הבית המשוגע מבחוץ ומבפנים: הצצה נדירה לדירת הגן המהפנטת

    הבניין ברחוב הירקון, סמל אדריכלות אקסצנטרית ומשועשעת (לא גאודי! גם נתניהו טעה), הוא הגשמת חלום של ישראל ושלומית בולג. פרק 3 בסדרת בתים מפורסמים

    מיכאל יעקובסון

    |

    06.01.16 | 13:51

    דירת הגן של ישראל ושולמית בולג ב''בית המשוגע''. 350 מ''ר שמשתרעים על פני קומתיים. משמאל: היציאה לגינה (צילום שירן כרמל)
    דירת הגן של ישראל ושולמית בולג ב''בית המשוגע''. 350 מ''ר שמשתרעים על פני קומתיים. משמאל: היציאה לגינה (צילום שירן כרמל)
    שולמית בולג בפינת הישיבה. אור טבעי מציף את הדירה הודות למסך הזכוכית שנמתח לכל אורך וגובה הדירה (צילום שירן כרמל)
    שולמית בולג בפינת הישיבה. אור טבעי מציף את הדירה הודות למסך הזכוכית שנמתח לכל אורך וגובה הדירה (צילום שירן כרמל)
    שולחן האוכל. האדריכל ובעלת הבית אחראים לעיצוב האישי, שנעשה בהזמנתם וכולו יוצר בישראל (צילום שירן כרמל)
    שולחן האוכל. האדריכל ובעלת הבית אחראים לעיצוב האישי, שנעשה בהזמנתם וכולו יוצר בישראל (צילום שירן כרמל)
    וילון אדום כבד כמו באולם תיאטרון מפריד בין חדר השינה בקומת הגלריה לבין הסלון למטה. פתוח וסגור לסירוגין (צילום שירן כרמל)
    וילון אדום כבד כמו באולם תיאטרון מפריד בין חדר השינה בקומת הגלריה לבין הסלון למטה. פתוח וסגור לסירוגין (צילום שירן כרמל)
    מרבץ ישיבה וצפייה בטלוויזיה בקומת הכניסה. המשך השפה האקלקטית ששזורה בבית, עם ריפוד אוריינטלי (צילום שירן כרמל)
    מרבץ ישיבה וצפייה בטלוויזיה בקומת הכניסה. המשך השפה האקלקטית ששזורה בבית, עם ריפוד אוריינטלי (צילום שירן כרמל)
    חדרה של הבת, כיום בת 22, שלומדת הנדסה כימית. עיצוב מופרז שמתאים במיוחד לבניין הזה (צילום שירן כרמל)
    חדרה של הבת, כיום בת 22, שלומדת הנדסה כימית. עיצוב מופרז שמתאים במיוחד לבניין הזה (צילום שירן כרמל)
    זו הייתה אמורה להיות גלריה לאמנות אך לא היו קופצים על המציאה, וגם הצעות חלופיות - בית כנסת רפורמי או מרפאה - לא צלחו. לבסוף החליטו בני הזוג להסב את חלל ה-350 מ"ר לדירת הנופש שלהם (צילום שירן כרמל)
    זו הייתה אמורה להיות גלריה לאמנות אך לא היו קופצים על המציאה, וגם הצעות חלופיות - בית כנסת רפורמי או מרפאה - לא צלחו. לבסוף החליטו בני הזוג להסב את חלל ה-350 מ"ר לדירת הנופש שלהם (צילום שירן כרמל)
    את הפלייסמנט, הצלחות וכלי ההגשה המעטרים את השולחן עיצבה בעלת הבית, ואת הצלחות מעטרים ציורים פנטסטיים של דינוזאורים, עמודים קלאסיים וצמחייה כחולה (צילום שירן כרמל)
    את הפלייסמנט, הצלחות וכלי ההגשה המעטרים את השולחן עיצבה בעלת הבית, ואת הצלחות מעטרים ציורים פנטסטיים של דינוזאורים, עמודים קלאסיים וצמחייה כחולה (צילום שירן כרמל)
    חדר השירותים. הביקוש למגורים בבניין מעולם לא פחת, מספר בולג, וכיום מתגוררים כאן גם ישראלים וגם תושבי חוץ (צילום שירן כרמל)
    חדר השירותים. הביקוש למגורים בבניין מעולם לא פחת, מספר בולג, וכיום מתגוררים כאן גם ישראלים וגם תושבי חוץ (צילום שירן כרמל)
    הגינה, שאליה יוצאים מבעד לסלון, גובלת ברחוב אליעזר פרי (הכביש שסמוך למלון קרלטון ונכנס למנהרה מתחת לכיכר אתרים) (צילום: שירן כרמל)
    הגינה, שאליה יוצאים מבעד לסלון, גובלת ברחוב אליעזר פרי (הכביש שסמוך למלון קרלטון ונכנס למנהרה מתחת לכיכר אתרים) (צילום: שירן כרמל)
    ברוכים הבאים לבית המשוגע. בולג לא הקשיב לעצתו של אדריכל בזמן הבנייה - להצמיד בעצמו כינוי לבניין - והסתגל לכינוי העממי בחיבה (צילום: שירן כרמל)
    ברוכים הבאים לבית המשוגע. בולג לא הקשיב לעצתו של אדריכל בזמן הבנייה - להצמיד בעצמו כינוי לבניין - והסתגל לכינוי העממי בחיבה (צילום: שירן כרמל)

    "שלמה להט בא לבקר וביקש ממני לבנות עוד בניין כזה. עניתי לו שהבית משוגע, ושאולי גם אני משוגע, אבל טיפש אני לא", מספר בחיוך ישראל בולג (84), היזם של "הבית המשוגע" בתל אביב ומי שמחזיק בו דירת גן מרווחת. "בזמן ובמאמץ שאני בונה בית אחד בתל אביב, אני יכול לבנות 10 בשווייץ".

     

    הבניין האקסצנטרי, שהפך לאחד מסמלי האדריכלות של תל אביב, ממוקם בין רחוב הירקון ממזרח לרחוב אליעזר פרי (המשיק לגן העצמאות, לרצועת בתי המלון ולחוף הים) ממערב. אי-שם בסוף שנות ה-60, ישראל נהנית מהבום הכלכלי שהגיע בעקבות מלחמת ששת הימים ומושכת אליה משקיעים זרים. בולג, יזם נדל"ן יהודי-שווייצרי מנוסה בהקמת מבני מגורים ומשרדים במולדתו, חש רגשות ציוניים עזים והחליט להשקיע במיזם יוצא דופן בארץ הקודש.

     

    ישראל בולג עם דגם הבניין, בדירתו (צילום מיכאל יעקובסון)
      ישראל בולג עם דגם הבניין, בדירתו(צילום מיכאל יעקובסון)

       

      בתוך יממה הוא רכש מגרש ריק בן חצי דונם, בהנחה שפרויקט "כיכר אתרים" שהחל לקרום עור וגידים על שולחנות השרטוט באותה שנה, ימנף את האזור ויצדיק את ההשקעה. אשתו של בולג, שלומית, נולדה וגדלה ממש מול המגרש הריק, בבניין ותיק שבו התגוררה משפחתה. "את המדורות היינו עושים על המגרש הריק", היא נזכרת, "ואבא תמיד התפלל שלא יבנו עליו כדי שלא יסתירו לו את הנוף לים. למזלו הוא נפטר לפני שהבניין נבנה, אבל הוא היה נהנה לראות אותו".

       

      העירייה חשבה שהם שרלטנים

       

      בחירת האדריכל הייתה מיידית: האדריכל ליאון גונייבה, שתכנן את ביתו של בולג בז'נווה - לא פחות משוגע מהתוצר התל אביבי – ושיתף עמו פעולה בפרויקטים נוספים. "רציתי לעשות 'בית שווייצרי' כמו שבנו אז בלונדון", נזכר בולג ברעיון המקורי, שהיה אמור לכלול מסעדה שווייצרית, משרדים של חברות שווייצריות וגם מוזיאון. "נפגשתי עם הקונסול השווייצרי, שהיה מעוניין לסייע, אבל אמר לי ש'בשבילנו ישראל זה לא אירופה אלא אוריינט', והרעיון נגנז".

       

      הבית של בולג בז'נווה, בתכנונו של האדריכל גונייבה. לא סטנדרטי (צילום: שלומית בולג)
        הבית של בולג בז'נווה, בתכנונו של האדריכל גונייבה. לא סטנדרטי(צילום: שלומית בולג)

         

        לבסוף התפשר היזם על בניין מגורים בעיצוב ייחודי שהדירות בו יושכרו לאמנים, ולכן הוצמד סטודיו לכל דירה. ב-1970 הוגשו תוכנית ומודל ראשון, אבל בעירייה דחו את התוכנית. גונייבה ובולג חזרו ותכננו הצעה אחרת, ייחודית עוד יותר, אלא שבעירייה חשדו שמדובר בשרלטנים, ערמו קשיים ועיכבו את היתר הבנייה בעשור שלם. לטענת בולג, החשדנות של הבירוקרטיה הישראלית הביאה את מהנדס העיר עד משרדו בז'נווה, כדי להיווכח שמדובר ביוזמה רצינית.

         

        ההיתר שניתן לבסוף כלל ארבע קומות על עמודים, כנהוג ברחוב הירקון, אלא שכאן פעל המוח היהודי-שווייצרי: כל אחת מארבע הקומות וקומת העמודים פוצלו לשני מפלסים, ובתוספת שלוש קומות חפורות התקבלו 13 קומות. הן מכילות 10 דירות שונות בשטח ובתוכנית, ודירת הגג הענקית (כ-600 מטר רבוע) תוכנה בידי האדריכל עד הפרט האחרון, לרבות בריכת שחייה פנימית. 

         

         

        המעלית צופתה בזהב אמיתי (צילום: שירן כרמל)
          המעלית צופתה בזהב אמיתי(צילום: שירן כרמל)

          החזית המערבית. מכל הדירות, למעט זו של בולג, רואים את הים (צילום: שירן כרמל)
            החזית המערבית. מכל הדירות, למעט זו של בולג, רואים את הים(צילום: שירן כרמל)

             

            הרשויות המשיכו להקשות על בולג. כך, למשל, בביקור שערכו נציגי מכבי-האש בחדר המדרגות, המעוטר כולו בציורי קיר, עלתה הטענה כי הציורים יסכנו בעת חירום את היורדים במדרגות. הכבאים חשבו שמדובר בקירות גבס וביקשו להסיר אותם. בתגובה, הגיש להם האדריכל פטיש גדול והזמין אותם להרוס. הכבאים החלו לחבוט בקירות, גילו שמדובר בקירות בטון ונאלצו להסיר את ההתנגדות.

             

            בכך תם מסע בן חמש שנים, שבהן ליווה האדריכל גונייבה את הבנייה מקרוב. באותה תקופה הוא התגורר בדירה סמוכה, שבולג שכר בעבורו, כדי שיוכל גם לעטר את קירות ותקרות הבניין. המעלית עוטרה בחריטות שצופו בזהב אמיתי, 18 קאראט, ובאחד העיטורים בתקרת הקומה המפולשת מופיעה הנוסחה: "1=1+1". זו מורשת הפרויקט, שלא נעשה בו חישוב כלכלי של רווח והפסד. "הבניין עלה המון, אל תשאל", מפטיר בולג.

             

            ההיתר לארבע קומות על הנייר הסתיים ב-13 קומות בפועל (צילום: הניה מליכסון)
              ההיתר לארבע קומות על הנייר הסתיים ב-13 קומות בפועל(צילום: הניה מליכסון)

               

              גאודי? גם

               

              רבים מצאו ב"בית המשוגע" השפעות של האדריכל הקטלאני אנטוני גאודי, אחרים מוצאים השראה מסגנון האר-נובו. במציאות, מדובר בבליל מוגזם של סגנונות שנראה כחוסר מעצורים מצד האדריכל. העיצוב המופרז העניק לבניין את הכינוי והפך אותו לאבן-דרך בעיר, עם ערך בוויקיפדיה, ייצוג באתר התיירות "מיני ישראל" ומדריך תיירים צרפתי – שבולג גאה לשלוף מהספרייה – עם תצלום הבניין על פני עמוד שלם.

               

              מרפסת תצפית בולטת מעל דירת הגג, שמשתרעת בעצמה עלפני 3 קומות. אין שטח שלא זכה לטיפול מדוקדק (צילום: הניה מליכסון)
                מרפסת תצפית בולטת מעל דירת הגג, שמשתרעת בעצמה עלפני 3 קומות. אין שטח שלא זכה לטיפול מדוקדק(צילום: הניה מליכסון)

                 

                "אני לא יודע למה קוראים לו 'הבית המשוגע'", תמה בולג. "לדעתי, לכל דבר יוצא דופן אנשים קוראים משוגע". הוא נזכר שתוך כדי בנייה, אדריכל תל אביבי הציע לו למהר ולהדביק כינוי לבניין, "אחרת הציבור ייתן". העם אמר את דברו, והיזם לא נעלב מהכינוי השיפוטי.

                 

                בתוך הבניין ומחוצה לו אין פיסה, ולו זעירה, שנותרה ללא טיפול מדוקדק. ציורים משולבים בצמחייה המתארים עולם פנטסטי מעטרים את החזית המזרחית, שהיא חזית כפולה המסתירה מערכת אדניות עם טפטפות. הגן האנכי, שהיה חידוש בפני עצמו, כלל בשעתו מגוון רחב של צמחים כמו בוגונוויליה, פיקוס, זית, ברוש ומטרוסידרוס. לאחרונה הוסרה הצמחייה לטובת שיפוץ מקיף הכולל את חידוש החזיתות, ובאביב היא אמורה להישתל מחדש.

                 

                המאמץ היצירתי לא פסח על החומרים והקונסטרוקציה. קליפות פרו-צמנט איפשרו לאדריכל ליצור את הפלסטיות הדקיקה, שהופכת את הבניין ליצירת אמנות. הקליפות מעטרות את פתחי החלונות בחזית הראשית המערבית, סוגרות על מסתורי הכביסה בחזיתות הצדדיות ומרכיבות את שלד הבניין, שבקומה המפולשת בולטים בו עמודים דקיקים. כדי לבחון את אמינותם של העמודים הדקיקים, נדרש ניסוי בטכניון בביצועו של המהנדס יעקב חי שהצטרף לצוות התכנון. מכונה מיוחדת יצרה לחץ על העמודים כדי לוודא את עמידותם. "הם ניסו לשבור את העמודים, אבל בסוף המכונה נשברה", מספר בולג בחיוך של ניצחון: הנה כך הצליח לגבור על עיקשותה של הבירוקרטיה הישראלית.

                 

                תקרה בגובה 5.5 מטר בסלון הקומתיים (צילום: שירן כרמל )
                  תקרה בגובה 5.5 מטר בסלון הקומתיים(צילום: שירן כרמל )

                   

                  משוגע או לא, הביקוש לבניין לאורך השנים רק גבר. בין האנשים שהתעניינו ברכישת דירה כאן היה האמן יעקב אגם, שנוהג להתארח בסוויטה (הקרויה על שמו) במלון הילטון הסמוך. "אגם הזמין אותי להילטון וישבנו שלוש שעות", מספר בולג. "אמרתי לו מהו מחיר הדירה והוא הציע, שבמקום לשלם הוא יעשה ציור על הבניין. לא ידעתי מה לענות, ובסוף אמרתי לו 'בבקשה, אבל זה שייך לאדריכל וצריך לבקש ממנו רשות לשנות'. האדריכל ענה לאגם: 'אם אתה מוכן שאני אשנה לך ציור, אני ארשה לך לצייר על הציורים שלי".

                  גם בנימין נתניהו, אומר בולג, התעניין במגורים בבית המשוגע לפני כ-20 שנה, התרשם מצורתו הייחודית של הבניין ואמר שהוא מזהה את סגנונו של האדריכל. מי האדריכל? שאל בולג המופתע. גאודי, השיב לו נתניהו

                   

                  גם בנימין נתניהו, אומר בולג, התעניין במגורים בבית המשוגע. זה קרה לפני כ-20 שנה, טרם בחירתו לראש ממשלה, כשנתניהו הגיע לכאן עם מתווך דירות, התרשם מצורתו הייחודית של הבניין ואמר שהוא מזהה את סגנונו של האדריכל. מי הוא האדריכל? שאל בולג המופתע. זהו גאודי, השיב לו נתניהו (מלשכת ראש הממשלה לא נמסרה תגובה לדברים).

                   

                  אם לא בית כנסת, שתהיה דירה

                   

                  דירתם של בני הזוג ישראל ושלומית בולג נמצאת במפלס הנמוך בבניין. זו הייתה אמורה להיות גלריה לאמנות אך לא היו קופצים על המציאה, וגם הצעות חלופיות - בית כנסת רפורמי או מרפאה - לא צלחו. לבסוף החליטו בני הזוג להסב את חלל ה-350 מ"ר לדירת הנופש שלהם. לאחר תהליך עיצוב ממושך, הם נכנסו להתגורר בה ב-1992.

                   

                  חדר העבודה בקומת הגלריה. הווילון האדום של חדר השינה נראה ברקע (צילום: שירן כרמל )
                    חדר העבודה בקומת הגלריה. הווילון האדום של חדר השינה נראה ברקע(צילום: שירן כרמל )

                     

                    סלון רחב ידיים מתנשא ברוב שטחו לגובה של חמישה מטרים וחצי, והוא כולל פינת ישיבה, פינת טלוויזיה, פינת אוכל ומטבח. בקומת הגלריה, המשקיפה כולה על הסלון, ממוקמים חדר עבודה וחדר שינה. החדר מנותק מהסלון באמצעות וילון אדום כבד, דמוי וילונות תיאטרון.

                     

                    עמודי תמך עצומים ועליהם אדניות מפוסלות (צילום: שירן כרמל )
                      עמודי תמך עצומים ועליהם אדניות מפוסלות(צילום: שירן כרמל )

                       

                      בקומת הגלריה נמצא גם חדר השינה של בתם של בני הזוג, שלומדת כעת הנדסה כימית בלונדון. היום היא כבר בת 22, אך החדר המהפנט נראה מתאים יותר לילדה בת חמש: מבחוץ הוא מעוצב כבקתה מהאגדות, והריהוט בתוכו ממשיך בקו הזוי-אגדתי שהולם בהחלט את רוח הבניין (ראו גם תצלומים בראש הכתבה).

                       

                      חדר הרחצה. גם כאן, כל האביזרים עוצבו על ידי שולמית בולג ברוח הבניין (צילום: שירן כרמל )
                        חדר הרחצה. גם כאן, כל האביזרים עוצבו על ידי שולמית בולג ברוח הבניין(צילום: שירן כרמל )

                         

                        חדר השירותים (צילום: שירן כרמל )
                          חדר השירותים(צילום: שירן כרמל )

                           

                          אור שמש רב חודר לכאן, הודות למסך זכוכית הנמתח לכל גובה הדירה ולכל אורכה, ופונה אל גינה שקועה ששטחה הוא כ-100 מ"ר. כמו הבניין כולו, גם הגינה צפופה ומלאה בצמחייה ופרטי אמנות - פסיפסים, פסלים, קירות וגשרוני אבן. מלבד התאורה הטבעית השוטפת את הדירה עד שעת שקיעה, בולט העיצוב הייחודי של האדריכל ובעלת הבית: שולחנות, כיסאות, מנורות, מדרגות, ארונות ועמודים שכולם מעוצבים בהתאמה אישית, ובני הזוג גאים לציין כי כל החומרים וכל הביצוע הם תוצרת הארץ.

                           

                          חדר השינה. כל הריהוט עוצב בהזמנה מיוחדת, ובוצע בישראל (צילום: שירן כרמל )
                            חדר השינה. כל הריהוט עוצב בהזמנה מיוחדת, ובוצע בישראל(צילום: שירן כרמל )

                             

                            בעת הביקור של ערוץ האדריכלות של Xnet, מצאנו את שולחן האוכל ערוך לקראת אירוח של שני זוגות חברים. את הפלייסמט, הצלחות וכלי ההגשה המעטרים את השולחן עיצבה בעלת הבית, ואת הצלחות מעטרים ציורים פנטסטיים של דינוזאורים, עמודים קלאסיים וצמחייה כחולה. ציורים דומים מעטרים את קירות וריהוט המטבח, כולל התנור והמקרר.

                             

                            שולמית בולג עיצבה את הצלחות וכלי ההגשה (צילום: שירן כרמל )
                              שולמית בולג עיצבה את הצלחות וכלי ההגשה(צילום: שירן כרמל )

                               

                              זו ארץ משוגעת

                               

                              "בכל פעם שאני חוזר לז'נווה אני שואל את עצמי מה יש לי לחפש בשווייץ, אבל בסוף אני חוזר ומתרגל", מתאר בולג את יחסו לתל אביב. בז'נווה אין שום היכרות בין השכנים, הוא מסביר, בעוד שכאן בבניין כולם מכירים את כולם. גרים כאן תושבי חוץ וישראלים, חלקם כל השנה וחלקם רק לתקופות קצרות בשנה, ומשפחות עם ילדים אין בכלל. 

                               

                              הספסל ברוח הבניין, ממש ממול (צילום: שירן כרמל)
                                הספסל ברוח הבניין, ממש ממול(צילום: שירן כרמל)

                                 

                                התלאות שליוו את מימוש הפרויקט הוציאו ממנו את החשק לשוב על החוויה. "רציתי לעשות עוד דברים בארץ, אבל שום דבר לא הלך", הוא נאנח. "רציתי פארק גדול של קקטוסים, רציתי לסדר את כל רחוב הירקון על חשבוני כולל סידור של העצים, הספסלים, עמודי התאורה. העירייה אמרה שהיא דורשת ממני להתחייב לתחזק את כל הרחוב במשך 50 שנה, אז עזבתי הכל".

                                 

                                הבית המשוגע מימין, הילטון ממול. יעקב אגם התעניין, כשישבו בסוויטה שלו במלון (צילום: מיכאל יעקובסון)
                                  הבית המשוגע מימין, הילטון ממול. יעקב אגם התעניין, כשישבו בסוויטה שלו במלון(צילום: מיכאל יעקובסון)

                                   

                                  בכל זאת נותר שריד לרעיון של בולג לעצב מחדש את רחוב הירקון: ספסל בודד ועליו דמות מפוסלת, שניצב מול הבית המשוגע, גם הוא בעיצובו של האדריכל גונייבה ובהתאמה לרוח הבניין. הדמות הזו לא יכולה להיות שפויה לחלוטין, אם בחרה להתיישב למנוחה מול הצחנה של כיכר אתרים וזיהום המכוניות הרועשות שחולפות ממול. "זו ארץ מעניינת", מסכם בולג, "ארץ משוגעת".

                                   

                                  לחצו על הצילומים לכתבות הקודמות בסדרת בתים מפורסמים:

                                   

                                  ג'ו גר בבניין הבאוהאוס מעל כיכר דיזנגוף (צילום: שירן כרמל)
                                  ג'ו גר בבניין הבאוהאוס מעל כיכר דיזנגוף (צילום: שירן כרמל)

                                   

                                   

                                  הרשמה ניוזלטר אדריכלות עיצוב

                                   

                                   

                                   
                                  הצג:
                                  כל התגובות לכתבה "הבית המשוגע מבחוץ ומבפנים: הצצה נדירה לדירת הגן המהפנטת"
                                  אזהרה:
                                  פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד