אחרי שנה וחצי של טלטלות ואי ודאות – יצאה היום הודעה על מינויה של מיה דבש לאוצרת הראשית הקבועה של מוזיאון העיצוב בחולון. זוהי תפנית חיובית בדרכו של המוזיאון, שנקלע לקשיים דווקא לאחר שביסס את מעמדו כאחד המוזיאונים הצעירים והמבטיחים בעולם.
דבש הייתה חלק מסגל המוזיאון מאז פתיחתו, לפני יותר משבע שנים, וכיהנה כעורכת התוכן הראשית. לפני כשנה וחצי, זמן קצר לאחר עזיבתה של גלית גאון, האוצרת הראשית, מונתה דבש לממלאת מקומה. מאז נפתחו במוזיאון שלוש תערוכות: ''מבט על'', שעסקה במשקפיים, ''סאונד'' ו'' ז'ה טם'', תערוכה חדשה המבוססת על אוסף הבגדים של רונית אלקבץ.
תקופה זו התאפיינה בוואקום ניהולי מתסכל, לאחר שארבעה תפקידים בכירים במוזיאון נשארו לא מאוישים, ובראשם תפקיד מנכ"ל מתחם המדיטק (שהמוזיאון משתייך אליו). מכרזים שיצאו לתפקיד נפסלו במשרד הפנים פעם אחר פעם, וחברי אגודת הידידים של המוזיאון, יחד עם מועצת המנהלים, הביעו דאגה לעתידו של המוזיאון (עוד פרטים תוכלו לקרוא בכתבה נרחבת שהתפרסמה כאן ב-Xnet).
לא רק בכירי המוזיאון מצאו את עצמם בחוץ. לדברי גורמים שמכירים את מה שקרה מאחורי הקלעים, בסופו של דבר גם המנכ"לית הוותיקה של עיריית חולון, חנה הרצמן, שהקימה את המוזיאון וליוותה אותו מימיו הראשונים, נמנעה בשנה האחרונה מהשתתפות בישיבותיה של ועדת התערוכות, וחדלה ממעורבותה האינטנסיבית בהחלטותיה, בעקבות הביקורת הנרחבת עליה.
ביוני האחרון נבחר דני וייס, מנכ"ל תיאטרון החאן לשעבר, למנכ"ל מתחם המדיטק והחברה לפיתוח תיאטרון, מוזיקה, אמנות ומחול בחולון. הוא נכנס לתפקידו בספטמבר, והמליץ לדירקטוריון החברה על מינויה הקבוע של דבש. בהודעה שנמסרה הבוקר צוטט וייס: "לאורך שנותיה כעורכת התוכן ואוצרת תערוכות במוזיאון הוכיחה עצמה מיה כראויה לתפקיד. ההצלחות של התערוכות עליהן היתה מופקדת, ובכללן ההצלחה הגדולה של התערוכה הנוכחית, 'ז'ה טם, רונית אלקבץ', מראות זאת".
"אני מאמינה שהמוזיאון נמצא עכשיו במקום חדש", אומרת היום דבש ל-Xnet. ''תם עידן האירעיות. אחד הדברים שחששנו מהם בתקופת הזעזועים הוא שכל הידע, הניסיון המקצועי והקשרים שהצטברו במוזיאון יילכו לאיבוד. כל הצוות היה שותף לרצון לשמור על הרוח, אבל זה לא מספיק. איך משמרים ושוחים הלאה מכאן? הרי בנו את המוזיאון אנשים עם חזון. איך משמרים את החזון הזה מצד אחד, ומצד שני – איך ממשיכים אותו קדימה?"
איך את רואה את דרכו החדשה של המוזיאון?
''אנחנו שנתיים לפני חגיגות העשור שלנו. צעירים עדיין, אבל פחות ילדותיים ופחות יכולים להרשות לעצמנו להישען על מחלות ילדות. אנחנו רוצים להרחיב את האפשרויות שהמוזיאון עוסק בהם''.
מה למשל?
''התערוכות שאצרתי כממלאת מקום עוסקות בנושאים קצת אחרים, כולל התערוכה הנוכחית, של רונית אלקבץ. היו שחשבו שאוי ואבוי, מה אני עושה למוזיאון, כי החיבור למוזיאון העיצוב אינו ברור מאליו. יש אנשים שצריך להסביר להם איך עוסקים בעיצוב דרך פרסונה.
"בעיני אוצרות היא סוג של פרשנות ושל תרגום, של תקשור לקהל הרחב. מוזיאון זה מקום של אנשים, ואני רוצה לראות כאן יותר אנשים, ואנשים מגוונים. מהבחינה הזו התערוכה הזו מביאה לכאן קהל שלא היה כאן קודם. וכך עוד אנשים שומעים על המוזיאון, ועוד אנשים שומעים על עיצוב".
מה יהיה נושא התערוכה הבאה?
"התערוכה הבאה היא רטרוספקטיבה של המעצבים הגרפיים סטפן סגמייסטר וג'סיקה וולש, שהמשרד שלהם בניו יורק הוא אחד המשפיעים בעולם היום. היה מעט מאוד עיצוב גרפי במוזיאון עד היום, וגם דרך הבחירה הזו אפשר לראות את הניסיון שלנו לפנות לקהלי יעד נוספים ולהרחיב את השיח סביב עיצוב".
דני וייס שותף לתפישתך, על עיסוק רחב יותר בעולם העיצוב?
''השינוי שדני מחולל הוא בהקשר יותר רחב, הוא מנכ"ל החברה כולה. התחושה היא שהוא בא להפשיל שרוולים ולעבוד. והרצון שלו להביא למינויים קבועים במהירות האפשרית הוא חלק מהעניין - הוא בא לאפשר לכולנו לעשות תוכניות ארוכות טווח. אחת הבעיות במילוי מקום הוא הקושי לקבל החלטות ארוכות טווח. כדי לבנות תוכנית תערוכות, כדי לבסס חזון ואג'נדה, צריך לקבל מנדט ארוך טווח. זה מה שיש לדני, וזה מה שעכשיו יש גם לי''.
