לונדון. משרד האדריכלים פוסטר ושות׳ קטף שלשום את פרס סטרלינג, על תכנון מטה המשרדים הראשי באירופה של "בלומברג", ענקית המידע הפיננסי. זו השנה ה-23 שבה מחולק הפרס היוקרתי מטעם המכון המלכותי לאדריכלות בריטית (RIBA) לבניין בבריטניה, והפעם השלישית שנורמן פוסטר זוכה בו – היחיד שרשם את ההישג. בפעמיים הקודמות הוא קיבל את הפרס על מוזיאון חיל האוויר האמריקאי בקיימברידג' (1998) ועל מגדל "גרקין" ("המלפפון", 2004) בסיטי של לונדון, לא רחוק מהפרויקט הנוכחי.
מטה בלומברג גבר על חמישה מתמודדים: גן ילדים בקיימברידג', בית הקברות היהודי בבושי, גלריית "טייט" בקורנוול, שימור מבנה האוניברסיטה ברוהמפטון ובניין סולטן הזרין שאה באוקספורד.
בניין המשרדים המרשים הוא תוצר של שני כוחות בלתי מעורערים בתחומם: הראשון בן 83 – האדריכל המעוטר פוסטר; השני בן 74 – מייקל בלומברג, מייסד החברה שנושאת את שמו וראש עיריית ניו יורק בדימוס. "היצירתיות והעקשנות של פוסטר ושות' יחד עם חסותו של בלומברג", התנסח נשיא RIBA בן דרבישר, "לא רק העלו את הרף בעיצוב מבני משרדים ותכנון ערים - הם העיפו אותו מעל לתקרה״.
תקרת המשרדים, אגב, מורכבת מ-2.5 מיליון ״פרחי״ אלומיניום שמשמשים כבידוד אקוסטי. במנגנון בקרת האקלים בתוך הבניין, מנצנץ שדה של נורות לד המשתקף בחומר המלוטש ומפזר אותו באופן אחיד בחלל. הפרט הזה, כמו פרטים מושקעים אחרים, ניפחו את תקציב ההקמה לכמיליארד לירות סטרלינג ומיקמו את המבנה בחוד החנית של בנייה בת-קיימא (לפי מדד Bream) עכשווית – הוא נחשב למבנה המשרדים ה"ירוק" ביותר בתבל, כרגע.
"כשהתחלנו", סיפר בלומברג שלשום עם קבלת הפרס, "רצינו עיצוב חדשני שידחוף את הגבולות של מבנה משרדים, כלומר יקבע סטנדרטים חדשים של פתיחות וקיימות. בו בזמן, רצינו לכבד את ההיסטוריה של לונדון ולתרום לחיוניותה. ידענו שאם נוכל להשיג את שני היעדים, יהיה לנו בניין שיעורר את כל מי שרגלו תדרוך בו״.
בניגוד לכיכר אתרים, פוסטר לא מיצה את פונטציאל הגובה
מדובר במבנה עצום בגודלו, שמשתרע על פני בלוק עירוני שלם בשטח של כ-13 דונם. בקצה הבלוק הזה הוצבה העבודה ״נחל המתכת״ של האמנית הספרדייה כריסטינה איגלסיאס, מי שעבודתה מקבלת גם את פני המבקרים בבניין "קרן פוסטר" במדריד.
פוסטר הוא מי שמתכנן את המגדלים המושמצים בכיכר אתרים בתל אביב, שתחקיר Xnet הראה כיצד עלו לגובה של 40 קומות בקו ראשון לים. ואילו בלונדון, למרות האישור שניתן לאדריכל להכפיל את מספר הקומות – הוא הסתפק בגובה צנוע של 10 קומות, כששתי העליונות מונחות בהסטה ביחס לחזית.
בקומת המרתף, שוחזר ושומר מקדש רומי שנחשף בזמן החפירות הראשונות באתר, לפני כ-60 שנה. הפרופורציות של המתחם, יחד עם חיפוי האבן ומדפי הברונזה שניצבים במסגרת של כל חלון, משווים לבניין מראה כבד למדי. גם העובדה שהבניין מחולק לשני נפחים, כשביניהם סלול מעבר רגלי המתחקה אחר דרך רומאית עתיקה שעברה במקום, אינה מקלה על המראה הפחוס.
אך מרגע שנכנסנו פנימה, המראה הסטטי החיצוני נשכח במהרה. את פניהם של המבקרים, ובעיקר את אלו של 4,000 העובדים שעובדים כאן, מקבלת מבואה שהיא חלל פיסולי המחופה בלוחות עץ דמויי מערבולות שמתכנסות אל המרכז. יחד עם הרצפה המשופעת קלות, יש תחושה של דינמיות ברגע שבאים לעבודה. מכאן אפשר להתקדם פנימה במעליות המהירות, או להמשיך ברגל את התנועה הסיבובית, ולהתפתל למעלה ברמפה פומפוזית שאורכה הכולל הוא כ-210 מטר.
הרמפה הפתוחה מחברת בין קומות המשרדים ופוערת במרכז המבנה חלל גדול, שמאפשר להשקיף ממנו אל עומק הקומות השונות. המעבר המפותל רחב דיו, כדי שקבוצת אנשים תוכל לפסוע בו יחדיו, מבלי לקטוע את שיחת המסדרון המזדמנת. מצד שני, כאשר מרחב השיחה הבלתי פורמלי הוא פתוח וממוקם בלב החלל, מורגש שהמשוחחים נצפים מכל עבר ואינם זוכים לפרטיות. אולי זה רק יאה, כרעיון וכשאיפה, בחברת מדיה שהמוצר וההתמחות שלה הם סחר במידע.
בחיבורים של הקומות עם הרמפה, מוקמו פינות עבודה רכות וספסלי ישיבה שעוטפים את החלל. כאן, וגם באזורי עבודה בלתי פורמליים אחרים בבניין, אפשר לנתק את לוחות הרצפה ממקומם בלחיצה קלה. מתחת ללוחות הפריקים עוברות תשתיות חשמל ומידע, וכך יכולים העובדים להתנייד מעמדת העבודה הקבועה, ולחבר את המחשבים הניידים ואת הטלפון הנייד כמעט לכל מקום בבניין, מבלי להיצמד לשקע קבוע.
מלבד פינות העבודה הרכות והעוטפות, רואות העין את המראה הצפוי בחברת ענק: חללי עבודה משוכפלים, עם שדה של כיסאות ושולחנות שאותם מאכלסים לא פחות מכ-700 עובדים בכל קומה. בפינות העבודה עצמן כן ניתן מקום להתאמה אישית (מיקום שקעי החשמל ותכונות נוספות), לנוחות העובד שינסה לגרד בציפורניים מעט אופי למרחב האישי המצומצם שלו.
לב הבניין הוא האולפן, שמסתתר בעומק הקומות. מכאן משדר ערוץ בלומברג את תוכניותיו, בשיתוף המשרדים של החברה ברחבי העולם. יחד עם חדר הבקרה (קונטרול), מסכי הענק, חדר המערכת הצמוד והמצלמות הרובוטיות שחגות סביב השדרנים, התחושה קדחתנית ותוססת כמתבקש.
אך גם החלל הזה אינו משתווה לתחושת הפליאה, ברגע שהמעלית נעצרת בקומה השישית ודלתותיה נפתחות. ללא מלים, נשמעת בלב צעקה גדולה - ״כסף״! – כאשר חלון זכוכית גדול מזכיר למבקר היכן הוא נמצא ועד כמה יוקרתי הוא מיקומו של הבניין. כמו בתוך כדור בדולח, מופיעה כיפת כנסיית סאן פול מעבר לוויטרינה מעוגלת שתוחמת את קצה החלל. הקימור יוצר את אפקט זכוכית המגדלת, כאילו הייתה הכנסייה גדולה יותר, ולכן קרובה יותר ממה שהיא באמת.
שני אקווריומים ענקיים ומהפנטים בתאורה מוגזמת ניצבים בין המבקר לבין הכנסייה הראשית של לונדון, ולצדם עמדות חינמיות של חטיפים ושתייה, וגם שולחנות תצוגה של הממצאים שנחשפו בדרך הרומית שמעליה רוכן המבנה. בקצה הקומה נמצא חלל סגור בין קירות, והוא חלל חשוב במיוחד, בעיקר בין אחת לשתיים בצהריים, כאשר נחש אנושי משתרך ממנו ואליו. זהו המטבחון. שורה של מיקרוגלים ומקררים נדחסו אליו, ללא פינות אוכל או עמדות הכנה. חוסר יכולת ההכלה של החלל הקטן את כמות קופסאות האוכל, המחסור בפינות ישיבה והיעדרה של קפיטריה, מעביר מסר ברור של ההנהלה בכל הנוגע לאוכל: צאו איתו החוצה.
האדריכל הינו טייס
אם מסתובבים אחורה, רואים בקצה הנגדי של הקומה קיר ירוק, שמלווה את המבקרים החוצה, אל המרפסת. זו מזכירה את הזיקה ההדוקה של האדריכל לעולם התעופה. פוסטר, טייס בעצמו, מחזיק באוסף מרשים של מודלים, שרטוטים וחפצי תעופה שמוצגים במרכז קרן פוסטר במדריד. באותה נמצא גם שדה תעופה שהוא תכנן, כמו שדות רבים אחרים (לונדון, עמאן, בייג'ין ועוד). מי שיצא למרפסת יוכל להתבונן מקרוב במדפי הברונזה שעוטפים את הבניין, ושמזכירים כנפיים אווירודינמיות וחלקות של מטוס. הכנפיים זזות לפי מצב האקלים בחוץ ובפנים - הצללה או פתיחה – וגם בולמות את הרעש הכבד מהמכוניות שנוסעות למטה ברחוב.
אל הכנפיים, הקיר הירוק והתקרה החכמה מצטרפת מערכת אוורור פאסיבית, שמזרימה את האוויר אל מעלה הבניין כדי לפלוט אותו מבעד לפתחים ייעודיים בגג. שלל האלמנטים הללו העניקו לבניין ציון מוחץ של 98.5% ממכון Bream לאומדן תקנים ירוקים. פוסטר טען, כי המבנה צורך רק כ-30% מכמות המים וכ-60% מכמות האנרגיה הממוצעת של בניין מסוגו.
את גאוותם, אחרי עשור שלם של תכנון ובנייה, ביקשו האדריכל והיזם לספר לכל עובד במטה. לפני כחצי שנה, כאשר העובדים נפרדו מהמשרד הישן (רבע שעה הליכה מכאן) והגיעו לראשונה לעמדותיהם החדשות, המתין להם עותק מספר המבנה, שמסביר את החזון האדריכלי ואת היחס של המבנה לעיר ולאנשיה.
גם את זה חנך נורמן פוסטר לאחרונה: חנות ''אפל'' במילאנו
