודיעין או כרמי גת. אף פעם בעשורים האחרונים לא הוענק בישראל פרס אדריכלות חשוב באמת על תכנון בניין מגורים; הסיבה העיקרית לכך נעוצה בהישגים דלים, אך גם חוסר התעוזה מצד השופטים אחראית לדלות החומר.

             

            כמעט תמיד (ולא רק בישראל) פרסי אדריכלות מוענקים לפרויקטי ראווה, ואפשר להבין מדוע: התקשורת אוהבת אותם, והשופטים חושבים בסתר לבם על היום שבו יבקשו לזכות בעצמם בפרס עתידי, והזוכה הנוצץ ישב בחבר השופטים ויזכור להם חסד נעורים. אלא שלפרויקט מגורים חדשני (והכוונה אינה לווילות, אלא לבתים משותפים) יש השפעה משמעותית בהרבה על סביבת החיים.

             

            מאז שהחל ארגון האדריכלים הבריטי להעניק את פרס סטרלינג ב-1996, הוא הפך לאות ההוקרה היוקרתי ביותר בתחום זה בממלכה המאוחדת. הפרס מנציח את האדריכל ג'יימס סטרלינג, שבעצמו זכה בפרס לאחר מותו. במרוצת השנים זכו בו בעיקר אדריכלים-כוכבים כמו נורמן פוסטר, זאהה חדיד ודיוויד צ'יפרפילד, שחלקם אף קטפו את הפרס יותר מפעם אחת (פוסטר מחזיק בשיא של שלוש זכיות). התבנית הזו הובילה לביקורת מתמשכת על שופטי ומנהלי הפרס, והם היו ערים לביקורת והתחילו להעניק את הפרס גם לפרויקטים לא ראוותניים בתכנונם של אדריכלים ידועים פחות.

             

            "זאת אדריכלות מעולה, בצורה המזוקקת, הסביבתית והחברתית שלה", נימקו השופטים את החלטתם, ושיבחו את הפרטים המדוקדקים ללא רבב- למשל, גגות הרעפים שאחריהם חיפשו האדריכלים לאורך זמן, עד שמצאו בבלגיה את מה שחיפשו - ואת החיסכון האנרגטי בבתים. "מגדלור של תקווה", הכריז נשיא הארגון, אלן ג'ונס. השופטים גם החמיאו למקבלי ההחלטות בנוריץ', על "יוזמה שאפתנית עם חשיבה מעמיקה מצד העירייה". לדבריהם, נכסים כאלה – נחשקים, מרווחים וחסכני אנרגיה – צריכים להיות הנורמה בכל פרויקט של דיור ציבורי.

             

             ועכשיו אצלנו: האנשים שגרים בדיור ציבורי נחשפים בקטלוג כמו-איקאה. לחצו:

             

            לחצו על התמונה להיכרות עם דיירי הדיור הציבורי בישראל (צילום: חיים זילברשטיין)
            לחצו על התמונה להיכרות עם דיירי הדיור הציבורי בישראל (צילום: חיים זילברשטיין)

             

             

             
            הצג:
            אזהרה:
            פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד