הציפיות לקראת חנוכתו של מלון "נורמן", ברחוב נחמני פינת מלצ'ט בלב תל אביב, הרקיעו שחקים ככל שההקמה והשיפוץ שלו התעכבו והתמשכו - במשך כמעט עשור. אחרי הכל, שלושת המבנים שבהם ממוקם המלון חובקים פיסת היסטוריה של העיר העברית הראשונה.
"בית שפרן" נבנה ב-1925 כבניין מגורים למשפחת פרידמן, בסגנון אקלקטי שבו התמחה האדריכל משה צ'רנר. הוא מתנשא לגובה שלוש קומות ובתכנון חזיתותיו ניכרת השפעה מזרחית. בשנות ה-60 הפך ברובו לבניין משרדים, עד שנמכר ב-2005. בשנות הבנייה של המלון נחפר לו מרתף, חלונות מיוחדים הובאו ממזרח אירופה, ריצופים מצוירים מקוריים שוחזרו במזרח אסיה, וניתן אישור לבניית קומת גג שבה ממוקמות סוויטות הפאר הענקיות.
את "בית רומנוב" הסמוך, שנבנה אף הוא ב-1925, תכנן צ'רנר יחד עם האדריכל ליאו אדלר. בית הספר שהיה כאן בעבר הופך בימים אלה לחלק דומיננטי במלון, אחרי שימור קפדני של החזיתות עם החרכים הצרים, חלונות מיוחדים שהובאו ממזרח אירופה, התקנת כרכובי אבץ ותאורת לד שהורכבה מעל החלונות. נקודת החיבור בין שני המבנים היא וילה בסגנון הבאוהאוס, שהייתה ביתו של בעל הבניין המקורי, איסר רומנוב.
.
על שימור המבנים והסבתם למלון שקד בשמונה השנים האחרונות אדריכל יואב מסר, וצוות בא והולך של מעצבי פנים: את הפרויקט התחילה סיביל דה מרג'רי מלון, מעצבת צרפתייה, שהוחלפה באמצע הדרך בדיוויד ד'אלמדה מהמשרד הבריטי SAGRADA. משרדו של מסר הוביל את הפרויקט החל מרכישת הבניינים, דרך תהליך הרישוי וכלה בשימור המחמיר. אגב, מיהו "נורמן" שעל שמו נקרא המלון? נורמן לוריא הקים את מלון "דולפין" המיתולוגי בשבי ציון, בשנות ה-50, והוא אביו של אחד הבעלים.
המסעדות והחדרים
דלת הכניסה שנמצאה במרתף מובילה למבואת המלון, ובה מוקמו שתי עמדות קבלה מפליז ומעץ. מימין להן בר-ספרייה, ומשמאל המסעדה בניצוחם של האחים ארי ויורם ירזין ("קפה איטליה", "טוני וספה", "מוזס") ובראשותו של השף ברק אהרוני, שמכילה 50 מקומות ישיבה בפנים, 55 מקומות ישיבה בחוץ וחדר אוכל פרטי בווילה. מאחורי שולחן הקבלה מציץ אגף אחורי חדש, שנבנה על טהרת הפלדה והזכוכית, ובו נמצאים החדרים.
הרצפה בשטחים הציבוריים חופתה בפרקט עץ אלון עם הטבעות של פרחים בזהב, דוגמה (Pattern) חוזרת בתקרת הגבס של החדרים. על הקירות נתלו גופי-פליז מאירים שעוצבו בהשראת פנסים, ובחללים הציבוריים נתלו מנורות עתיקות בעיצוב קלאסי שהולם את פריטי הנגרות שמהם בנויים הברים והספריות, שבהם הוטמעו מראות ממוסגרות בעץ.
החדרים מאופיינים באחד משלושה גוונים שקטים – תכלת, חום או ורוד עתיק – והעיצוב בלתי מצועצע. הרצפה חופתה בפרקט בהנחת אדרת דג (Fishbone), הקיר שעליו נשענת המיטה מרופד ועליו הורכב גב-מיטה מעץ שמתעגל פנימה בקצוות, ועליו חולשות בסימטריה ארבע מנורות ברזל, שתיים בכל צד. בארונות הבגדים חופו הדלתות בריפוד עור בדוגמת שתי וערב, בגוון טבעי. חדרי הרחצה זהים: רצפת אריחים מעוטרים, שידת כיור עשויה עץ ומראה במסגרת פליז. בין החדרים מחברים מסדרונות רחבים שחופו בבטון מוחלק.
בקומת הגג נבנתה בריכת שחייה באורך 17 מטרים עם מעקה עץ רחב וציפוי פסיפס פנימי, שמשווה למים גוון עמוק יותר. בדרך אליה מוקמה "דיינינגס", מסעדת טאפאס יפנית לונדונית שפותחת כאן שלוחה ישראלית. כשתיפתח, בקרוב, יהיו בה 26 מקומות ישיבה ובר סושי ארוך, ובחודשי הקיץ יתווספו לה 35 מקומות ישיבה במרפסת הצמודה.
נכנסים לבית הסוויטות
גן שבו נשתלו עצי אשכוליות מלווה את הכניסה לבית שפרן, המאכלס 20 סוויטות. הפרטים המקוריים של הבניין, שצופה על כיכר המלך אלברט ובית הפגודה, שוחזרו בדקדקנות: החל בחלונות, דרך המעקות והקרניזים, וכלה בשני ציורי קיר שמקדמים את פני הנכנסים ומלווים אותם למעלית שנצבעה באדום-עגבנייה. בתוך הסוויטה-לדוגמה שבה ביקרנו (לא כל החדרים מוכנים עדיין) חופתה הרצפה בפרקט שחור. בסלון הונח שטיח בדוגמת קוביות בצבעים טבעיים, ועליו מונחים ספה, כורסה והדום שרופדו בגווני ירוק וטורקיז.
בקומה העליונה תוכננו שתי סוויטות דופלקס, עם תריסי-עץ ענקיים שנפתחים כאקורדיון ומאפשרים יציאה למרפסות נרחבות עם נוף פנורמי של תל אביב ומגדליה החדשים. סוויטה אחת משתרעת על פני 150 מ"ר והשנייה על פני 250 מ"ר, לא פחות. הן כוללות מטבח, סלון שמוקם בתוך חלל בגובה כפול וחדר שינה. חדר הרחצה חופה בחתיכות גדולות של שיש בצבעי לבן ושחור ובמרכזו הועמדה אמבטיית פח מנותקת מקיר.
מחירים:
חדר – מ-400 דולר ללילה
סוויטה – מ-700 דולר ללילה.
פנטהאוז דופלקס – 3,300 דולר ללילה
אדריכלות: יואב מסר
שימור: יואב מסר (נחמני 23), ניצה סמוק (נחמני 25)
עיצוב: דיוויד אלמדה
תאורה: הילה מאיר
תקציב הפרויקט (קרקע ובנייה): 140 מיליון שקל
