מהרצליה לכפרים נידחים: נסעה ללמוד רפואה הומאופתית בהודו

דבורה (קוקי) לדרמן, מטפלת הומאופתית מהרצליה, עברה השתלמויות רבות בארץ ובחו"ל בשנים שבהן היא עוסקת בתחום, אבל ההשתלמות האחרונה שהיא בחרה לעבור, הייתה יוצאת דופן: היא נערכה בהודו, במרפאות מאולתרות שנודדות בין כפרים נידחים, ובבית חולים שרופאיו אינם יכולים לעשות מקלחת נורמלית. והיה לה מה ללמוד שם: מתברר שהרפואה שנחשבת בארץ למשלימה, ומיועדת בעיקר לעשירים, מוצעת לתושבים העניים של הודו כאלטרנטיבה שוות ערך - וכסף - לרפואה הקונבנציונאלית. "רק אצלנו הרפואה ההומאופתית נחשבת 'ניו אייג'", אומרת לדרמן. "בהודו היא התפתחה בד בבד עם הרפואה הקונבנציונאלית והרפואה ההודית המסורתית, וכיום היא מאוד פופולרית משום שהיא נותנת מענה טוב מבחינת היחס בין העלות לתועלת. בהודו אין ביטוח בריאות ממלכתי, כך שמדובר בבחירה שווה מבין האפשרויות, כשהרפואה ההומאופתית יותר אפקטיבית ביחס למחיר".

עוד בערוץ אנשים:

• המכתב האחרון שכתב אילן רמון לפני מותו הטרגי בחלל
• הלהיט הגדול שיצר ז'אק ברל בעקבות הפרידה הכואבת מאהובתו
• לקראת הבחירות: מקבץ כתבות על מנהיגים בשר ודם מהעבר
  

במהלך הביקור שלה בהודו, שנמשך 16 ימים והסתיים לפני כשלושה שבועות, הצטרפה לדרמן למרכז לרפואה קהילתית הוליסטית, המופעל על ידי MLD Trust - ארגון בינלאומי המספק שרותי רפואה לאוכלוסיות עניות בעולם. המרכז נמצא בעיירה קטנה ומפעיל מרפאות ניידות הנוסעות לכפרים ומציעות שירותי רפואה לתושבים. "נסעתי בקליניקה ניידת לאזורים הכי מרוחקים וראיתי איך מטפלים באוכלוסייה, שחיכתה לנו בתור שתוזמן מראש", מספרת לדרמן. "כל יום טיפלנו בעשרות אנשים. ביקרנו גם בבתי הספר, כי הרופאים עוקבים אחר תוכניות ההזנה של הממשלה ובודקים את התפתחות הילדים. הרי אי אפשר לרפא ילד אם הוא רעב".

לדרמן שהתה גם בבית חולים רגיל וסייעה לצוות הרפואי. "בית החולים מציע לחולים בחירה בין שירותי רפואה קונבנציונאליים והומאופתיים תחת אותה קורת גג, שזה נדיר מאוד", היא אומרת. "הוא מצויד במכשור רפואי מודרני, אבל תנאי המגורים של הצוות מאוד בסיסיים: מים קרים זורמים בברז אחד, מים חמים באחר, וכדי להתקלח, צריך לשפוך את המים משני הברזים לדלי. לי זה לא הפריע, כי באתי לשם במטרה ללמוד מההודים. מיד עבדנו יחד כתף אל כתף".

לדרמן בבית ספר בכפר בופולי. "אי אפשר לרפא ילד אם הוא רעב"(צילום: אלבום פרטי)

מקומות של תקווה

לדרמן (63) - נשואה, אם לשלושה וסבתא לשלושה - עוסקת ברפואה הומאופתית זה 11 שנה. קודם לכן הייתה במקום אחר: בצעירותה למדה מתמטיקה ומדעי המחשב, ובמשך שני עשורים עבדה בחברות הייטק וסטארט-אפ, פיתחה מערכות טלפוניה ומילאה תפקידי ניהול ושיווק עד שהחליטה לשנות כיוון. בילדותה, היא מספרת, חלמה להיות רופאה, וכשקיבלה פעם טיפול הומאופתי, התחברה מיד לתחום. היא למדה בבית הספר הישראלי להומאופתיה של ד"ר חיים רוזנטל, ולאחר מכן נסעה לאנגליה ללימודי המשך בהנחיית ג'רמי שר. בהמשך השתלמה בקנדה, ביוון, בשוויץ – וגם בעולם השלישי. "ג'רמי שר ואשתו יזמו פרויקט בשם 'הומאופתיה לבריאות באפריקה', שנועד לטפל בחולי איידס בטנזניה", היא מספרת. "לפני חמש שנים נסעתי לשם, לעיירה קיבושו, שבה יש בית חולים רגיל, ולידו, בסככה פתוחה, קליניקה הומאופתית. בית החולים שם מטפל בחולים בשיטות הקונבנציונאליות, בקוקטייל שמאריך חיים, אלא שהוא בא עם תופעות לוואי קשות. ה'רמדי', התרופה ההומאופתית, עוזרת בכך".

גם באפריקה וגם בהודו לא רגילים לראות נשים בהירות שיער ועיניים כמו לדרמן, כך שהיא מעוררת התעניינות רבה במקומות האלה. "כשהגעתי עכשיו לעיירה ההודית פלגאר, שבה נמצא בית החולים שאליו הצטרפתי, התברר לי שאין שם בכלל זרים, על אף שהיא נמצאת שעתיים נסיעה ממומבאי, כך שהייתה בי התעניינות מאוד גדולה. אנשים בהודו מכירים את ישראל משיתופי הפעולה הכלכליים והחקלאיים, ומעריצים אותה. באחד הכפרים שבהם ביקרתי, בופולי, יש חווה אורגנית, וכולם יודעים שהטפטפות שבה הן מישראל".

לדרמן נחשפה בהודו להודו מחפיר, לאנשים שבעבר עסקו בחקלאות בכפר מגוריהם וכיום נאלצים לנסוע מדי מרחקים ארוכים כדי לעבוד, ועדיין לא מצליחים להתפרנס בכבוד. "מצד שני, המרכזים הרפואיים הם מקומות של תקווה, שמציעים פתרונות רפואיים באיכות וברמה גבוהות", היא אומרת. "גם הצוותים הרפואיים מאוד מקצועיים ומסורים. יום אחד חיכתה בתור אישה מבוגרת שכל חייה עבדה באיסוף זבל בשכונת עוני, ולידה ישב בחור צעיר שעובד בהייטק. זה מפגש שבארץ קשה לראות. הרופא קיבל קודם את האישה, וכשהבחור התלונן על כך, הרופא הסביר לו שהיא לא יכולה לתאם תור, כי אין לה טלפון".

איך מתייחסים ההודים לרפואה האלטרנטיבית? אנחנו נוטים לחשוב שהיא מתאימה לאנשים יותר רוחניים. כך זה גם שם?

"ההודים מתחברים לתחום בדיוק כמונו, ללא קשר למצב הסוציו-אקונומי. כשאדם מדבר על הסבל שלו, זה תמיד נשמע אותו דבר. ההבדל הוא תרבותי: גם ההודים, כמונו, מצפים שהטיפול יצליח, אבל אנחנו חושבים שמגיע לנו יותר. הם אנשים פחות תובעניים".

קוקי לדרמן. "הסטודנטים כל הזמן דאגו לי"(צילום: זהר אליה)

ללמוד ולא ללמד

הביקור של לדרמן בהודו כלל גם השתתפות בסמינר במומבאי וצפייה בטיפולים בקליניקה המתמחה בשיטת טיפול ייחודית - שיטת סגל. בקליניקה, כמו גם בבית החולים ובכפרים, ישב עימה מתורגמן, והיא נחשפה לבעיות הפיזיות ולקשיים הנפשיים שעליהם התלוננו המטופלים. התברר לה שאם בארץ הקושי הכלכלי הוא אחת הסיבות העיקריות ללחצים - דווקא בהודו הענייה זה לא כך. "בהודו רואים הרבה מצוקות שנובעות מהמבנה המשפחתי: הכלה עוזבת את בית הוריה ועוברת לגור עם משפחת בעלה. אלה נישואי שידוכים: יש בהם יתרונות שנובעים מהערסול המשפחתי, אבל יש גם המון לחצים - ריבים בין גיסות, סכסוכים בין כלה לחמות, קנאה. גם משקל המסורת מאוד מכביד: הרבה פעמים היא באה על חשבון האינדיבידואליות, והאדם צריך לדכא את הרצונות שלו. כתוצאה מכך יש גם חולי, והריפוי צריך לתת מענה למצוקה הרגשית".

בימים שבהם שהתה בבית החולים, ישנה בהוסטל עם סטודנטים לרפואה שהתמחו שם ושמחו לעזור למטפלת שהגיעה מישראל. "עברנו ימים מאוד ארוכים ואינטנסיביים, והם כל הזמן דאגו לי. כשנגמר האוכל בקנטינה, הם הזמינו אותי לאכול אצלם. הם גם חיברו לי למיטה רשת גדולה נגד יתושים. כולם הבינו שאמנם באתי ממדינה מודרנית ומפותחת, אבל לא כדי ללמד אותם, אלא כדי ללמוד איתם ומהם".

בין השאר, היא למדה מהם דרכי התמודדות עם מחלות נפש. "הסטיגמה על חולי נפש היא מאוד חזקה בהודו ופוגעת בכל המשפחה", אומרת לדרמן. "מתברר שבתחום הזה ההומאופתיה מאוד אפקטיבית כחלופה לטיפול תרופתי".

מה גרם לאשתו של כוכב הטלוויזיה לנסוע להודו לבד? הקליקו על התמונה:

"יגאל והילדים דאגו ולחצו שאחזור". הקליקו על התמונה (צילום: אביגיל עוזי)