ניו יורק. מעל חניון שמשמש את קרונות הרכבת הפרברית, על גבי משטח בטון מתקדם טכנולוגית, נחת במנהטן מתחם נוצץ, מצטלם נהדר וגדוש במיטב העשייה האדריכלית. בינו לבין שכונות ניו יורקיות אין ולו קמצוץ חפיפה: המתחם החדש-מהניילונים, שרוב שטחי המסחר שלו נאספו יחדיו לקניון ענק, וחלליו הפתוחים מתעלמים מהגריד של מנהטן, היה מרגיש יותר בנוח בסינגפור או שנגחאי מאשר בניו יורק, ואולי זו כוונת היוצרים.
חברת הנדל"ן Related נבחרה ב-2008 לפתח את החלל הענק מעל חניון הרכבות, שנמצא ממערב לתחנת הרכבת Penn Station. זה קרה אחרי שהזוכה המקורית במכרז, Tishman Speyer, לא הצליחה להגיע להסכמה עם בעלי הקרקע (תאגיד התחבורה העירוני) על תנאי החוזה. את תוכנית-האב פיתח משרד האדריכלים KPF (שמתכנן את המגדל הרביעי של עזריאלי בתל אביב) והתוצאה היא 14 מגדלים, שמחציתם כבר הושלמו בחלקו המזרחי של המתחם, זה שנפתח לקהל בימים אלה.
קשה להחמיץ את המתחם הטרי. המגדלים החדשים שבו החליפו ריק בקו הרקיע של מנהטן, ואפשר לראות אותם מבעד לכל דרכי הגישה לעיר. זהו המתחם הפרטי הגדול מסוגו שנבנה אי-פעם בעיר, הן במונחים של שטח והן במונחים של מחיר (25 מיליארד דולר עד כה). כחלק מההסדר עם היזם, הוא יעניק בתמורה 55 דונם של חללים עירוניים פתוחים – שווה ערך לפארקים בכיכר מדיסון וביוניון סקוור גם יחד. כך שמצד אחד מדובר בשכונה סגורה, פרטית ואקסלוסיבית, ומצד שני היא לא סגורה הרמטית ואמורה לשמש גם את הציבור הרחב.
על מלאכת עיצוב המבנים, שנחנכים בימים אלה ובחודשים הקרובים, הופקדו משרדי אדריכלים מהשורה הראשונה בעולם: נורמן פוסטר, SOM, Diller Scofidio + Renfro, והמעצב-אדריכל הבריטי תומס הד'רוויק. כאשר יצטרפו הבניינים בחצי המערב של המתחם, הם יתגאו בשמות נודעים כמו פרנק גרי, סנטיאגו קלטרווה ו- Robert A.M. Stern Architects.
קשה לדמיין מקבץ כה דחוס של חזון אדריכלי בנקודה אחת, הן גיאוגרפית והן בטווח זמן קצר כל כך. התוצאות של הפגנת השרירים הזו נעות בין יוצאות דופן, מרשימות ועד מכוערות במיוחד. המגדל הגבוה ביותר במתחם, שאותו תכנן משרד KPF, יושב על השדרה העשירית ויוצר את החזית הרשמית של המתחם כלפי העיר. כך הוא מצטייר, לפי שעה, בדמיונם של העוברים ושבים:
It also resembles an intellectually challenged pigeon pic.twitter.com/zhPJtG4Nh8
— your friend Helen (@hels) 13 בפברואר 2019
קניון ששטחו 100 אלף מטרים רבועים משלים את החזית שפונה לשדרה העשירית, כשהוא אטום כמעט לכל גובה החזית הפונה לשדרה, ושופע קירות מסך ומרפסות בחזית המערבית הפונה לכיכר הפנימית של המתחם. זהו המשך רעיוני לקניון שמופיע בפרויקט-הדגל הקודם של אותו יזם – Time Warner Center בפינה הדרום-מערבית של סנטרל פארק. הקניון החדש אמנם יותר מכפול בגודלו, אך הדמיון ניכר: את שניהם תכנן משרד האדריכלים Elkus Manfredi, לשניהם חנויות יוקרה מהשורה הראשונה, בשניהם מסעדות של שפים מעוטרים שממוקמות בקומות גבוהות עם נוף עוצר נשימה, ולשניהם תרומה מוגבלת או שלילית למרחב הציבורי שלצידו הם נבנו.
ומה ההבדל בין שני הקניונים? שבין תאריכי הפתיחה שלהם מפרידות 15 שנים. בתקופה הזו השתנו הרגלי הצריכה של החברה האמריקאית, עם דגש גובר על קניות באתרי האינטרנט. מכאן שקשה להבין את הצורך בקניון יוקרה נוסף, בעיר שמאז ומעולם לא ראתה בקניונים צורך, ובפרט כאשר גם חנויות רבות ברחובות העיר נסגרות, אם בגלל חוסר ביקוש ואם בגלל שכירות מתייקרת.
ברוכים הבאים למקדש האינסטגרם החדש
הכניסה הראשית לקניון אינה מהשדרה העשירית, אלא מהכיכר הפנימית (שתכננו Nelson Byrd Woltz). הכיכר מוגבהת מהרחובות הסמוכים, כדי לאפשר עומק לשתילה של עצים ושיחים מעל מסילות הרכבות שבבסיס המתחם, ובכיכר גם שוכנת גולת הכותרת של האדריכלות במתחם: פסל סביבתי בגובה 16 קומות, שמורכב מסדרה של גרמי מדרגות שלובים זה בזה, ליצירת טבעות של מדרגות שהרדיוס שלהן גדל ככל שמטפסים במבנה.
את הפסל עיצב תומס הד'רוויק בתקציב הקמה דמיוני של 200 מיליון דולר, ושמו הזמני הוא Vessel (כלי קיבול) עד שימצאו שם יותר הולם לשיווק היצירה. הכניסה חינמית, אך כדי למנוע צפיפות על הפסל ובתוכו, היא מותנית בהזמנת כרטיסים באתר האינטרנט – כדי להיכנס בשעה מוגדרת באותו יום ממש. מאז הפתיחה אזלו הכרטיסים די מהר כל יום, דבר שרק מחדד את האקסקלוסיביות של המתחם.
הפסל חריג בנוף, הן באיכותו ויופיו והן בהיותו חסר תכלית כלכלית ישירה: אין חנות מזכרות במעלה המדרגות, אין מסעדה או בית קפה חבויים בפנים. מטפסים במדרגות (או במעלית), מצטלמים, ונעים במעגלים כלפי מטה. המבנה אסתטי להפליא, בנוי למופת ומצטלם נהדר – ככל הנראה ההתפתחות המתבקשת בעידן האינסטגרם. תושבים ותיירים מגיעים למתחם, מעלים תמונות, בוחרים את ההאשטגס הנכונים, וזוכים להיות חלק קטנטן מהפרק הבא של ניו יורק. היזמים משווים את המבנה למגדל אייפל, התקשורת רואה בו ציור של אשר שקרם עור וגידים, והמבקרים מוצאים חן בשמות חיבה יצירתיים יותר - השווארמה, הכוורת והמדרגות לשומקום - ומעלים תמונות לאינסטגרם בהתאם.
בשביל מי כל זה?
השילוב של אדריכלות שאפתנית, פסל יקר במיוחד, מסחר אקסקלוסיבי ומתחם מנותק ומוגבה, מייצר תחושה בוטה של "לא כולם מוזמנים להשתתף בחוויה". אז נכון, כעשירית מהדירות במתחם המיליארדרים הזה יסובסדו לדיור בר השגה, אבל כל היתר יהיו יקרות להחריד, במקרה הטוב. הדירות שנמכרו עד כה במגדל המגורים הראשון (בתכנון Diller Scofidio + Renfro בשיתוף Rockwell Group) נמכרו במחיר ממוצע של 6.9 מיליון דולר (כ-35 אלף דולר למטר רבוע), וסביר שכשתירגע הבנייה במתחם וכל השרותים יהיו נגישים לדיירים, המחירים יעלו עוד.
בדומה לפרויקטי יוקרה שנבנו בניו יורק לאחרונה, לא כל הדירות יאוכלסו. בין אם מדובר במיליארדרים שמחפשים דירה נוספת לאוסף, או באצולת הון מארצות אחרות שמחפשת השקעה בטוחה בשוק פעיל, הרווח ליזמים אינו תלוי בחיוניותם של הרחובות, שיכולים להישאר ריקים ועדיין לשאת רווחים נאים.
בשונה ממגדלי היוקרה שנבנו ברחוב 57 בשנים האחרונות, שם מדובר במרקם עירוני פעיל ומשגשג שנושא על כתפיו עכשיו גם דירות פאר ריקות, בהאדסון יארדס אין כרגע הרבה פעילות. המתחם נבנה תוך שש שנים כתוספת-אינסטנט לעיר, ויהיה זקוק לתנועה מתמדת של אנשים (אמידים) כדי לספק לקוחות לשטחי מסחר אדירים - כדי שהרחובות לא יהיו שוממים, וכדי שאולי במרוצת הזמן הוא יצליח להיות חלק מהעיר שבה הוא נחת.
כל אלה לא נראים, לפי שעה, כחלק מהתוכנית. גם אם אלפי אנשים יעבדו במגדלים ויוכלו לספק חלק מהחיוניות הדרושה, אך רק בימים מוגדרים ובשעות ספציפיות, המתחם עלול להישאר סטרילי ללא תושבים ששייכים אליו, ובלי מוקדי משיכה לקהל מגוון יותר שיגיע משכונות סמוכות. ואולי זו כל הכוונה.
הכל מבריק כאן. מהחיפוי של הפסל במרכז הכיכר, דרך אלפי מטרים של שיש בקניון, ועד קירות המסך של כל המגדלים. הכל נקי, מצוחצח, נטול ולו טיפת חספוס, זה שמאפיין את רחובות העיר הזאת. האם ניו יורק תוכל להכיל את החייזר שנחת בקרבה, כשם שלמדה להכיל ולהטמיע מתחמי ענק אחרים במרוצת הזמן? או שבניסיון לספק את גחמותיהם של מיליארדרים חובקי עולם, פיספסו היזמים הזדמנות לכתוב פרק ייחודי בתולדות העיר?
עד שהתשובות יתבררו, אפשר לקוות שהמתחם, ששוכן בקצה הצפוני של טיילת Highline, יצטרף לסדר יומם של מיליוני התיירים שפוקדים את העיר מדי חודש, כך שעם הרחבת ההיצע באתר (כולל מבנה תרבותי גמיש בעיצוב Diller Scofidio + Renfro ו-Rockwell Group שייפתח בחודש הבא) יהפוך המתחם לחלק מהחוויה העירונית של תושבי העיר האחרים.
