אמנות הקרקס לא מתקשרת בדרך כלל עם רומנטיקה. כשחושבים על קרקס, עולות בדרך כלל אסוציאציות שלקוחות מעולמות אחרים: תעוזה, אומץ לב, נחישות, כושר גופני יוצא דופן. אמני הקרקס גם ידועים באורח חייהם הבלתי היציב, שכולל נדודים מעיר לעיר וממדינה ולמדינה.
>> בואו לעמוד של Xnet בפייסבוק וקבלו את כל העדכונים
עוד בערוץ אנשים:
- הדוגמנית קים חן מנסה להצליח בלי ריאליטי
אבל נטלי (48) ואנטולי (46) קרימסקי מוכיחים שאפשר להתאהב בקרקס ולקיים בו זוגיות יציבה, למרות הכל. השניים, ששוהים בימים אלה בישראל עם קרקס מוסקבה, מציינים 20 שנות נישואים במקביל לפעילותם בקרקס: הם הכירו בקרקס, התחתנו במהלך סיבוב הופעות אחד שלו, הביאו ילדה לעולם במהלך סיבוב הופעות אחר – ולמעשה, כל חייהם מתנהלים סביב ליצנים, לוליינים, פעלולנים וצופים מריעים ומשתאים.
לחנך את הילדים בדרך אחרת
שניהם עלו לבמה בגיל צעיר. "אמא שלי הייתה משוגעת", מספר אנטולי קרימסקי, שנולד למשפחה יהודית בנובוסיבירסק שברוסיה. "היא הייתה גננת, אהבה להציג, ומאז שנולדתי, השתמשה בי כשדון, כסנאי או כארנב. ככה התחלתי לשחק". לסיבוב הופעות ראשון יצא בגיל עשר אחרי שסיים חוג קרקס. "תמיד רציתי להיות ליצן ולדעת לעשות הכל", הוא נזכר. "רציתי להיות כמו יורי ניקולין, ליצן קרקס ושחקן מאוד מפורסם ברוסיה".
אשתו נטלי עלתה לבמה בנסיבות אחרות. היא בת ממשפחה מרובת ילדים, יתומים מאב, ובילדותה בקייב החלה להופיע כרקדנית בלט כדי לעזור בפרנסה. בגיל 16 שברה רגל, נאלצה לוותר על קריירה של בלרינה וחיפשה עיסוקים אמנותיים אחרים. "התחלתי להתפרע", היא מספרת. "הלכתי לכל מיני חוגים של פעלולנים, אבל מה ששבה את ליבי יותר מכל היה פנטומימה".
הם הכירו ב-1995, באוקראינה, בקרקס שבו היא הופיעה כאקרובטית אוויר, והוא כליצן. מאז אותה היכרות החלו להופיע כצמד על הבמה ומחוצה לה, ובמארס 1997 נישאו בקזחסטן. "בדיוק היינו בסיבוב הופעות, אז אמרנו לאחראים על הנישואים שם שיחתנו אותנו מהר-מהר", הם נזכרים. באותה שנה נולדה בתם אנסטסיה (20), שהצטרפה לבנה של נטלי מנישואיה הראשונים, ויטליק (28). "גם בלידה היינו בסיבוב הופעות", מספר אנטולי. "אחרי הלידה נטלי הייתה בחופש שבוע, ומיד אחר כך חזרה להופיע. נסענו ברכבת מעיר לעיר עם תינוקת בת כמה ימים. ככה זה: אלה החיים שלנו, ואנחנו רגילים לזה מגיל צעיר. אנחנו כל החיים בקרקס".
בתחילת דרכם המשותפת יצרו מופע בשם "משפחה משוגעת", שבו שיחקו זוג הורים ליצנים. כשילדיהם גדלו ולמדו את אמנות הקרקס, צירפו אותם הוריהם למופע, והארבעה החלו להופיע כמשפחה. האב אנטולי שימש כמנהל ההרכב. "הוא תמיד היה אומר לי: 'אני המנהל, את צריכה להקשיב למנהל', ואני תמיד הייתי אומרת לו שהוא צריך להקשיב למבוגרים", צוחקת נטלי, המבוגרת מבעלה בשנתיים. אבל עם כל הוויכוחים המשפחתיים, המופע זכה להצלחה גדולה, הועלה ברחבי אירופה, וכשהגיע לסקנדינביה זכה בפרס הקרקס הטוב ביותר.
"הילדים כבר רגילים לנסוע וללמוד על מדינות חדשות", מספר אנטולי. "הם אף פעם לא הלכו לבית ספר באופן סדיר כמו ילדים רגילים, אבל אנחנו ניסינו לחנך אותם בדרך שלנו: בכל מקום שאליו הגענו, הלכנו איתם למוזיאונים, יצאנו לטיולים, ניסינו אוכל מקומי. בכל מדינה גם לקחנו מורה שלימד את הילדים קצת מהשפה המקומית".
בין סיבובי ההופעות היו חוזרים לביתם שבאוקראינה ומתכוננים לסיבוב הבא. "כשהיינו מודיעים לילדה על תאריך שבו שוב טסים", נזכרת נטלי, "היא הייתה שואלת: 'לאן טסים הפעם?' כשהיינו אומרים לה: 'נוסעים לצרפת' - היא הייתה עונה באכזבה: 'עוד פעם מגדל אייפל?'"
בין ההופעות היו מקדישים זמן גם לאימונים. "נטלי כל הזמן התאמנה עם הילדים", מספר בעלה. "קודם עם הבן, אחר כך עם הבת, ורק אחר כך לבד. אם היו לה תלמידים, הייתה מתאמנת גם איתם". הוא עצמו פחות פעלתן. "אני איש עסוק: יש לי טלוויזיה ומיטה".
קשה לנו בלעדיהם
בימים אלה גרים בני הזוג בקרוואן ברחבה הסמוכה לסינמה סיטי בראשון לציון, שם מופיע קרקס מוסקבה. ההופעות בישראל יימשכו עד 20 בדצמבר, וזהו הסיבוב הארוך הראשון שאליו יוצאים בני הזוג ללא ילדיהם: הבן עזב את המופע המשפחתי, ועכשיו מופיע עם אשתו בקרקס בסקוטלנד, ואחותו שוהה בבית באוקראינה ומתכוננת לחתונתה. "בכל פעם שדופקים אצלנו בדלת של הקרוואן, אנחנו מיד חושבים שאולי זה אחד הילדים", אומר אנטולי. "נורא קשה לנו בלעדיהם". ואשתו מוסיפה: "אני לא מצליחה להתרגל לזה שאני צריכה לבשל סיר קטן ולא גדול, בשביל כולם".
ישראל אינה זרה להם: הם ביקרו בארץ לראשונה לפני 15 שנה, ויש להם כאן קרובי משפחה. בני משפחתו של אנטולי היגרו בעבר מאוקראינה לרוסיה, ומשם עלו כולם לישראל - חוץ ממנו. "יש לי ויזה; אני רק צריך להגיד שאני רוצה לעלות, אבל נטלי לא רוצה", הוא אומר. "הייתי שמחה לעבור לגור כאן", אומרת אשתו, "אבל אף אחד לא מכיר אותנו כאן. באוקראינה יש יותר הזדמנויות, יותר הצעות עבודה".
והם לא רוצים להפסיק לעבוד, אף ששניהם רואים באופק את סוף העשור החמישי לחייהם. "אנחנו יודעים שהזמן עובר", אומרים בני הזוג, "ואנחנו מפחדים מהרגע הזה שבו ניאלץ להפסיק לרוץ ולהתחיל ללכת. מאוד קשה לעצור. זה כמו מוות בשבילנו".
אנטולי מודה שהוא עדיין מרגיש ילד. "אם לא הייתי מרגיש ילד, לא הייתי יכול להיות ליצן", הוא מסביר. "אמן הוא אמן רק אם הוא מרגיש ילד. לנטלי ולי יש מזל שאנחנו ממשיכים להרגיש ככה".
_______________________________________________________
לזוג קרימסקי יש קולגה שעלתה לארץ. הקליקו על התמונה:
