"נולדתי לקוית שמיעה. בכיתה א' קיבלתי מכשירי שמיעה גדולים, והילדים צחקו עליי. סבלתי מנידוי חברתי קשה ולעתים קרובות חזרתי הביתה בוכה. בעקבות זאת, הפסקתי להרכיב את מכשירי השמיעה. בחרתי לא לשמוע, כי זה כאב פחות מלשמוע.
"בגיל 15 הפכתי מברווזון מכוער לברבור. גיליתי שאני יפה, הייתי מחוזרת ובעצם התחלתי לחיות. שמירת הסוד של הלקות שלי חייבה המון אנרגיה, אבל הטראומה מהילדות הנחתה את החיים שלי. לא רציתי שיתייחסו אליי כאל שונה ועשיתי הכל כדי להיות כמו כולם. פשוט התמחיתי בקריאת שפתיים. בעצם, חייתי בהכחשה.
>> בואו להיות חברים של Xnet בפייסבוק
עוד בערוץ אנשים:
- השף והנער משכונת המצוקה מגלים את סודות הסנדוויץ'
- בלי עזרה: אחותו של אביב אלוש הולכת בדרכו
- צ'לסי קלינטון לא הגשימה את החלום
"נכנסתי להיריון שוב והיו לי פחדים לכל אורכו. כשהייתי בת 30 נולדה עופרי, ילדה שומעת. אז חזרתי להרכיב מכשירי שמיעה. פתאום הבנתי שיש עליי אחריות ואני חייבת לשמוע.
"נכנסתי להיריון שוב, ושוב – בשבוע 13-12 הייתה לי הפלה. ואחריה – עוד הפלה. זה היה נורא, אבל הכישלונות האלה דווקא נתנו לי כוחות להמשיך בניסיונות. נכנסתי להיריון שוב ופתאום התחילו לי כאבי בטן קשים. התברר שההיריון התפתח מחוץ לרחם. אושפזתי וקיבלתי תרופה שתסיים את ההיריון, תהליך שנמשך כשבועיים. זאת הייתה תקופה נוראית. בכיתי המון. אישה שכל כך רוצה להכיל בתוכה חיים, סופגת כישלונות פעם אחר פעם. שאלתי את עצמי למה זה מגיע לי.
"ואז, הריתי שוב – היריון יקר כל כך – ונולדה איילה. כבר בבית החולים נאמר לנו שיש לה בעיית שמיעה. עולמי חשך עליי. במשך כל כך הרבה שנים לא קיבלתי את עצמי, ופתאום יש לי ילדה כזו. החלטתי שהיא לא תעבור את מה שאני עברתי. הפכתי ללביאה. ידעתי שרק אני יכולה להוביל אותה בדרך יותר קלה מזו שלי. מגיל חצי שנה היא מרכיבה מכשירי שמיעה ושולבה בגן מיוחד. היא ילדה חברותית, שמחה, מקבלת ומעניקה אהבה לסביבה.
"רציתי עוד ילד ונכנסתי להיריון, ושוב – הייתה לי הפלה. לא הייתי מוכנה לוותר ונכנסתי שוב להיריון, ממנו נולדה אימרי, ילדה שומעת. לא הסתפקתי בשלוש הבנות ונכנסתי להיריון שוב. כבר בהתחלה הרגשתי שמשהו לא תקין. כבר ידעתי לזהות את התחושות. ואז, בשורה קשה: שוב היריון מחוץ לרחם, ושוב – בלי סיבה מוגדרת. גם אחרי חמש הפלות ושני הריונות מחוץ לרחם, לא איתרו את הבעיה. אמרו לי: 'זה קורה'.
"שוב נאלצתי לעבור את התהליך הנורא שכרוך בסיום היריון מחוץ לרחם. אבל הפעם, הרופאים אמרו לי שהסיכויים שלי להיכנס שוב להיריון נמוכים. נכנסתי למרה שחורה. היו לי הרבה ימים של בכי ועצב עמוק, אבל לא רציתי עזרה מקצועית. חשבתי שאף אחד לא יכול להבין אותי. רציתי להתגבר לבד. כדי להפיג את הדכדוך התחלתי לברוח לטבע ולצעוד במשך שעות. באחת הצעידות פגשתי מישהי שהייתה בהליכי גירושים ובעודף משקל. התחלנו ללכת יחד – כל אחת כדי להתגבר על המשבר שלה – והמשכנו לריצה. הנפש שלי פרחה. המשכתי להתמיד בריצה ולא ויתרתי לעצמי גם בחמסין, בגשם, בברד או בבוץ. זה פשוט החיה אותי.
"היום אני רצה מדי יום 15-10 ק"מ. עברתי במכון וינגייט קורס הדרכה לריצות ארוכות, והתחלתי להוביל אנשים לשינוי בחיים דרך ריצה. הריצה היא דרך, אבל צריך לשלב בה דברים נוספים כדי להגיע לשינוי המיוחל, ואני מצליחה להביא אנשים לכך ולהגשים להם חלומות. בימים אלה אני מתאמנת למרתון המדברי אילת. מעולם לא רצתי מרתון ואני רואה בזה אתגר גדול. החלום שלי הוא להוכיח לעצמי ששום קושי לא יעצור אותי. על הרגל יש לי קעקוע שאומר The Spirit Runs Forever – הנשמה רצה לנצח. זו המנטרה שלי".
שורה תחתונה:
"בדיעבד, אני רואה בלקות השמיעה שלי מתנה גדולה. מהמקום הכי כואב בחרתי לצמוח, לא ליפול, לאהוב את עצמי, להיות גאה במי שאני ולהביא אנשים לשינוי".
_______________________________________________________
משפחתו שכלה שלושה ילדים ממחלה נדירה, אבל הוא לא חדל לצחוק, ולנסות לעצבן אתכם. הקליקו על התמונה:
מה הסיפור שלכם?
אם גם לכם יש חוויה מיוחדת שעברתם, אירוע שאתם מתים לשתף בו אחרים, או משהו אישי ששמרתם בבטן ועכשיו אתם מוכנים לספר עליו - צלצלו אלינו ל: 03-6386951 או שלחו מייל: sipur@laisha.co.il