שנה בלבד לאחר היווסדה של אחוזת בית, נפתח בה קיוסק ראשון. סנונית ראשונה לקראת סגנון חיים שיאפיין את תל אביב, עשרות שנים קדימה. הקיוסק ההוא עמד בשדרות רוטשילד, מול ביתו של ראש העירייה מאיר דיזנגוף, ובלילות האיר אותו פנס הרחוב הראשון בעיר הקטנה.
למרות מגבלות הבנייה שהכתיב ועד העיר, נבנו אחריו בהדרגה עוד עשרות קיוסקים. באמצע שנות ה-20 של המאה הקודמת, בתקופת העלייה הרביעית, כבר היו פזורים ברחובות העיר העברית הראשונה יותר ממאה שכפולים שהציעו משקאות תוססים והפכו לחלק בלתי נפרד מהאדריכלות העירונית. עד כדי כך התפשט הטרנד, שהעלייה הרביעית ספגה מאנשי מעמד הפועלים את כינוי הגנאי "עליית הקיוסקים", והעיר כולה זכתה לכינוי "רחובות של גזוז".
עם הצלחה לא מתווכחים, וסוד ההצלחה היה הביקוש למקום מפגש חברתי צנוע במרחב הציבורי, כאלטרנטיבה לבתי הקפה הבורגניים שעטו על עצמם עיצוב אירופי. הקיוסקים מוקמו בפינות רחוב ובשולי שטחים פתוחים, כמקום מפגש ספונטני ולא מחייב לקהל המשוטט. בניגוד לחנות הממוקמת בחזית של מבנה, ומתהדרת בחלון ראווה רק כלפי הרחוב, הרי שהקיוסק שולט בכל היקף סביבתו עם כל פאותיו, ושולט בסביבתו מכל עבריה. האדריכלית איריס הורוביץ-שלוש סבורה כי הקמת הקיוסקים הייתה ציון דרך בהתפתחותה של העיר. "הוא אמנם קטן פיזית", היא אומרת על מוסד הקיוסק, "אבל גדול בנוכחות הרגשית שלו. זה מקום שמפעיל רגשית אנשים".
מבנים צמודים למסגדים
בהיותו מבנה עצמאי קטן וחופשי במרחב, הקיוסק הוא חוליה שממוקמת בין דוכן השוק הארעי לבין החנות הבנויה הקבועה. מקור צורתו הארכיטקטונית במזרח, במבנים כיפתיים שנבנו בסמוך למסגדים, כנספחים למסה הכללית של מבנה הדת. עם השנים, עברו המבנים הזעירים חילון והחלו לאכלס שימושים מסחריים. כאמור, תל אביב הקטנה אימצה את הרעיון בחיבה.
כמו קיוסק הבכורה בשדרות רוטשילד, גם הקיוסק השלישי שנחנך במורד רחוב לילינבלום ב-1920 נבנה במיקום אסטרטגי: פינת רחוב הראשונים, בואכה שכונת נוה צדק, מול קולנוע "עדן" - שהיה "ראינוע" עד שהוכנס הסאונד לסרטים, ושימש כאולם הראשון שבו הוקרנו סרטים באחוזת בית. הקהל הרב שנהר לקולנוע (800 צופים בכל אחד מאולמותיו) הבטיח את שגשוגו הכלכלי של הקיוסק במשך שנים רבות, ובפרט שהוא בולט ברחוב ואינו סמוך מדי לבנייני המגורים. כל שש פאותיו מפנות חלונות ודלתות החוצה, ומייצרות חזיתות לכל עבריו.
"הקיוסק של הילדות שלי", כתבה לא מזמן השחקנית והזמרת נירה רבינוביץ' בפייסבוק. "טעם של סוכרייה מחליפת צבעים היה כה ייחודי. וסוכריית תרנגול ומשקה עדנים 'צוף׳. ודובשנית. ובייגעלה בצורת שמונה (...) הקיוסק נראה לי אז כמו ארמון קסמים. ומולו קולנוע עדן. איזו התרגשות. עוד רגע הגג ייפתח בקול מתכתי קצת מפחיד, וראג' קאפור ישיר שוב את איצ'יקידנה".
ימי הקסם נמוגו. מאוחר יותר הידרדר מעמדו של האזור, גם הקולנוע ננטש, ו"לילינבלום" הפך לשם נרדף לחלפני כספים ולאנשים מפוקפקים באופן כללי. גם הקיוסק הקטן הפך למקום מושבו של אחד החלפנים. "הקיוסק חרוט היטב בזיכרון ובתודעה העירונית של תל אביב ומהווה דוגמא ליצירתיות מקומית", נכתב בתיק התיעוד של הקיוסק שערכה הורוביץ-שלוש, לקראת שימורו המוקפד ופתיחתו כבית קפה זעיר בקרוב.
שלושה מטר רבוע בלבד הוא שטחו, וסכום עתק של כחצי מיליון שקל הושקע בשיקומו ובשימורו - כ-170 אלף שקל למטר רבוע. וכך, במקום עיתון, סיגריות וסוכריות תרנגול – ימתינו בקרוב ללקוחות ברז שמפניה וקפה איטלקי, בידי צוות שמולבש במלתחה מעודכנת בעיצוב אישי. אחרי הכל, החלפנים נעלמו ולילינבלום של היום הוא אחד הרחובות היקרים בלב תל אביב המתעשרת, ומהי כבר השקעה חסרת פרופורציה בקיוסק זעיר לעומת הפיכתו של "עדן" הנטוש למלון פאר?
אגפי המלון נסוגים מהמעטפת
שני המהלכים מתרחשים בעת ובעונה אחת, זה מול זה. היזם דומניק רומאנו, אחד השותפים בחידוש הקיוסק, מעורב בהליכי אישור מול העירייה לפתיחת סינמה "עדן" כמלון עירוני בן כ-60 חדרים, בתכנון האדריכל יואב מסר שאמון גם על התכנון המחודש של הקיוסק. "היה לי חשוב שבחוזה יצוין שהזמנת עבודת התכנון היא עבור 3 מטר רבוע", מספר מסר, "זה ביחס לפרויקט המלון ממול שהוא 6,000 מטר רבוע".
כמו הקיוסק המשושה, גם "סינמה עדן" מיזג אדריכלות של מזרח ומערב כמבנה בטון בסגנון אקלקטי. מאז חנוכתו ב-1914 ועד נעילת דלתותיו ב-1975, הוא הציע לציבור אולם קולנוע פתוח לשמיים ואולם סגור לימי החורף. 40 השנים האחרונות עברו עליו כמבנה שומם, ומי שקיווה שימיו היפים יחודשו כקולנוע, מרכז תרבות או מבנה ציבורי – יתאכזב לגלות שגם הוא הופך למלון מפואר, בהמשך לגל העצום של בתי מלון יוקרתיים בלב העיר תל אביב, שחלקם יוצאים ממשרדו של יואב מסר, ובראשם מלון "נורמן" ברחוב נחמני.
בדומה לקולנוע "אסתר" בכיכר דיזנגוף שהוסב לבית מלון עם נופך נוסטלגי, המספר את סיפורו של הקולנוע הישן, מתוכנן כאן "מלון עירוני" בן 60 חדרים שיוטמע במעטפת הקולנוע ההיסטורי כדי להזכיר במשהו את ימיה הראשונה של תל אביב. בתוך החלל, המוקף בחומות המקושטות שפונות לרחוב, יתרוממו שני אגפי חדרים בגבהים שונים, ויבלטו מעל החומות. התוספת לא תנסה להתחזות למבנה האקלקטי הישן: האגפים החדשים יהיו שונים בחומר וסגנון, כדי להדגיש את הנתח העכשווי, והחזיתות שלהם לא יוצמדו לחזיתות ההיסטוריות אלא יורחקו מעט תוך יצירת תווך קטן בין האדריכלות הישנה לחדשה – מעין ממברנה עשויה זכוכית, שאינה חלון ואינה קיר, לא שקופה ולא אטומה.
"הטעות היא לקחת מעטפת עצמאית ולהיצמד אליה, לחבר מין שאינו במינו", מסביר יואב מסר את ההחלטה האדריכלית. "הנתק שלנו מציל את הפרויקט, כי הוא מצליח לשמור על המעטפת המקורית". במקום אולם הקולנוע הפתוח, ייתמר אגף חדרים מעל קומת עמודים מפולשת, ליצירת מרחב מקורה שיוביל למבואה של המלון שתמוקם באגף השני. החיבור בין האגפים ייעשה באחת הקומות העליונות, והאורחים יוכלו להשתכשך בבריכת השחייה על הגג ולתצפת על נוה צדק. מתחת לקומת הקרקע ימוקמו אולם הקרנה וחלל תצוגה, וחניון תת-קרקעי ייחפר מתחת לבניין כנהוג בכל פרויקט חדש בתל אביב בעשור האחרון.
הכניסה הראשית למלון תוביל, דרך החצר, למבואה שתמוקם במה שהיה האולם הסגור של "עדן". מספר הקומות של המלון עדיין לא אושר סופית, אך אפשר להעריך שהוא ינוע בין שלוש לשש קומות.
סרטים על הקיר
בחזרה לקיוסק הכחלחל בלילינבלום 3: שלושה שולחנות ימוקמו סביבו, ועוד כשבעה ברחבה המרוצפת שמשמשת כיום לחניה. על חזית מבנה המגורים הצמוד, "בית טרכטנגוט" ההיסטורי (אדריכל: יהודה מגידוביץ), יוקרנו בשעות הערב סרטים בשחור-לבן כמחווה לסינמה "עדן" ממול. מעצבת האופנה דנה סרבניצקי הרכיבה לעובדים קולקציה ששואבת השראה מההתיישבות העובדת באמצע המאה שעברה: בגדי סרפן ורסטיליים בצבעי חאקי, עטורי פרטים וכיסים שימושיים לכל מלצר. לדש הבגד נתפרו כותפות אוברול, שאליהם יוכלו הבריסטות לחבר את סינרי המטבח. ברז הסודה המתבקש ישמש גם להכנת קוקטייל "שפריץ" (יין וסודה), ובימי שישי יצטרפו לתפריט הכריכים והמאפים גם פיצוחים וחלות.
בניגוד לשני הקיוסקים שקדמו לו ושנבנו מעץ, ועל כן התבלו ונהרסו כליל במרוצת השנים, הקיוסק המשושה ברחוב לילינבלום נבנה מבסיס ועמודי בטון, שנעשו מאלמנטים טרומיים תוצרת בית חרושת "האחים שלוש" הסמוך בנווה צדק; לכן הוא השתמר. על עמודי הבטון נבנה גג עץ מצופה קשקשי פח מגלוון, ומעליו מזדקר כולא ברקים. מלבד קשקשי האבץ החדשים שהונחו על גג העץ, ושיחזור המרקיזה שמקרה את החלון החזיתי לרחוב, כל האלמנטים בקיוסק הם מקוריים ועברו תהליך שימור בלבד. תומס בומיקה, נגר גרמני מומחה בשימור, מי שעמל על רבים מהמבנים הטמפלריים במתחם שרונה, אמון על העבודה כאן.
לאחר אישור תיק התיעוד, שארך כחצי שנה, החלו עבודות השימור בפועל. "אחרי כל פעולה, מחלקת השימור הגיעה לבדוק שעמדנו בדרישות", מספר בר לוי, אחד היזמים ומנהל הפרויקט בפועל. "אם היה אישור המשכנו לשלב הבא, ואם לא - התבקשנו לתקן". העירייה דרשה שהקיוסק יוחזר למצבו ההתחלתי כפי שנבנה בהתאם לתקופתו ולא ישנה את פניו למראה מודרני, ולכן לא אושרו פעולות של החלקת בטון או שיוף סטיות שנעשו בבנייה המקורית.
כדי לשחזר את הגוונים המקוריים, תוך מחיקתם של פגעי השמש וגוונים שונים שנוספו במרוצת השנים, ערכה הילה מסינגר-ברק, מומחית לשימור ציורי קיר, דו"ח צבע למבנה. מתחת לגווני צהוב וירוק התגלו גווני כחול, והוחלט שהקיוסק ייצבע בקירוב מרבי אליהם. "הצבע העז הוא אפשרי כאן, כי זהו קיוסק - אובייקט בקנה מידה קטן שאיתו אפשר להעז", אומרת הורוביץ-שלוש. בקרוב יתברר אם התעוזה של היזמים תוכיח את עצמה, ובאיזה מהירות היא תחזיר את ההשקעה.
- תודה לבית מורשת יהדות עדן, בית הכנסת קול יהודה, שתצלומי הקיוסק מלמעלה נעשו בסיועו
המלון המושקע ביותר בלב ת''א: לחצו לביקור במלון נורמן ברחוב נחמני
