מבחינתו של אור שטרית, סטודנט לאדריכלות בטכניון, לגור בחצי מכולה תעשייתית - כלומר בדירה בשטח של 14.4 מטרים רבועים - זה לוקסוס. "הייתי בשריון, ושם אתה גר בתוך הטנק ממש", הוא מספר על חוויית החיים בחלל המצומצם של מרכבה 4, "אתה יודע איפה הכל, והכל נגיש בהינף יד". גם לאחר השחרור, שטרית למד על בשרו את בעיות שוק הדיור, כשהתגורר במה שהוא מגדיר "בין מחסן לחדר ארונות שהוסב לדירה".
מאז חזר אמנם לגור אצל הוריו, אבל כשביקשו ממנו בקורס בטכניון לתכנן מגורים במכולה - שרוחבה 2.4 מטרים ואורכה 12 מטרים - היה ברור לו ולשותפותיו בפרויקט, איה גרייב ורחלי קשי, שאפשר להסתפק אפילו בפחות. הם חילקו את המכולה לשניים, כך שמחצית השטח מוקדש למרפסת גדולה: החלל המרכזי נותר פתוח ומשמש כמטבח, חלל אירוח וחדר שינה, באמצעות רהיטים מתקפלים כמו שולחן אוכל או מיטה, שנכנסים ויוצאים מהארונות. ומלבד זה יש חדרון לשירותים ומקלחת.
הרעיון היה נשאר כעוד פנטזיה מעניינת, אלמלא העובדה שבניגוד לפרויקטים סטודנטיאליים רגילים, שאת מידת הצלחתם אפשר להעריך רק באמצעות הדמיות, שרטוטים ודמיון, בפרויקט הזה אפשר לבקר. במסגרת שיתוף פעולה שיצר פרופ׳ שמאי אסיף מהטכניון עם חברת "ישראמרין", המתמחה בבנייה מודולרית במכולות, נבנו בחצר בניין ההדריון (חלק ממתחם הטכניון ההיסטורי בהדר הכרמל, שאותו מפעילה המחלקה לאדריכלות) שני פרויקטים מתוך אלו שתוכננו בקורס, בהנחיית האדריכל גיא אוסטרן, דוקטורנט בטכניון.
האתגר: תנאי חיים איכותיים במצב נתון
"הסיפור היה לחשוב מחדש על מגורים במכולות", אומר אוסטרן בביקור במקום. "איך ניתן ליצור תנאי חיים איכותיים בתוך מצב נתון". לדבריו, בנייה במכולות למגורים המוניים לא תפסה אף פעם בארץ. "במגזר הבטחוני", הוא אומר, "רואים מלא כאלו, הצבא מת על זה, וגם בשוק הפרטי בונים וילות כאלה. אבל אנחנו באנו להתמודד עם מצוקת הדיור. וילות, לא משנה כמה יהיו טובות, לעולם לא יהיו הפתרון. לכן פנינו לחשוב על איך עורמים מבנים כאלה לגובה, משהו שגם לישראמרין יש בו פחות נסיון, ובארץ בכלל יש אתו פחות נסיון".
הסטודנטים הציעו הצעות רבות: הצבה של מכולות על גגות בניינים קיימים כפתרון חלופי לתמ"א 38; יצירת קירות וגגות ירוקים שמתלבשים על המכולה כדי לפתור את הנושא האקלימי; ושימוש בעקרונות מתוך דגם יחידת המגורים של לה קורבוזיה, שמסתפק במסדרון אחד לשלוש קומות (הדירות של לה קורבוזיה בנויות מקומה שלמה ועוד חצי קומה, מעל או מתחת, שמשולבות זו בזו כמעין טטריס. הדבר מאפשר להסתפק במסדרון בקומות שבהן נפגשים ''חצאי הקומות'' של הדירה).
פתרונות לבעיית החום: נסיגה מדופן המכולה
כל הצעות הסטודנטים התמודדו בתחרות, שבה שפטו מנחים מהטכניון ונציגי החברה המסחרית, ולבסוף הוחלט על בנייה של שני אבות-טיפוס. אחד - הדירה המצומצמת של שטרית, גרייב וקשי; השני - של הסטודנטיות תמר פרדקין, מריה שווץ ושני קלוג, שתכננו פתרונות לדירות בגדלים שונים (מחדר ועד חמישה חדרים) בכפולות שונות של מכולות. ההצעה שנבנתה היא דירת שני חדרים - סלון וחדר שינה - שמורכבת משתי מכולות, ובה, הן אומרות, היו שמחות לגור.
"כל הדירה שלי", אומרת פרדקין, "היא בערך בגודל של הסלון פה". ואילו אצל קלוג, שותפתה לתכנון, תנאי המגורים צפופים אף יותר: "אני גרה במעונות עם שש שותפות, שתיים בכל חדר, וגם אין סלון". בהצעתן מחוברות שתי המכולות בסלון הכולל מטבח, ליצירת חדר מרווח, ואילו חדרי השינה והשירותים נותרו לפי החלוקה הקיימת של המכולות. הדירות עצמן לא מגיעות עד לקצה המכולה, שקירותיה החיצוניים נוסרו, על מנת לאפשר חללים פתוחים - מצד אחד מסדרון, שאמור לחבר את כל הדירות, ומהצד השני מרפסות פרטיות של הדירות.
הנסיגה מדופן המכולה מאפשרת גם הצללה מוגברת על הקירות החיצוניים ומפחיתה את התחממותם. במרפסות הותקנו חלקים מדלתות המכולה המנוסרות, שמשמשות להצללה.
״הרעיון היה להשתמש באמת החומרית של המכולה", מסביר אוסטרן, "מכולות עומדות על הפינות שלהן, ולכן בניגוד להרבה פרויקטים שאנחנו רואים - למשל כאלה שנבנו בארץ - כאן הקונסטרוקציה תמיד נותרת רציפה, עמוד מעל עמוד, וכל תתי-החלוקות נעשים בתוך המודול של המכולה עצמה. יש כל מיני היסטים קדימה ואחורה כדי ליצור חללים אדריכליים, מסדרון או מרפסת, אבל האמת של המכולה - משהו שעומד על ארבעה עמודים, ולכן יכול להיערם לגובה - נשמרת".
בחו"ל זה אופנתי
בנייה במכולות ממוחזרות חוזרת לאופנה בשנים האחרונות, בעיקר בחו״ל, כתגובה למחירי הדיור הגבוהים ולסוגיות של קיימות ושימוש בחומרים ממוחזרים. בלונדון, לדוגמה, הוקם בשלבים, מאז 2001, "פארק קונטיינרים"; ובאמסטרדם הוקם מתחם שלם של כ-1,000 דירות לסטודנטים במכולות שנערמו ב-12 בניינים בגדלים שונים, המתנשאים עד לגובה של חמש קומות.
אסתטיקת המכולות תורגמה גם לפרויקטי ראווה, למשל מסעדה שתכנן האדריכל הצרפתי ז׳אן נובל באתר הבנייה של ״אי סגאן״ בפריז, בשלב קידום המכירות. כל הפרויקטים האלו מתווספים לשימוש שגור במכולות למשרדים ולמגורים זמניים באתרי בנייה, בחו"ל כמו גם בישראל.
הבעייה החוקית: רוחב מינימלי של חדר
בארץ הוקמו עד כה שני כפרי סטודנטים ממכולות - בלוד ובשדרות - שאמנם הוזילו מאוד את עלויות המגורים לסטודנטים, אך לדברי קלוג, "בסיור במעונות בלוד, אחד הדברים שחזרו בשיחות עם הסטודנטים היה עניין החום הרב בקיץ". קלוג וסטודנטים אחרים הציעו, כאמור, פתרונות שונים לסוגיה - החל מיצירת מסדרונות ומרפסות ועד מערכות של גגות ירוקים ושוברי שמש. אך לדברי טרי ניומן, מנכ"ל ישראמרין, הדבר קם ונופל על בידוד, פנימי וחיצוני כאחד.
לצד בעיית הטמפרטורה, שתי סוגיות מקומיות מקשות על הקמת המכולות בזריזות ובזול: הראשונה היא אילוצי הביטחון, שמכריחים הוספת מרחבים מוגנים מבטון; והשנייה קשורה לחוקי התכנון. בישראל, על פי חוק, רוחבו המינימלי של חדר הוא 2.6 מטרים. ניומן קורא לשנות זאת, או לפחות להחריג את המכולות מהחוק. אבל צעד כזה צריך להילקח בזהירות בישראל, שבה יזמים הופכים לא פעם את מידת המינימום למידת מקסימום: החוק נועד להגן על רוכשי דירות מפני חצאי חדרים שנמכרים כחדרים.
הקצב: בניין בשלושה חודשים
בנוסף, לעומת מבני בטון שאמורים להחזיק זמן רב, למכולות יש תוחלת חיים מוגבלת, עד כ-50 שנה. לדברי נוימן, הדבר הופך את המכולות לפתרון מושלם להצבה במגרשים ריקים לפני התחלת בנייה, או שהליכי התכנון בהם תקועים, וניתן להקים בהם מגורים זמניים עד להתחלת העבודות. "אנחנו צריכים לשנות את התפיסה ולהתייחס למכולה כאל בלוק בנייה", הוא אומר, ומציין את מחירה הזול של דירה במכולה - כ-30 מטרים רבועים בכ-120 אלף שקלים, כולל הרהיטים והמערכות (לא כולל בנייה של ממ"ד או מרחב מוגן אחר).
לדברי אוסטרן, היתרון הגדול הוא לא רק במחיר, אלא גם במהירות ההקמה של מבנה למגורים המוניים. "אפשר לעלות עם המכולות עד בערך 9 קומות", הוא מסביר. "את הפרויקט פה עשינו בשבועיים מאפס, עם תוכניות שהיו לא לגמרי גמורות, כולל הובלה לאתר והתקנת הריהוט".
גם האילוץ של בניית משטח בטון שעליו יקומו המבנים, או מגדל של ממ''דים, לא צפוי לעכב את לוח הזמנים. "לצקת בסיס מבטון וממ''ד לוקח בערך חודש", הוא אומר, "בינתיים בונים במפעל את המכולה ומרכיבים, מוסיפים עוד חודש להרכבה באתר ולגמרים, והנה יש לך בניין. איזה בניין אחר יש לך בשלושה חודשים?"
החיים לעומת המחשב: הדלת נתקעת בכיור
אוסטרן שמח על שיתוף הפעולה עם החברה המסחרית, דבר מקובל, לדבריו, בלימודי אדריכלות באוניברסיטאות רבות בעולם. זה מאפשר לסטודנטים לחוות לראשונה את התכנונים שלהם בקנה מידה אמיתי, ואת המגבלות הקשורות לעבודה בעולם שבו לשרטוטים יש מחיר, וללוחות זמנים יש משמעות. "זה גם מאפשר לסטודנטים להתנסות בעבודה מול גורמים מקצועיים", הוא אומר, "ללמוד מהם ולתרום להם בחזרה רעיונות מחוץ לקופסה".
הסטודנטים עצמם מודים שלפעמים השיעור כאב. למשל, כאשר גילו את הפער בין התכנון במחשב לבין הבנייה בפועל. "יש הרבה דברים שחשבנו עליהם בזמן התכנון והיו שונים", מודה קלוג. "השתמשנו בשרטוט טיפוסי של מיטה לחדר השינה, וכשהדבר נבנה בפועל, גילינו שהשרטוט היה למעשה רק 80% מגודל המיטה האמיתי. תכננו שיהיה מעבר בין המיטה לחלון, ובפועל נשארו רק עשרה סנטימטרים, מה שאילץ אותנו לשנות את הכיוון שלה, ועכשיו היא חוסמת חלק מהחלון".
שטרית מודה שבגלל שהחליפו את דלת ההזזה לדלת רגילה, ובגלל טעות במדידת מרווח הפתיחה - דלת השירותים לא יכולה להיפתח לחלוטין, ונתקעת בכיור, "אבל ככה לומדים", הוא אומר בחיוך. שניהם מסכימים שהחוויה היתה חזקה. "התבדחנו בינינו", אומרת קלוג, "איך נוכל עכשיו לחזור לסטודיו רגיל, שבו מגישים בסוף רק תוכניות והדמיות?"
-----------
חושבים לגור במכולה? הנה כל מה שאתם צריכים לדעת:
