מיקי ממון: "לא הייתי רוצה שתותי תחווה את הבדידות שאני חוויתי"

יפה, שעה אחת קודם: הדוגמנית הוותיקה מיקי ממון (45) נפגשת עם התגלית החדשה תותי בר (12) לשיחה של שתי ג'ינג'יות על קריירה בתעשייה שמקדשת נעורים ורזון

"חשבתי שזו עבודה קלה ועכשיו אני מבינה כמה טעיתי. אבל אני לא מפונקת, אז זה ממש מתאים לי". תותי בר לומדת את התחום (צילום: דודי חסון)
"חשבתי שזו עבודה קלה ועכשיו אני מבינה כמה טעיתי. אבל אני לא מפונקת, אז זה ממש מתאים לי". תותי בר לומדת את התחום (צילום: דודי חסון)
"היא קטנה, ולא הייתי רוצה שיעשו לה שריטות כמו שלי היו", מיקי ממון על תותי בר (צילום: דודי חסון)
"היא קטנה, ולא הייתי רוצה שיעשו לה שריטות כמו שלי היו", מיקי ממון על תותי בר (צילום: דודי חסון)

33 שנה מבדילות בין מיקי ממון  לתותי בר, שתי הדוגמניות הג'ינג'יות המהממות שלפניכן. אנחנו יושבות בחצר הנהדרת בביתה של ממון, בתוככי רמת גן. אחת נינוחה ובטוחה בעצמה ואחת נרגשת ונבוכה, מחוזקת באביה שהבטיח לה יום כיף במתחם שרונה אחרי הראיון. ממון, 45, התחילה לדגמן לפני 27 שנים והיא עדיין בביזנס. בשביל בר זו רק ההתחלה: היא בת 12, תלמידת כיתה ו', ואין ספק שהקריירה שלה עוד לפניה. עד כמה אין ספק? הנה פרט טריוויה שאמור להסביר זאת: בטי רוקאווי, סוכנת הדוגמניות המיתולוגית, זיהתה את הפוטנציאל של בר ופתחה את הסוכנות שלה מחדש במיוחד עבורה (תחת השם "ניו אימג'" ובשיתוף הצלם דניאל אוחנה).

 

ממון, אמא לשניים (אדי, 18 ואלה, 9), מערסלת את הקולגה הקטינה לחיקה מיד. היא יודעת מה בר הולכת לעבור והיא נכונה לספר לה על זה ולעזור ככל יכולתה. "בגלל שאני אמא, יש לי רצון עז שהיא תרגיש בנוח ושמבינים אותה. יש שם נפש רכה וצריכים להיות רגישים לזה. זו אחריות גדולה מאוד לעבוד עם ילדה בת 12", היא אומרת. "אני התחלתי לדגמן רק בגיל 18, ואני לא יכולה לתאר לעצמי מה זה אומר לעבוד בתעשייה הזו בגיל שלה. למרות שמבחינה מסוימת אני חושבת שזה דור אחר, בנות ה־18 של אז הן כמו בנות ה־12 של היום".

 

הקריירה שלך נסקה בקצב מטאורי.

"נכון, עבדתי אז בקייטרינג של מייקל שטרן, ויום אחד הופיעה בעיתון תמונה שלנו, אנשי הצוות, באיזה אירוע. את התמונה ראה צלם בשם אבי מרוז, שהתקשר אליי מיד, ומשם הכל התגלגל. שבועיים אחרי כבר נשלחתי לסוכנות בפריז, ותוך יומיים כבר עשיתי את כל התצוגות. הראשונה הייתה של הלמוט לאנג, ואז פתחתי את התצוגה של שאנל ועשיתי גם גוטייה וגליאנו. כל העניין היה מאוד מהיר".

 

חלמת להיות דוגמנית?

"בכלל לא. חלמתי לעשות צבא ולהמשיך לעבוד בקייטרינג, אבל לא גייסו אותי – היה לי פרופיל 24 בגלל כל מיני ניתוחים מסובכים שעברתי בתור ילדה – וככה מצאתי את עצמי שם. גרתי בפריז שבע שנים וחזרתי רק אחרי שהתחתנתי ואדי נולד, כשהייתי כבר בת 26".

 

ואז הגיעה הפסקה ארוכה.

"נכון. בארץ לא רציתי קריירת דוגמנות. לא הייתי אף פעם הטייפקאסט הישראלי וגם נורא רציתי משפחה ושקט. הייתי צריכה להתבגר. הדוגמנות בחו"ל מלמדת אותך להיות עצמאית, אבל את גם מפספסת המון. את כל ההווי של הנעורים. כולם הולכים באיזו דרך, ואת יוצאת ממנה".

 

נותרה בך תחושת חרטה על שבע השנים ההן שבילית בפריז?

"אני שמחה על מהלך החיים שלי. היה נהדר לראות עולם, להכיר אנשים מאוד מוכשרים ולהיפתח לאסתטיקה, לעיצוב ולאופנה. יש לי המון זיכרונות נהדרים, למשל הפעם שנכנסתי לבית ופגשתי בו את איב סאן לורן,

"יש בנות שלוקחות סמים בשביל להיות רזות, ויש שעושות ספורט כל היום. בכל מקרה, מישהו צריך להשגיח עלייך ואת צריכה לדעת את הגבולות שלך"

שישב ודיבר איתי ולימד אותי איך ללכת על מסלול. זה משהו שאני אקח איתי לכל החיים. אבל בתוך כל זה יש בדידות גדולה. במקצוע הזה את כל הזמן נמדדת על פי המראה החיצוני שלך. במשך שנים לא הצלחתי לראות את עצמי כאישה יפה. הייתי מאוד ביישנית, ובתור דוגמנית את נדרשת כל הזמן לתקשר עם הסביבה, וזה מאוד קשה. הייתי מסמיקה מכל מילה שאמרו לי, ולא כולם היו עדינים איתי. אני יכולה לספור על פחות מעשר אצבעות את אנשי המקצוע שראו את האופי שלי ונתנו לי להיות מי שאני, וזה מתוך מאות אנשים שעבדתי איתם. כל השאר נתנו לי את התחושה שאני עוד אחת, מתוך הרבה מאוד דוגמניות חסרות זהות".

 

למה ההורים שלך לא היו איתך שם? לפחות בתחילת הדרך?

"לא הייתה להם את היכולת הכלכלית לבוא. זו הייתה תקופה אחרת. לא היה אינטרנט, והייתי עומדת בטלפון ציבורי פעם בשבוע ומדברת עם ההורים שלי עד שהכרטיס היה נגמר. אבל אבא שלי היה מתקשר כל יום לסוכן שלי לוודא שאני בסדר. אני חושבת שזה מאוד חשוב שלתותי יהיה הורה איתה שם בכל מצב. היא קטנה, ולא הייתי רוצה שיעשו לה שריטות כמו שלי היו. לא הייתי רוצה שהיא תחווה את הבדידות שאני חוויתי ולא את ענייני המשקל שכל דוגמנית מתמודדת איתם. כל דוגמנית שומעת כל הזמן שהיא צריכה לרדת במשקל, אפילו אם היא ממש רזה. לפעמים כבר סתם משגעים אותך, כי את לא משיגה עבודה, ובסוכנות מנסים עוד משהו. הייתה תקופה שזה מאוד הבהיל אותי וירדתי במשקל. זו הייתה תקופה לא בריאה ומאוד מסוכנת והיה לי מזל גדול שיצאתי מזה. אני זוכרת שאחרי חצי שנה בפריז, שבמהלכה לא ראיתי את ההורים שלי, אבא שלי בא לאסוף אותי מהשדה, וכשהוא ראה אותי הוא פשוט התחיל לבכות. אחר כך נשארתי בארץ ונכנסתי לפרופורציות ועליתי במשקל. אז כן, יש בנות שלוקחות סמים בשביל להיות רזות, ויש כאלה שמרעיבות את עצמן, ויש כאלה שעושות ספורט כל היום. בכל מקרה, מישהו צריך להשגיח עלייך ואת צריכה לדעת את הגבולות שלך".

 

תותי בר: מיקי היא כמו רקדנית כשמצלמים אותה. זה מאוד יפה (צילום: דודי חסון)
    תותי בר: מיקי היא כמו רקדנית כשמצלמים אותה. זה מאוד יפה(צילום: דודי חסון)

     

    הסוכנת אמרה לתותי: את צריכה לרזות

    בר, רביעית מבין חמש אחיות במשפחה באר־שבעית, דווקא כן חלמה על דוגמנות. מאז שהיא זוכרת את עצמה עוצרים אותה ברחוב כדי לשאול למה היא לא הולכת לדגמן, וזה כנראה חִלחל. מדובר בילדה שהיא לא רק נס פוטוגני, אלא גם נס רפואי: "נולדתי פגה בשבוע 26 ובמשקל קילו אחד", היא מספרת. "הייתי על סף מוות, וזה היה אחרי שמצאו בבדיקות הגנטיות של אמא שלי שאני נושאת 3 כרומוזומי X והמליצו לה להפיל אותי בטענה שיש סיכוי גדול שאצא מפגרת. אבא שלי קרא הרבה מחקרים ויחד הם החליטו ללדת אותי בכל מחיר. גם בלידה היה חשש גדול לחיי, אבל בסוף הכל יצא בסדר. אני לא מפגרת, קיבלו אותי עכשיו לכיתת מצטיינים. אבא שלי תמיד אומר שכשהוא ראה אותי בפעם הראשונה, הוא אמר לאמא שלי שהם היו חכמים שהם התנגדו לכל מה שאמרו להם ושאני אהיה הצלחה עולמית".

     

    A photo posted by Tuti Bar (@tutibarr) on

     

    האב, רונן, שהתנגד להפלה ועומד עכשיו לצד בִתו בקריירה שלה כדוגמנית, הוא מדריך טיולים במקצועו וגם חולה סרטן, שנאבק במלנומה קשה כבר שש שנים. לא תראו את זה עליו: הוא ספורטאי שרץ שישה קילומטרים מדי יום כחלק מהמאבק במחלה, אבל דבר המחלה מרחף מעל למשפחה.

     

    אחרי שרוקאווי נפגשה עם בר ועם אביה, שלחה אותה להצטלם והחתימה אותה (שבוע אחרי שנפגשו) לחוזה ארוך טווח, היא סידרה לה גם פגישה ראשונה עם סוכנות בינלאומית. נציגה מסוכנות "עלית" העולמית הגיעה לישראל לראות אותה. הנציגה ביקשה שבר תחכה קצת, ובינתיים, אם אפשר, שתוריד כמה קילוגרמים מאזור הירכיים. "אני לא יודעת מה לעשות עם מה שהיא אמרה", מודה הילדה. "אני חושבת שאני רזה. אמא שלי הסבירה לי לאכול חמש ארוחות קטנות ביום, וזה מה שאני עושה. אני לא משנה משהו בינתיים".

     

    מה היית רוצה יותר – להיות דוגמנית מצליחה בחו"ל או דוגמנית מפורסמת בארץ?

    "אני מאוד רוצה להצליח בחו"ל, כי כל הדוגמניות המפורסמות עובדות שם. בישראל אני כבר מרגישה מפורסמת. הייתי בתוכנית בוקר, ועכשיו כבר מבקשים ממני סלפי ברחוב בבאר שבע. כסף לא חשוב לי, בינתיים חשוב לי רק ליהנות. בחופש הגדול אני מתכוונת לנסוע בפעם הראשונה לסבב פגישות בחו"ל ואני מתה שזה יקרה כבר. אמא או אבא ייסעו איתי, אין מצב שאני אהיה לבד".

     

    איך את מתכוננת לזה?

    "קראתי כתבות במגזינים והסתכלתי על שערים כמו שלכם ושל 'בלייזר', 'פנאי פלוס' ו'לאשה'. אני תמיד מנסה ללמוד מזה משהו. גם ממיקי ניסיתי ללמוד במהלך הצילומים. היא כמו רקדנית כשמצלמים אותה, זה מאוד יפה".

     

    סופיה מצ'טנר הבאה?

    עבור ממון, המפגש עם בר הוא לא הפעם הראשונה שלה בחברת דוגמנית מתחילה וצעירה מאוד. "הסוכן שלי בפריז, סיריל ברולה, שליווה אותי בכל שנות העבודה שלי שם והפך לחבר מאוד קרוב שלי, ביקש ממני תמיד: 'מיקי, תפתחי את העיניים ותביאי לי מישהי כמוך'. לפני כשנה הייתי על סט צילום בתור סטייליסטית, סופי (סופיה מצ'טנר, הישראלית בת ה־15 שהיום היא הפרזנטורית של דיור; מ"ז) נכנסה ומיד היה ברור לי שזה זה. דוגמנית צריכה יותר מיופי כדי להגיע לטופ, ולסופי היה את זה. הרמתי לסיריל טלפון וחיברתי בינו לבין רוברטו, הסוכן של סופי. לא ראיתי מזה כסף, וזו הייתה טעות. זה פתח לי תיאבון למצוא עוד בנות כאלה ולהישאר וללוות אותן לאורך הדרך שהן יעשו בתחום, עם הידע והניסיון שלי".

     

    תותי, את חושבת שיש לך מה שצריך, יותר מרק יופי וגובה?

    "אני חושבת שכן. אני כבר יודעת שצריך להיות מנומסת ולתת מחמאות לצלם, גם אם התמונה לא יוצאת כל כך טוב. אני גם מבינה שזו עבודה קשה. בפעם האחרונה שהצטלמתי עלו עליי חרקים, כבר הצטלמתי עם בגד קטן שלא היה לי נוח בו וגם עליתי על סרפדים נורא כואבים. חשבתי שזו עבודה קלה ועכשיו אני מבינה כמה טעיתי. אבל אני לא מפונקת, אז זה ממש מתאים לי".

     

    החברים בבית הספר מפרגנים לך?

    "לא כולם. חלק מהבנות מקנאות. יש חברה שקינאה בי ולא דיברה איתי שבועיים, ויש בן מהכיתה שלי שרואה אותי ומחקה צעדים כאלה של דוגמנית מסלול. וכבר אמרו לי שאני שוויצרית, אבל זה בסדר. אף פעם לא הייתי מקובלת. פעם הייתי כמו אוויר, כמו קיר, בגלל שאני שקטה וסגורה. עכשיו פתאום התחילו לדבר איתי, גם בנים וגם בנות".

     

    מה עם מעצבים? את מכירה שמות של מעצבי־על?

    "לא ממש. אמא שלי עדיין קונה לי את הבגדים. אני אוהבת פשוט, ג'ינס או שורטס או שמלה ארוכה, ובכלל לא עקבים. זה לא נוח לי ומאוד קשה לי ללכת בזה".

     

    גם ממון, 177 ס"מ, נמנעת מעקבים. במשך שנים היא גם סירבה ללבוש מותגי־על והעדיפה על פניהם וינטג'. ההתנתקות שלה מעולם האופנה לא הייתה קשורה רק להחלמה משריטות המקצוע. כשהייתה בת 28, נשואה טרייה לאילון רייך (אחיה של הדוגמנית יעל רייך, חברתה הטובה) ואמא לילד בן שנה, היא עברה טראומה שטלטלה את חייה המצטלמים היטב. רייך היה מעורב בתאונה קשה מאוד, שההתאוששות ממנה ארכה כמה שנים, וממון מצאה את עצמה מתמודדת עם חיים חדשים, לבד עם תינוק קטן. היום היא נשואה בשנית לקבלן ואומן ברזל, אבי בִתה הצעירה.

     

    "זו הייתה תאונה שבה כמעט איבדנו את אילון, והמשבר הזה טרף בשבילי את כל הקלפים. יצאתי מהקומפורט זון שלי וחיפשתי אפיקים חדשים. למדתי עיצוב פנים ועבדתי גם כקואוצ'רית במשך שנים עם אלמנות ואמהות חד הוריות. היום האופנה חזרה להיות מאוד נוכחת בחיי: אני סטייליסטית בהפקות, עושה סטיילינג אישי ועורכת סדנאות לנשים על הקשר בין הבגד והאישה, שם אני עובדת עם נשים על המקומות שבהם כל אחת יכולה לשחרר קצת ולתת לעצמה יותר ביטוי אישי דרך הבגדים שלה".

     

    מה תגידי אם הבת שלך תרצה לדגמן?

    "פעם הייתי אומרת לך 'בשום אופן לא'. הדרתי את זה מהבית, גם את העובדה שאני בעצמי הייתי דוגמנית. היו לי שנים של תחושות אמביוולנטיות מאוד לגבי הדוגמנות, אבל היום אני חושבת אחרת. אם הבת שלי תרצה זה יהיה בסדר, אבל בהדרכתי ובליוויי הצמוד, כי אני חושבת שילדים צריכים לממש את עצמם, בדיוק כמונו".

     

       

       

       

       
      הצג:
      אזהרה:
      פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד