אני יושבת מולו ימים ספורים לפני יום ההולדת ה־39 שלי ומתחילה לזרוק רמזים בגודל של אפריקה לאוויר: "נורא ריק לי בצוואר", אני אומרת ומלטפת את עצמי. "אאמננמממ". הוא ממלמל משהו לא ברור וממשיך לבהות בלפטופ שלו. "פשוט העור שלי נורא רגיש בזמן האחרון", אני ממשיכה לקשקש לאוזניים ערלות, "אני לא יכולה לענוד כל דבר. רק, נגיד, שרשראות מזהב אמיתי". "כחכחחחכ", הוא מלמל שוב, או אולי הקיא, אין לדעת. "ואין לי כזו", הוספתי לסיכום הדו־שיח העצוב בעולם.
עוד ב-#רק אומרת:
- עוגיות, גראס וביונסה: מה שקורה באמסטרדם, נשאר באמסטרדם
- מייגן לא לבד: שמלת הכלה הפשוטה ששברה לאמא שלי את הלב
- הזרקות ומילויים? לא עשיתי כלום (כי אין כלום ולא יהיה כלום וכו')
- יומן השומן: לצלוח אתגר כושר ותזונה של 40 יום ולהישאר בחיים
שקלתי להיעלב, לא אשקר. פעם הוא היה צריך לחלץ ממני בעורמה מה אני רוצה ליומולדת. שלושה חודשים לפני המועד הוא היה חוקר אותי, מסתמס עם חברות מאחורי גבי, מתאם חופשות ללא ידיעתי עם הבוסים שלי, מכין טבלאות אקסל שמפרטות מה נעשה בכל רגע נתון. כשהייתי בת 29 הוא אפילו ארגן לי מסיבת הפתעה ענקית כי הוא ידע שהכי לא אצפה לה. תכל'ס היה ממש מפתיע. אפילו האורחים הסתכלו אחד על השני ולא הבינו מה הם עושים שם.
והיום? היום אני זורקת לו את המידע הזה בחיני־חינם והוא אפילו לא טורח לאסוף אותו מהרצפה. הייתי רחוקה מאית השנייה מסצנה בנוסח פולני: "אתה יודע מה?! אני לא רוצה לחגוג השנה יומולדת! אין בי יותר שמחת חיים! חבל בכלל שנולדתי!". אבל האמת היא שקשה לי להאשים אותו.
חלקה על הירח מישהו?
אחרי כל כך הרבה שנים יחד (מהתיכון, תעשו את החישוב), נתנו אחד לשני כבר את כל המתנות שאפשר להעלות על הדעת. בהתחלה, כשההורמונים השתוללו ועוד היה לנו אינטרס להשקיע, עפנו על מתנות מוגזמות. מה לא היה שם? צימרים, מסאג'ים, קורס צלילה, שיעורי טיסה, שיט ביאכטה, טרקטורונים מעופפים. כשנגמרו הרעיונות הרגילים, פנינו למחוזות הביזאר, כמו הקלטת שירים, והענבל אור של המתנות השקריות של תחילת שנות האלפיים - רכישת חלקות על הירח (רק אני סברתי שמדובר במחווה נורא רומנטית? אל תענו לי).ככל שחלפו השנים אזלו הרעיונות והאנרגיה גם, והמתנות הידרדרו למחוזות הייאוש: קניית ספרים, שוקולדים, פריטי לבוש, וקוטל התשוקה האולטימטיבי - גיפט קארד. אבל שום דבר לא הכין אותי ליום ההולדת הנורא ההוא, לפני כמה שנים, שבו הוא הכריח אותי לקנות לו, תחזיקו חזק, אולר. "אין שום סיכוי!" נחרדתי. מה אתה, מקגייוור? מה תעשה עם אולר?!". אבל שום דבר לא עזר. קניתי לו את האולר המזורגג וקיוויתי שהוא לפחות יעזור לו לחלץ את עצמו מהסרט שהוא נמצא בו.
בדיוק כשחשבתי ששיא העולב מאחורינו, הגיע יום ההולדת הלפני אחרון שלו, כששוב עשיתי את הטעות ושאלתי אותו מה ישמח לקבל במתנה, והוא נתן לי את התשובה האלמותית: סולם. "תקשיב, ותקשיב לי טוב, בוב הבנאי, על גופתי המתה אני קונה לך סולם!". אמרתי והתכוונתי. זהו, הגענו לתחתית. ולא מהסוג שאפשר לטפס ממנו עם סולם. רק חסר שהוא יתחיל לקרוא לי 'אח שלי' וירצה שנעשה תחרות גרעפסים מול ערוץ הספורט (כי זה מה שבנים עושים כשהם ביחד. לא?).
אז מה אני מעניקה לעצמי השנה
בקיצור, השנה, מפאת חוסר עניין לציבור, החלטתי שאני לא מחכה יותר למתנה ממנו. כן, אני אהיה עבורי המתנה שלא מפסיקה לתת. שיאללה, אני כבר מרגישה מועצמת. אז מה אני מעניקה לעצמי השנה? שאלה מעולה. כי בניגוד למה שנשמות רעות עלולות לחשוב, לא מדובר דווקא במתנות חומריות. אם כי יש מצב שאני משקרת:
גם המתנה השנייה שלי מגדילה משמעותית את ההוצאות השבועיות שלנו: מאמנת כושר אישית. בהתחלה נראה שהוא די תומך ברעיון, בהמשך הסתבר שהוא פשוט לא האמין לרגע שאני באמת אזיז את התחת שלי לטובת העניין, אז הוא הנהן וחייך כמו שהוא עושה כשהוא לא ממש מקשיב אבל רוצה שאצא מרוצה. לצערי, הבעייתיות במתנה הזו היא שזה קצת מתנגש לי עם המתנה הקודמת – כי מה עכשיו לעשות פן ולהרוס אותו עם זיעה? מה הרעיון? למה אני חייבת לבחור בין הגוף לבין השיער? למה אין צדק בעולם? אי אפשר ששניהם ייראו סבבה? אולי אני אעשה שוב פן אחרי האימון? מי אני חושבת שאני, לעזאזל? ניקול ראידמן?
המתנה השלישית שלי אליי: לישון עם מזגן ופוך. כן, אין דבר מפנק יותר מלהתכנס לתנוחת עובר וללכת לישון כמו בולי איש השלג, בזמן שהוא מריץ בראש את חשבון החשמל.
המתנה האחרונה והגדולה מכולן: ביצים. לקח לי כמעט 40 שנה להבין שאם אגיד לעולם מה אני רוצה, יש סיכוי טוב יותר שאקבל את זה. כן, מה שאני מרצה לילדה שלי בת השש חזור וחפור, אני מצליחה להפנים רק עכשיו. מאוד פשוט - תגידי מה את רוצה. כי אם לא תגידי, איך ידעו? הטור הזה, למשל, הוא תולדה של ביצים שפיתחתי לאחרונה. אחרי כמעט עשור שבו נעזרתי בכתבים אחרים, העזתי לשאול את העורכת שלי אם זה בסדר שפשוט אכתוב בעצמי. היא לא הסכימה, אגב, אז איימתי שאתפטר וסחטתי אותה רגשית וכספית והיה בלגן שלם, אבל הנה, בסוף זה קרה. רק אומרת.
