לא תמיד ברור מה ההבדל בין מעגל תנועה לכיכר ציבורית, ומה הופך את האחד לשני. זה המצב בכיכר דיזנגוף המחודשת בתל אביב, בכיכר המדינה המחכה לתוכנית בנייה גדולה בתל אביב, וגם בכיכר הרב פרדס ברמת גן שמשתרעת על פני שני דונמים. למרות העובדה שמדובר בשער הכניסה לשכונת רמת השקמה, ובאחת הכניסות לרמת גן כולה, ההחלטה לשפץ לא הגיעה ממחלקת גנים נוף בעירייה אלא ממחלקת הדרכים – עוד הוכחה לטשטוש בין כיכר למעגל תנועה.
את כיכר הרב פרדס תכננו צבי מילר ומשה בלום, מאדריכלי הנוף הבכירים במחצית השנייה של המאה הקודמת. הם תכננו בין השאר את הספארי ברמת גן, את טיילת לואי במרכז הכרמל בחיפה, את הגן במשכן נשיאי ישראל ואת גן החיות התנ"כי בירושלים. הגן שהם תכננו כאן לפני עשרות שנים נזקק לרענון דחוף, ומי שנקראה למשימה היא אדריכלית הנוף טלי וקסלר.
"מיד הבנו שנפלה לידינו פנינה", היא מספרת, "כי הכיכר השתמרה במצב לא רע". שלושה עצי שקמה ותיקים, בריכת נוי, קירות אבן באיכות שנדיר למצוא היום, ופרלמנט של ותיקי השכונה שמתכנסים כאן מדי יום וכל היום – כולם יצרו בסיס חזק לחידוש המקום. אך עם כל הכבוד לפרלמנט המקומי, הצלחת הפרויקט צריכה להימדד במשיכת קהלים חדשים ומגוונים - משפחות, ילדים וצעירים – מבלי להעמיס יותר מדי על המרחב הקיים.
לשמר את השקמים
הפעולה הראשונה הייתה שימור השקמים והצמחייה הוותיקה. בכל מקום אפשרי נשתלו עצי צל חדשים, בעיקר צאלונים וחרובים, וכן צמחייה חדשה - בעיקר עשבונית, שהיא רב-שנתית וחסכנית במים, כגון אגפנתוס ודיאטס דו-גוני שמוסיפים צבעים עדינים. תשומת לב ניתנה לטיפול בקירות התומכים הנמוכים, שעשויים אבני כורכר ובזלת. הקירות תחמו את הערוגות, את סביבת העצים ואזורים שונים בכיכר, וכולם עברו שימור וניקוי בתוספת ספסלים חדשים ונוחים לישיבה.
גם הריצוף היה חשוב לאדריכלי הנוף. "כשהגענו לכיכר מצאנו ריצוף מקורי בצורת מעגלים וקשתות, ש'עבד' בצורה מאד יפה ורצינו לשמור עליו", מסבירה וקסלר, אלא שהוא היה ירוד. לאחר שמודד הכין תוכנית מדויקת של פריסת הריצוף בכיכר, אפשר היה לפרק את הריצוף הישן ולהרכיב במקומו ריצוף תעשייתי חדש של "אקרשטיין" בגוונים דומים: רקע אדום עם פסים אפורים.
פעם הייתה בשולי הכיכר בריכת נוי יפה, אלא שהיא הוקפה בגדר והסתתרה מאחורי צמחייה. הגדר הוסרה, הבריכה חודשה וגם הותאמה לתקני בטיחות עדכניים. לצדה הותקנו ספסלים, וכעת נעים יותר להגיע אליה ולהתיישב לידה. כדי לא להעמיס מתקנים, הוחלט שלא לשלב בה מתקני שעשועים. אך כדי להרחיב את מעגל המשתמשים, הוחלט ליצור משחקים באמצעות תאורה. מעצב התאורה גיל טייכמן התקין על גופי התאורה תבניות, שמקרינות משחקי קלאס, ים-יבשה וצורות מופשטות על הריצוף, והופכות לאטרקציה. וקסלר מספרת, שבכל ביקור שלה בכיכר היא נתקלת באנשים מבוגרים שלא מתאפקים אל מול משחקי הילדות שלהם, ומצטרפים לדור הצעיר.
שולחן-בר אופנתי, שהוצב לצד אחד מקירות הכורכר, קורא להתיישב באוויר הפתוח עם בקבוק בירה או סודה, ספר או מחשב נייד, לבד או עם חברים. "הכיכר היתה חסרת מוקד מרכזי", אומרת וקסלר, "ולכן הוספנו פסל כדורים שיצר סביבת משחק". מדובר בכדורי בטון בשלל גדלים ("למון קולקשיין") שמושכים את העין, ושעם רדת הערב זוכים לתאורה ייחודית.
לטפל בקיים יותר חשוב מגנים חדשים
השטחים שמקיפים את הכיכר לא קופחו. כשאדריכלי הנוף למדו את השטח, הם הגיעו למסקנה שצריך לחדש גם את פאתי הכיכר ולהגיע עד כניסות הבתים והחנויות. העירייה נתנה אישור לכך, ואפילו ביקשה שיתכננו מחדש את הכניסה לרחוב מכיוון דרך הטייסים - תוספת של שלושה דונם לעבודה המקורית. השטחים האלה רוצפו בתבנית מנוגדת לגווני הכיכר, רקע אפור עם פס אדום, וגם בהם נשתלו עצים וצמחים חדשים.
"המגמה עכשיו היא חידוש מרחבים שהתיישנו והתעייפו", סבורה וקסלר, כשהיא מסכמת את הפרויקט שעלה 2.8 מיליון שקלים. "מתיחת פנים למרחבים כאלה תופסת נפח משמעותי יותר ויותר בעבודה של אדריכלי הנוף, וראוי שיהיה כך, אפילו יותר מיצירת גנים חדשים שתפסו את עיקר העבודה עד עכשיו".
- אדריכלות נוף: "נחלת הכלל"; אדריכלית שותפה ומייסדת: טלי וקסלר; אדריכלים אחראים: ליאת קרנר ובר וולקוביץ'-אמיר
ואיך נראה הגן הכי אהוב בלב תל אביב, שעומד להכפיל את שטחו?