לפני כמה שנים גילתה שלומית אהרון שיש במשפחתה סיפור לא פתור על אחות שנעלמה, נחטפה ואולי באמת נפטרה, כפי שסיפרו להם. מי שדחפה לפתירת התעלומה הייתה אחותה הבכורה ריקי מאור, שהייתה יועצת רוחנית ומתקשרת בעלת שם ונפטרה לפני שנתיים מסרטן השד. מאור תהתה אם הגרסה שנמסרה למשפחה בשנות ה־50, שלפיה אחותן הצעירה, תינוקת בת שבוע, מתה - אכן נכונה.
האזינו לכתבה. הוקלט על ידי הספריה המרכזית לעיוורים ולבעלי לקויות קריאה – המרכז לתרבות מונגשת
"כשהייתי בת תשע, אמי הייתה בהיריון ונולדה ילדה בריאה שחיה שבוע", נזכרת אהרון. "כבר נתנו לה שם, עופרה, ופתאום הודיעו לנו שהיא נפטרה. אמא חזרה הביתה בלי ילדה, והעניין הודחק מתחת לשולחן. אף אחד לא דיבר על זה יותר. המשכנו את החיים כי לא היה לנו כוח נפשי לגעת בזה. לימים התחלנו לשאול שאלות, איך זה קרה אם היא נולדה בריאה לגמרי".
מה העלתה החקירה שלכן?
"מצאנו מסמכים סותרים על סיבת המוות. פעם כתוב 'עצירות' ופעם כתוב משהו אחר. לי היה פחות כוח נפשי להיכנס לזה. אחותי ז"ל טיפלה בזה ולקחנו עורך דין שיבדוק את הדברים. בשלב מסוים הוא הגיע למבוי סתום. בזמנו קברו את הילדים בקבר משותף, אי־אפשר היה לעלות על העקבות של שום דבר. התחושה המיסטית של אחותי הייתה שהאחות שהייתה לנו נשארה בחיים".
היא הייתה אוצר, מתנה
זו שעת ערב מוקדמת ושלומית אהרון (69) נכנסת למלון הבוטיק הקטן הסמוך לביתה בלב תל־אביב. מותה של אחותה עדיין צורב. הייתה תקופה ארוכה בחייהן שבה הן לא היו בקשר קרוב, אולם לאחר ששתיהן התגרשו, גילו זו את זו מחדש. מלאכת הפירוק וההרכבה מחדש של חייהן נעשתה יחד.
"היא הייתה שונה ממני בחיצוניות, ברוח החיים ובפנימיות שלה", מודה אהרון. "אך בשלב מסוים התחברנו לקשר מאוד אמיץ וחזק, הרגשנו כמו תאומות. היא הייתה האדם שהכי הכיל אותי בעולם, הכי לא שופט, מתנה. מין אוצר שאלוהים נתן לי ולקח".
במהלך גילוי מחלתה נפטרה אמכן.
"בממוגרפיה שגרתית התברר, באיחור, שריקי חלתה בסרטן השד, היינו יחד שתינו יד ביד בטיפולים שלה ובמהלכם נפטרה אמא שלנו בגיל 93, כשאני כבר 'גדולה' ועם חיים מלאים. מעודד אותי לחשוב שהקִרבה הגדולה ביותר עם אמי הייתה בשנים האחרונות לחייה, כשסעדתי אותה. זה היה כמו נס. בעיות שחשבתי שכבר לא נפתור בחיים האלה, נמסו פתאום. נוצרו קרבה גדולה והרבה רוך והבנה".
שנה וחצי לאחר מות אמן הסרטן חזר לאחותה. "שם הייתה הידרדרות שאי־אפשר היה לעצור", אומרת אהרון. "לקחתי אותה אליי הביתה לחודשיים, שתהיה אצלי. לא חשבתי על המוות שלה. החזקתי את ידה עד הרגע האחרון. כשהיא נפטרה הרגשתי שמשהו בי מתפרק, כאילו אני באוניברסיטה הכי גרועה של החיים עכשיו. אני עדיין מרגישה בלי עוגן, כאילו תלושה. כבר אין מי שיעיד על החיים שהיו לי ועל ילדותי. אני יכולה להמציא את העבר שלי, כי אין מי שיודע (צוחקת). אחותי זכרה הכל".
היו לכן שיחות על המוות?
"לא הצלחתי להשלים עם זה שהיא הולכת. עד הסוף דיברתי איתה על זה שהיא תבריא, שנמצא את הפתרון. אפילו ביום האחרון, כשהיא אמרה לי: 'מחר אני עוזבת', כי היא ידעה - זאת הייתה הזדמנות בשבילי לדבר איתה ולא יכולתי. אמרתי לה: 'לא, יש איזו תרופה ניסיונית, ואת נשארת'".
מה עזר לך להתאושש?
"אחרי ששתיהן נפטרו נכנסתי לחזרות על המופע בתיאטרון יידישפיל עם נתן דטנר על המשפחות שלנו. כל המופע היה תמונות של המשפחה שכבר איבדתי. יכולתי להתבונן ולחבק את המשפחה דרך השירים. זה נתן משמעות. גם הנכדה שלי, בת החמש, היא כוח אדיר בשבילי. קשה לתאר את האושר ואת החיבור החזק וחסר המטענים".
זה לא הגנדי שאני זוכרת
תקציר הפרקים הקודמים: שלומית אהרון, פעם חלק מלהקת הכל עובר חביבי המיתולוגית, נולדה וגדלה בתל־אביב, למדה בבית הספר לאמנויות "רננים" והחלה לשיר עם יגאל בשן בבית הספר התיכון. בצבא שירתה בלהקת פיקוד המרכז ("יש לי אהוב בסיירת חרוב") תחת פיקודו של האלוף רחבעם (גנדי) זאבי, שתחקיר "עובדה" מ־2016 חשף כי תקף מינית חיילות ששירתו תחתיו.
איזה גנדי את הכרת?
"אני מגנדי חוויתי רק טוב ולא הייתי מודעת לסיפורים שאני שומעת היום. הלהקה שלנו הייתה מאוד חשובה לו. פניתי אליו שירשה לי להופיע מחוץ לצבא, כי הייתי צריכה להתפרנס. הוא לא הרשה לי והיה מאוד קשוח, אבל הגיע אליי הביתה, דיבר עם אמא שלי ונתן מענק לעזרה. אז לי יש סיפור מקסים איתו. כאב לי לשמוע שהיה לו לכאורה גם צד אחר. החיים כנראה מאוד מורכבים".
לאחר שחרורה מצה"ל החלה את דרכה בתעשייה, נישאה ליובל דור, חברה ללהקת הכל עובר חביבי, ונולדו שני ילדיהם: בתה טליה, שחקנית לשעבר שעברה הסבה להיות מאמנת אישית, נשואה ואם לבת; ודניאל, מתופף ומוזיקאי שחי בניו־יורק ויופיע איתה בסוף נובמבר בקנדה ובניו־יורק.
אהרון גילתה שהחיים יכולים להשתנות ברגע בגיל 17, כשאביה נפטר במפתיע ממחלה. את שם משפחתה המקורי, דביניק, שינתה לשמו הפרטי של אביה. "כשהוא נפטר נעצר העולם כמו שהכרתי אותו. נוספו עצב גדול והתבוננות מחדש על כל תפיסת החיים שלי, התחושה שהכל יכול להשתנות בכל רגע. חיפשתי מאיפה למצוא כוחות. לאחותי היו כבר החיים שלה, ואני נשארתי עם אמא שלי וזה היה מורכב. היו קשיים כלכליים ורגשיים. אבל לחיים יש כוח. חלק מההצלחה שלי בזמנו והדרייב שלי היה קשור למוות שלו. אמרתי, אין לי זמן אחר ואני עכשיו בוראת את החיים שלי. הרגשתי כמו חיה פצועה, הייתה תחושה שהבית נשבר, אבל הייתה בי תאוות חיים שירשתי מאמי, שהייתה בעבר זמרת ושחקנית בתיאטרון יידיש".
דיברו אצלכם בבית על זוועות השואה?
"להפך, אמא הייתה מדברת על דברים שמחים, למרות שהייתה בגטו לודג' ואחר כך באושוויץ. היא ידעה שאבא ואמא שלה נרצחו, ראתה את אמה הולכת למוות ושמעה שירו באבא שלה. את אחיה, שנעלם, חיפשנו כל השנים ולא מצאנו. בדרך היא פגשה את אבא שלי, שגם איבד בשואה אישה ושני ילדים. בילדות לא ידעתי על זה, לא דיברו ואני לא שאלתי, אבל תמיד הייתה לי מטרה לשמח אותו. אני יודעת היום שהוא אהב את אשתו ואפילו היה צחוק על זה שאמא שלי קינאה בעבר שלו".
שברנו לרבים את החלום
במובנים רבים להקת הכל עובר חביבי הייתה ההצלחה שקיוותה לה, והיא הגיעה עם גל צונאמי של פרסום. בימים של מדינה על ערוץ טלוויזיה אחד, אפילו ללכת למכולת היה עניין. הם הופיעו באירוויזיון של 1981 עם "הלילה", וסיימו במקום השביעי. ב־1989, אהרון, שהופיעה לבד שנתיים קודם במחזמר "עלובי החיים", יצאה לדרך עצמאית. היא הוציאה עד כה חמישה אלבומים אישיים, הופיעה שנתיים עם ירוסלב יעקובוביץ', שבע שנים עם יבגני שפובלוב במופע "דואט" וחברה לשלושת הטנורים למופע נוסף. מהשנה שעברה היא על הבמה עם שירי ארץ ישראל היפה לצד המוזיקאי גלעד אפרת, ויש לה מופע נוסף מכל שיריה. היא מופיעה גם בקהילות יהודיות בעולם, ואין לה מחשבות לעצור.
כשאת מביטה על שלומית של תחילת הקריירה, מה את רואה?
"הייתי מאוד ביישנית ומופנמת ויחד עם זה עם תשוקה לעלות לבמה ולשיר, מה שלא יהיה, גם אם בחרדה ובפחד. זה הוציא אותי מהמופנמות. יגאל בשן באמת לקח לי את היד והוביל אותי. התחלנו יחד בתיכון, בני 15, שרנו בהפסקות, בגיל 16 הוא הביא לנו מורה לפיתוח קול ומפיק ויזם את המופעים שלנו. הוא פרץ והתפרסם לפניי. חמש שנים לפני מותו היה יום הולדת למיקי פלד, שהיה אמרגן שלנו. חברנו לעשות לו שיר. ראיתי אותו כזמר בוגר עם הצרידות בקול, וגם הוא אהב את הרגע הזה. ידענו שעוד נעשה משהו יחד. המוות שלו הפתיע אותי. לא ידעתי על הסבל שלו".
על הפירוק של הכל עובר חביבי נכתבו אלפי מילים. אחרי 15 שנה ביחד, החליטה אהרון שהיא רוצה לבד, וכולם כעסו עליה. "הייתי שמחה אם זה לא היה כרוך במשבר", היא אומרת. "הרגשתי אז שאנחנו נורא תלויים אחד בשני ושלבד אנחנו לא קיימים, ולא הייתי מוכנה להשלים עם התחושה כאישה שרוצה לעמוד על שתי רגליה. זה מה שחיפשתי, לדעת שאני קיימת גם בפני עצמי.
"מי שהכי כעס היה עמי מנדלמן, אבל התפייסנו אחרי עשר שנות ברוגז, בעקבות ריאיון שנתתי ובו אמרתי שמצער אותי מאוד שהוא כועס עליי. הוא קיבל את זה כסוג של קריאה ויצר איתי קשר".
כשהתפרקו החביבים, גם הנישואים עם יובל דור, שהחזיקו 22 שנה, עברו ימים מאתגרים. יש מי שיטען כי הפירוק של חביבי סימן את תחילת הסוף של נישואיה. בשנת 2000 הם נפרדו, ושנתיים לאחר מכן התגרשו רשמית. "כן, ללהקה היה חלק בזה", היא מודה בכנות, "היו לנו כמה שנים ממש טובות ואני לא מצטערת על אף רגע בחיי הנישואים שלנו. הזוגיות עזרה לנו לבנות בית נורמלי ולגדל את הילדים באופן נורמלי. לקחנו את הילדים איתנו להופעות בחו"ל והייתה עזרה הדדית. עשיתי כמה דרכים עם יובל, היינו בסיינטולוגיה תקופה מסוימת. בשלב מסוים, הרגשתי שאנחנו הולכים קצת לכיוונים שונים.
"כשאת נמצאת בתוך להקה את נהיית ביקורתית, את רוצה לשנות, נוצרים ויכוחים וחילוקי דעות. ועם זאת, אני לא מרגישה שהגירושים שלנו הם סימן לכישלון. הצלחנו מאוד תקופה מסוימת, השתנינו והיינו צריכים לזרום. את זה ניסיתי להנחיל גם לילדים שלי. דניאל היה בן 13 וטליה הייתה בת 18 וחצי, ואמרתי להם, החיים לא נשברים אלא משתנים. ועדיין אני מרגישה ששברנו להרבה אנשים את החלום כשהתגרשנו".
ואיך היה לחזור לשוק הפנויים־פנויות?
"נפרדתי מיובל מתוך צורך להיות לבד קצת ולחפש את עצמי. לא ידעתי לאן אני יוצאת. הייתי בת קרוב ל־50 וזה הפחיד את אמא שלי, הפולנייה. גם אחותי התגרשה אחריי, ואני זוכרת שאמרתי לאמא: 'הצלחת בחינוך של הילדות שלך, זה לא שנכשלת, כי את גידלת שתי בנות שלא מוותרות על האינטגריטי שלהן ומחפשות את ההגשמה שלהן ויש להן כוח ואומץ. זה ממך'".
את פחדת?
"לא. יש נשים שלא נראות חזקות ואמיצות, אבל בפנים הן כאלה. כשיש לך צורך, את לא מוותרת על החיים".
כל החביבים התגרשו. דיברתם על זה?
"כל אחד התגרש בתקופה אחרת. כבר התלוצצנו על זה על הבמה. בהתחלה עמי התגרש, אחר כך קיקי ואז אני ויובל. לא יודעת אם זה קשור ללהקה".
כשקיקי רוטשטיין, שהיה איתך ב"חביבי" התחיל לנהל אותך, התחילו דיבורים.
"מתח נוצר כשאת שרה עם מישהו. מתח בין זמרת ומפיק לא ממש נוצר (צוחקת), ואצלנו זה ממש לא העניין. אנחנו כנראה לא נהיה ביחד וזו גם לא שאלה שקיימת בינינו. לא תמיד כשמושלם לעבוד ביחד, גם מושלם לחיות ביחד".
יש כרגע אהבה בחייך?
"עכשיו יש לי שיח עם מישהו, זו לא זוגיות, הגדרנו את זה כשיח שמחייך את הנפש וזה מזכיר לי מה אני רוצה. זוגיות שיש בה שיח שמרגש ומעניין אותי, זה מתחיל משם. אני מאמינה שזה יכול לקרות בכל גיל. אפשר ורצוי להתרגש בכל גיל. אני אשמח אם החיים יזמנו לי עוד אהבה".
לאחרונה חגגה אהרון יום הולדת 69 בחברת חברים קרובים בחגיגה צנועה. את החגיגות הגדולות היא שומרת לשנה הבאה. בימים אלה היא שחררה לרדיו שיר חדש ונהדר, "עולם חדש נברא", שכתב והלחין המוזיקאי עפר בשן (אין קשר ליגאל). הפזמון: "מתוך עולם שהתרסק, עולם חדש נברא", בעצם מסכם את השנים האחרונות שהיו מאתגרות במיוחד עבורה.
השיר החדש באמת מקסים, אבל נראה לי שאין לך ציפיות שייכנס לפלייליסט של גלגל"צ.
"ברור לי שיש גילנות. כן, אני מרגישה שאנשים אוטמים את עצמם ופשוט לא מקשיבים בגלל הגדרות שהם עושים. אני אשמח אם בגלגל"צ יֵצאו מהקיבעונות ויקשיבו, חבל, אולי הם מפספסים דברים. יש ברדיו כל מיני הדרות, ואני מצפה מאנשים שמתעסקים באמנות שיפתחו את עצמם. אני לא מאמינה שהעולם שייך לצעירים. פעם מישהי כתבה עליי, והיה שם משפט: 'העולם שייך למי שבוחר לקחת בו חלק'. אהבתי את זה. אני ממשיכה להקליט ולהופיע. יש לי קהל יעד ואמצא את הדרך שמתאימה לי".
