בחודש שעבר חגגתי יום הולדת, ובעמוד הפייסבוק של הטלוויזיה החינוכית החליטו להפתיע אותי והעלו קטע שלי מגיל 15, שר עם אחי שי בתחרות "קולות וצלילים 1997". אני חייב להודות שבאמת הופתעתי: שנים לא צפיתי בזה, וכבר כמעט שכחתי שזה קרה. אני זוכר שבזמן אמת קצת התפדחתי מההופעה הזאת. חשבתי שאנחנו לבושים איום ונורא, ובעיקר התביישתי מזה שבגיל 15 אני נראה כמו ילד בן עשר ושעדיין לא התחלף לי הקול. פחדתי שכל החברים בבית הספר יצחקו עליי כשיראו את התחרות, ולא גיליתי לאף אחד מתי היא תשודר.
20 שנה עברו, וכל השיפוטיות והביקורת נעלמו כלא היו. כשצפיתי שוב בווידאו, ראיתי מולי ילד מתוק ששר בקול מלאכי, והתגעגעתי לאותו רגע מאושר שחלקתי עם אחי. המבוכה מפעם הפכה לזיכרון נעים שהציף אותי בהתרגשות גדולה, ולראיה, במקום לנסות להחביא את הווידאו, כמו שעשיתי בעבר, הפעם שיתפתי אותו בפייסבוק. בזכות הווידאו הזה הבנתי כמה חשוב לעצור לפעמים, להסתכל אחורה ולהיזכר במה שהיה. אנחנו שואבים המון כוח מהזיכרונות שלנו. הם חלק בלתי נפרד מאיתנו. יונה וולך כתבה (ודורית ראובני ואברהם טל שרים): "אדם צובר זיכרונות כמו נמלים בחודשי הקיץ". כמה שהיא צדקה.
הנה אני בגיל 15:
השבוע אני רוצה להכיר לכם את אמיר הורוביץ, צעיר בן 32 ממושב ערוגות שליד קריית מלאכי, שלקח את המשפט הזה צעד אחד קדימה. הורוביץ - או בשמו המקצועי, "אמיר הממיר" - הפך את שימור הזיכרונות לדרך חיים: כבר שנים הוא בקשר עם מיטב השחקנים, הזמרים והיוצרים בארץ, מלקט מכולם קטעי וידאו ותמונות מהופעות ישנות, מנער מעליהם את האבק וממיר אותם לפורמטים חדשים וזמינים לצפייה. עם הזמן הוא צבר אוסף מרשים עם קטעים נדירים שקשה מאוד, ולפעמים אף בלתי אפשרי, להשיג. אני באופן אישי כבר למדתי שכשאני מחפש הקלטה ישנה, שנדמה שכבר מזמן לא קיימת בשום מקום, כל מה שצריך לעשות זה לסמס לממיר, ובתוך כמה דקות מגיע קישור לווידאו המיוחל.
"האהבה שלי לנוסטלגיה התחילה מגיל מאוד צעיר", מספר אמיר. "בתור ילד, כשהייתי חוזר מהגן, במקום לצפות בסרטים מצוירים, הייתי שם קלטת של 'אולפן זמר עם יאיר רוזנבלום' או של להקת מגפיים (להקה של חברי מושבים במועצה אזורית באר טוביה – ל"ל). עם השנים, האהבה שלי לשירי ארץ ישראל הלכה וגדלה, והתחלתי לנסות להשיג הקלטות של השירים שאהבתי מהרדיו ומהטלוויזיה. לפני עידן היוטיוב זה לא היה פשוט: היה צריך לעשות תחקיר, אז אבא ואמא היו מסיעים אותי מהמושב לתל אביב, והייתי מסתובב שעות בחנויות תקליטים ומחפש חומרים".
אתה בקשר עם הרבה אמנים שנותנים לך להיכנס לעולם הפרטי שלהם, לזיכרונות שלהם, לפעמים גם לדברים אישיים. איך הכל התחיל?
"האמן הראשון שפניתי אליו היה עוזי חיטמן ז"ל. אהבתי מאוד את השיר שלו 'ילד מבית טוב', אז כתבתי לו מכתב, שאלתי על מה נכתב השיר וביקשתי עותקים מהספר שלו. לאחר כמה ימים קיבלתי ממנו מכתב תשובה, לשמחתי. נוצר בינינו קשר חברי ושמרנו עליו ממש עד שהוא נפטר. אני זוכר שהוא כתב לי מכתב שבו הוא איחל לי הצלחה לקראת הגיוס שלי לצה"ל. זה היה בדיוק שבוע לפני שהוא הלך לעולמו. אני מתגעגע אליו מאוד".
גם עם מירי אלוני יש לו קשר מיוחד. "ב-2002 חזרתי לארץ אחרי שלוש שנים בברלין", היא מספרת, "ובתיבת הדואר חיכה לי מכתב בכתב יד עגול, שבו נאמר: 'מירי, אני מעריך ומעריץ אותך. אל תישברי, את מלח הארץ, את חייבת להמשיך להקליט שירים חדשים'. הייתי בטוחה שמדובר במישהו שמכיר אותי עשרות שנים, מתחילת דרכי, אבל כשהגעתי לסוף המכתב, נדהמתי לגלות שעל החתום היה ילד בן 17 ממושב ערוגות. כתבתי לו מכתב תשובה, הזמנתי אותו להופעה שלי, וככה התחיל קשר חם ויפה. לימים, כשהוא נעשה מומחה במדיה, הוא ערך את הארכיון שלי, שימר את קטעי העיתונות והקלטות ואפילו דחף אותי להקליט שיר חדש. הוא שלח בלי ידיעתי טקסט שכתבתי על אמא שלי לנורית הירש, שהלחינה, ובזכותו, ממש באשמתו, יצא 'לשיר עד כלות'. אמיר הוא בדיוק בגיל של הבן הצעיר שלי, והוא נהיה קצת כמו בן נוסף".
שאלתי אותו מתי התחביב שלו נעשה עסק של ממש, והוא סיפר: "ב-2007 הלכתי להופעה בראשון לציון. בשורה לפניי ישבה שושיק שני, אלמנתו של אריק לביא ז"ל. ניגשתי אליה בסוף המופע ואמרתי לה שיש לי המון תוכניות של אריק ב-DVD. היא שאלה אותי מאיפה יש לי את החומרים הישנים ב-DVD, אז אמרתי לה שהמרתי אותם. בלי לחשוב פעמיים היא ביקשה שאבוא אליה ושאמיר את כל הקלטות הישנות שיש לה בבית. אחרי הפגישה עם שושיק פתאום התחילו להגיע המון טלפונים מאמנים נוספים שאמרו לי: 'שמענו שאתה ממיר קלטות'. הבנתי שיש פה עניין עסקי".
כשהוא מספר על המון טלפונים שהגיעו, הוא מתכוון לרשימה הבאה: חנה מרון ז"ל, תיקי דיין, סנדרה שדה, ג'וזי כץ, יורם טהרלב, צדי צרפתי, נורית הירש, רחל שפירא, חני נחמיאס, רמה מסינגר ז"ל, עמרי ניצן, נעם סמל, דוד קריבושי, שרי צוריאל ... וזוהי רק רשימה חלקית. נתן דטנר, עוד אחד מהלקוחות המרוצים של הממיר, אומר: "אמיר הוא בחור מאוד מיוחד עם הרבה אהבה לאמנות ולתיאטרון. יש לו זיכרון פנומנלי, והוא חרוץ ומסור לעבודתו. אין ספק שהוא מצא את הייעוד שלו. בעבודת נמלים מטורפת ובחוכמה רבה הוא נחשף להמון חומרים, ואני בטוח שבעתיד הלא רחוק הוא יהפוך לאחד הארכיונים הגדולים והמרתקים של התרבות הישראלית".
אז בתור מי שמתעסק בעבר, שאלתי את אמיר, תוכל לשתף אותי בתוכניות שלך לעתיד? "בשנים האחרונות קניתי ציוד הקלטה", השיב אמיר, "ואני מתעד מופעים של אמנים שאני אוהב. הקלטתי, למשל, הרבה הופעות של דני ליטני, ואני מתכנן להוציא לו דיסק הופעה בקרוב".
יש ארכיון שאתה חולם להגיע אליו ועדיין לא הצלחת?
"הייתי שמח להגיע לחו"ל ולשים יד על הארכיון של מגי סמית או של וופי גולדברג".
________________________________________________________
אולי הוא יטפל גם בארכיון שלהם? הקליקו על התמונה:
