בלילה שלפני יום הצילומים הראשון בחייה, רעות אלוש, סטודנטית למשחק בסטודיו של יורם לוינשטיין, הצליחה לישון אולי שעתיים. השעה כבר הייתה כמעט שלוש לפנות בוקר, ורק אז היא התפנתה להוריד את האיפור שהיה על פניה מהצגת הסטודיו שבה הופיעה באותו ערב. היא נכנסה למיטה בידיעה שבחמש תגיע המונית שתיקח אותה לאולפני הרצליה, ובשעתיים הללו הייתה אמורה לישון, לקום ולהתגבר על החששות וההתרגשות לקראת הפעם הראשונה שבה תבצע תפקיד על סט צילומים אמיתי.
>> בואו להיות חברים של Xnet בפייסבוק
עוד בערוץ אנשים:
- ראיין גוסלינג חי ב"לה לה לנד" (לא מה שאתם חושבים) לימור אלעד הקימה לזכר אביה "חדר פלאות" (יודעים מה זה?) חניתה בריל צמחה מהכאב והמציאה את עצמה מחדש (וזו לא קלישאה)
עם מעט מאוד שעות שינה והרבה אדרנלין בגוף הגיעה אלוש לסט, מוכנה לעלות על מדים ולהיכנס לתפקיד הטלוויזיוני הראשון שלה - הדמות של שירלי, משקית הת"ש בדרמה היומית של יס "תאג"ד" (ימים ב' עד ה', 20:30). טבילת האש הזו לא הייתה קלה, בלשון המעטה: הסצנה הראשונה שהיא נדרשה לבצע הייתה אולי הדרמטית ביותר בסדרה כולה.
"זו הייתה סצנת אונס, ואני זוכרת שברגע שהגעתי לסט, כולם הסתכלו עליי ואמרו לי שזה הולך להיות קשה", היא משחזרת. "אבל ניסיתי להרגיע את עצמי. הכנתי את עצמי לזה מבחינה נפשית. נפגשתי לפני כן עם בחורה שעברה חוויה דומה כדי לשמוע איך זה מרגיש, איך מגיבים באותם רגעים. שאלתי אותה אם כשקורה כזה דבר, אין איזשהו אינסטינקט הישרדותי שמאפשר להילחם בזה. היא סיפרה לי שהיא לא ידעה איך להתמודד עם זה באותו רגע; שהיא נהייתה אפתית, ולא היו לה הכוחות להילחם. לקחתי את המילים שלה איתי ואמרתי לעצמי שזו הסצנה שיש לי, ושאני חייבת לבוא אליה באופן פתוח ומקצועי ולחיות את הרגע הזה כאילו הוא באמת קורה לי".
אלוש לא רצתה לקבל הנחות, וכך גם אמרה לשחקן ארז קנטור שגילם את דמות הקצין שכופה את עצמו עליה. "אמרתי לו: 'אל תפחד עליי'. ביקשתי שישתדל לעשות את זה הכי קרוב למציאות. ניסיתי לנתק את עצמי מכל הצוות שמסביב והנחתי את הנשמה שלי בצילום הזה. ברגע שאמרו 'אקשן', נכנסתי לסיטואציה ודמיינתי מה אני הייתי מרגישה שם".
הפרק שכולל את סצנת האונס המצמררת שודר ביום חמישי האחרון (ראו קטעים בסרטון למעלה). באותו ערב הופיעה אלוש בהצגה בסטודיו למשחק, ולאחר מכן הלכה עם חברה מהכיתה לאכול בשוק התקווה, הסמוך לסטודיו. בעודה יושבת שם, ניגשה אליה נערה שזיהתה אותה וסיפרה לה על התרשמותה מהפרק. "היא אמרה לי: 'לא הפסקתי לבכות. דיברתי על זה עם חברים שלי. כל כך ריגשת אותי!' זה נורא הפתיע אותי. לא הייתי מוכנה לזה". אחרי שאלוש סיימה לאכול, נסעה לביתה שבפתח תקווה והתיישבה לצפות בפרק. "כשראיתי את הסצנה הזו, בכיתי", היא מגלה בחיוך. "הרגשתי שזאת לא אני שם, שאני רואה סיפור אמיתי של בחורה שעברה את החוויה הנוראית הזאת. שאלתי את עצמי: 'אמא'לה, איך עשיתי את זה?' קיבלתי גם הרבה תגובות, וזאת הייתה שמחה מהולה בעצב, כי ברור לי שסיפרתי שם סיפור כואב. שמחתי שהצלחתי להביא אותו בסצנה ראשונה, וידעתי שאם הצלחתי לגעת בלבבות של אנשים בפעם הראשונה שאני עומדת מול מצלמה, זה הישג גדול".
הנסיכה של הבית
בקרוב תסיים אלוש (26) את לימודי המשחק בתום שלוש שנים מפרכות, שלדבריה דרשו טוטאליות של 24/7. עבורה, מדובר בהישג שכלל אינו מובן מאליו, לא רק בגלל ההקרבה העצומה שהוא דרש, אלא בעיקר משום שעד לפני שלוש שנים נדמה היה לה שהדרך שלה לבמות ולמסכים תעבור במסלול אחר לגמרי, דומה לזה שעבר אחיה הגדול, אביב אלוש.
"אביב לא למד בבית ספר למשחק" היא אומרת, "ולכן ההורים לקחו ממנו דוגמה ואמרו שאולי אין טעם להשקיע וללמוד. גם אני חשבתי ככה. הרי אחר כך אף אחד לא מבטיח לך שתצליח, ויכול להיות שאחרי שלוש שנים של עבודה קשה לא ייצא ממך כלום. הלימודים מאוד תובעניים ולא משאירים זמן לעבוד או לעשות משהו אחר מהצד. אביב, שהיה עבורי מודל לחיקוי, הצליח ליצור לעצמו את המסגרת שבה הוא התפתח, והיינו מאוד גאים בו. עם הרבה התמדה, לבד בבית, הוא היה קורא וכותב ומחפש ועושה. אני בתור התחלה עשיתי מכינה, בלי תוכנית להמשיך ללימודים מלאים, אבל שם הבנתי שאני צריכה את המסגרת. למרות שאני ואביב מאותה משפחה, ויש לנו את אותם גנים, לכל אחד יש את הדרך שמתאימה לו".
הדרך שלה התחילה בקריות, שם נולדה לאם גננת ולאב שמנהל חנות בגדים. אביב (34) הוא אחיה הבכור, ויש להם עוד אח, אלעד (31), שעוסק בצילום. בילדותה עברה המשפחה לכרמיאל, שם היא חיה עד התיכון. בעקבות גירושי הוריה עברה עם אמה לפתח תקווה, שם גרות השתיים עד היום. "הרגשתי שגם בתור האחות הכי קטנה, 'הנסיכה של הבית', שתמיד מפנקים ונותנים לה כל מה שהיא רוצה, אני צריכה ללמוד בעצמי מהי עבודה קשה", היא אומרת.
כבר מגיל קטן, לדבריה, הייתה קרובה לבמה, ובתמונות ילדות רבות היא אוחזת בידה מיקרופון צעצוע. לכן, הכניסה לתחום הזה מיד אחרי שסיימה את שירותה הצבאי כרל"שית בחיל האוויר, הייתה מהלך צפוי. עם אח גדול שנחשב לאחד השחקנים הלוהטים בישראל בשנים האחרונות, אפשר היה לצפות שהייחוס המשפחתי יילך לפניה, אבל במקרה של "תאג"ד" זה לא היה ככה. "כשעשיתי את האודישן, בכלל לא הזכירו את העניין הזה. כשהגעתי לחזרה הראשונה, ניגש אליי ציון רובין, הבמאי, ומיד שאל איך לא סיפרתי לו שאני אחות של אביב. אמרתי לו שאני לא חושבת שהייתי צריכה לספר, כי עובדה, הוא קיבל אותי בלי שידע. הוא אמר לי שאני צודקת. אותו דבר היה עם המלהק: גם לו הסברתי שאין לי סיבה לכתוב את זה על המצח, כי אני זו אני ואביב זה אביב".
שיטת החינוך של האח הגדול
הרצון להפריד את עצמה מההצלחה של אחיה אינו נובע רק ממנה: גם הוא משתדל לא לערבב בין משפחה לעבודה. זה התחיל באודישנים הראשונים שלה במכינה, כשלא הסכים לעזור לה להתכונן.
"הוא פשוט לא היה מוכן: היה אומר לי שאני צריכה למצוא בעצמי את התשובות לשאלות, לבחור לבד איך לפעול, ושהוא לא מתכוון להגיד לי שום דבר. בהתחלה נפגעתי ונעלבתי, אבל היום אני מבינה שזה היה מאוד חשוב. זה היה מאוד משמעותי לגשת לאודישן בלי אישורים של אף אחד. היום אני מודה לו על כך שהוא גרם לי ללמוד מעצמי ומהטעויות שלי. ככה למדתי לעשות את הבחירות שלי לבד ולהיות נאמנה רק לעצמי. כי זה מה שיפה בשחקן – שהוא מביא את עצמו לתפקיד".
את "שיטת החינוך" של אחיה מתארת אלוש כמעין אהבה קשוחה, יצירת ניתוק בין הקריירות כדי שכל אחד יצליח לצמוח בזכות עצמו בלבד. גם היום, אחרי שהיא כבר עשתה את הפריצה שלה, אחיה מקפיד לתת לה את המקום האישי שלה. "הזמנתי אותו לפרמיירה של 'תאג"ד', והוא בחר לא להגיע", היא אומרת. "הוא אמר שזה הערב שלי ושהוא לא רוצה לקחת תשומת לב. זה היה מאוד יפה מצידו, ושמחתי שהוא ככה מפרגן לי. אני חושבת שזה ממש לא מובן מאליו, כי דווקא במשפחה כל אחד רוצה לקחת חלק ולהיות קרוב. העזרה האישית שהוא נתן לי היא דווקא בכך שהוא הצליח לאפשר לי להוציא ממני את האני שלי, למצוא את רעות האמיתית".
______________________________________________________
היא לא אחות-של, אלא נכדה-של. הקליקו על התמונה:
