במאי 2001 פרסם מגזין הרפר'ס בזאר רשימה של 20 המתלבשות הטובות ביותר בעולם, שכללה מפורסמות כמו השחקנית קלואי סוויני, הדוגמניות סטלה טננט וקייט מוס, והמוזה הבלתי מעורערת של המעצב איב סן לורן – בטי קטרו. כשנשאלה קטרו איך היא מגדירה את הסטייל שלה, ענתה תשובה תמציתית: "אני לא". מאז התפרסמה בשנות ה-60, הפך השיק האנדרוגיני של קטרו לסמל של סטייל בזכות שילוב בין שיער חלק ובלונדיני, משקפי שמש כהים, מכנסי סקיני ג'ינס או חליפות שחורות וצמודות, ושפתיים קפוצות שמשדרות בוז מהול בשעמום.
במונחים של עולם האופנה, נחשבת קטרו לאגדה. אישה שהצליחה להסעיר לאורך השנים את דמיונם של מעצבי אופנה רבים שראו בה השראה – ממייסד בית האופנה סן לורן, ועד המנהלים האמנותיים שפעלו אחריו: טום פורד, שקולקציית הביכורים שלו למותג באוקטובר 2000 עוצבה בהשראת המלתחה שלה; הדי סלימאן, שצילם ב-2012 את הדוגמנית אניה רוביק בהשראתה לקמפיין של בית האופנה; והמנהל הקריאטיבי הנוכחי אנתוני וקארלו, שהלך על כל הקופה וליהק את קטרו לקמפיין סתיו-חורף 2018-19 של בית האופנה סן לורן, הראשון ב-73 שנותיה.
את איב סן לורן פגשה קטרו באמצע שנות ה-60 במועדון הפריזאי Regine's, שהיה אז מוקד פופולארי של חיי הלילה. בראיון למגזין ווג הצרפתי ב-2001 סיפרה קטרו כי הגיעה למועדון שהיה "מאוד מאוד מאוד הומואי", במראה המזוהה איתה: מכנסיים וחולצה שחורים ובלונד פלטינה, ושם פגשה את המעצב, שבאותה תקופה חמצן את שיערו לבלונד והיה לבוש באותה תלבושת בדיוק. "נראינו כמו תאומים", סיפרה, "זו היתה תקופה של מסיבה ארוכה אחת. מה שחיבר בינינו זה הנושא האסתטי. לשנינו יש רגישות, טעם והומור דומים. אני, שהתלבשתי בבגדי גברים, כנראה הענקתי לו השראה. הרי אנדרוגיניות זה כמו חלום: שני המינים באותו אדם – זה האדם האידיאלי".
קטרו והמוזה הנוספת של המעצב, מעצבת התכשיטים המנוחה לולו דה לה פאלז ("היינו המלאך והשטן"), היו בנות בית בסטודיו של סן לורן, וליוו אותו בצמידות גם בחופשותיו במרוקו ובחייו הפרטיים. בספרה הסנסציוני The Beautiful Fall מתארת הסופרת אליסיה דרייק איך גלגלה קטרו עבור סן לורן את הג'וינטים שלו בחופשות הארוכות במרקש, שם החזיק המעצב בית שהפך השנה למוזיאון המציג את פועלו. "חיינו בשביל ליהנות, שנינו נגד העולם", אמרה קטרו למגזין אויסטר, "שנינו שנאנו חיים רגילים".
קטרו נולדה בריו דה ז'נרו, בת יחידה לכרמן סן, אשת חברה ברזילאית, ואלים אושגסי, דיפלומטי אמריקאי. כשהיתה בת ארבע חזרה המשפחה לפריז, בה מתגוררת קטרו עד היום בבית ברובע השביעי והבורגני. בגיל 17 החלה לדגמן עבור בית האופנה שאנל, אך לאחר שנתיים פרשה מהתחום. "שנאתי את זה. דגמנתי רק כדי שיהיה לי כסף לקנות את הבגדים והמשקפיים שרציתי", אמרה בראיון. לאחר שפגשה את סן לורן הפכה למוזה שלו במשרה מלאה, למרות שמעולם לא הועסקה על ידו. היא דאגה בעיקר לשעשע את המעצב ולהיות "קלילה ומבעבעת כמו כוס שמפניה", כהגדרתה.
"היא היתה טובה בעיקר בלעמוד ולא לעשות הרבה, כשהיא לובשת מכנסיים מחויטים", אמר בעבר מקורב למעצב בראיון לספרה של דרייק. קטרו אף סיפרה שהיא היתה ההשראה של סן לורן ליצור את הטוקסידו הגברי לנשים, Le Smoking, כבר בשנת 1966.
לאורך השנים דאגה קטרו לטפח דימוי אליטיסטי, מרוחק, אנדרוגיני ומנוכר. היא אומנם חיה חיים בורגניים כאישה נשואה למעצב הפנים הנודע פרנסואה קטרו ואם לשתי בנות, אך בראיונות איתה דואגת לתחזק תדמית של פאם פאטאל. בראיון לווג הצרפתי, למשל, אמרה לעיתונאית ג'סיקה אריטו: "את יודעת למה אני אוהבת לשתות יין גוורצטרמינר לבן? כי הוא עולה לראש פי 10 יותר מהר מכל יין אחר".
ציטוט נוסף שלה, שהסעיר בזמנו את עולם האופנה, הופיע בספרה של מרי-דומיניק לליוורה, "סן לורן, ילד רע" מ-2010. "לסן לורן לא היו באמת חברים, כי הוא לא אהב אף אחד", אמרה קטרו, "אומרים שהוא אהב נשים. הוא לא אהב אותן, הוא רק השתמש בהן". פייר ברז'ה, שהיה בן זוגו ושותפו העסקי של המעצב, הגיב לדבריה במילה "שטויות", מה שלא הפריע לשניים להמשיך להיות חברים עד למותו אשתקד.
אם שואלים את קטרו, היא רוצה להיזכר כמי שחיה את החיים לפי בחירתה, ובעיקר נהנתה מהם ללא מעצורים – באופן שמתאפשר רק למעטים. ב-1976 צוטטה כמי שענתה לשאלה מה היא עושה בחייה, בתשובה "שום דבר". גם ב-2011 שמרה על אותה תשובה: "אני לא עושה כלום, והדברים היחידים שעשיתי בחיי היו בעיקר כיף", אמרה למגזין אויסטר. "אין לי שום התחייבויות, אני לא עובדת ואני לגמרי חופשייה. אני נתמכת כלכלית באופן מלא על ידי בעלי, ששמר עליי כל חיי. פריז היא עדיין המקום הטוב ביותר לא לעשות בו כלום".
______________________________________________________
ואיך נראתה התצוגה של ויוי בלאיש בשבוע האופנה תל אביב 2018?
