המיקום: חלומי. החצר: בוסתן. הפינוקים: רבים. ארמון ירושלמי

אי-אפשר לפספס את ההשקעה העצומה בווילה שנבנתה לאחרונה בגבול השכונות בקעה והמושבה הגרמנית בירושלים. המיקום חלומי: בלב אזור יוקרה משובח בבירה, מרחק הליכה ממוקדי תרבות ופנאי כמו תיאטרון ירושלים או רחוב עמק רפאים.

האדריכל הירושלמי מתי רוזנשיין תכנן, על מגרש של דונם, וילה בת חמש קומות שמשתרעת על פני 700 מטרים רבועים בנויים: קומת מרתף, שלוש קומות ומעליהן קומת גג. הבית ישרת משפחה יהודית מאמריקה – הורים וששת ילדיהם הבוגרים. אם אחד הילדים יחליט להעתיק את מושבו לישראל, זה יהיה ביתו.

"המשפחה שמרנית", מספר האדריכל, "והשמרנות באה לידי ביטוי בעיקר בסגנון. בשלב הראשון הם תיארו לי את סוג הבית שהם רוצים – ירושלמי, מסורתי, עולם ישן, עם השפעות ים-תיכוניות מרוקאיות". האב גם היה מעורב מאוד בתכנון ובעיצוב, שכולל קירות עם טיח טלדקט מרוקאי ומרצפות שפורקו מבתים ישנים. "הייתה לי הזדמנות לשחק עם צבעים, חומרים ושפה מסורתית שלרוב לא מתעסקים בה במדינה כל כך מודרניסטית", אומר רוזנשיין, שרוב הבתים שהוא מתכנן אינם עמוסים וגדושים עד כדי כך.

מבט מהרחוב(צילום: אילן נחום)

ומאחור. קשה לזהות מה ישן ומה חדש(צילום: אילן נחום)

מבחוץ נראה הבית מאופק, אפילו צנוע. במפתיע, הוא כלל לא עתיק כפי שהוא נראה לכאורה, אלא חדש כמעט לחלוטין. כאן עמד בית אבן חד-קומתי ישן, שחזיתותיו שולבו בעדינות בבית הנוכחי (לפי דרישות השימור של העירייה), עד שקשה לזהות מה ישן ומה חדש. גדר גבוהה מקיפה את הבית, ומדרגות אבן פשוטות מובילות מהרחוב אל מפלס כניסה מוגבה.

החצר עשירה בצמחייה מגוונת, הן באדמה והן באדניות שהותקנו במרפסות, מה שרק תורם להיטמעותו המוצלחת של בית חדש בסביבה ותיקה. הדיירים נהנים מעצי פרי כמו לימון, שסק וזית, לצד עצי סרק כמו אורן, ברוש ופיקוס – חלקם ותיקים ואחרים ניטעו כעת – בשילוב שמזכיר בוסתן ישן. בין המדשאה לקבוצת שיחים פוזרו מקומות ישיבה, מטבחון פתוח ומזרקת מים מסוגננת עם דגים מפוסלים, שפולטים סילוני מים אל בריכת נוי המקבלת את פני הבאים.

כל פתח בבית שונה, וזכה לטיפול מוקפד בעיצוב פרטיו ועיטוריו(צילום: אילן נחום)

חלק מהחלונות הן עבודות ויטראז' צבעוניות(צילום: אילן נחום)

את חלונות הויטראז' יצרה שרון שטרסבורג(צילום: אילן נחום)

במטרה להתחמק מחזות חגיגית וייצוגית, הוחלט שלא לסדר את הפתחים והמרפסות באופן סימטרי ובסדר שייראה הגיוני למתבונן מבחוץ; ההיגיון נחשף רק בפנים, כאשר נכנסים לחדרים בזה אחר זה. כל פתח שונה, וזכה לטיפול מוקפד בעיצוב ממדיו, בפרטי הפרזול ובנגרות. בחלק מהפתחים משולבים חלונות ויטראז' צבעוניים שיצרה האמנית שרון שטרסבורג בהזמנה מיוחדת (כמו כל פרט אחר במבנה). אלמנטים ירושלמיים אופייניים בעיצוב החזית הם תריסי הברזל הצבועים בירוק-טורקיז, וגם עיבוד אבן החיפוי בקומת המסד ובסיומת העליונה, לעומת שאר משטחי החזית.

תריסי הברזל התכולים וחיפוי האבן הם אלמנטים ירושלמיים(צילום: אילן נחום)

ברגע שנפתחת דלת הכניסה, מתגלה עושר ועומס בכל פינה. גרם המדרגות, שממוקם לצד המבואה, מקיף חלל אליפטי המתנשא לכל גובה הבית. במדרגות עצמן משולבים אריחי קרמיקה צבעונית מסוג זיליז', בעיטורים גיאומטריים. בתחתית גרם המדרגות הציבו ההורים פסל של ג'ירפה, זרה לעיצוב הכולל אך מבטאת את חוש ההומור של בעלי הבית ובסופו של דבר את גישתם הקלילה, גם אם עיצוב הבית קצת מכביד.

כניסה מקומרת(צילום: אילן נחום)

גם חדר המשפחה מתהדר בתקרת קמרונות(צילום: אילן נחום)

בקומת הכניסה מצויים המטבח, פינת אוכל אינטימית ועוד אחת גדולה וחגיגית. חדר המשפחה מתהדר בתקרת קמרונות ובפינתו שוכן תנור פיצה. במרכז חדר העבודה של האב ניצב שולחן עבודה מפואר, ואת הקירות מכסים מדפים עמוסים בעשרות סדרות של ספרי קודש, כמו משנה תורה לרמב"ם ומקראות גדולות של התנ"ך, כולם במהדורות חדשות שנראה שטרם נעשה בהן שימוש.

במרכז חדר העבודה של האב ניצב שולחן עבודה מפואר, ואת הקירות מכסים מדפים עמוסים בסדרות של ספרי קודש, כמו משנה תורה לרמב"ם ומקראות גדולות של התנ"ך, כולם במהדורות חדשות(צילום: אילן נחום)

מהחדר יש יציאה לגינה(צילום: אילן נחום)

המרכיב הבולט בקומת הכניסה הוא תקרות החדרים, וככל שמתקדמים לקומות העליונות מתברר שזהו מוטיב מרכזי. בכל חדר עוצבה תקרת עץ אחרת לגמרי, שהיא יצירת אמנות. את התקרות עיצב האדריכל בישראל והן בוצעו, בדיוק רב, במפעל שאותו מחזיק דור עשירי של נגרים במחוז אומבריה שבמרכז איטליה. בסך הכל הוזמנו 10 תקרות שונות, המעטרות את חדרי השינה וחדרי העבודה.

תקרה בקומת הכניסה(צילום: אילן נחום)

ובקומה העליונה(צילום: אילן נחום)

שתי קומות של חדרי שינה(צילום: אילן נחום)

בשתי הקומות העליונות מצויים חדרי השינה - של בני המשפחה וגם לאורחים. החדרים אינם גדולים במיוחד, ואת רוב שטחם תופסות מיטות גבוהות וגדולות שאינן משאירות הרבה שטח פנוי. המיטות נראות נוחות למראה, כשמעליהן מתנוססת תקרת העץ הייחודית המעניקה אווירה ביתית וחמימה, ובעיקר מזכירה בתי עץ היסטוריים באירופה. ממרכז התקרה משתלשל מאוורר, ומנורות זכוכית משלימות את האווירה הכפרית הישנה. חדרי הרחצה הצמודים כמעט לכל חדר קטנים יחסית, אך מוארים היטב באור השמש, ורצפתם מעוטרת דרך קבע בפסיפס.

הבריכה נראית רק מלמעלה(צילום: אילן נחום)

בדופנה קבוע צוהר עגול שמאפשר לשוחים להשקיף אל גן הפעמון(צילום: אילן נחום)

הפתעה מצפה בקצה העליון של המדרגות, בקומת הגג. לצד חדר משפחה נוסף, מתגלה בריכת שחייה באורך של שמונה מטרים. הבריכה שקועה ברצפה, ובלחיצת כפתור שוקעת הרצפה והמים עולים. לחיצה נוספת תפעיל זרמים המאפשרים שחייה נגד הזרם, ולחיצה נוספת תרים בסמוך לבריכה את הרצפה שתהפוך למושבים. צוהר עגול (הנצפה גם מהרחוב) קבוע בדופן הבריכה, ודרכו יכולים השוחים להשקיף אל גן הפעמון ואף לזכות במראה העיר העתיקה והר הזיתים. מי שהשחייה תעורר בו רעב פתאומי, לא יצטרך לרדת עד קומת הקרקע המרוחקת, אלא יוכל להשתמש במטבחון הצמוד ולצלות סטייקים כשרים למהדרין.

פנים המעלית מורכב מלוחות זכוכית וסבכות בנפחות עדינה(צילום: אילן נחום)

בגלל שטחה הקטן של המעלית בחר האדריכל לעטר אותה בהשראת מעליות שהותקנו במאה ה-19 בבתים באירופה. הכוונה הייתה להפתיע את אלה שיפתחו את הדלת האטומה הקבועה בקיר. פנים המעלית מורכב מלוחות זכוכית שיצרה שטרסבורג (יוצרת הויטראז'ים בבית), ועליהם הותקנו סבכות מתכת בנפחות עדינה, שאינם מכבידים יותר מדי על משקל המעלית.

חדרים מפתיעים ברמת ההשקעה מצויים גם במרתף. שם, מטבח תעשייתי גדול מסוגל לספק ארוחות לעשרות סועדים המתארחים באירוע שיערכו בני הבית. בסמוך לו חדר יינות, שרק ההצצה בו מבעד לדלת המאובטחת מאפשרת לנחש כי תכולתו שווה או גבוהה ממחיר תכולת הבית כולו. את חדר הקולנוע עיצב האדריכל כמו אולם קולנוע קלאסי בפריז, עם ספות עמוקות ומסך המעוטר בווילון אדום.

הקולנוע הביתי מזכיר אולם פריזאי(צילום: אילן נחום)

וחדר הכושר עתיר מתקנים(צילום: אילן נחום)

חדר כושר עתיר-מתקנים מצוי בקומה הראשונה, בין חדרי השינה, ולצדו מרפסת גאזיבו עם ספות נוחות לצד תנור ברזל, המאפשר להתכרבל פה גם בלילות החורף הקרים של ירושלים. הגאזיבו, מספר רוזנשיין, כבר הפך במהרה למקום האהוב ביותר על בני המשפחה.

מרפסת עם נוף פתוח(צילום: אילן נחום)

גם החדרון הקטן ביותר עוצב בקפידה(צילום: אילן נחום)

ריצוי לקוחות אמידים, שהם לרוב גם שמרנים, הוא עניין שבשגרה לרוזנשיין. ועדיין, למרות ההשקעה הנדיבה והאתגר, הוא מודה שהפעם הגישה השמרנית שהוא נדרש אליה הייתה קצת פחות לרוחו. "במידה רבה הסגנון של הבית והפנים שלו הולכים נגד הזרם הטבעי שלי, ואפילו התלבטתי אם לפרסם אותו", הוא אומר בכנות. "הטעם שלי הוא ליצור הבחנה ברורה בין חדש ובין ישן, בפנים ובחוץ. זה לא אומר שכל בית שמוסיפים עליו צריך להיות היפר-מודרני, אבל הנטייה שלי בשנים האחרונות היא כן ליצור ניגוד חזק – כדי לשקף את העידן בו אנו חיים". כדוגמה לגישתו הרצויה הוא מציין את הבית שתכנן ברובע היהודי ושאותו פרסמנו כאן.

כבר 21 שנה שמתי רוזנשיין מותיר את חותמו האישי בבירת ישראל. הוא בוגר אוניברסיטת אילינוי בשיקגו, ובהמשך למד בפריז ולימד ברומא. תואר שני השלים בבצלאל. הוא מתמקד בתכנון בתי מגורים ודירות בבירה, וספציפית בשכונת בקעה, שם אי-אפשר למצוא רחוב ללא בית שתכנן; רק לאחרונה השלים, סמוך לווילה הזו, חמישה בנייני דירות. בימים אלה הוא מתכנן מגדל בן 18 קומות באזור התעסוקה של תלפיות, יקב בהרי יהודה, מלון בוטיק בעיר העתיקה בבאר שבע, ומתחם של עירוב שימושים ליד כיכר ציון בירושלים.

חתך הבית(תוכניות: אדר' מתי רוזנשיין)

תוכנית קומת הכניסה והגינה(תוכניות: אדר' מתי רוזנשיין)

תוכנית קומת חדרי שינה(תוכניות: אדר' מתי רוזנשיין)

תוכנית קומת הגג(תוכניות: אדר' מתי רוזנשיין)

• אדריכלות: מתי רוזנשיין אדריכלים; אדריכלית אחראית: סנדרה ריאבוי.
• עיצוב פנים: מתי רוזנשיין אדריכלים בשיתוף אסתר יקותיאלי.
• פיתוח נוף: אדריכלים אהרן ויינגרוד ומיכאל אברהמסון בשיתוף מתי רוזנשיין אדריכלים.
• קבלן: אברהם שוויקה ובנו.
  

--------------------------------------------------------------------

הצצה נדירה ל'בית המשוגע'' ברחוב הירקון בתל אביב. לחצו:

 

אין בתים כאלה, אין דירות כאלה (צילום: שירן כרמל)