משיחות עם דולות ועם נשים והתעמקות במחקרים עדכניים עולה כי לידות רבות יותר מתחילות בשעות הלילה ובשעות הקטנות של הבוקר. זהו לא עוד מיתוס בענייני הריון, אלא עובדה – צירים אוהבים יותר להגיע בחושך. למה בעצם? כשהתחלתי לחקור את הנושא ולחפש את הסיבה לכך, התשובות הובילו אותי להבין הרבה דברים על התנאים הלא תמיד אידיאלים, בהם נשים יולדות בימינו. בעבר הן ילדו כמעט אך ורק בלילות.
"הטלפון שלי מצלצל הרבה יותר בלילות", טוענת הדולה הוותיקה, גילה רונאל, הצמודה לטלפון כבר שנים ארוכות, קשובה לקריאתן של היולדות אותן היא מלווה.
ואכן, מחקרים עקבו אחרי ההורמון המסנכרן אותנו למעגלי היום והלילה, האור והחושך – המלטונין והשפעתו על תהליכי רבייה והולדה. נמצא שמקצבים ביולוגיים ואיכות הפרשת המלטונין – "הורמון החושך", המופרש בעיקר עם רדת החשיכה במגמה לעורר עייפות ושינה, משפיעים על הפוריות, ההריון והלידה.
הטורים הקודמים של חגית:
- "את מדברת על טראומת לידה? תגידי תודה שיצאת עם תינוקת בריאה"
- "מאז הניתוח הקיסרי אני לא מרגישה אמא טובה. אישה אמיתית יולדת"
- זיכרונות של עוּבָּרים: מה אנחנו זוכרים מתקופתנו בתוך הרחם?
לידה אבולוציונית
למרות היותנו נשים תבוניות, עצמאיות וחזקות, גופנו מחובר למקורותיו ולהשפעות סביבתיות שעבורנו הן סמויות מן העין. מקור חיוני להבנת הלידה הם אבותינו ונכון יותר, אמותינו היונקות. ממש כמו הקופות, הנמרות והאיילות החיות במרחבים הטבעיים של כדור הארץ ומחכות לערב בכדי להמליט, כך גם גופנו זקוק לחשיכה בכדי ללדת.
"בלידה הלילית, קיים שריד אבולוציוני להתנהלות הישרדותית. בערב ניתן להתכנס בפינת מערה או בתוך סבך שיחים ולהמליט רחוק מטווח שיניהם של הטורפים", כך מסביר ד"ר פיטר נתנילאס, מנהל המרכז להריון ויילודים באוניברסיטת טקסס, בספרו: 'Life in the Womb' ('החיים ברחם'). בערב הראשון הצירים נמשכים מספר שעות ואז חוזרים למצב הקודם של התכווצויות לאורך היום וכך באופן מחזורי במהלך מספר יממות עד ללידה. זהו תרחיש טבעי ונורמלי המתרחש בסוף הריון בריא.
אם היינו יכולים לעקוב אחרי קופות או נקבות בבונים בטבע היינו רואים שהמעבר ללידה מתרחש אצלן בערב, סמוך לרדת החשיכה. תהליך הלידה נפרס אצלן על פני מספר יממות. תרחיש דומה עשוי לקרות גם אצל נשים הרות. צירי הלידה עשויים להתחיל עם רדת החשכה או במהלך הלילה ולהיחלש עם עליית האור או עם המעבר לבית החולים, בין אם בשל המעבר לטריטוריה שונה, ואולי גם בשל ההגעה למרחבים בהם האורות בוהקים, והריחות והקולות חדשים.
אם היינו משוחררות מלחצי החיים המודרניים, סביר להניח שרוב הלידות היו מתחילות במהלך הלילה. אחד המחזורים המשפיעים על החיים בכדור הארץ הינו מחזור היום והלילה, האור והחושך. מחזור זה מווסת את חילוף החומרים, התנועה והמנוחה, שימור האנרגיה, הפוריות, ההולדה ועוד.
בספר עם השם המסקרן "לידות בזמן ירח מלא" מתמצת המחבר פרדיק סנדרון מספר מחקרים המשווים בין תזמון לידות במאה ה-19 ומאה שנה מאוחר יותר. לדברי סנדרון לידות רבות יותר בצורה משמעותית התחילו בעבר בשעות הלילה ולידות ממש מועטות בשעות היום. הוא מראה כי מאז ואז היום ישנה ירידה מאוד משמעותית במספר הלידות המתחילות בלילות. מאז שנות ה-50 של המאה ה-20 כשלידות עברו ברובן לבתי החולים, ההבדלים בין תזמון תחילת הלידה בין יום ללילה חדים פחות.
מתכנסת בפינת המערה
הגניקולוג והמיילד הצרפתי הוותיק ד"ר מישל אודנט טוען מניסיונו שהלילה מאפשר לאם ההרה להתכנס לתוך עצמה. תנועה חיונית להפרשת הורמוני הלידה. כשאישה יולדת ללא הפרעות האזור הפעיל ביותר במוחה הוא המוח הקדום, אשר מפריש אוקסיטוצין, "הורמון האהבה", ההתקשרות והלידה.
אוקסיטוצין הוא הורמון "ביישן" המופרש באופן מיטבי בתנאים מיוחדים ומסוימים מאוד. נדרשים לו שקט, פרטיות וביטחון. במילים אחרות, כל מה שהוא ההיפך מלחץ. תנאים אלו מאפשרים למוחותיהם של האם והעובר להפרישו במקביל ובמדויק ואז הצירים אמורים להיות אפקטיביים. לידה היא בעצם שיתוף פעולה עדין ורגיש בין מוחו של היילוד לבין מוחה של האם. שיבושים בקשר המופלא הזה עשויים ליצור שיבושים במהלך הלידה ולעיתים אף ליצור בעיות עתידיות ביילוד.
אל האוקסיטוצין, מצטרפת גם הפרשת המלטונין עליה הסברתי קודם, אשר מגיעה לשיאה בתשע בערב ורמתה נשארת גבוהה כ-12 שעות ויורדת משמעותית לקראת תשע בבוקר. בקרב נשים הרות, טוענים אותם חוקרים, קיימת הפרשת מלטונין לילית מוגברת, שמגיעה לשיאה לקראת סוף ההריון כנראה, כהכנה ללידה.
הסתבר שלמלטונין ישנה השפעה על איכות ותדירות צירי הלידה. במחקרים ראשוניים שבוצעו בשנים האחרונות בבני אדם נחשפו יולדות מתנדבות במהלך לידתן לאור בוהק באחת בלילה (23:00) למשך שעה. בתגובה פחתה עוצמת הצירים שלהן לשארית אותו לילה.
ההנחה היא שבכדי ליצור לידה יוצר המלטונין שיתוף פעולה פעיל עם האוקסיטוצין, המפעיל את צירי הלידה. את הנטייה של לידות רבות להתחיל ולהתרחש דווקא בשעות החשיכה מייחסים לסינרגיה שנוצרת בין השניים. בשעות הלילה קיימת הפרשה מוגברת בגופנו הן של מלטונין והן של אוקסיטוצין. נראה שהאבולוציה מיזגה היטב בין שני הורמונים משמעותיים אלו בכדי ליצור צירים אפקטיביים ללידה דווקא בשעות הלילה.
אך החיים המודרניים עשויים לשבש מיזוג קסום זה. חשיפה לאור בוהק לאורך ההריון ובעיקר בטרימסטר האחרון שלו, עבודת משמרות של האם ההרה וזיהום אור משנים את תזמון תחילת הלידה. בעקבות ממצאים אלו ממליצים החוקרים לנשים הרות להימנע מעבודת משמרות ומחשיפה לאורות מלאכותיים בהירים מאוד בלילה במהלך ההריון בכלל ובמשך הטרימסטר האחרון שלו בפרט.
אור בוהק והרבה רעש
התנאים בחדרי הלידה המודרניים מתאימים אולי לצוות המיילד, אך אינם מתאימים לרוב היולדות. התאורה המוגברת, הרעש, בדיקות, שאלות, ריחות לא מוכרים, אנשים זרים שנכנסים ויוצאים מהחדר, אינם מעודדים הפרשת אוקסיטוצין סדירה. בנוסף, הם כולם מפעילים את הניו-קורטקס של היולדת, את המוח החושב, עליו אסביר מיד.
הסביבה האידאלית ללידה היא זו המאפשרת ליולדת להתכנס לתוך עצמה; למעין "בועה" בתוכה, לפינת ה"מערה" שלה, שם תוכל להיות קשובה לגופה ולעובר המפלס דרכו בתוכה. הקשבה זו חיונית לקשר ולבריאות הפיזית והרגשית של שניהם. התגייסותו של אותו מוח קדום משחררת את "המוח החדש" מזרם מחשבותיו הרגיל ומאפשרת את ההתכנסות הנדרשת.
"המוח החדש" או הניו-קורטקס המפותח עד מאוד במין האנושי, עסוק בניתוחים, הסברים, הבנות וחישובים. במהלך היום-יום אנחנו מתבססים עליו, אך במהלך הלידה עדיף שינמנם לו. מוח חושב עשוי לשבש את זרימת הורמוני הלידה, להפריע ליולדת להיות קשובה ומדויקת עם צרכיה, כמו לצעוק, להשמיע קולות, לנוע, לכרוע, לגשת לשירותים בזמן הנכון לה, לדחוף, למשוך או להיכנס לאמבטיה. מוח חושב עשוי להפעיל חישובים זרים לצרכי הלידה ואיתם בושה, חוסר בטחון ודומיהם - רגשות שרק מפריעים.
לפני שאתם בוחרים איפה ללדת, כדאי לסייר בחדרי לידה שונים; לחוש אותם ולבחון את מיקומם, את אווירת המקום והצוות ולשאול בין היתר האם תוכלו (זה יהיה תפקיד המלווים) להמעיט ככל הניתן גירויים בזמן הלידה: לעמעם אורות, לסגור את הדלת בכדי לבודד מרעשים וקולות ולאפשר ליולדת את השקט והביטחון להם היא זקוקה. בחרו באפשרות המותאמת ביותר עבור היולדת.
בנוסף, כדאי לתרגל במהלך ההריון כניסה למצבי רוגע. תרגולים משותפים לשניכם ונפרדים לכל אחת ואחד מכם. מדיטציה, האזנה למוסיקה, תנועה איטית, הרפיה. אלה עשויים לשרת אתכם במהלך הלידה ולאחריה מול אתגרי ההורות הטרייה.
תודה לזהר רופא על עזרתה בתרגום ובמציאת הנתונים בצרפתית.
מקורות
- ד"ר אודן, מישל. מבוא. בתוך: בלאסקאס, ג', (2004). לידה פעילה, המדריך ללידה טבעית. ישראל: אלטרנטיבות.
- האתר של גילה רונאל.
- Nathanielsz: Life in the Womb.
- Melatonin and stable circadian rhythms optimize maternal, placental and fetal physiology. Human Reproduction Update (2013).
- Les naissances de la pleine lune.
- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -
חגית בן שחר, מטפלת בתנועה ומומחית לטיפול ממוקד גוף בטראומה. מדריכה קבוצות לזוגות שחוו לידה טראומטית ומעוניינים לעבד אותה וקבוצות ליווי והכנה להיריון, לידה והורות טריה. כמו כן, מעשירה מטפלים בטיפול ומניעה של טראומת לידה.
למרות שעולם הלידה נחקר היום ברחבי העולם יותר מתמיד ומתחילה להיווצר מגמה מעודדת בנושא יש עוד מקום רב לשינוי ולשיפור. הצבתי לעצמי יעד לפעול לכך שילדי העתיד, הילדים שלנו, ייוולדו מתוך הקשבה ואהבה וההורים הטריים יכנסו להורות שלמים ומועצמים. לשם כך אני כותבת, חוקרת ומרצה באקדמיה ומחוצה לה. ייסדתי את 'צפרא' – מרחב להעצמה הדדית מההפריה ועד 120 ותחת חסותו מתגבשות יוזמות לתמיכה בהורים טריים. ספר ביכורים שכתבתי "השחר של העידן השלישי, מיניות פוריות ושליטה, תולדות הקשר בין נשים וגברים" יצא לאור בקיץ 2016. מאמרים פרי עטי מתפרסמים בארץ ובעולם.
