במפעל המיחזור "שירותי אקולוגיה", שנחנך לאחרונה בפארק התעשייה של קרית גת, החליטו להתייחס ברצינות למיחזור גם במפעל עצמו: בניין המשרדים הזה בנוי מחומרים ממוחזרים. מכולות נערמו זו על זו לגובה שלוש קומות, וכבר עכשיו הן מתבלטות באזור התעשייה. מדובר בחידוש בנוף הבנייה הישראלי: נכון, לא מעט בתי-מכולות נבנו כאן, והם מאכלסים בעיקר משפחות וסטודנטים, אלא שכאן מהות המפעל משתלבת בחומרי הבנייה שלו מבלי להתפשר על העיצוב.
בנייה במכולות כרוכה בחששות (בידוד, רעש, תחזוקה ועוד), המתחזקים לנוכח הניסיון המצומצם בטכניקה הזו בארץ. ואולם, אלכס מנגולד, מנכ"ל המפעל, לא פיקפק בפוטנציאל והחליט לממשו. המפעל החדש ממוקם על מגרש של 12 דונם; שטח בניין-המכולות שמאכלס את המשרדים תופס שלושה דונם מהם, והמפעל עצמו תופס תשעה דונם.
לתפישתו של מנגולד, ראוי שמפעל מיחזור ייבנה ממכולות שיצאו מכלל שימוש, כך שייטיב לבטא את מהלך המיחזור שהחברה דוגלת בו ומתפרנסת ממנו. מנהל הפיתוח של המפעל, עודד כחילה, המליץ לו על האדריכלית נועה פשרל המתמחה בבנייה במכולות. "היא נתנה את הביטחון שזה אפשרי", נזכר מנגולד בתחילת התהליך, "ואמרתי לה – 'נועה, תעופי על כל הפנטזיות שלך'. קלטתי שזה הפרויקט הראשון שלה בארץ, אז היה גם פרגון".
נמאס לו לשבת מול מסך ומקלדת
המפעל הוקם ב-1992 באזור התעשייה באר טוביה, רבע שעה צפונה מקרית גת. "אני בכלל באתי מעולם ההיי-טק, איש תוכנה עם משכורת רעב", מספר מנגולד. "בגלל שאני אוהב אנשים, נמאסה עלי הישיבה מול מקלדת ומסך כל היום". הוא מתגורר בגדרה, אך ברור היכן נולד וגדל: משרדו מכוסה במדבקות של הפועל באר שבע. כשהחליט לעזוב את המקלדת והמסך, הוא מספר, "חיפשתי תחום שנוגע באנשים. זיהיתי את המגמה של המיחזור - הפיכת פסולת לחומר גלם ומשאב. התחלתי את העסק לבד והיום אני מעסיק קרוב ל-40 עובדים. זה עסק שבניתי במשך 25 שנה בעשר אצבעות". המפעל המקורי הכפיל את שטחו פי חמישה, וכשלא התאפשר להמשיך ולצמוח – הוחלט לעבור.
מה ממחזרים כאן
בשלב הזה ביקר המנכ"ל במפעלי מיחזור בחמש מדינות אירופאיות - דנמרק, שוודיה, גרמניה, איטליה וספרד – שבהן אפשר למצוא מפעלי מיחזור לחומרים מסוכנים מאז שנות ה-70. "עלה" הוא אחד משלושת השחקנים הבולטים בישראל בקטגוריה הזו, שמתמחה במיחזור חומרים שנפלטים בתהליכי הייצור של תעשיות צבע, מתכות והדברה, ושאסור להשליכם באתר אשפה רגיל.
כך, למשל, קולט המפעל טונרים של דיו מחברת HP הפועלת גם היא בפארק תעשיות קרית גת. הטיונר עובר ריקון, משרידי הדיו מייצרים חומר גלם חדש, ואת המכל גורסים ומוכרים כחומר גלם לתעשיית מוצרי הפלסטיק לבנייה ומהם מייצרים שרוולי צנרת חשמל, צנרת ביוב ופגושים לרכב. המפעל קולט חומרים מכ-700 לקוחות, מקיבוץ גרופית בערבה הדרומית ועד קרית שמונה.
כך נראה חלק מתהליך העבודה במפעל - וכך נראים תוצרים שלו:
את מבנה המפעל תכננו המהנדסים דן שלזינגר ואורן גאון באופן מודולרי, על בסיס מידות קבועות, כך שבעתיד אפשר יהיה להרחיבו ולהחליף מכונות בקלות ובמהירות, מבלי לפגוע בתפקוד או לדרוש השקעה כספית מנופחת. שטחו הבנוי של המפעל כעת הוא 5,400 מטרים רבועים, והוא יכול לגדול ל-7,900 מ"ר (הכלונסאות למבנה העתידי כבר תקועות בעומק של 18 מטרים בקרקע).
מרכז המבקרים
בניין המכולות מורכב ממבנה משרדים וממרכז מבקרים. לא מדובר בגוש (מונולית) אחיד: שתי חצרות עליונות פעורות באמצע הבניין, וחצר אחת נמצאת בחלקו התחתון, וכולן יוצרות מקומות מפגש ומעבר שמעשירים את סביבת העבודה של הפועלים. לכאן יוצאים בהפסקות, וכאן גם מתקיימים דיונים וארוחות, ולכן פוזרו בחצרות שולחנות וספסלים מחומרים ממוחזרים, בעיצובו של המנכ"ל, איש שתחביבו הוא נגרות.
תיירות תעשייתית היא תחום צומח ברחבי העולם זה שני עשורים (ועל כך בסוף הכתבה), אך בישראל עדיין לא השכילו לפתח את התחום, ולכן מרכז המבקרים הוא חידוש מרענן. שני אולמות הדרכה, המיועדים לקבוצות מעל גיל תשע, יקלטו קבוצות תלמידים מבתי ספר ומארגונים; בהיעדר תשתית שיווקית הולמת, הם לא פתוחים כרגע לבודדים ולמשפחות.
מרכיב בולט במבנה המשרדים ובמרכז המבקרים הוא הריהוט. בתוך החדרים לא מרגישים בכלל שנמצאים בתוך מכולה, הודות לחיפוי הגבס ולריצוף שמדמים תחושה של מבנה סטנדרטי, אך הריהוט (בעיצובו של ליעד בן יהודה) אינו סתמי כלל: עמדות העבודה מייצגות את מהותו של המפעל ומהדהדות את אופיו. הן מורכבות מחומרים ממוחזרים, בעיקר לוחות עץ ומכלים חשופים, שעליהם הונחו לוחות זכוכית חלבית כמשטחי עבודה. גם במרכז המבקרים פוגשים שולחנות מחומרים ממוחזרים, שיצר עודד כחילה, מנהל הפיתוח, מי שגם אחראי על הברזיות לשתייה ולשטיפת הידיים הפזורות ברחבי המפעל – פריט המתאפיין במראה תעשייתי אך מוקפד, שמפתיע שהבעלים של מפעל הרהיטים השכן "קסטיאל" לא אימץ.
הגינון שמקיף את הבניין לא משתווה לרמת החדשנות שנסקרה עד כה, אך עדיין מוסיף קצת טעם: גדלים בו גם צמחי תבלין (מרווה, נענע, לואיזה ולימונית) שמשמשים את העובדים ואת המבקרים.
איך בונים עם מכולות
42 המכולות שמרכיבות את הבניין נרכשו במחסן ערובה באשדוד. שש מהן משמשות את האולם הגדול, שישמש את מרכז המבקרים. "למכולות יש חיי מדף ובשלב מסוים לא ניתן עוד להשתמש בהן", מספרת פשרל. "קורה גם שיש יותר ייבוא מייצוא, ואז נתקעים עם עודף מכולות". המכולות הובאו לכאן במשאיות, מוקמו במהירות באמצעות מנוף, וחוברו באופן מכני ובריתוך. לאחר מכן הוסרו חלק מדפנותיהן, כדי להכשיר חדרים גדולים יותר וכדי לפעור פתחי דלתות וחלונות.
עם הסרת דפנות המכולות, יש לבצע חיזוקים, ולאחר מכן מתקינים בידוד תרמי לפי התקן. בהמשך מדפנים את פנים המכולות בלוחות גבס כחומר גמר, ומשלבים מערכות תשתית של מים, ביוב וחשמל. מאחר שרצפת המכולות אינה מותאמת לבני אדם, יש צורך לרצף אותן. כאן בחרה האדריכלית באריחי גרניט-פורצלן.
המעבר בין הקומות מתבצע דרך דרגות מפח מכופף, המעניקות תחושה תעשייתית. רוב החלונות נפערו בחזית המזרחית, לכיוון המפעל עצמו, ואילו החזית המערבית אטומה ברובה – כדי לחסוך בעלויות בידוד – ולכן כל המעברים צמודים לחזית המערבית, ואילו חדרי המשרדים צמודים לחזית המזרחית כדי לראות אור יום ולנשום אוויר.
צבעים ססגוניים - ולהיפך
כל מכולה נצבעה בגוון שונה, בדומה לקוביות "לגו", גם כדי ליצור אלמנט חזותי בולט באזור התעשייה וגם כדי לחשוף את העובדה שמדובר במכולות - מבלי להתחזות. כדי לעמוד בתקני הבנייה, "הודבקו" למכולות שני חדרי ממ"דים, וגם רמפה שתאפשר לבעלי מוגבלוית להגיע לקומה העליונה.
בעוד שאגף המינהלה הוא ססגוני, המפעל עצמו הוא ההיפך. הפער בין שני חלקי המפעל מחלחל גם לסביבות המפגש המשותפות: אלה מוצעות לעובדי בניין המינהלה, אך נעדרות משטח המפעל עצמו.
מכולה זה זול, אך השורה התחתונה יקרה
כל מכולה עלתה כ-9,500 שקל. לדברי האדריכלית פשרל, המחיר משתנה בהתאם להיצע ולביקוש. באנגולה, שם בנתה פשרל כמה פרויקטים עם מכולות, המחיר הוא כ-2,000 שקלים בלבד, בגלל מיעוט הייצוא מהמדינה ביחס לייבוא. הקמת המפעל כולו עלתה כ-30 מיליון שקל. מבנה המכולות היה אמור לעלות 3,200 שקל למ"ר, אך העלות תפחה ב-2,000 שקל למ"ר – יקר יותר מהקמה של מבנה קונבציונלי – וכאשר מדובר ב-800 מ"ר שטח בנוי, החריגה היא משמעותית.
לא היו בארץ בעלי מקצוע שיודעים לעבוד עם מכולות", מסביר המנכ"ל בדיעבד. "לא מסגרים, לא גבס, לא ריצוף ולא קונסטרוקציה. נאלצנו לקחת קונסטרוקטור מארה"ב שיודע לעבוד עם מכולות, וזה עלה עוד כסף. בעלי המקצוע המקומיים לא ידעו, ולכן נתנו מחיר יותר יקר, וכל שבוע היו הפתעות בכסף. מחיר ההתגלחות עלה כסף".
אילו ידעת מראש בכמה יסתכמו העלויות, היית בונה במכולות?
"עכשיו אני יותר חכם, אבל אם הייתי מודע מראש לכך שככה זה הולך לעלות, לא בטוח מה הייתה התשובה".
''יש פחד בסיסי''
נועה פשרל (49) עבדה במשרדי האדריכלים מייזליץ-כסיף ושל אדיב דאוד, ועם פתיחת משרדה העצמאי מצאה עצמה באנגולה. שם תכננה בתי עץ ובנייה רוויה ממכולות. "זו אחת הדרכים לצמצום טביעת כף הרגל האקולוגית – מושג שקשור לניצול משאבים מוגבלים", מסבירה פשרל את ההיבט החיובי והערכי בשימוש במכולות. "לשימוש חוזר בחומר יש ערך גבוה, אך במכולות יש גם ערך של מהירות, כי בניית שלד של מבנה מכולות אורכת יום אחד בלבד. זה מקצר לפחות חצי שנה של עבודה".
בארץ נבנו בעשור האחרון כמה פרויקטים של מכולות. את מזהה התקדמות בתחום?
"לא מספיק. יש פחד בסיסי ממכולות אצל רשויות, יזמים והאנשים עצמם, וזהו פחד שגוי".
הד לחששות אפשר למצוא בפרויקטי מכולות נוספים שהיא מקדמת בישראל. הם עדיין מצויים בשלבי בדיקה, מבלי שהגיעו עדיין לכלל מימוש.
אינטל אינסייד
עם ענקית השבבים "אינטל" שמשובצת בו, רכש פארק התעשייה קרית גת מוניטין טובים במיוחד. "לא הגדרנו לעצמנו שאנחנו רוצים רק היי-טק, אלא מגוון כמה שיותר רחב של תעשיות", אומר יהל דגן, מנכ"ל חברת י.ש. גת המנהלת את פארק התעשייה. ואכן, מלבד "אינטל" ו-HP יש כאן גם מפעלי מזון, ריהוט ועוד.
דגן מצהיר, כי בכוונתו להציע כאן גם תיירות תעשייתית. כצעד ראשון הוקמו גן ציבורי ובו מסלול אופניים אתגרי (פנטרק), ומרכז מבקרים קטן שיחשוף את המבקרים לתעשיות השונות הפועלות פה. במקביל מעודד דגן את המפעלים לפתוח מרכזי מבקרים, כמו זה שנפתח ב"שירותי אקולוגיה'' אלא שמשרד התיירות אינו מעורב במיזם ובכך מוחמץ הפוטנציאל – לא רק בקרית גת, אלא ברחבי הארץ.
-----------------------------------
כל מה שרציתם לדעת על בנייה במכולות - לחצו על התצלום
