אוהל עצום ופתוח של מוטות פלדה מוקם בימים אלה בגדה הצפונית של פארק הירקון בתל אביב, במסגרת הקמתו של הוולודרום (אולם לתחרויות אופניים) הראשון בישראל. את האולם מתכנן משרד אדם מזור-אלי פירשט אדריכלים (אדריכלית אחראית: מעיין פירשט).
הפאזל הענק נבנה בהדרגה, והוא עצום: כ-900 טונות של פלדה - בהם 5,000 מוטות, 17 אלף פלטות חיבור ו-100 אלף ברגים - שירכיבו את צורת האולם האמורפית. זו, כפי שמספר האדריכל בביקור של Xnet באתר, נבעה מהזוויות המשתנות של מסלול הרכיבה: בין 20 מעלות ל-45 מעלות. בניגוד למסלולי הריצה השטוחים, המסלול ההיקפי שבו ישעטו רוכבי האופניים הוא משופע ועולה לגובה, ולכן אי-אפשר לחצות אותו. לפיכך, הרוכבים ייכנסו פנימה דרך כניסה תת-קרקעית, וממנה יעפילו למסלול לאורך רמפת רכיבה ארוכה.
״המסלול כאן הוא דבר מטורף״, מספר אלי פירשט. ״אתה רגיל לתכנן אולמות עם חתך טיפוסי שחוזר על עצמו, יש סימטריה, ופה - בכל מקום שאתה חותך את המסלול, מערכת הגבהים משתנה. זה מסלול משופע ואלכסוני שעושה תנועה שעולה ויורדת, כך שבשום חתך הוא לא חוזר על עצמו״.
לראש עולה מיד האסוציאציה לאצטדיון ״קן הציפור״, שבו נפתחה אולימפיאדת בייג'ין (בתכנון המשרד השווייצרי הרצוג דה-מרון ובשיתוף האמן הסיני איי וויי וויי). אם אצל האדריכלים השווייצרים מדובר היה בסבך מבולגן, הרי שבוולודרום התל אביבי הגיאומטריה ברורה יותר, והיופי של הקורות החשופות מהפנט – עד שייעלם בחלקו, ברגע שיוסיפו חיפוי, שלטים ומסכי מולטימדיה. ״מכאן אפשר רק להרוס״, אומרת בחיוך מעיין פירשט.
הגיאומטריה המסובכת הייתה אתגר של ממש לבנייה. ״עבדתי גם באצטדיון באר שבע החדש, ושם לא היה כל כך מורכב כמו כאן״, מספר כאיד אבו-חמדה, שאחראי על הרכבת שלד הפלדה. ״כל חלק הוא אחר, והיה לנו קשה להרכיב את הפאזל הזה כמו שצריך. אלה לא מידות סטנדרטיות, שאתה יכול לומר ׳יאללה-תרביץ׳ - החלק הגדול פה, והחלק הקטן שם. כאן, בין החלקים ההבדל היה לפעמים חצי סנטימטר, הכל במילימטרים. אם שמת בטעות במקום אחר, זה מפיל את הכל״.
המסלול עצמו אמור להיבנות בימים הקרובים, כשנציגיה של חברה גרמנית יבואו להתקין אותו. המסלול מנותק למעשה מהפלדה, עשוי כולו עץ ויושב על מסגרות עץ אורן פיני, שיותקנו מתחתיו במרווחים של 80 סנטימטרים.
הצופים ייכנסו דרך גשר
הצופים יישבו בטריבונה ובה 620 מושבים, שתתמקם ברבע הצפוני של האולם, וכך ייהנו לא רק מריגוש התחרות אלא מנוף יפהפה של נחל הירקון והעצים הגבוהים סביבו. השורה העליונה של המושבים תמשיך לכל אורך ההיקף, ואפשר יהיה ללכת לאורכה (יוצבו בה גם מעט כיסאות). רצועת חלון היקפית שנמתחת לאורך כל המבנה תחדיר פנימה את נוף פארק הירקון ומגדלי תל אביב, רמת גן ובני ברק, יחד עם אור טבעי. ״אני מקווה שתהיה תחושה של אווריריות מסוימת״, אומר האדריכל. ״הרעיון היה לכלוא את המסלול בתוך הרבה אוויר ומעט קונסטרוקציה מושקעת, מתוך כוונה שהקהל יראה אותה״.
לדבריו, הרעיון המקורי היה אולם עם גג פתוח, "אבל הבנו מהר מאוד שהכי נכון לקרות אותו - בהתחלה רק מעל למסלול הרכיבה, עד שהוחלט להפוך אותו למתחם סגור״. לדבריו, ההחלטה נבעה בין השאר מהנחיות ההצללה של האיגוד הבינלאומי לאופניים (UCI). כדי להבטיח זאת, נבנה מסבך פלדה אדיר שמגשר על רוחב של 100 מטרים, ויכוסה בקרוב בפח.
לאיגוד הבינלאומי לאופניים היו דרישות נוספות, מציינת מעיין פירשט, "עד רמת המעקות. אי אפשר שיהיו למעקה מוטות אופקיים, מחשש שהרוכבים יעופו וייתקע להם הראש. הכל בגלל תאונות הזויות שכבר קרו״. האיגוד גם אוסר על ישיבת קהל במעגל שאותו תוחם מסלול הרכיבה, אבל פירשט לקח כאן את הסיכון. לדבריו, הוא נכח בתחרות שהתקיימה בוולודרום במנצ'סטר עם מערך ישיבה כפול, ולאחר מכן לא היה יכול לוותר על האופציה של הכנסת 500 צופים נוספים למרכז האולם. האופציה הזו תתממש רק בתחרויות שאינן במסגרת האולימפית. ״כשהתחרות עוברת בין הקהלים - זו אווירה מדהימה״, הוא אומר.
כאן בונים: תמונות מהקמת מבנה מסובך
אל טריבונת הישיבה שמעל למסלול יגיעו הצופים דרך גשר שיוצא מביתן הכניסה, שחזיתו פונה אל רחוב שטרית, ובו ימוקמו גם בית קפה, מקלחות, משרדים וחדר לבדיקת סמים של הרוכבים (שוב, לפי דרישות האיגוד האולימפי). גשר הגישה עובר מעל מסלול ריצה היקפי שמקיף את האולם, ומשמר בכך את תפקודו הקודם של המגרש ששימש לאימוני אצטדיון האתלטיקה. גורמים שונים מחו על אובדן השטח לטובת הוולודרום, והזהירו מפגיעה ביכולת האימונים של האתלטים הישראלים. ״לא רק שלא פגענו, אלא הוספנו", טוען פירשט. "הם קיבלו כל מה שהיה ויותר״.
להפוך את רחוב שטרית לרצועה ספורטיבית להמונים
כהכנה לפרויקט, נסעו האדריכלים לביקור בכמה וולודרומים, בהם זה שאירח את תחרויות האופניים הסגורות באולימפיאדת לונדון ב-2012, בתכנון משרד האדריכלים הופקינס. המבנה משך תשומת לב לא קטנה בזכות הגג המשופע ומחופה העץ, בהשראת מסלול הרכיבה. מתחרה נוסף בתחרות לתכנון הוולודרום לאולימפיאדה ההיא – האדריכל והמעצב הבריטי תומאס הת׳רוויק – ביקש לעטוף את הבניין כולו ברצועות עץ, בהשראה דומה. תשומת לב דומה קיבלו גם הוולודרומים של אולימפיאדות ריו ובייג׳ין, אף שהם ספגו את הביקורת שמוטחת מדי ארבע שנים במבני הפאר שנבנים לצורך האולימפיאדות, וננטשים לאחר שעוזבים הספורטאים.
דגם אחר הציג האדריכל הצרפתי דומיניק פרו (מתכנן הספרייה הלאומית בפריז), עם הוולודרום בברלין. בירת גרמניה הקימה אותו במסגרת היערכותה לאירוח המשחקים בשנת 2000 (במאמץ שלא צלח), והאולם של פרו זכה לתשואות לא רק עקב צורתו האלגנטית - דיסקית שטוחה וכסופה - אלא גם בזכות עירוב השימושים שהציע, כאולם הופעות בשעות הערב. לעומת אולמות הספורט שמוקמים לרוב בשולי הערים, הוולודרום בברלין ממוקם בלב רקמה עירונית, בשכונת פרנצלאוור ברג.
בתל אביב סובלת רצועת הספורט של האיגוד האולימפי מבעיה דומה. למרות סמיכותו לשכונות מגורי צפון מזרח תל אביב ולאזור התעסוקה של רמת החייל, ולהיותו חלק מפארק הירקון, מדובר באי מנותק יחסית שמופרד בכבישים ראשיים ובמסילת רכבת מוגבהת. הקמת הוולודרום היא חלק מתוכניות הוועד האולימפי, עיריית תל אביב-יפו וקרן תל אביב לפיתוח, להרחיב את רצועת הספורט ולקשר אותה לשכונות.
פירשט מציין שזהו המבנה הראשון במתחם האולימפי שפונה לרחוב, וכי מדובר בסנונית ראשונה לקראת "שדרה אולימפית" לאורך רחוב שטרית – שאינו באמת רחוב, אלא כביש ראשי וסואן- כולל חנויות, בתי קפה וגם בריכת שחייה אולימפית לציבור הרחב. החיבור העירוני אמור להתהדק בעתיד, כאשר הקו הירוק של הרכבת הקלה יעבור ברחוב שטרית.
״עבדנו עם נת״ע כדי להביא את תחנת הרכבת הקלה למיקום נכון בין הבניינים", אומר האדריכל, "ואנחנו מתכננים בעתיד לייצר פה חניונים תת-קרקעיים ולהקטין את החניה הקרקעית, כי אנחנו רוצים שהשטח יהיה נגיש להולכי רגל ולתחבורת המונים״.
כמה משוגעים לדבר יש בכלל?
היוזמה להקמת הוולודרום עלתה ב-2014. כעבור שנה הושגה תרומה שכיסתה חצי מהתקציב, מכיסו של סילבן אדמס, שגם יזם את הבאתו לארץ של מירוץ האופניים האיטלקי (ג׳ירו ד׳איטליה) במאי הקרוב. קרן תל אביב לפיתוח השלימה את החצי השני: 35 מיליון שקלים. ״אין מבנה מפותח כזה במזרח התיכון״, מתגאה מנכ״לית הקרן, הילה אורן, ולדבריה, בטקס הפתיחה אמורים להשתתף גם נציגים מבחריין. ״מספר החבר׳ה שמתחברים לנושא הזה כיום באמת שואף לאפס", היא מודה, "אבל זה מה שישנה את זה. רק תשתיות יכולות לקחת את הספורט צעד אחד קדימה. תבנה, והם יבואו״.
