רחוב פייר קניג, לפני
רחוב פייר קניג, אחרי
"אמרנו 'בואו נעשה ניסיון לשנתיים. אם יצליח לנו - זה מעולה. ואם ניכשל - אז לא נורא, שיקרוס'". כך מתאר האדריכל ייטב בוסירה (35) איך התחילה לפני שנתיים דרכו המקצועית, יחד עם בת זוגו דנה גזי (42), במשרדם המשותף DY שאותו פתחו בירושלים. כרגע, נדמה שמצליח להם. את העבודה על הלפטופ מהבית, המירו בחנות ששכרו ברחוב המלך ג'ורג' ושהפכה למשרד תכנון; הם מעסיקים שלושה אדריכלים, והעבודות זורמות, בעיקר מהעירייה. "מאוד קל להפוך לעבד של השיטה", אומר בוסירה, "אבל אנחנו באים בלי פחד".
הם עבדו כשכירים במינהל הקהילתי של שכונת קריית היובל, היא כעובדת קהילתית והוא כמתכנן. אחרי כשלוש שנים פרשו, וקיבלו מ"עדן" - חברה עירונית כלכלית לפיתוח בירושלים - את ההזדמנות הראשונה. מאז ועד היום קיבלו מ"עדן" כמעט 100 עבודות, גם אם ברובן קטנות, כולן במסגרת מיזמי "עשיית מקום" (Place making), שנועד להשמיש שטחים מוזנחים במרחב הציבורי למקומות מועילים לקהילה, בין אם מדובר בספסל ובין אם זו ספרייה קהילתית. חלוקת העבודה הכללית בין בני הזוג היא שגזי נמצאת מול הקהילה, ובוסירה מופקד על התכנון והביצוע.
הזיזו את תריס התמונה כדי לראות את השינוי:
לפני
אחרי
לאחרונה חידשו בוסירה וגזי קטע מרחוב פייר קניג באזור התעשייה תלפיות. הפרויקט מתמקד בשטח מוזנח, אך בולט מאוד באזור הסואן, כדי להפוך אותו למזמין יותר להולכי רגל, עם הפנים למסחר שמלווה את הרחוב. הפוטנציאל של רחוב פייר קניג לא נעלם מעיניהם של מקבלי ההחלטות והמתכננים. תחילה, פיזרה העירייה ספסלים פשוטים בשטח שנמצא במקטע המרכזי של הרחוב, ששימש לחניה פראית ובחלקו כבר כוסה באשפה. המהלך הפשוט הביא קהל, ולכן הוחלט להיכנס לתכנון עדכני שישפר את הסביבה.
השינוי הוא זמני בלבד, משום שהקו הכחול של הרכבת הקלה אמור לעבור בפייר קניג, ולחולל בו שינויים משמעותיים. מנכ"ל עדן, אלון שפייזר, התלהב מהרעיון הבסיסי של המשרד הצעיר, וגם מנהל אגף תפעול ומנכ"ל העירייה הביעו עניין, וכך הוחלט להרחיב את הפרויקט בהשקעה של 4.5 מיליון שקלים.
התוצאה היא גינה קווית (ליניארית), ברוחב של שמונה מטרים ולאורך של כחצי קילומטר, בין רחוב הסדנה ורחוב רבקה. תחנת הימורים, מזנון פלאפל ותחנת אוטובוס קיימים שולבו בעבודה, וכך כמובן גם שורות העצים הוותיקים (עצים חדשים לא הותר לשתול, בגלל עקירת העצים המתוכננת לקראת סלילת קו הרכבת הקלה).
שריד מתוכנית של ריכרד קאופמן
רחוב פייר קניג הוא שריד מהתוכנית של תלפיות, שערך האדריכל ריכרד קאופמן ב-1921. באותה שנה תכנן קאופמן, מבכירי האדריכלים במחצית הראשונה של המאה שעברה, את מושב נהלל הידוע בצורתו האליפטית ושכונות גנים כמו רחביה בירושלים ונווה שאנן בחיפה. תוכניתו לתלפיות התבססה על שדרה רחבה שחצתה את השכונה מצפון לדרום, ונועדה לכלול מלבד הכביש הראשי גם גינה אורכית, נוחה ונעימה להליכה ולשהייה. רוחב הרחוב נקבע לכ-26 מטרים, אך שדרת הולכי הרגל שקאופמן הציע לא מומשה. לא עד עכשיו.
לפני: מגרש מכוניות מאולתר
אחרי: הליכה נינוחה
"הרחוב הוא לא מקום נוח להליכה", מסביר בוסירה, "ורצינו לעשות מקום נעים. באותה הזדמנות רצינו לסייע לעסקים ברחוב ולקרב אליהם את האנשים. בעלי העסקים היו ספקניים, וחלקם התנגדו כי בוטלו חניות. עבדנו איתם שעות נוספות, הראינו להם בתוכניות ובשטח מה מתוכנן, והגענו איתם להסכמות. בסופו של דבר זה החלק שאני הכי גאה בו, כי כשסיימנו הם התקשרו להודות, וגם השתתפו במסיבת רחוב".
הרצועה מורכבת מתתי-אזורים. בכל אחד מקצותיה הוצבו שלטים, המיידעים מה אפשר למצוא לאורך הרחוב ובסביבה, כולל הכוונה לציורי קיר עדכניים של אמני רחוב ברחבי תלפיות. שביל אספלט ברוחב שני מטרים מלווה את הרצועה לכל אורכה, כשבחלקו הוא אפור ובחלקו אדום בוהק. לצדו נשתלה מדשאה, ואזורים אחרים כוסו בשיחים וצמחים, שחלקם נשתלו לראשונה בירושלים כניסוי לבדיקת התערותם בגינות נוספות בעיר. ספסלי בטון, עם מגע אישי של מושבים מגומי ממוחזר ומשענות ברזל שיוצרו בתלפיות, פוזרו לנוחות העוברים והשבים.
חמישה ביתנים פתוחים, שניתנים לפירוק ולהרכבה במיקומים אחרים, נצבעו בוורוד כהה ופוזרו ברחוב. אחד מהם הוא גלריה פתוחה, המציגה תערוכה של אדריכלות זמנית (עכשווית והיסטורית, כמו המעברות לעולים בשנות ה-50); ביתן שני הוא סככת צל; שלישי הוא משחקייה, והשניים הנותרים נועדו למזנונים או לחנויות ארעיות, ובימים האלה נערך מכרז להפעלתם. במסיבת הרחוב שנערכה כאן לאחרונה, נפתחה באחד הביתנים האלה חנות בגדים, בעוד שבביתן המשחקייה נערכו מופעי רחוב.
מגרש חניה מאולתר, לפני
נעים בהרבה, אחרי
לפני
אחרי
בוסירה וגזי ביקשו לשתף פעולה, ככל האפשר, עם עסקים מקומיים. אף שהמהלך לא התגשם בהיקף הרצוי, חלק מהעבודה אמנם נעשתה בתלפיות או התבססה על חומרים שנרכשו מבעלי עסקים בשכונה. ספי הברזל בוצעו אצל אורן תומא, מפעל מתכת ברחוב התעשייה הסמוך; הצבעים המיוחדים של שביל האספלט נרכשו באזור התעשייה; ואילו הסככות, שהיו אמורות להיות מיוצרות בתלפיות, בוצעו לבסוף בנצרת.
בכל הארץ
הפרויקט משתלב בגל חיובי של פרויקטים בישראל ומחוצה לה, שמנצלים תשתיות תחבורה מוזנחות כדי להדק את הקשר בין תושבים לסביבת המגורים שלהם, ובתוך כך לשפר את הרחוב העירוני שהוזנח לאורך שנים לרעת התושבים, ולטובת גורמים פרטיים ומסחריים. טיילת High Line בניו יורק היא נושאת הדגל של הזרם, וגם בישראל יש עדויות להשראה ממנה: בשדרות רגר בבאר שבע שולבו מזרקות מזמינות; "פארק המסילה" בירושלים ניצל את תוואי המסילה הישנה כדי להפוך אותה לשביל הליכה ורכיבה פופולרי, המקשר בין אזורים שונים במושבה הגרמנית; בעפולה הסבו את תוואי המסילה ותחנת "רכבת העמק" הוותיקה והמוזנחת למוקד עירוני חדש עם פארק צמוד, ויש דוגמאות נוספות.
מה בהמשך? "יש דיבור על עבודה דומה ברחוב יד חרוצים הסמוך", אומר בוסירה. "יש שם פחות הזדמנות בגלל מגבלת רוחב הדרך, אבל העבודה מאתגרת לא פחות, ואנחנו זורמים".
ובאותו רחוב נפתח שוק אוכל חדש. תתרשמו:
