לסצנת מלונות הבוטיק בתל אביב נוסף השבוע מתחרה חדש, שנפתח בהשקעה מרשימה באזור המתחדש דרומית לשדרות רוטשילד. ברים, מועדונים ומסעדות כבר מנקדים כמה שנים טובות את הרצל ולילינבלום, אך עכשיו מנצנצים בהם גם בנייני יוקרה משופצים. חלקם מחזירים את תפארת העבר, כמו בית יוסף רודי בלילינבלום 14, שעליו כתבנו השבוע, אך יש גם אחרים, חדשים יותר, שמפתיעים במהפך שעשו לבניינים שהיו סתמיים וכעורים.
למשל, הבניין בלילינבלום 27, שאכלס עד לא מזמן את משרדיה של חברת הבנייה ''משהב''. מי שעובר ברחוב היום יתקשה לפספס את החזית המעוטרת בתריסי עץ ובמרפסות צרפתיות קטנות, שקורצת לבאי Vera hotel החדש. היא החליפה את חזית הבטון המרושתת שלו, שנבנתה בשנות ה-50 לבניין משרדים אפור.
החזית חולקה אז לריבועים בעזרת קורות בטון בולטות, שהצלו על החלונות שביניהן. בקומת הקרקע שלו תוכנן חלון מלבני גדול, שרושת בפסי בטון ממסכים. גב הבניין נושק לרוטשילד 16, שבו הכריז בן גוריון על הקמת המדינה. בשנות ה-20 של המאה שעברה נבנה כאן בית היולדות הראשון של תל אביב, ''גלעד'', שאותו ניהל עד להריסתו ד"ר יהודה לייב פוחובסקי, מראשוני המנתחים בארץ ישראל.
לפני כשנתיים הגיעו שני יזמים, דני תמרי ושותפו, לראות את בניין המשרדים שנבנה על חורבות בית היולדות. הם מצאו בניין ישן ולא מרשים, שעמד ריק ברובו: רק קומותיו העליונות היו בשימוש. תמרי, בן 36, גדל בגרמניה להורים ישראלים ועלה לארץ בגיל 30. הוא מגיע מעולם המלונאות, והספיק לנהל את רשת המלונות ''בראון'' עד שהחליט לצאת לדרך עצמאית.
"ראינו עשרות נכסים", הוא מספר, "והרגשנו שמשהו טוב קורה פה, בצומת הזה. אנחנו מאוד אוהבים את פלורנטין ורצינו להיות קרובים ליצירתיות שם, אבל גם לרוטשילד ההדוניסטית יותר ולנווה צדק ההיסטורית. זה מאפשר ללקוחות שלנו ליהנות מכל העולמות". שני השותפים שכרו את המבנה ופנו לאדריכל אסף סלומון, שתכנן את החלוקה הפנימית של המלון ועיצב את חדריו. על המרחבים הציבוריים, המרפסות וחזית הכניסה הופקד מעצב הפנים ירון טל.
לבניין ארבע קומות ומרתף, ובשיפוץ נוספו לו מעלית ומרפסת גג גדולה. חלונות שנסגרו במהלך השנים נפתחו והחזיתות בגב ובצדי הבניין הוחזרו למצבן המקורי, פרט לקומת הלובי, שם נפתחו ויטרינות גדולות כלפי החצר האחורית הצרה.
את מתיחת הפנים העיקרית עברה החזית הפונה לרחוב. "אהבנו את דוגמת הריבועים ורצינו להדגיש אותם", מספר תמרי. הריבועים חוזקו ונסגרו בתריסי עץ ובמעקות ברזל שחור, כך שנוצרו מרפסות עמידה קטנות. חלקה התחתון של החזית כוסה באריחי בטון בשני גוונים של אפור, והחלון במרכז נוקה מפסי ההצללה שהיו בו ונפתח כלפי הרחוב כמו אקווריום.
על השם Vera החליטו הבעלים בתחילת הדרך, והוא נגזר משמו של הצמח המרגיע. "אלוורה הוא בין הצמחים היחידים שבריא לישון על ידם, כי הפוטוסינתזה שלהם הפוכה והם מוציאים חמצן בלילה במקום ביום. אהבנו את הרעיון הזה", מסביר תמרי. בכל חדר הוצב עציץ אלוורה לשימוש האורחים, מה שהתברר כיעיל במיוחד אחרי יום בחוף, הוא מעיד.
עיצוב הפנים אינו מתייחס לעולם הדימויים שמביא אתו השם, אלא דבק בהשראות מקומיות. "הלוקיישן הקסים אותי", אומר ירון טל על נקודת המוצא שלו. "זהו לב ההתרחשות התל אביבית, בניין שעבר שיפוץ ורואים את זה עליו. לא ניסינו שהוא ייראה חדש ומבריק וגם לא רצינו שיהיה זר למקום".
"גם הזהות המעודכנת של המשתמש כיוונה את העיצוב", הוא מוסיף, "דרישותיהם של איש העסקים והתייר השתנו. הלובי יכול להיות מלא בשצף קצף, ואז עולים לחדר והוא צריך להיות שקט". המלה שקט אינה שולית כאן: טל ידוע בעיצוביו הגועשים, אך הפעם הוא הלך על פלטת צבעים רגועה ועל טונים מהוסים.
הלובי תופס את כל קומת הכניסה, וכולל אזור קבלה, פינות ישיבה, שולחנות לארוחת בוקר, מרפסת גן ובר גדול במרכז – שבבוקר משרת את אורחי המלון ובערב נפתח לקהל מבלים. טל השתמש בחומריות עשירה כדי לבדל את ההתרחשויות השונות.
הרצפה כוסתה פרקט כהה לצד טראצו אפור, כתזכורת לרצפת הטראצו שהייתה במבנה המשרדים. על התקרה החשופה הודבקו אריחי ברזל מעוטרים ומשופשפים, והתאורה שעיצב אוהד בנית מתבססת על מערכת של צינורות ברזל, פליז ונורות חשופות. גם הקירות עוצבו בחומריות משתנה: קיר לבנים באזור המסעדה, טיח אפור-חם בשילוב חיפוי עץ בהיר באזור הטרקלין, וקיר מרשים כרקע לדלפק הקבלה: מעין מיצב עשוי צינורות פליז, בהשראת כלי נשיפה.
הבר הגדול משדר רצינות אלגנטית, בעזרת דלפק עץ מעוגל וכיסאות פליז מרופדים עור. לעומתו, מרפסת החצר הבהירה מציעה קלילות תל אביבית קיצית.
"מרגיש שיש לי יותר אחריות"
"ההתמודדות עם מרחב קטן יותר מסובכת ומורכבת. יש אחריות למנוע תאונות דרכים בין חיבורים ופונקציות", מסכם טל. "לא רציתי לשדר נצנוץ. יש הרבה אלמנטים מיושנים למראה, צבעוניות די רגועה ואחידה, עם משחקים חומריים. רעש שקט, שיוכל להישאר רלבנטי הרבה שנים".
הפרויקטים שלך תמיד היו, במילותיך שלך, "לא רגועים, עמוסים, בלגן". כאן עשית תפנית. האם זה עניין של התבגרות?
"תמיד אמרו שאני מעמיס, אמרו שאני לוקח תפאורה ועושה ממנה עיצוב פנים. אז כן, קודם כל התבגרתי. אבל פה היה צריך להיות איזון מסוים. העומס, אם הוא קיים, נמצא כדי לייצר פינות באווירות שונות, אבל גם אז הוא בטון אצילי יותר".
ומה נראה בפרויקטים עתידיים שלך?
"אם אצטרך לעשות צבעוני וצעקני אעשה את זה. התבגרתי לא ברמה של 'טוב, אני אתחיל לשעמם'. אני נאמן לסגנון שלי, אבל מרגיש שיש לי יותר אחריות".
חוק העיצוב החדש
המעבר מהלובי לקומות החדרים נעשה דרך מבואה שקירותיה נעטפו במגירות עץ במגוון גדלים וצבעים. אלו מסתירות מאחוריהן את גרעין הבניין ויורדות עד המרתף. מקור הרעיון הוא במגירות הישנות, הזרוקות, שנמצאו במשרדים הנטושים, והוא התממש לסוג של מיצב, אתנחתא רומנטית לפני המעלית וגרם המדרגות. "יש חוק חדש, שלא לומדים בבתי הספר לעיצוב", מסביר טל. "בכל פרויקט צריכות להיות כמה פינות שיצטלמו טוב לאינסטגרם. אלו יחסי הציבור הכי טובים".
גרם המדרגות רוצף מחדש באריחים אפורים, קירות הלבנים סביבו נחשפו ומעקה הברזל המקורי, שהיה נמוך מדי ולא תקני, קיבל תוספת מפוסלת מעץ, שלכל אורכה נחרט שיר של צ'ארלס בוקובסקי. המשורר והסופר המריר והשיכור נחשב לרומנטי, אבל השיר שנבחר, שנפתח במשפט Find what you love and let it kill you, יצמרר כל אשה.
קומת החדרים סולידית בהרבה. בחדרים הבהירים, שגודלם נע בין 17 ל-25 מטרים רבועים, נחשפו קירות הלבנים והבטון המקוריים, ויתר הקירות נצבעו באפור במראה מעונן. לחלקם מרפסות עמידה קטנות, ואת החלונות מכסים וילונות. בכל החדרים אותה פלטת צבעים רכה ואותם רהיטים: ספת עור חומה, ארון ברזל שחור עם מראה בגוון ברונזה במראה עתיק, שולחן כתיבה ושולחנות צד מעץ וברזל, בעיצובו של האדריכל תומר נחשון. לצד המיטה מנורות של אוהד בנית ועל הקירות עבודות של צלמים ישראלים, מהגלריה ''רע – בית מלאכה לצילום''.
חדר הרחצה מופרד מאזור השינה במחיצה שקופה, ממוסגרת ברזל שחור. הקירות טויחו באפור כהה, הברזים והאביזרים הנלווים שחורים, ומוצרי הרחצה אורגניים.
לעיצוב המלון נבחרה שפה מקומית, אבל ממרפסת הגג בוודאי אי אפשר לטעות בעיר סביב: היא משקיפה על סביבה אינטנסיבית של מגדלים ורעש תל אביבי. המרפסת חולקה לשני מפלסים שכוסו דק, וביניהם קיר עץ עם אדניות תבלינים. מכיסאות הנוח אפשר להשקיף מלמטה על המגדלים, מראה כמעט סוריאליסטי, שמייצג היטב את התהליכים העירוניים.
- כמה: מחירו של לילה לזוג מתחיל ב-850 שקלים, כולל ארוחת בוקר.
- גרפיקאית: לירי ארגוב
- סטיילינג: עדי שגיא
-----------------------------------------------------------------
כמה בניינים משם פתחה קבוצת R2M מסעדה יפנית ובר. לחצו על התמונה לכתבה:
