שר האוצר יאיר לפיד, שר הבינוי והשיכון אורי אריאל, וגם השר לפיתוח הנגב והגליל סילבן שלום, אינם מסתירים את התלהבותם משיטת הבנייה במכולות. שלושתם מאמינים, או לפחות מצהירים, כי השיטה תעזור לפתור את משבר הדיור החמור, בעיקר בפריפריה. מחר (ה') יחנכו השרים פרויקט-מכולות נוסף בטקס מצולם למשעי, והפעם יהיה זה כפר סטודנטים בשדרות ששייך לעמותת "איילים". כפי שאפשר לראות בצילומים של Xnet שנעשו שלשום, הטקס מקדים את זמנו: הבנייה לא הסתיימה. בכך דומה הפרויקט למתחם דומה בלוד, של אותה עמותה, שגם הוא נחנך ברוב טקס וכתבות בעיתונים לפני האכלוס בפועל.
אין ספק, המכולות הן טרנד. כמו טרנדים אחרים שפשטו כאן בשנים האחרונות – חזיתות שמעוטרות בחלונות קופצים, או חיפויי עץ איפאה בכל מקום – יש להן אסתטיקה מובהקת שאין לטעות בה. וכמו בנייה מתועשת מבטון, בנייה בבלוקים, בנייה מבוץ ובנייה קלה, גם לבנייה ממכולות יתרונות וחסרונות (הפרטים בטבלה המצורפת).
אז מתי הפך אמצעי ההובלה הימי לאופציית אדריכלות? אבן דרך בולטת בתהליך נרשמה ב-2006, כאשר האדריכל האמריקאי פיטר דה-מריה בנה את בית המגורים הראשון ממכולות שעבר את כל אישורי הבנייה בארצות הברית. בה בעת קמו עשרות פרויקטים דומים בצרפת, בהולנד, בקנדה ובמדינות נוספות, והציעו דיור לאלפי סטודנטים ושטחים משרדיים לשימושים עסקיים. בבסיסי צה"ל משתמשים במכולות לא מהיום, אך הפיכתן לאופציה שימושית ואופנתית למשרדים מחלחלת ביתר שאת בשנים האחרונות. בשנים האחרונות עברו גם בתים פרטיים את אישורי הבנייה הנחוצים, ובימים אלה נמצאים עוד ועוד כאלה על שולחנות השרטוט ובצנרת האישורים.
אני זוכר אותה מהמכולה
מעונות הסטודנטים בשדרות הם פרויקט-בזק. הקמתם החלה בקיץ האחרון והיא התנהלה תחת אש כבדה במהלך "צוק איתן", אש שתושבי שדרות ספגו ביתר שאת. האדריכלים ארז אלה
(hq אדריכלים) ואדריכלית הנוף יעל בר מאור מלווים את הפרויקט מאז יוני, חודש לפני תחילת העבודות בשטח, ולדבריהם מעולם לא נתקלו בפרויקט שנבנה כה מהר.
חנו של הפרויקט החדש בשדרות אינו נובע רק מהמכולות עצמן; השבוע, כשביקרנו ברחוב הרצל במרכז העיר, מצאנו באתר הבנייה השוקק מאות סטודנטים ו"שינשינים" (בני ובנות שנת שירות) אנרגטיים מעמותת איילים. רוב הסטודנטים עובדים כאן במשך שבוע ימים, אך 40 סטודנטים שכבר התנסו בפרויקטים של בינוי מלווים את הפרויקט בהתנדבות במשך שלושה חודשים רצופים. איתם עובדים עוד 20 פועלים מקצועיים שאחראיים על עיקר הבנייה, בעוד ששאר הסטודנטים צובעים חביות, מכינים כיסאות, צובעים את המכולות עצמן וסוחבים דליי חול. "זה לא חוסך כסף", טוען דניאל בן, מנהל מרחב צפון בעמותה ומנהל הבנייה בשטח. "אנחנו כן רוצים שזו תהיה בנייה אפקטיבית. אנחנו עמותה אידאולוגית, אבל לא פנאטית, ואנחנו מאמינים שחלק מהציונות זו עבודת כפיים".
מעלה מרכזית של הפרויקט היא מיקומו. העמותה איתרה מגרש ציבורי קיים שבו היה בית ספר עם שני מבנים ישנים. ארז אלה מיקם את מבני המכולות בניצב להם, כך שאופן ההצבה ומגדלי הממ"דים יצרו גשר מכולות מרחף מעל כיכר. המבנים הוותיקים ישמשו את הדיירים כבית קפה, חדרי מחשבים ומועדון סטודנטים. המעונות קרובים לשוק העתידי ולבנייני המגורים הוותיקים, והודות לעובדה שאין גדר, המתחם יכול להתחבר למרקם העירוני הוותיק באמצעות שבילי בטון שיובילו לרחובות הסמוכים. לא רק המבנים הקיימים נשארו, אלא גם עצי הסיסם הוותיקים שלא נכרתו למרבה השמחה. דשא לא יישתל בינתיים ועצים נוספים לא יינטעו - בגלל שנת השמיטה – ובינתיים הפתרון הזמני הוא דשא סינתטי ועצי לימון, חרוב ופומלה שיוטמנו בעציצים זמניים.
בקרוב גם בתל אביב?
בטרם צץ הפרויקט המתוקשר בלוד, החליט היזם דרור קורן לבנות פרויקט-מכולות לסטודנטים בתל אביב, אחרי שמצא פרויקט דומה בצרפת והתלהב. כדי להגשים את הרעיון הוא פנה לאדריכלים אלעד ארבל ואיתי פידל, שנסעו יחד איתו להתרשם מפרויקטים דומים בצרפת ובהולנד; אחד מהם מכיל לא פחות מאלף מכולות. המגרש בן 750 המטרים הרבועים שעליו ייבנה הפרויקט נמצא בדרך בן צבי, על גבול תל אביב ויפו, ומשמש כיום כחניון. עכשיו הוא נחשף כאן לראשונה (הדמיה בראש העמוד).
התב"ע מאפשרת לבנות מעונות סטודנטים, והיזם מחכה להיתר בנייה. הבניין העתידי סמוך למכללת יפו ואמור לאכלס 32 יחידות על פני חמש קומות: שמונה מכולות בכל קומה, מעל קומת קרקע מסחרית שתציע לדיירים שירותים נחוצים כמו מכבסה. בשונה מהפרויקטים בלוד ובשדרות, לכל סטודנט תהיה יחידה משלו. כל שתי דירות יוצמדו זו לזו, כך שהכניסה תמוקם במרכז הדירה, ו"איקאה" תייצר את פרטי הריהוט. "אנחנו מתכננים את המכולה עד הבורג האחרון וגם הצביעה תהיה תעשייתית", אומר ארבל. "המכולות יגיעו לשטח ורק נצטרך להניח אותן אחת על השנייה". מפאת המגבלות המקומיות, מתוכנן גרם מדרגות מבטון שיוצמד לממ"קים (מרחב מוגן קומתי).
בניו יורק, אגב, העירייה מעניקה זכויות בנייה נוספות ליזמים שמשלבים דיור בר השגה בפרויקטים שלהם. האם עיריית תל אביב-יפו תאמץ את המדיניות הזו?
כיצד בונים עם מכולה בבית פרטי
בנייה במכולות היא שיטה שנחתה בארץ הקודש באיחור, ומתאימה בעיקר לבניית מעונות ולמשרדים. האם היא מתאימה לבית פרטי? כן, למי שאוהב את סגנון הבנייה. האם היא ירוקה יותר? זה תלוי בפרויקט, במתכננים ובלקוח. אחד הישראלים הראשונים שבנו בית ממכולות באופן מוסדר הוא איליה מגנס. הוא וזוגתו, סיגל גבע, הקימו את ביתם בלוזית שבעמק האלה, ובו הם מתגוררים כשנתיים. "תוך כדי חיפוש מקום חיפשנו גם את שיטת הבנייה", מספר מגנס. "כשהחלטנו שקונים מגרש בלוזית אמרתי שאין מצב לבנייה מבלוקים, כי זה יקר ולא יפה. רציתי בוץ וקש, ובסוף החלטנו על מכולות". הבנייה ארכה כ-10 חודשים, מאחר שמגנס בנה את הבית בעצמו. התוצאה היא בית שמורכב מארבע מכולות, שחלקן פורקו ורותכו מחדש, וקומת מרתף; השטח הבנוי הכולל הוא כ-200 מ"ר. מגנס טוען שאפשר להקים בית ממכולות תוך ארבעה חודשים בלבד בתקציב של 4,000 שקל למ"ר – עלות דומה לבנייה קלה רגילה.
אחת השאלות הראשונות שעולות ביחס למגורים במכולות, היא איך מבודדים מפני קור, חום, רעש וגשם. מגנס שולל את הרעיון של בידוד מבפנים. "בישראל אנחנו לא רוצים שהחום ייכנס פנימה", הוא גורס, בניגוד לאירופה הקרה שבה רוצים לשמור על חום הבית בפנים. הוא לא מוכן לספר ממה עשוי הבידוד שרוחבו נע בין 10 ס"מ ל-20 ס"מ בביתו, ורק רומז שהוחלט על השכבות שמרכיבות אותו לאחר עבודת מחקר ארוכה. "בחורף מחממים עם אח ובקיץ אנחנו הבית הכי נעים פה", הוא מתגאה. מכל מקום, עיקר הבידוד הותקן בגג באמצעות פאנלים מבודדים בעובי 30 ס"מ. בניגוד לטענות האדריכלים בפרויקטים גדולים, כאילו אין כמעט עבודה בשטח, הוא מספר כי נאלץ לבצע הרבה שינויים במהלך ההקמה. "פירקנו וריתכנו מחדש, והעברנו חלקי מכולה ממקום למקום".
כמה זה עולה
מנהלת השיווק של חברת "ישראמרין", ימית ניומן, טוענת שבניית בית ממכולה יכולה להצטמצם לכדי שלושה חודשים בתרחיש האופטימלי. "הכול תלוי באיך מגישים את הבקשה לעירייה או למועצה", היא אומרת וממליצה לשרטט את המכולה כקונסטרוקציית פלדה לכל דבר. לדבריה, עלויות הבנייה הן פונקציה של תשתיות בשטח, אך היא מעריכה שהקמת בית בשטח 120 מ"ר תעלה כ-400 אלף שקלים.
מה בנוגע ליחידת מגורים נוספת לבית קיים, שיכולה לשמש הורים או כיחידת נוער? החברה מציעה יחידת דיור בגודל 60 מ"ר, שאפשר למקם על הגג או בחצר, תמורת 120 אלף שקלים כולל פרטים סניטריים ומטבח. יש לקוחות שמבקשים בידוד מבחוץ ומבפנים גם יחד, מספרת ניומן, "ויש כאלה שלא רוצים שיראו שזו בכלל מכולה, ואפילו מחפים אותה באבן ירושלמית".
אין לבידוד תשובה אחידה
האדריכלית גלית שיף, שכותבת את הבלוג "עברנו בסביבה" ב-Xnet,
אומרת שאין מענה קבוע לבעיית הבידוד: "כשמדובר בבית פרטי שכל חזיתותיו חשופות, יש צורך ביותר בידוד. במעונות סטודנטים, כשמניחים מסה של מכולות אחת על השנייה, כמעט ולא נשארות חזיתות חשופות. צריך לזכור שבארץ חשוב לשים דגש על אוורור ופתחים". היא מדגישה כי בניגוד לבנייה מודולרית, כמו במעונות בבנייה הפרטית, ההוזלה מורגשת בשלד בלבד ומסתכמת ב-30% לעומת בנייה רגילה מבלוקים ובטון.
המשרד של שיף ויעל גלעד שותף במיזם "Urban Container", יחד עם האדריכלית והמעצבת קרן אבני, והשלוש עמלות על תכנון קן של תנועת "הנוער העובד והלומד" ברחובות. מ"הנוער העובד והלומד" נמסר, כי התנועה קיבלה את השטח ל-15 שנה ולכן העדיפה להשתמש בחומר ממוחזר כמו מכולות, בשיטה שתחסוך לה כמיליון שקל לעומת מבנה סטנדרטי, לדבריה. "המבנה מתחבר לערכי התנועה, משדר מראה א-פורמלי ולא בורגני, ומתאים לבניין של תנועת נוער", מאמינה שיף. המכולות ייצבעו בכחול ומערכת התנועה באדום, בהתאם לגווני הנוער העובד. השטחים הבנויים ישתרעו על פני 300 מ"ר בצורת האות L, בני הנוער ייהנו מחדרי פעילות ואולם התכנסות, חדרי פעילות חיצוניים בקומה העליונה, וכמובן מרחב מוגן. בחזית הדרומית מתוכננת שכבת בידוד נוספת ממשטחי עץ ממוחזרים, והצללה נוספת על הפתחים.
באמסטרדם, אגב, יש מתחם מכולות ססגוני ברציף NDSM, שכדי להגיע אליו ממרכז אמסטרדם חוצים את הנהר במעבורת חינמית (אין גשר ולכן חברת התחבורה הציבורית מפעילה את החלופה). אחת הסטודנטיות, איריס, סיפרה ל-Xnet כי 400 סטודנטים גרים ב-380 מכולות שמרכיבות את המתחם, רובן מיועדות לדיירים יחידים. המחיר: 280 עד 300 יורו לחודש, כולל חשבונות. "יש לנו כל מה שצריך", סיפרה, "ובמרחק 10 דקות מהעיר". את בעיית החימום והקירור פותרים שם, אולי בניגוד לצפוי, באמצעות מזגנים.
