זו הולכת להיות השנה של דורית בר־אור: מגזין "הארפרס באזאר" ניו יורק הכתיר אותה כמותג של הקיץ הקרוב, ה"וול סטריט ג'ורנל" קבע שהיא אחת מחמשת המותגים המעניינים של העונה, ו"אל" אנגליה עשו עליה כתבה עם הכותרת "Everyone Is Wearing Dodo This Summer". בלוגריות אופנה נחשבות כמו ליאנדרה מדין (ה־Men Repeller בשבילכן) וקנדלה -candelanovembre@ - קנו שמלות שלה, לבשו ותייגו, וגם במגזינים כמו "אין סטייל" האמריקאי ו"ווג" הבריטי עפו על דודו.
הקולקציה הנוכחית של המותג שקרוי על שמה מאופיינת בשילובים מעניינים של בדי כאפייה והיא מתפשטת בעולם כאש בשדה קוצים. זו לא העונה הראשונה שבה עיצוביה של בר־אור נמכרים מחוץ לישראל. כבר לפני שנתיים הציגה את המותג שלה בהשקה מפונפנת בפריז, אך נראה שהקולקציה האחרונה הפכה לטרנד של ממש וממצבת אותה כמעצבת הישראלית הכי מצליחה בעולם.
בר־אור (40), שהתחילה את דרכה כשחקנית, הקימה את המותג שלה לפני שבע שנים וקראה לו בשם הפרובוקטיבי Pas Pour Toi, או בתרגום חופשי מצרפתית: זה לא בשבילך. תוך זמן קצר המותג צבר תאוצה בקרב פאשניסטות שיכלו להרשות אותו לעצמן. השמלות שלה נמכרו בסכומים גבוהים של כמה אלפי שקלים, ולסטודיו בנווה צדק הגיעו נשים שרצו קצת מהקסם של דודו: סלב פרועה, ג'ינג'ית לוהטת, חיית מסיבות, חברה של יעל פוליאקוב, בר רפאלי ויתר אנשי הברנז'ה של תעשיית האופנה והבידור.
עם השנים השתנו פני הדברים: בר־אור, שמתחזקת זוגיות ארוכת שנים, לוהטת ומעוררת קנאה עם איש חיי הלילה והמסעדן זיו שני, עברה יחד איתו לבית פרטי בתל ברוך. לשניים נולדו שתי בנות: מונה בת 5.5 ועדה בת 3. גם המותג שינה את פניו, קיבל את שמה ופרץ לעולם. מי שהפכה את הסנוביות לסלוגן אפילו יצרה קולקציה ענקית ועממית במחיריה עבור גולף.
החודש חוגגת בר־אור שנתיים להשקת המותג "דודו בר־אור" בעולם. את מסיבת ההשקה חגגה בזמנו ב"סילנסיו קלאב" בפריז, מועדון אקסקלוסיבי וסגור של דיוויד לינץ' שאנשי הבוהמה הצרפתית חברים בו. יום קודם השיקו שם גם אנשי המותג סאן לורן את הקולקציה שלהם, וביום שאחרי הייתה זו סטלה מקרטני. כי כזו היא בר־אור: כשהיא עושה משהו, היא עושה אותו בגדול.
אצלי זה 'השטן לא ישנה'
היום היא מוכרת בכל אירופה ובארה"ב בחנויות יוקרה כמו סלפרידג'ס, ברגדורף גודמן וסאקס פיפת' אבניו וגם באתרים נחשבים כמו מטצ'ז פאשן, נט א־פורטה ושופופ. כמצופה ממנה כמותג הוט קוטור בינלאומי היא משיקה שלוש קולקציות בשנה: קיץ, חורף וקולקציית ריזורט. בארץ היא מוכרת את תוצרתה בקניון רמת אביב החוץ־לארצי, שכל קשר בינו לבין המציאות הישראלית הוא מקרי בהחלט. כל זה, לדבריה, הוא בעיקר תוצר של עבודה קשה מאוד.
"אני עובדת קשה, קשה מדי", היא אומרת. "להפעיל מותג בינלאומי זו אופרציה ענקית. זה נשמע כאילו שאם אני המעצבת אז אני אחראית רק לצד האמנותי, אבל זה בכלל לא ככה. צריך לנהל המון גורמים: יש את הלוג'יסטיק האוס, שמנהלים את המערך הלוגיסטי ויושבים בחו"ל, ויש את השואורומים שבהם אני מוצגת. לכל שוק יש את השואורום שלו, ששם בעצם הקניינים קונים את הסחורה. באירופה אני מיוצגת אצל ריקרדו גרסי, שהוא הכי חזק שם ומחזיק במותגים כמו ז'אן בטיסטה ו־N21, ובארה"ב אני בשואורום גדול שמחזיק גם את איזבל מארה. חוץ מזה אני גם תופרת בכל העולם, אז צריך להיות בקשר גם עם המתפרות. הדבר היחיד שנעשה בישראל זה העיצוב. אני כל הזמן בטלפונים עם חו"ל, ולא רק בשעות היום, כי בארה"ב ובהודו השעות אחרות, ואם הם צריכים תשובה עכשיו, לא מעניין אותם שבישראל לילה ואת ישנה. אז אני לא ישנה. אצלי זה לא 'השטן לובשת פראדה', אצלי זה 'השטן לא ישנה'".
את עובדת עם אירופאים ואמריקאים. עד כמה ההבדלים בינינו, הישראלים, לבינם מורגשים?
"מורגשים מאוד. לנו יש מוסר עבודה גבוה מאוד, אין סיאסטה ולהפיל את העט באחת כדי ללכת ללאנץ'. אצלי בסטודיו לא אוכלים. צוחקים עליי שכל מי שבאה לעבוד אצלי יורדת במשקל. לא שאני מעודדת הפרעות אכילה, אבל אנחנו פשוט עובדים כל היום. ברגע שמישהי אוכלת אני כזה 'סליחה, אין לך עבודה?'. אין מה לעשות, אנחנו חיות במשרד".
איך נראה סדר היום שלך?
"אני קמה בבוקר עם הילדות, או שלא, כי לי ולזיו יש תורנויות. אני מהאמהות האלה שבאות לגן עם אותה פיג'מה כל השנה. האמהות האחרות ממש לא מבינות מה הקשר שלי לאופנה ולמה אני לא מחליפה את הפיג'מה. אין בה אפילו גומי, אני מקפלת אותה. וזהו, אחר כך אני מתחילה יום עבודה שלא נגמר. אני עובדת עם המפעלים, הלקוחות והשואורומים, שכל אחד נמצא במקום אחר. יש לי כמה בנות שהן החיים שלי, אני קוראת להן אוצרות והן עובדות איתי צמוד".
את בוסית קשוחה?
"כן. אנחנו רק נשים. אני לא יודעת אם זה קרה במקרה או לא, אבל אני בן אדם שמאוד מסתדר עם נשים. אני רכושנית. ברגע שאת איתי אני לא אתן לך ללכת, כי מאוד קשה לי עם שינויים, וככה יוצא שכולן איתי כבר המון זמן. הנשים האלה חיות לי בתוך התחתונים, ובגלל שאני מאוד קנאית לפרטיות שלי, מי שנכנסת לי לחיים ואני כבר אוהבת אותה, יהיה לה מאוד קשה לצאת מהם".
את מצליחה להאציל סמכויות?
"התחלתי לשחרר. היה לי קשה, אבל הבנתי שהמותג כבר ענק ושאין לי ברירה. עכשיו אחותי הגדולה התחילה לעבוד איתי. היא הצילה לי את התחת. היא רואת חשבון ומרצה במכללה, ואני עצרתי אותה באמצע לימודי דוקטורט כדי שתבוא לעזור לי. היא גאון ויפה ופצצה והיא הצילה אותי".
"אני אמא מגניבה ואהיה סבתא מגניבה"
לצד כל העבודה הזאת, בר־אור מתחזקת גם ארסנל גדול וותיק של חברים. בין חבריה בולטים יעל פוליאקוב, מיקי בוגנים, המפיק מוטי רייף, הצלם עידו איז'ק, המנהל האישי שי כרם והסטייליסט סיימון אלמלם. "אני בן אדם מאוד פעיל חברתית", היא מודה. "יש אצלי ארוחות ערב גדולות. אין שישי או שבת שלא באים אליי, כמעט כל החבורה. כולם אצלי ואני מבשלת. אני נורא דואגת לחוג החברתי, זו כבר משפחה. באים ביום שישי בבוקר והולכים בלילה. נמרחים. מונה ועדה כבר קוראות למוטי 'דוד מוטי'".
יש שטוענים שהקשרים האלה הם הכוח המניע את ההצלחה שלך.
"כן? איך החברות שלי עם מוטי רייף הביאה לי הצלחה ברוסיה? אין קשרים בעולם האופנה. גם אם יש איזה קשר שמביא אותך לשואורום, את חושבת שהקניינים יקנו את הסחורה שלך בגללו, ואחר כך הלקוחות בחנות יקנו את השמלה בזכותו? איזה שטויות!".
איך הזוגיות שלך שורדת את הקריירה הכל כך תובענית הזו?
"אני מתקשרת לזיו עשר פעמים ביום ואומרת לו שאני אוהבת אותו. אני שולחת לו הודעות שהוא החיים שלי ושאני לא יכולה בלעדיו. כאלה קטנות. אנחנו עוד לא נשואים ואני רוצה חתונה. חתונה בתאילנד, שבה הכלה נכנסת על פיל וכל האורחים יהיו חייבים לתפור את הבגדים במתפרות המיוחדות שם שעושות בגדים לחתונות, שהכל יהיה קצפות וסאטן מגרד וסגול זרחני. אני חולמת על זה כבר שנים. פעם חשבתי שזה מצחיק והיום גוצ'י כבר עשו מזה קולקציה".
היום אני מרוצה מכל מי שלובשת אותי
לפני כשנה הפתיעה בר־אור את התעשייה עם קולקציית קפסולה עצומה בגודלה שיצרה עבור רשת האופנה גולף. מי שלא יכלה אפילו לחלום על שמלה שלה ב־12,000 שקל, יכלה פתאום להיכנס לרשת ולקנות אחת ב־350 שקל. גם טווח המידות היה מפתיע והגיע עד 46, מידה שבר־אור לא מתקרבת אליה במותג הפרטי.
"גולף הייתה התנסות מדהימה", היא אומרת. "לפני שבוע הייתה מסיבת סיום בגן של עדה ואיזו אמא הגיעה בשמלה מהקולקציה. עד היום אני פוגשת נשים שלובשות בגדים ומבסוטות. זה היה הכי וליו פור מאני וזה עשה לי שינוי".
אז את כבר לא מאמינה ב־Pas Pour Toi?
"כל מי שמרגישה יפה, סבבה לי עם זה. היום אני מרוצה מכל מי שלובשת אותי. אני כבר לא מתרגשת מלראות אישה בקניון מסתובבת עם שמלה שלי, מה שכן מרגש אותי זה לראות נשים מכל העולם לובשות אותי – יפניות וסיניות וברזילאיות".
תעשי את זה שוב?
"זו הייתה טעימה וכולם היו מרוצים. הם קיבלו את יחסי הציבור שהם רצו והקולקציה עפה ולי זה עשה טוב. אחרי זה היו לי עוד המון הצעות לשיתופי פעולה, אבל אני אוהבת להתקדם הלאה, אני אוהבת להיות בנקסט".
- עליונית: דודו בר–אור, ג'ינס: ליוויס, סנדלים: אוסף פרטי, חולצה: ג'יימס פירס לפקטורי 54, ג'ינס: סאן לורן (אוסף פרטי), שעון: קרטייה
- איפור: נירית הירשמן
- שיער: מיקי בוגנים
>> עוד על המעצבת עם הפה הגדול והמחירים השערורייתיים
