גאווה ישראלית: 3 מעצבים מקומיים מועמדים לפרס ''ביזלי'' היוקרתי

לקו הגמר של פרס מוזיאון העיצוב הבריטי הגיעו לירון לביא טורקניץ' עם הפונט ''ערברית'', ארז נאבי-פנה עם שרפרפי מלח, ושחר ליבנה, שרואה בפלסטיק אוצר

סיגל נמיר

|

20.09.18 | 12:43

''ערברית'', הפרויקט של לירון לביא טורקניץ', אינו חדש, אך מושך תשומת לב מספיקה כדי להכניסו לרשימת המועמדים לפרס. זהו כתב היברידי: חציו ערבי וחציו עברי, והוא מאפשר לשתי השפות לחיות זו לצד זו בשלום ובשוויון (עיצוב: לירון לביא טורקניץ')
''ערברית'', הפרויקט של לירון לביא טורקניץ', אינו חדש, אך מושך תשומת לב מספיקה כדי להכניסו לרשימת המועמדים לפרס. זהו כתב היברידי: חציו ערבי וחציו עברי, והוא מאפשר לשתי השפות לחיות זו לצד זו בשלום ובשוויון (עיצוב: לירון לביא טורקניץ')
לביא טורקניץ' סיימה מאז תואר שני בעיצוב גופנים באוניברסיטת רדינג, וכיום היא חוקרת, כותבת ומעצבת טיפוגרפיה (עיצוב: לירון לביא טורקניץ')
לביא טורקניץ' סיימה מאז תואר שני בעיצוב גופנים באוניברסיטת רדינג, וכיום היא חוקרת, כותבת ומעצבת טיפוגרפיה (עיצוב: לירון לביא טורקניץ')
הפרויקט של שחר ליבנה, שהוצג בשנה שעברה באיינדהובן, עורר סקרנות: האם הפלסטיק יהפוך לחומר סמי-טבעי? (צילום: רונלד סמיתס, אקדמיית איינדהובן לעיצוב)
הפרויקט של שחר ליבנה, שהוצג בשנה שעברה באיינדהובן, עורר סקרנות: האם הפלסטיק יהפוך לחומר סמי-טבעי? (צילום: רונלד סמיתס, אקדמיית איינדהובן לעיצוב)
בחזרה לעתיד. ליבנה מתייחסת לשאריות הפלסטיק הנערמות בעולמנו לאו דווקא כאיום נורא על עתיד כדור הארץ, אלא כחומר גלם רב פוטנציאל (צילום: אלן בום)
בחזרה לעתיד. ליבנה מתייחסת לשאריות הפלסטיק הנערמות בעולמנו לאו דווקא כאיום נורא על עתיד כדור הארץ, אלא כחומר גלם רב פוטנציאל (צילום: אלן בום)
גם ארז נאבי-פנה, השוקד על דוקטורט בנושא עיצוב טבעוני, עוסק באתגרים סביבתיים. הוא בדק מה אפשר לעשות עם טונות המלח שאין בהם חפץ (צילום: daniel kukla)
גם ארז נאבי-פנה, השוקד על דוקטורט בנושא עיצוב טבעוני, עוסק באתגרים סביבתיים. הוא בדק מה אפשר לעשות עם טונות המלח שאין בהם חפץ (צילום: daniel kukla)
השרפרפים הטבעוניים עשויים שאריות עץ, חלקי רהיטים משומשים, דבק טבעוני וליפה. כאן בתמונה גלגול קודם של הפרויקט, שהחל ב-2012 (צילום: קלאודיה רוטקגל)
השרפרפים הטבעוניים עשויים שאריות עץ, חלקי רהיטים משומשים, דבק טבעוני וליפה. כאן בתמונה גלגול קודם של הפרויקט, שהחל ב-2012 (צילום: קלאודיה רוטקגל)
 

שורת המתמודדים נאה ומכובדת. לצד האריזות של מותג האיפור של ריהאנה ובקבוק המים הידידותי לסביבה שמציעים וויל סמית ובנו ג'יידן; מוזיאון הלגו (בתכנון משרד האדריכלים BIG), שלוחת מוזיאון הלובר באבו דאבי (ז'אן נובל) או הספרייה הלאומית בקטאר (OMA של רם קולהאס) – בין המועמדים לפרס מעצב השנה 2018 של מוזיאון העיצוב בלונדון נמצאים פרויקטים של שלושה מעצבים ישראלים: ארז נאבי-פנה, לירון לביא טורקניץ' ושחר ליבנה.

 

פרס ביזלי (Beazley) נחשב לאחד היוקרתיים בתחום, והפרויקטים שנבחרים כמועמדים לזכייה מהווים סמן נאמן למגמות הדומיננטיות בעולם העיצוב והאדריכלות. עבודות רבות מתייחסות השנה לאתגרים סביבתיים כמו הרי הפלסטיק הנערמים, ההתחממות הגלובאלית, השאיפה לאורח חיים ומעגלי ייצור מקיימים ועיצוב מכליל.

 

למשל, תחליף פלסטיק מבוסס אצות, שהן חומר טבעי ומתחדש הניתן להדפסה בתלת ממד; פורניר דקורטיבי המיוצר משאריות קלחי תירס; מדבקת תחליף-עור אלקטרונית המסוגלת להעביר תחושת מגע גם דרך פרוטזה; ערכה נישאת לבדיקת ראייה שכל אחד יכול לעשות לעצמו, המיועדת לאיזורים הנידחים של מדינות מתפתחות; אוהל מתנפח המתקפל לתרמיל גב ויכול להיפתח לחדר ניתוח סטרילי בכל מקום ובכל זמן; או עור המיוצר בתנאי מעבדה מקולגן ושמרים, ומונע את הסבל שאנחנו גורמים לבעלי החיים.  

 

את המעצבים הישראלים מייצגים השנה בפרס ביזלי Bleached, סדרת רהיטים מעץ ומלח של ארז נאבי-פנה; Aravrit, פרויקט הגמר של לירון לביא טורקניץ' במחלקה לתקשורת חזותית בשנקר משנת 2012; ו-Metamorphism, פרויקט הגמר של שחר ליבנה מהשנה שעברה באקדמיית העיצוב איינדהובן בהולנד.

 

עיצוב טבעוני

במחקרו העיצובי מבקש נאבי-פנה להציף סוגיות ביחסי הגומלין בינינו, בני האדם, לבין סביבת חיינו הטבעית. אחת הסוגיות בהן הוא מתרכז בשנים האחרונות היא עיצוב "טבעוני" – עיצוב ללא שימוש בחומרים מהחי. בפרויקטים שלו הוא משתף מחשבות ורעיונות לדרכי ייצור שלא מנצלות את משאבי הטבע, ובייחוד את בעלי החיים, באופן דורסני ואכזרי.

 

אחדות מעבודותיו החדשות הוצגו באפריל השנה בשבוע העיצוב של מילאנו, בתערוכה "עיצוב טבעוני או אמנות הצמצום", שאצרה מריה כריסטינה דידרו. חודש מאוחר יותר נפתחה תערוכת היחיד הראשונה שלו בארצות הברית, ב"פרידמן-בנדה" הניו-יורקית, אחת מגלריות העיצוב המובילות כיום בעולם.

 

Bleached, סדרת השרפרפים שנבחרה כמועמדת לפרס ביזלי, משלבת בין מהלך יזום מצד המעצב לבין תהליכים טבעיים. כשהוא משתמש בשאריות עץ ורהיטים, דבק טבעוני וליפה, בנה נאבי-פנה שלדי שרפרפים, שיקע אותם בים המלח ונתן לטבע לעשות את שלו. הליפה משמשת כספוג הסופח אליו חומר לא רצוי, הים ההולך ונעלם הפך למפעל ייצור, והמלח מתגבש על הרהיטים ומספק להם גימור קישוטי על טהרת החומר האורגני.

 

הליפה סופחת אליה את המלח כספוג (צילום: daniel kukla)
    הליפה סופחת אליה את המלח כספוג(צילום: daniel kukla)

     

    נאבי-פנה, בוגר המחלקה לעיצוב פנים במכון הטכנולוגי חולון ותואר שני מאקדמיית איינדהובן בהולנד (שם החל בפרויקט המלח), שוקד בימים אלה על עבודת דוקטורט בנושא עיצוב טבעוני, באוניברסיטה לאמנויות של Linz, אוסטריה. תהליך הייצור של אריחים ולבנים העשויים 100% מלח, שאותו המציא בתחילת דרכו של הפרויקט, יהפוך לפטנט בקרוב.

     

    בסדרה המועמדת לפרס, הוא אומר, ''ההתעסקות היא לאו דווקא בקריסטליזציה (הטכניקה) של המלח – כמו שרבים וטובים אחרים עושים, ביניהם סיגלית לנדאו וטוקוג'ין יושיוקה – אלא בהתערבות באתר ספציפי (ים המלח), ובניסיון להבין מה ניתן לעשות עם חומר שאף אחד לא רוצה יותר''.

     

    צפו בראיון עם נאבי-פנה, לקראת פרויקט שהציג בשבוע העיצוב בירושלים:

     

    הנרות כמשל לחומת ההפרדה    (צילום: אסף מגל, עריכה: עמית שכטר)

    הנרות כמשל לחומת ההפרדה
    צילום: אסף מגל, עריכה: עמית שכטר

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

     

    שפות שחיות זו לצד זו

    ערברית, הפרויקט של לירון לביא טורקניץ', מציג כתב היברידי, המחבר בין עברית לערבית. 638 אותיות עיצבה לביא-טורקניץ', חציין התחתון מציג את האלפבית העברי וחציין העליון את זה הערבי. וגם אם הפונט המשולב מעט פחות קריא, הוא מאפשר לשתי השפות לחיות זו לצד זו בשוויון ובשלום, כשכל אחת מהן שומרת על גרעין זהותה. כך, בערברית כל אחד יכול לקרוא בשפה שהוא בוחר, מבלי להתעלם מרעותה, שתמיד נוכחת.

     

    כך נעשה החיבור בין ערבית ועברית: 

     

     

    מאז שסיימה את לימודיה הספיקה טורקניץ' לסיים תואר שני בעיצוב גופנים באוניברסיטת רדינג באנגליה, וכיום היא חוקרת, כותבת ומלמדת טיפוגרפיה, מעבירה סדנאות ברחבי העולם, ומעצבת גופנים עבור חברות בינלאומיות.

     

    הפלסטיק כאוצר קדום

    את תוצריו של מטמורפיזם, פרויקט הגמר שלה באקדמיית העיצוב איינדהובן מהקיץ שעבר, הספיקה שחר ליבנה להציג מוקדם יותר השנה בשבוע העיצוב של מילאנו. במרכז מחקרה עומדת נקודת מבט מקורית ומעניינת, המתייחסת לשאריות הפלסטיק הנערמות בעולמנו לאו דווקא כאיום נורא על עתיד כדור הארץ, אלא כנקודת פתיחה לשינוי עתידי רב פוטנציאל.

     

    ליבנה יצרה במעבדה תהליך מזורז, המדמה את תהליכי הפירוק הביולוגיים והגיאולוגיים העוברים על כדור הארץ, כדי להדגים חומר חדש שעשוי להיווצר מהחיבור בין פסולת הפלסטיק למרכיביה הטבעיים של האדמה, ולבחון את הפוטנציאל של חיבור שכזה כחומר גלם. על מטמורפיזם והמחקר שעומד מאחוריו תוכלו לקרוא בהרחבה כאן.

     

    סרטון על תהליך העבודה של ליבנה:

     

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

     

    פרסי ביזלי מוענקים בתחומי האדריכלות, עיצוב המוצר, דיגיטל, אופנה, גרפיקה ותחבורה. את הפרויקטים שמתקבלים לתחרות מציעים אוצרים, מבקרי עיצוב ומעצבים מכל העולם, שאליהם פונה מוזיאון העיצוב בלונדון. צוות השופטים בינלאומי, ומשתנה משנה לשנה. בכל אחת מהקטגוריות זוכה בפרס פרויקט אחד, ופרויקט אחד זוכה בתואר הנכסף Design of The Year. לא פחות מ-87 פרויקטים נבחרו כמועמדים השנה: הזוכים יוכרזו ב-15 בנובמבר, אבל תערוכת הפרויקטים במוזיאון העיצוב נפתחה כבר השבוע, כחלק מאירועי שבוע העיצוב של לונדון.

     

    ------------------------------------------------------------------------------------

    לחצו על התמונה לכתבה על עבודותיו השקופות של טוקוג'ין יושיוקה:

     

    טוקוג'ין יושיוקה עובד רק בשקוף. לחצו לכתבה המלאה (צילום: Tokujin Yoshioka)
    טוקוג'ין יושיוקה עובד רק בשקוף. לחצו לכתבה המלאה (צילום: Tokujin Yoshioka)

     

     
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד