לג'וזי כץ יש הרבה מה להגיד לדונלד טראמפ, אבל אם מישהו מצוותו יתקשר אליה בימים הקרובים ויציע לה לפגוש את נשיא ארצות הברית במהלך ביקורו בישראל - רוב הסיכויים שהיא תענה בשלילה. כץ סוחבת בטן מלאה על טראמפ כבר עשרות שנים, אבל אין לה כוונה לשחרר קיטור בעתיד הנראה לעין. לפני מספר חודשים היא אף חשבה לשלוח לו מכתב, אבל ברגע האחרון חטפה רגליים קרות. הנקמה הקטנה שלה הגיעה ב-8 בנובמבר 2016, יום הבחירות לנשיאות: כאזרחית אמריקאית הייתה כץ יכולה ללכת לקלפי בתל אביב ולהצביע בעד האיש שהיה פעם חלק מחייה – אבל היא העדיפה להישאר בבית.
>> בואו לעמוד של Xnet בפייסבוק וקבלו את כל הכתבות והעדכונים
עוד בערוץ אנשים:
- גלי ניצן דיסלקטית – וקוראת שישה ספרים בשבוע
הזמרת הישראלית המיתולוגית (76) הכירה את טראמפ באמצע שנות ה-80 של המאה הקודמת, הרבה שנים לפני שהוא חלם לגור בבית הלבן. כץ עברה אז לניו יורק אחרי שברחה מישראל ומבעלה הראשון, שמוליק קראוס, ועבדה באחת החנויות במגדל טראמפ המוזהב במנהטן. במסגרת העבודה הכירה את מי שהיה לבעלה השני - דייוויד סקלר, איש עסקים אמריקאי ששימש כיד ימינו של טראמפ. "את דונלד פגשתי בפעם הראשונה בפרוזדור של הבניין אחרי שדייוויד ואני הכרנו", היא מספרת. "הוא היה גבר יפה, רזה, גבוה. ההליכה שלו הייתה מלאה בחשיבות עצמית. דייוויד הציג אותי בפניו ואמר שהוא רוצה שיכיר את האהובה שלו, את ג'וזי מישראל. דונלד היה מנומס ואמר שנעים לו מאוד להכיר אותי. אחר כך הגעתי עם דייוויד למסיבה שנערכה לכבוד יציאה של אחד הספרים שלו. דונלד ראה אותי ואמר לדייוויד: 'מה אתה הולך עם צעירות כאלה?'"
כארבע שנים אחרי שנישאו, נהרג סקלר בתאונת דרכים. טראמפ בא ללוות את עוזרו האישי בדרכו האחרונה, אבל לא טרח לנחם את האלמנה. "הוא הגיע להלוויה, אבל לא ניגש אליי ולא אמר לי מילה", נזכרת כץ. "אני בקושי יכולתי להיות שם, וברחתי ברגע שיכולתי". גם לאחר ההלוויה נמנע טראמפ מלהשקיע יותר מדי בהבעת תנחומים. "המשרד שלו שלח אלינו הביתה מגש ענקי של פירות מכל העולם. זה היה יפה, אבל זה לא תחליף".
לאחר מכן התבררו לכץ פרטים בעייתיים על הקשר העסקי שהתקיים בין בעלה המנוח למעסיקו. היא שקלה להגיש תביעה משפטית, אבל חזרה בה אחרי שנזכרה במה שאמר לה פעם בעלה בנושא. "דייוויד היה אומר לי שאי אפשר לנצח במשפט מול דונלד, שזה פשוט בלתי אפשרי, אז ירדתי מזה".
וכך היא יושבת בביתה בתל אביב, נזכרת בגבר היפה והגבוה שהכירה פעם בניו יורק ושנעשה לתדהמתה נשיא ארצות הברית – ובעיקר שותקת. כץ יודעת שאין לה כוחות בשביל לנהל מאבקים נגד האיש החזק בעולם. למעשה, בשנים האחרונות אין לה כוחות למאבקים משום סוג שהוא.
פתאום, שקט
"ב-2008 היו לי כאבים מאוד חזקים בראש", היא מספרת. "הלכתי למיון, נתנו לי כדורים ואמרו לי שזה יהיה בסדר. יומיים אחר כך התעוררתי באמצע הלילה. חשבתי שאני עומדת למות. חזרתי למיון ואמרתי שחייבים לעשות לי סי.טי, כי משהו לא בסדר אם יש לי כאבים כאלה. גילו לי שטף דם גדול במוח, אשפזו אותי ועשו לי צנתור בראש, אבל ההתעוררות גרמה לי לאירוע מוחי. כשקמתי, לא ידעתי מה תעודת הזהות שלי, איזה יום היום או באיזו שנה אנחנו.
"זה היה נורא. לא יכולתי אפילו לענות לטלפון כי לא ידעתי איך להחזיר את השפופרת. הייתי די הרבה זמן בבית החולים, ואחר כך שלחו אותי לשיקום, ללמוד לכתוב ולקרוא מחדש, ללמוד את האלף-בית, להתחיל הכל מהתחלה. זו הייתה שנה מאוד קשה.
"לפני האירוע המוחי עבדתי עם גלעד שגב. אחרי שזה קרה, הוא היה בא כל יום לבית החולים ושואל את הרופאים מתי אני אוכל לחזור להופיע. אחד הרופאים ענה לו שכדאי שהוא ישכח ממני להרבה זמן, כי הם לא רוצים שאופיע. באיזשהו מקום, שמחתי. לפני הופעה אני מתרגשת מאוד. ברגע שאני על הבמה הכל בסדר, אבל לפני זה אני עוברת גיהינום, כמו אריק (איינשטיין), אז החלטתי שאני לא שרה יותר, וגיליתי שזה ממש כיף - לא לדאוג מה אני אלבש להופעה, ומה אני אשיר, והחזרות, והנגנים. פתאום, שקט. גיליתי מה זה שלווה, שלוות נפש. עכשיו אני לא מוותרת על השלווה הזו. אני מתרחקת מדרמה, מאנשים שמעצבנים אותי, מהמון אנשים.
"אם יבוא שיר יפה עם מנגינה יפה, כזה שאתחבר אליו, שארגיש אותו בנפש, אכנס לאולפן ואקליט אותו, אבל אני יודעת שמה שאני לא אעשה - זה לא יהיה כמו מה שעשיתי. הקול שלי לא אותו הדבר: הגיל עושה את שלו, הסיגריות עושות את שלהן. הפכתי להיות עצלנית, ואולי הגיע הזמן. אז אני לא סוגרת את הדלת, אני לא יכולה לומר שלא אחזור לבמה, כי זה חלק ממני - אז אני אחזור, אולי".
פספסתי את אריק
כץ נולדה ב-1940 בפיטסבורג שבארצות הברית ועלתה לארץ בגיל 19. בשנותיה הראשונות בישראל הופיעה כרקדנית במחזות זמר, ובעקבות נישואיה למוזיקאי שמוליק קראוס החלה לשיר. באמצע שנות ה-60 הקימה עם קראוס ועם אריק איינשטיין את שלישיית החלונות הגבוהים, שאלבומה היחיד ראה אור בדיוק לפני 50 שנה – באפריל 1967. האלבום כלל להיטים נצחיים רבים ("זמר נוגה", "בובה זהבה", "יחזקאל", "אינך יכולה" ועוד) ונחשב עד היום לאחת מיצירות המופת הבולטות של המוזיקה הישראלית בכל הזמנים.
החלונות הגבוהים מבצעים את "זמר נוגה" באולם אולימפיה בפריז, 1967:
אחרי שהשלישייה התפרקה, הצטרפה כץ לשני הרכבים אחרים - הטוב, הרע והנערה וכיף התקווה הטובה. לאחר מכן הופיעה עם קראוס בצמד ובהמשך פיתחה קריירת סולו. ב-1982, כשיחסיה עם קראוס נקלעו למשבר קשה והיא הרגישה מאוימת, לקחה את שני בניהם, בן ושם, וברחה איתם לארצות הברית. כץ שהתה שם 15 שנה, במהלכן נישאה לדייוויד סקלר והתאלמנה ממנו. ב-1997 חזרה לארץ. אחרי מותו של קראוס, ב-2013, עברה לגור בדירה ברחוב טרומפלדור בתל אביב שבה היא חיה איתו ושבה נערכו החזרות הראשונות של החלונות הגבוהים.
כץ וקראוס שרים את "שוב" במופע "חגיגת הזמר", יום העצמאות 1976:
"לא התכוונתי לחזור לדירה הזו", היא אומרת. "הרי שמוליק גר פה, וידעתי שלא אראה את הבית כל עוד הוא חי. ופתאום הוא הלך. בשבילי זה היה שוק. לא היינו בקשר בחודשים האחרונים שלו, ופתאום מצלצלים אליי ואומרים שהוא בבית חולים. לא האמנתי שככה הוא הולך, בגיל כזה. אבל הוא היה חולה, חולה מאוד. ואז באתי לבית הזה, וזה היה לי קצת מוזר. נזכרתי שגרתי פה 20 שנה, לפני שעזבתי את הארץ, והיו תקופות נורא שמחות, והיו גם תקופות לא כל כך טובות.
"עזבתי את ישראל בלב מאוד כבד, מחוסר ברירה. זה היה הדבר האחרון שרציתי לעשות. שבועיים אחרי שהגעתי לאמריקה, החלטתי שאני חוזרת, אבל בכל פעם שהתכוונתי לחזור, קרה משהו שבגללו ידעתי שאסור לי לעשות את זה: היה איזה טלפון מגעיל או מאיים. אני זוכרת שבני אמדורסקי וישראל גוריון קראו לי לחזור לארץ כדי שנקים מחדש את הטוב, הרע והנערה, ובאותו יום קיבלתי טלפון לא יפה, ופשוט אמרתי: 'אני לא באה. אני לא באה לזה'.
הטוב, הרע והנערה, 1972:
"הייתה סיבה לכך שלא חזרתי: פחד. באמריקה חייתי בלי פחד, ולא הייתי מוכנה לחזור לזה. גם כשחזרתי, אחרי 15 שנה, פחדתי. לא התקשרתי אליו חודשיים, עד שהוא התקשר ושאל למה אני לא מתקשרת. כשהוא היה במצב טוב, הוא היה דופק על דלת הדירה שלי כשהיה מגיע לאזור, והיינו יושבים יחד לשתות קפה. אחר כך המצב שוב הידרדר, אז התרחקתי. לא ראיתי אותו חצי שנה לפני שנפטר. גם הילדים לא רצו לראות אותו. צר לי מאוד שלא יכולתי לומר לו שלום".
החיים שלך מלאים וסוערים. יש משהו שאת מתחרטת עליו?
"לפני שהכרתי את שמוליק, הכרתי את אריק, בקפה קליפורניה. שתינו קפה ביחד, והוא הזמין אותי להצגה שהוא השתתף בה באותו הזמן - 'אירמה לה דוס', בהבימה. הלכתי, ולא הבנתי כלום; בדיוק הגעתי לארץ. אחר כך נפגשנו לכוס קפה, והוא הזמין אותי לבוא לדירה של האמרגן שלו, ששם הייתה טלוויזיה. אמרתי לו: 'טלוויזיה? זה לא משפיע עליי. אני באתי מאמריקה'. הוא ויתר, ואני לא הלכתי איתו. אריק היה כזה: הוא לא היה מבקש פעמיים. פחות משבוע אחר כך פגשתי את שמוליק.
"אם הייתי הולכת עם אריק, מי יודע מה היה? אי אפשר לדעת, אבל אני קצת מצטערת שלא הלכתי עם אריק באותו הזמן. הוא לא היה נשוי עדיין, הוא היה צעיר ויפהפה, אבל אני לא רציתי להיות קלה להשגה. חשבתי, אני אמריקאית, לא משיגים אותי בכזו קלות. אז פספסתי".
______________________________________________________
גם אמו של דוד פון סל היא זמרת ישראלית מיתולוגית. הקליקו על התמונה:
