תומר סימנטוב חי בשני עולמות – של החירשים ושל השומעים. לזה של החירשים הצטרף ביום היוולדו לפני 23 שנה: אמו ואביו שומעים, והם דאגו שהוא ילמד את שפת הסימנים ושלחו אותו לגנים מתאימים בעיר מגוריהם, יבנה. לעולם השומעים נכנס בגיל ארבע וחצי, כשעבר ניתוח להשתלת שתל שבלול, מה שסייע לו לשמוע ולהשתלב במסגרות רגילות. כיום הוא עובד עם שומעים, מתנדב בליווי מושתלים – והולך לישון חירש.
>> בואו לעמוד של Xnet בפייסבוק וקבלו את כל העדכונים
עוד בערוץ אנשים:
- הזמר שמרגיש שיצאנו מחירות לעבדות
"אני מרגיש את כל העולמות", הוא אומר. "אני מכיר את עולם השומעים, את עולם החירשים וגם את עולם המושתלים, אבל עדיין רואה את עצמי חלק מקהילת החירשים כי השתל לא מרפא כלום: הוא כלי עזר, וכשאני מוריד אותו, אני חירש".
מהו שתל שבלול? צפו:
לפעמים צריך שקט
הניתוח שבו הושתל באוזנו המכשיר שמאפשר לו לשמוע הוא הזיכרון הכי מוקדם שלו. "שמעתי רוח שנכנסת דרך החלון, שמעתי ציוצים של ציפורים: נחשפתי לעולם חדש שהייתי צריך לקלוט, כי זה לא מספיק לשמוע טוב - המוח צריך לפענח את מה שהוא שומע ולתרגם אותו. גם נפגשתי לראשונה עם העברית. בשנה הראשונה דיברתי מילה פה, מילה שם, ורק בגיל שש התחלתי לדבר".
שתל השבלול, שאיפשר לסימנטוב לעבור את כל זה, הוא התקן אלקטרוני מתוחכם שמורכב ממקלט ומאלקטרודות המושתלות באוזן הפנימית וממעבד קול חיצוני הנצמד בעזרת מגנט. מאז ההשתלה, סימנטוב הוא לא רק חירש שיכול לשמוע, אלא גם קיבורג גאה - אדם בעל מרכיבים מלאכותיים - הרואה בטכנולוגיה המושתלת בו אמצעי לשדרוג עצמי. "אני יכול להחליט מתי אני שומע ומתי אני חווה שקט אבסולוטי", הוא מונה את היתרונות שיש לו על פני בני תמותה רגילים. "לפעמים צריך שקט מהיומיום, וזה נותן שקט נפשי לא לשמוע כלום. חוץ מזה, אני יודע שהשמיעה שלי לא תידרדר עם השנים: גם בגיל מבוגר מאוד אשמע אותו דבר".
סימנטוב גם מתנדב בפרויקט מנטורים של חברות שיקום השמיעה סונובה ישראל ו-Advanced Bionics העולמית, שבמסגרתו הוא מלווה מועמדים להשתלה ומושתלים ומייעץ להם מניסיונו האישי ומתוך הידע שרכש בכנסים מקצועיים.
למה מועמדים להשתלה צריכים מנטור?
"ההשתלה היא תהליך שהוא גם נפשי, וצריך בשבילו הרבה מוטיבציה. מדובר בתהליך שיכול לקחת שנים, כי בהתחלה שומעים רק צלילים עמומים ולוקח זמן עד ששומעים יותר טוב. לשתל לפעמים יש תועלת מוגבלת: לא לכל אדם מובטחת הצלחה בהבנת דיבור או ביכולת ליהנות ממוזיקה, ואנשים מפחדים לעשות צעד כזה נועז. הם מפחדים שההשתלה לא תצליח ומתלבטים בין החברות שמספקות שתלים: השתל נשאר בראש 30-20 שנה, והמושתל כפוף לחברה לצורך חלקי חילוף, שירות ועזרה.
"יש ארגוני חירשים שרואים בתהליך הזה ניסיון לשנות או לתקן אותם ולהעלים את השפה ואת התרבות שלהם; חלקם מתנגדים להשתלות, ואני מקבל את זה בהבנה מלאה. יש אנשים שומעים שחושבים שהחירשים הם לא חכמים או שמשהו לא בסדר איתם, והרצון לתקן אותם הוא מעליב".
אז יש חירשים שמוותרים על האפשרות לשמוע?
"מי שנולד חירש, רגיל למצבו ולא מרגיש שהוא מפסיד משהו. יש כאלה ששמחים במה שיש להם ואוהבים את אורח החיים ואת הקהילה שלהם. יש גם כאלה שמפחדים לשנות. נתקלתי באנשים שעברו ניתוח השתלה ואחר כך הוציאו את השתל כי הוא הפריע להם, או שהם לא אהבו את השינוי הגדול בחיים. זו הסיבה שרוב המועמדים לשתל הם אנשים שהתחרשו במהלך חייהם או שנולדו כבדי שמיעה. יש גם חירשים שלא מתאימים מבחינה פיזית, כי צריך לעמוד בקריטריונים מסוימים".
להוריו, הוא מספר, אב עובד בזק ואם מנהלת פרויקטים, לא היו התלבטויות רבות, והם החליטו שהוא יעבור את הניתוח על אף שזה היה הליך חדש יחסית ונחשב למסובך. אחרי הכל, הילד שלהם לא שמע כלום גם עם מכשירי השמיעה החזקים ביותר. בהמשך חייו למד מדעי מחשב בתיכון, התגייס לצה"ל כמתנדב ושירת ביחידת ממר"ם היוקרתית. אחרי הצבא יצא לטיול גדול בחו"ל. את שפת הסימנים כמעט שכח.
"הוריי היו רוצים שאדבר גם בשפת הסימנים וגם בשפת השומעים, אבל מכיוון שרוב חיי הייתי במסגרות רגילות, ולא היו חירשים בסביבתי, לא הזדמן לי להשתמש בשפה ושכחתי אותה. היום אני מצטער על כך, כי עם שפת הסימנים הייתי יכול להיות נגיש ומעורב יותר בקהילת החירשים".
איזה קשיים יש לקהילות החירשים והמושתלים?
"לצערי, עדיין אין מספיק נגישות לכבדי שמיעה, במיוחד בתחבורה ובתקשורת. ברכבת מודיעים על איחורים רק בהקראה בקול, ובאוטובוס שילוט התחנות לא תמיד עובד. גם לא כל חברות הטלפונים מספקות תמיכה לכבדי שמיעה, ויש הרבה כתבות בטלוויזיה בלי כתוביות. גם למושתלים אין מספיק תמיכה: אין מספיק מימון לקלינאיות, וקופות החולים לא משדרגות בקלות את המעבדים".
ומה הם יעשו כשהתינוק יבכה?
סימנטוב מדבר בצורה שוטפת, אבל לדיבורו מתלווה מעין מבטא זר בולט. שיחות טלפון הוא מתקשה לקיים, אבל בעידן הווטס-אפ זה לא מהווה בעיה. אורח חייו אינו מושפע מהמגבלה שאיתה נולד: בנוסף לפעילות ההתנדבותית הוא מועסק במשרת סטודנט בחברת סונובה ישראל כמנהל אתר ומזין תוכן דיגיטלי; במקביל, הוא לומד לבחינה הפסיכומטרית ומתלבט אם ללמוד מדעי מחשב או הנדסת מערכות מידע.
לפני ארבע שנים עבר ניתוח נוסף, באוזן שמאל. "עכשיו אני שומע בשתי האוזניים", אומר סימנטוב, "אבל צריך שוב לעבור תרפיית שמיעה אצל קלינאית. אני אמנם כבר מכיר את חוש השמיעה, ולמוח יש אינדיקציה מה זה כל דבר, אבל עדיין צריך לעזור לו. גם היום אני לא מבין דיבור במאה אחוז – למשל, בשיחה קבוצתית או כשמדברים מאוד מהר - אבל זה לא ממש מפריע לי".
איפה אתה מסתדר יותר טוב?
"יש לי חברים שומעים מבית הספר ומהצבא, וגם הרבה חברים חירשים, ואני לא רואה הבדל ביניהם. כמובן שעם החירשים יש לי הבנה ומשהו משותף, אבל זה לא משהו שיוצר הפרדה ביני לבין השומעים. אני גם מאוד פעיל בקהילת המושתלים - עוזר בניהול של אתר שבלולים ומנהל קבוצה של מושתלי שתל השבלול, שבה חברים 800 איש".
מה לגבי זוגיות?
"יצאתי עם בחורות שומעות, אבל היום אני עם שירה, מושתלת שהכרתי בשמע – ארגון של כבדי שמיעה. איתה אני מרגיש יותר בנוח: יש אהבה, וגם ההורים שלה מכירים ומבינים. להורים של בחורה שומעת הייתי צריך להוכיח שאני מתפקד".
ואם תהפכו להורים, מה יהיה עם תינוק שמתעורר בלילה כששניכם בלי המעבד?
"אין מה לדאוג", הוא צוחק. "יש שעונים שרוטטים כשהתינוק בוכה".
________________________________________________________
מאיה קוסובר נולדה להורים חירשים, וחייה קיבלו תפנית מפתיעה. הקליקו על התמונה:
