ב-5 ביוני 2008, חמישה ימים לאחר מותו של מעצב האופנה איב סן לורן, כתב שותפו לעסקים ובן זוגו לשעבר פייר ברז'ה מכתב אישי ומרגש, ראשון בשורת מכתבים שאוגדו לספר "מכתבים לאיב". סדרת המכתבים נפתחה במכתב בו מגולל ברז'ה את סיפור היכרותו עם סן לורן, ואת תחושות הפרידה הכואבות ממי שאותו ליווה ברז'ה באופן צמוד לאורך 50 שנה. "אנחנו צריכים להיפרד עכשיו, איב, ואיני יודע כיצד לעשות זאת", חתם ברז'ה את המכתב. "לעולם לא אעזוב אותך - האם אי פעם עזבנו אחד את השני? - ולעולם לא אשכח כמה אני אסיר תודה לך. יום אחד אצטרף לצדך מתחת לעצי הדקל במרקש. בעוזבי אותך, איב, אני רוצה לומר כמה הערצתי, כיבדתי ואהבתי אותך".
ספר המכתבים ראה אור ב-2010 בהוצאת Jardin Majorelle ממרקש, שם טמון אפרו של סן לורן, ובימים הקרובים תתגשם צוואתו של ברז'ה להיטמן לצדו של איב, לאחר שהלך ביום שישי האחרון לעולמו בגיל 86, בביתו בסנט רמי דה פרובנס בדרום צרפת. ברז'ה הותיר אחריו בעל, אדריכל הנוף האמריקאי מדיסון קוקס, לו נישא בפריז ב-31 במרץ השנה, והון המוערך במאות מיליוני יורו, אשר יועבר לקרן על שמותיהם של סן לורן וברז'ה.
בחודשים האחרונים נראה ברז'ה מסתייע בכיסא גלגלים אדום, וממשיך לנהל ביד רמה את בית האופרה בפריז, את העיזבון האמנותי שלו ושל סן לורן, ואת הקרן על שמם, שהוקמה בשנות ה-80 ופעלה לתמיכה באמנים ושימשה מפעל הנצחה לעבודתו של הקוטורייר המוערך. מותו של ברז'ה מגיע שבועות ספורים לפני פתיחתם של שני מוזיאונים חדשים, האחד בפריז, השני במרקש, המוקדשים לחייו ולעבודתו של סן לורן. ברז'ה כבר לא יהיה נוכח בפתיחה של שניהם, אך רוחו וחזונו ודאי יהדהדו אל המבקרים מבעד לקירות.
ברז'ה פעל לצדו של סן לורן מאז 1958 כבן זוג, שותף עסקי והמנהל הכל-יכול של בית האופנה, והפך את המותג לאחד החשובים בעולם. "שנינו היינו עשויים מחתיכות שהותאמו זו לזו במדויק", הסביר את יחסיהם המסקרנים בראיון ל-WWD ב-2010. "הכסף, העסק, הרישיונות, פתיחת החנויות - כל זה לא היה אפשרי בלעדיי, כי אתה לא יכול להפעיל את המטוס הגדול והיפה ביותר בעולם ללא דלק. והטייס היחיד שידע איך להטיס את המטוס היה איב סן לורן".
ברז'ה היה ה"מוח" העסקי מאחורי החברה לאורך כל השנים, ובן זוגו של סן לורן לאורך כעשרים שנה (השניים נפרדו ב-1976, אך שמרו על קשר עסקי), כתף תומכת לנפשו הרעועה של סן לורן, ומי שספג את הריבים הדרמטיים, הבגידות, ההתמכרות לסמים והתקפי הזעם של המעצב. השניים הכירו בשנות ה-50 באמצעות ידיד משותף, מעצב האופנה כריסטיאן דיור, שעם מותו ב-1957 הפך סן לורן, אז בן 23 בלבד, למעצב הבית במקומו. "מיד זיהיתי את הגאונות שלו", סיפר ברז'ה בראיון ללה מונד. "אני לא יודע אם אני נמשך לאמנים מעונים, או שאמנים מעונים נמשכים אליי. אולי הם מוצאים בי יציבות. בכל מקרה, אני אוהב אנשים שבריריים".
בשנת 1961, לאחר שבעלי חברת דיור החליטו לשכור את שירותיו של המעצב מארק בוהאן, החליטו השניים להקים בית אופנה מתחרה, "איב סאן לורן", שהפך מהר מאוד לשם המנצנץ בעיר האורות, עם רשימת לקוחות שכללה את הדוכסית מווינדזור, ז'קלין דה ריבס, לורן באקול, פלומה פיקאסו ושלוש המוזות הבלתי מעורערות של המעצב: בטי קטרו, לולו דה לה פאלז והשחקנית קתרין דנב. ברז'ה אמר פעם לניו יורק טיימס בגאוותנות כי, "אנשים יכולים לשנוא אותי או לאהוב אותי, אבל כולם רוצים להתרברב על כך שהם ישבו לידי פעם בארוחת ערב חגיגית".
סיפור אהבתם וחייהם המשותפים ברמה האישית והמקצועית של ברז'ה וסן לורן פרנס לא מעט סרטים - מ-L'amour Fou התיעודי מ-2011, ועד שני סרטים עלילתיים שראו אור ב-2014. "לאחר שכל חייו עמד ברז'ה לצדו של סאן לורן כדי לגונן עליו ולהאדיר את שמו, עכשיו הוא נותר לבד", סיפר ל-Xnet במאי הקולנוע התיעודי פייר תורטון בראיון סרטו L'amour Fou, שעוקב אחר מכירת אוסף האמנות הגדול של השניים, שגייס הכנסות של 374 מיליון אירו במכירה פומבית בבית כריסטי'ס ב-2009, כולן הועברו לקרן ע"ש סן לורן. "ברז'ה אינו איש קל, אבל הוא היה מאושר מאוד במערכת היחסים הזו", הוסיף תורטון. "הסרט הזה הוא לא על אהבה, אלא על האהבה ביניהם".
במובנים מסוימים מסמל מותו של ברז'ה גם את מותה של תקופה, שבה בתי אופנת העלית של פריז היו חלק בלתי נפרד מהתרבות הצרפתית, ומעצבים כמו סן לורן ניסחו בנחרצות את הכיוון אליו תצעד האופנה מדי עונה. עיתונים רבים בצרפת הקדישו אתמול (שבת) למותו את שעריהם, ביניהם המגזין Liberation עם הכותרת "האזרח ברז'ה", ואילו באינסטגרם הספידו אותו מעצבי המותג לשעבר. המעצב הישראלי אלבר אלבז, שעיצב עבור סן לורן למשך תקופה קצרה בין השנים 1998-2000, נפרד במילים "השארת מאחוריך מורשת נהדרת, מר ברז'ה", ומעצב המותג הנוכחי אנתוני וקארלו כתב בפשטות: "תודה פייר".
