נכשלתי כמחנך: תלמיד שלי עבר התעללות נוראית ואני לא ראיתי כלום

שבועיים וחצי שהם גררו את הכבוד העצמי שלו בכיכר הכיתה הוירטואלית, הפשיטו אותו, דרכו עליו, מעכו וריסקו אותו לעיני כולם. שבועיים וחצי שהפכו אותו לשקוף, צל חיוור, קונוס בתפאורה הכיתתית שלהם. ומה עשיתי אני כמחנך שלו? כלום.

כל תאוריית החושים החדים שלי קרסה לה מול העיניים כמגדל קלפים מפואר. מתחת לאף שלי התרחשה הוצאה להורג מפוארת של נשמתו של תלמידי ואני הייתי עסוק בהכנת הכיתה למבחן הבא.

לפוסטים הקודמים של המחנך אבינועם הרש:

• איך לא נתת לבן שלי ציון 90? מי בכלל נתן לך להיות מורה?
• הורים, הילד קיבל רק 70 בתעודה? כך תגרמו לו להרגיש גאה ומאושר
• כן, אנחנו יכולים: להפוך את החופש מכישלון הורי - להזדמנות לחינוך
  

טחנו את הדימוי העצמי שלו עד שהפך לעשן

ברוכים הבאים לעיר התחתית הוירטואלית ששואבת אליה את הילדים שלכם אחרי בית הספר: ווטסאפים, אינסטגרם, פייסבוק וכל מיני פלטפורמות שמהוות ביחד את הרשתות החברתיות שממלאות את תרבות הפנאי של התלמידים שלנו. ובמקום הזה אין הורים. אין מורים. אין כללים מעבר לכלל אחד: החזק שורד. החלש מועלם. או במקרים אחרים רוצה להעלים את עצמו.

איך גיליתי את הזוועה החברתית הזו שהתרחשה לי בכיתה? לגמרי במקרה: רק אחרי שהכיתה געשה והתחילה לדבר בפניי על חלוקת תפקידים למנגל שהם תכננו, הבנתי שמישהו חסר לי במשוואה. מתברר שכמה מהמובילים שארגנו הכול רצו להביא למנגל כל מיני חומרים ודברים לא ראויים והם פחדו שהתלמיד הזה ישתנקר עליהם, אז הם החליטו פשוט למחוק אותו ועל הדרך להעיף אותו מקבוצת הפייסבוק הכיתתית ולפתוח בפסטיבל לכלוכים והשמצות שטחן את הדימוי שלו עד שהפך לעשן שהתאדה מחוץ למרחב הכיתתי.

לא הבין עד כמה זה חמור

בערב אמא שלו (חד הורית) אמרה לי בטלפון שכבר שבועיים הילד שלה כבוי, בקושי אוכל וגם סירב פעמיים ללכת עם בן הדוד שלו למשחק של בית"ר. כשניסתה לברר מה נסגר, הדף אותה ורק הסתגר יותר בעצמו. למחרת הקדשנו שני שיעורים תמימים שכללו אבטיח וסכין להדגמה.

הסברתי לכיתה שבניגוד לבן אדם שדוקרים אותו פעם אחת בלב, הם דקרו את החבר שלהם במשך שבועיים בכל פעם מחדש. רק במקום בלב שלו, היישר בכבוד העצמי. רק מה, בניגוד לדם וללכלוך, כאן הכול נעשה בסטריליות. וכרגע לא נראה לי שיש להם מושג לגבי הנזק הבלתי הפיך שהם עשו לנשמה שלו.

בהפסקה הכיתה הייתה בבלגן גדול. התחילו חילופי האשמות. בסוף הגיע התלמיד שיזם את כל המהלך. נבוך. חיוור. אמר שהוא לא הבין שזה עד כדי כך חמור. האמנתי לו. הרוע שיצא ממנו לא היה מתוך מודעות, אלא רק מתוך טיפשות וילדותיות.

למרות כל ניסיונות התיקון, הצלקת הנפשית הייתה גדולה מדי. בסוף השנה הוא עבר לישיבה אחרת משאר החברים שלו. כשהגשתי לו את התעודה בטקס הסיום, היה ריח חמוץ מלוח באוויר. נכשלתי כמחנך בניסיון להעניק לו מרחב למידה מוגן. שבועיים וחצי שהם לקחו את הדימוי העצמי שלו וגררו אותו בכיכר העיר הוירטואלית של הכיתה, רמסו והשפילו אותו ואני לא ידעתי כלום.

מאז הבטחתי לעצמי בכל פעם להתעדכן דרך החבר'ה המקובלים של השכבה ולנסות להבין מה הולך בתעבורת קבוצות הווטסאפ והפייסבוק, אבל בכל "שבוע המוגנות ברשת", שחל השבוע במערכת החינוך, הריח של הכישלון שלי בהגנה על התלמיד שלי, המראה של העיניים שלו בטקס הסיום והאכזבה שניתזה מהן כלפיי, מרגישים לי טריים כאילו זה קרה אתמול.

ילד שלם בגופו ובנפשו

בכל שנה ישנם מאות אם לא אלפי מקרים של תלמידים שנפגעים על ידי בריונות באינטרנט ועוברים שיימינג חברתי: מעליבים אותם, מפרסמים תמונות לא מחמיאות שלהם, הורגים אותם בטוקבקים ארסיים, גורמים להם לחשוב פעמיים לפני שירצו לקום מחר לבוקר חדש.

כולנו זוכרים את המקרה של דוד-אל מזרחי ז"ל שזעזע את המדינה: לפני שחגג יום הולדת 16, מצאה אותו אחותו תלוי באמבטיה. מחקירה לאחר האירוע התברר שדוד-אל ז"ל עבר מסכת השפלות והתעללויות, כאשר האחרונה שבהן תועדה בפיד הפייסבוק שלו והייתה מבחינתו אחת יותר מדי.

בין שלל העלבונות שנחקקו בקיר שלו ברשת, נכתב "כלב, הייתי הורג אותך, אבל בגלל שאומרים 'תנו לחיות לחיות', אז לא נהרוג אותך", או "ד', יפגר קטן, עושה לייק לעצמך, לוקח משפטים מ-co.il.גמדים". יומיים קודם לכן כתב דוד-אל בפייסבוק את מילות הפרידה שאמר הזמר זוהר ארגוב לפני שהתאבד (מתוך NRG, מוספשבת. יוסי אלי ועמרי מניב. 2011).

כל כך הרבה שעות ומשאבים אנחנו מקדישים בכדי לחנך את ילדינו שהגוף שלהם הוא רק שלהם; שלאף אחד אין זכות לגעת בו; שהגוף הוא דבר מקודש. ומה לגבי הכבוד העצמי של התלמידים? האם הילדים שלכם מודעים לעובדה ששיימניג והכפשת שמם הם עברות פליליות שעלולות להסתיים בפתיחת תיק במשטרה?

האם הייתם מניחים לילדים שלכם להסתובב בשכונות פשע מועדות בשעה 22:00 בלילה לבד? כמחנך הפסקתי לספור את הפעמים בהם ניגשו אליי הורים מודאגים ומופתעים שביקשו להבין איך הילד שלהם מסר את פרטי כרטיס האשראי שלהם לאיזה אתר מפוקפק שבסך הכול ביקש ממנו לשלם בכדי שיוכל לעבור שלב במשחק שגרם לו להתמכר אליו.

האם אנחנו מודעים למניפת הסכנות המרהיבה שאורבת לילדים שלנו, בדמות אלפי פדופילים וכל מיני גורמים עוינים שבחיים לא היינו מניחים לילדים שלנו לפגוש אותם במציאות פנים מול פנים? האם אנחנו באמת מאמינים שאם הפגישה היא וירטואלית הנזק יהיה קטן וחמור פחות?

יש היום עשרות סרטונים תכליתיים וממוקדים שיוכלו לתת לכם, ההורים, כלים אפקטיביים ומעשיים בכדי שתדעו איך לצייד את הילדים שלכם באמצעי ההגנה הדרושים כדי שלא יפלו לאחת ממאות המלכודות שהרשת מציבה להם. החל מחשיבה ביקורתית ופיתוח שיקול הדעת מתי להקליק על העכבר ויותר חשוב מכך, מתי לא, ועד דיווח מיידי של תקיפה שעברו או ניסיון אחר של סחיטה ואיומים בפרסום תמונות פרטיות ושיימינג.

קבלו כמה אתרים שיעזרו לכם לקבל את מירב הכלים החיוניים לשמירה על חיי ילדיכם במינימום זמן:

1. הכפתור האדום.

2. המרכז לאינטרנט בטוח של איגוד האינטרנט הישראלי הוא מקום נהדר להתחיל ממנו.

3. גלעד האן.

 - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -

אבינועם הרש, מחנך, נשוי לגיתית ואבא לשלושה. חבר מערכת "הגיע זמן חינוך", יזם חינוכי, מדריך 'אמירים' ורכז תקשוב.

לתגובות והזמנת שיחות לחדרי מורים והורים, מוזמנים לשלוח מייל .