הבינתחומי הכפול: כך ייראה הקמפוס היוקרתי בהרצליה לאחר שיורחב

מעונות בני 13 קומות, בית ספר ליזמות ומרכז כנסים - אלה חלק מהמבנים שמתוכננים לקום במוסד האקדמי, שעומד להכפיל את גודלו. סיור מצולם בין המבנים החדשים והישנים

נעמה ריבה

|

17.01.15 11:51

המרכז הבינתחומי הרצליה הדמיה מעונות
המרכז הבינתחומי הרצליה הדמיה מעונות (כך ייראו שלושת הבניינים החדשים של המעונות, בתכנון שורץ-בסנוסוף. 13 קומות עם 770 מיטות, בדרום-מזרח הקמפוס)
המרכז הבינתחומי הרצליה הדמיה  בית הספר ליזמות
המרכז הבינתחומי הרצליה הדמיה בית הספר ליזמות (הדמיה של בניין אדלסון ליזמות, שמתוכנן במסגרת ההרחבה. הבנייה שלו כבר החלה)
המרכז הבינתחומי הרצליה גוטסמן  פסיכולוגיה
המרכז הבינתחומי הרצליה גוטסמן פסיכולוגיה (המבנה האחרון שנחנך בקמפוס עד כה - בניין פסיכולוגיה-כלכלה בתכנון גוטסמן-שמלצמן. החזית הראשית משמשת רקע לשדרת הדגלים שמייצגים את ארצות המוצא של הסטודנטים הזרים)
המרכז הבינתחומי הרצליה בניין קיימות כלכלה עינת איכהולץ פורת מאיכהולץ ענתבי אדריכלות
המרכז הבינתחומי הרצליה בניין קיימות כלכלה עינת איכהולץ פורת מאיכהולץ ענתבי אדריכלות (בית הספר לקיימות ולמשפטים. נשיא המרכז היה מרוצה במיוחד ונתן לאדריכליות בונוס נדיב)
המרכז הבינתחומי הרצליה בניין קיימות כלכלה עינת איכהולץ פורת מאיכהולץ ענתבי אדריכלות
המרכז הבינתחומי הרצליה בניין קיימות כלכלה עינת איכהולץ פורת מאיכהולץ ענתבי אדריכלות (כך נראה הבניין מבפנים. משה צור תכנן את המעטפת, עינת איכהולץ ותמר ענתבי הצטרפו לפרויקט מאוחר יותר)
המרכז הבינתחומי הרצליה בניין קיימות כלכלה עינת איכהולץ פורת מאיכהולץ ענתבי אדריכלות
המרכז הבינתחומי הרצליה בניין קיימות כלכלה עינת איכהולץ פורת מאיכהולץ ענתבי אדריכלות (עוד בתוך בניין קיימות ומשפטים: חללים ציבוריים נדיבים, צבעים בהירים והשתקפויות אלגנטיות)
המרכז הבינתחומי הרצליה עדה כרמי  אריסון לאודר
המרכז הבינתחומי הרצליה עדה כרמי אריסון לאודר (בניין אריסון-לאודר שתכננה עדה כרמי. החזית מחופה בלוחות זכוכית שבהם משתקפים העצים הוותיקים)
המרכז הבינתחומי הרצליה בניין היסטורי
המרכז הבינתחומי הרצליה בניין היסטורי (אחד הבניינים ההיסטוריים ששומרו. הנשיא, פרופ' רייכמן, סבור שהכוח של המקום טמון באווירת "הקיבוץ האקדמי" ששוררת בו)
המרכז הבינתחומי הרצליה היסטוריות
המרכז הבינתחומי הרצליה היסטוריות (תמונות היסטוריות מהתקופה שבשטח המרכז פעל בסיס צבאי. השטח עבר לידי עיריית הרצליה, שחתמה על הסכם עם המרכז הבינתחומי)
המרכז הבינתחומי הרצליה סקורקא אדריכלים ארזי עופר
המרכז הבינתחומי הרצליה סקורקא אדריכלים ארזי עופר (בניין ארזי-עופר, שתוכנן על ידי סקורקא אדריכלים. בנוי בצורת האות ר', נועז בתכנונו יחסית לשאר המבנים ועוטה מעטפת HPL - לוחות שמזכירים עץ, שזה היה שימוש ראשון שלהם בישראל )
המרכז הבינתחומי הרצליה סקורקא אדריכלים ארזי עופר
המרכז הבינתחומי הרצליה סקורקא אדריכלים ארזי עופר (מקומת הקרקע השקופה של ארזי-עופר ניתן לראות הן את חורשת הברושים והן את האקליפטוסים)
המרכז הבינתחומי הרצליה אודיטוריום איבצ'ר נירה רייכמן
המרכז הבינתחומי הרצליה אודיטוריום איבצ'ר נירה רייכמן (אודיטורים איבצ'ר - המבנה היחידי בקמפוס שתיכננה נירה רייכמן, אשתו של נשיא המרכז (שמתעניין ושולט בכל פרט מתהליכי התכנון והבנייה במקום). פעם היה כאן מתקן אימונים של הנ"מ)
המרכז הבינתחומי הרצליה הדמיה קמפוס
המרכז הבינתחומי הרצליה הדמיה קמפוס (הדמיה של תוכנית ההרחבה, שמסתכמת בכ-90 דונם. שדרה מרכזית שמתחברת לנוף ההיסטורי של הקמפוס ובניינים בגובה חמש קומות (עם אופציה לשתיים נוספות). "יצרנו חזית בנויה לכיוון שדרות בגין שמצפון כדי שהקמפוס יהיה חלק מהמרקם העירוני", אומר האדריכל שמלצמן)
 

המרכז הבינתחומי הרצליה זוכה לעיתים קרובות לביקורת על היותו מקום מנוכר, שמושך סטודנטים מזן מסוים, כאלה שבאים לעשות עסקים ולא בהכרח לצלול ללימודים. התדמית חוזקה לאחרונה בשלטי הפרסומת למוסד, שעליהם מתנוססת הכתובת: "כל השאר מלמדים היסטוריה. הבינתחומי הרצליה - האקדמיה למנהיגי העתיד".

 

הקמפוס בהרצליה הוקם ב-1994, וחגג לאחרונה 20 שנות פעילות. שטחו 90 דונם, שבהם עשר פקולטות, כל אחת מהן בינתחומית - כמתבקש משמו של המוסד. במשך שנים היה כאן בסיס צבאי, ולאחר פינויו הוחכרה הקרקע למרכז הבינתחומי, בהסכם שחתם נשיא המרכז, פרופ' אוריאל רייכמן, עם ראש עיריית הרצליה דאז, אלי לנדאו. כעת מתוכננת הרחבתו בעוד כ-90 דונם, ולפקולטות הקיימות יתווספו חדשות, כמו בניין היזמות על שם אדלסון, מרכז כנסים ומעונות סטודנטים. התוכנית פורשת את הבניינים כך שהם מתייחסים ומשתלבים בשכונה החדשה שתקום במקום שדה התעופה הסמוך. האדריכלים מקווים שאולי יבוא יום ויתאפשר להוריד את הגדרות שמחייבות תקנות הביטחון, ומפרידות בין הקמפוס לעיר.  

 

>> לכתבות נוספות על אדריכלות במוסדות אקדמיים

 

בניגוד לתדמית האינטלקטואלית-עסקית, האדריכלות והנופים של הקמפוס מכבדים לא רק את העתיד אלא גם את העבר: ההיסטוריה של המקום כוללת בסיס צבאי וחורשה של אקליפטוסים וברושים, ואלה שומרו עד כמה שניתן. היחס המכבד לא מסתיים בשימוש מחדש בצריפים ההיסטוריים, כי אם גם בסגנונם של הבניינים שנבנו בעשור וחצי האחרונים: את רובם תיכננו טובי האדריכלים הישראלים בקווים פשוטים, והתוצאות מרשימות אך לא ראוותניות, כי "בלי צניעות, אין אקדמיה", אומר פרופ' רייכמן. כבעלה של האדריכלית נירה רייכמן הוא מלווה באופן הדוק את הבניינים במשך תהליך התכנון והבנייה, ושולט בכל פרט. ההערכה של המקום לאדריכלות מתבטאת גם בכך שבכניסה לכל בניין תלוי שלט הסבר על המבנה ומתכנניו. גם באתר האינטרנט של המרכז הוקדש לכל אחד מהבניינים ערך, שמספר את סיפור ההקמה.

 

באדיבות המרכז הבינתחומי
המרכז הבינתחומי הרצליה היסטוריות (באדיבות המרכז הבינתחומי)

 

המטבח הפך לספרייה

 

לשכתו של פרופ' רייכמן ממוקמת באחד הצריפים. "חשבתי שחייבים להשאיר אותם, כי זה משדר צניעות", הוא אומר. לדעתו, הכוח של המקום טמון באווירת "הקיבוץ האקדמי" ששוררת בו ושמהלכת קסם על המרצים והסטודנטים גם יחד. "מאז שעברתי לכאן כל המרצים רוצים לשבת בצריפים", מספר הנשיא. "יש בהם פרטיות ונגישות". האדריכל רועי סקר, שתכנן שלושה מבנים בקמפוס ומכיר היטב את האידיאולוגיה האדריכלית של המרכז, מוסיף: "בבינתחומי הבינו שהמרחק בין הסמרטוטי לבין הרומנטי והנעים הוא מאוד קצר. זה מתבטא בגינון, בנוף וגם בבניינים החדשים, שמהווים רקע שמחבק את החלק ההיסטורי, ה'אולד טאון'".

 

צילום: אביעד בר נס
המרכז הבינתחומי הרצליה עדה כרמי אריסון לאודר (צילום: אביעד בר נס)

 

הנוף מוקפד מאוד. בנוסף לאקליפטוסים ולברושים הוותיקים, שעדיין ניצבים, ניטעו עצי זית, תאנה והדר. "שתלנו עצי הדר כי הפרדסים נעלמים מהאזור", אומר רייכמן. בין העצים מפוזרים פסלים ומוצגים ארכיאולוגיים (חלקם ממוקמים בתוך המבנים). בקמפוס עשו שימוש מחדש במבנים רבים, לא רק צריפים. מתקן סימולטור של הנ"מ, לדוגמה, שכינויו היה מל"ך – מתקן לאימון כוונים – הפך לאודיטוריום איבצ'ר, שמכיל 250 מקומות. על שיפוצו הייתה אחראית נירה רייכמן, וזה הבניין היחיד בקמפוס שבו היא הייתה מעורבת. איבצ'ר הוא האודיטוריום השני שהחל לפעול כאן אחרי אולם אלפרון – גם הוא ירושה מהבסיס.

 

המטבח הצבאי הפך לספרייה על שם מרק ריץ'. "כשהגענו לכאן, היו פה סירים מעוכים ומקררים ישנים והכול היה שבור", נזכר רייכמן. רועי סקר ואחיו אדר (סקורקא אדריכלים) נשכרו לתכנון ההרחבה למרות היותם צעירים יחסית, בראשית שנות ה-30 לחייהם, ובתחילת דרכם המקצועית. את הספרייה המורחבת עוטף קיר מעטפת שמורכב מבטון, מרפפות עץ ומזכוכית. זאת, על אף שרייכמן העדיף חומרים שמתאימים להיסטוריה המקומית - "טיח ואבן", לדבריו – כדי שלא יאיימו על העדינות של המתחם.

 

צילום: רועי סקר
המרכז הבינתחומי סקורקא אדריכלים הרצליה ספרית מרק ריץ לפני (צילום: רועי סקר)

 

צילום: עמית גרון
המרכז הבינתחומי סקורקא אדריכלים הרצליה ספרית מרק ריץ (צילום: עמית גרון)

 

צילום: עמית גרון
המרכז הבינתחומי סקורקא אדריכלים הרצליה ספרית מרק ריץ (צילום: עמית גרון)

 

תכנונו של בניין אריסון-לאודר, המשמש את בית הספר למינהל עסקים ולממשל, הופקד בידיה של עדה כרמי. הבניין מכיל את האיכויות האופייניות לעבודתה של האדריכלית הוותיקה - הרמוניה צורנית ואור - לצד כמה מניירות, כמו חלונות שמזכירים חרכי ירי, ושימוש בבטון גם כשאין צורך. ההקפדה על הפרטים ניכרת: "זה ממש של עדה", מתפעל רייכמן ומצביע על מאחז יד מדויק שתוכנן במקביל לאחד מגרמי המדרגות. חזית הבניין שונה מחללי הפנים ומחופה בלוחות זכוכית שבהם משתקפים העצים הוותיקים.

 

צילום: אביעד בר נס
המרכז הבינתחומי הרצליה עדה כרמי אריסון לאודר (צילום: אביעד בר נס)

 

לפני עשר שנים זכה הבניין שתכננה כרמי בפרס רכטר בקטגוריה הראשית, והספרייה שהרחיבו האחים סקר זכתה בקטגוריית הצעירים. האחים גם תכננו את בניין ארזי-עופר לתקשורת ולמדעי המחשב. הוא בנוי בצורת האות ר', נועז בתכנונו יחסית לשאר המבנים ועוטה מעטפת HPL - לוחות שמזכירים עץ, שזה היה השימוש הראשון שלהם בישראל. מקומת הקרקע השקופה, המכונה "אקווריום", ניתן לראות הן את חורשת הברושים והן את האקליפטוסים, והיא משמשת 200 סטודנטים. "יצרנו כאן תנועה אמיתית", מתגאה סקר בחלל הפוטוגני. "מגיעים סטודנטים לא רק מהבניין אלא מהקמפוס כולו".

 

צילום: עמית גרון
המרכז הבינתחומי הרצליה סקורקא אדריכלים ארזי עופר (צילום: עמית גרון)

 

צילום: עמית גרון
המרכז הבינתחומי הרצליה סקורקא אדריכלים ארזי עופר (צילום: עמית גרון)

 

בניין נוסף שמכיל חללים ציבוריים נדיבים ואלגנטיים הוא בית הספר לקיימות ולמשפטים. אחרי שהאדריכל משה צור תכנן את המעטפת, הצטרפו לפרויקט האדריכליות עינת איכהולץ ותמר ענתבי. את פרטי הנגרות ביצע הנגר המיתולוגי גדעון סגל, מי שביצע את עבודות הנגרות בבית המשפט העליון בירושלים ובית המשפט בחיפה. "קיבלנו את הבניין עם מערכות מיזוג חשופות במסדרונות, ותיכננו ספסל שהופך לחיפוי קיר כדי להסתיר אותן", מספרת ענתבי. "השקעה כזו בספסל לא קיימת בכל מקום". לדבריה, רייכמן היה מרוצה במיוחד, וזה בא לידי ביטוי בתשלום שקיבלו. "הוא נתן לנו בונוס של 20 אחוז מעבר לשכר הטרחה המקורי. מי עושה דבר כזה? מישהו אחר היה נותן לנו רק עציץ".

 

צילום: עדי גלעד
המרכז הבינתחומי הרצליה בניין קיימות כלכלה עינת איכהולץ פורת מאיכהולץ ענתבי אדריכלות (צילום: עדי גלעד)

 

צילום: עדי גלעד
המרכז הבינתחומי הרצליה בניין קיימות כלכלה עינת איכהולץ פורת מאיכהולץ ענתבי אדריכלות (צילום: עדי גלעד)

 

בניין נוסף של רועי סקר, שנחנך ב-2013, הוא האנגר הכיתות, ששימש בעבר כמחסן של הבסיס. "זהו מקום עם חשיבות היסטורית", מציין רייכמן. "לקח לנו הרבה זמן לקבל הכרה אקדמית, וב-1998, כשסוף-סוף הגיע האישור, התכנסנו בהאנגר, תלינו בו שלט גדול ושרנו את המנון המרכז". המבנה, שמשתרע על פני 850 מ"ר, הוא רב-תכליתי ומכיל ארבעה אולמות – שניים גדולים יחסית, ל-130 עד 150 סטודנטים, ושניים המיועדים ל-100 תלמידים בלבד. בניגוד לבניינים האחרים, כאן ביקש סקר להשתמש בחומרים גסים יותר. "צינורות מיזוג האוויר צבועים בשחור, המערכות חשופות, יש 'לוק' יותר תעשייתי", הוא מפרט.

 

צילום: רועי סקר
המרכז הבינתחומי הרצליה סקורקא אדריכלים האנגר לפני (צילום: רועי סקר)

 

צילום: אביעד בר נס
המרכז הבינתחומי הרצליה רועי סקר האנגר כיתות (צילום: אביעד בר נס)

 

המבנה האחרון שנחנך בקמפוס הוא בניין פסיכולוגיה-כלכלה בתכנון גוטסמן-שמלצמן. בנייתו החלה ב-2011, ובפני האדריכלים ניצב אתגר לתכנן 6,000 מ"ר על מגרש צר וארוך. רוחבו הסופי של הבניין הוא 12 מטר בלבד, ואורכו 70 מטר. הבניין גבוה יחסית: ארבע קומות מעל קומת קרקע וקומת מרתף. "ניסינו לנצל כל סנטימטר", אומר האדריכל עמי שמלצמן. "יצרנו קופסה שמרחפת מעל לקומת הכניסה".

 

רייכמן בחר בתכנון של גוטסמן ושמלצמן משום שהכניסה שהם תיכננו מוקמה בצד הבניין, מה שאיפשר לחזית הראשית לשמש רקע לשדרת הדגלים שמייצגים את ארצות המוצא של הסטודנטים הזרים. שמלצמן מסביר שעיקרון התכנון היה פשוט: "מיקמנו את הכיתות בחזית הדרומית, שיש בה מעט פתחים, ואת החזית הצפונית השארנו שקופה. מכיוון שהמעברים מוקמו בה, היא הפכה לחזית פעילה". התכנון מתחשב במזג האוויר המקומי, שמחייב מיעוט פתחים בחזית הדרומית ואפשרות לשקיפות ולפתיחות לכיוון צפון.

 

צילום: אביעד בר נס
המרכז הבינתחומי הרצליה גוטסמן פסיכולוגיה (צילום: אביעד בר נס)

 

צילום: אביעד בר נס
המרכז הבינתחומי הרצליה גוטסמן פסיכולוגיה (צילום: אביעד בר נס)

 

להוריד את הגדר

 

לדברי רייכמן, המיתון בעולם האקדמי לא חדר את גדרות הבינתחומי. "הביקוש כאן עולה מדי שנה בכתשעה אחוזים", הוא אומר. "כיום יש לנו 6,500 תלמידים. העלייה הגדולה היא במספר הסטודנטים מחו"ל, המהווים 25% מכלל התלמידים ומגיעים מ-80 מדינות".

 

צילום: אביעד בר נס
המרכז הבינתחומי הרצליה רועי סקר האנגר כיתות (צילום: אביעד בר נס)

 

ומכיוון שיש גידול מתמיד במספר הסטודנטים, נבנים בניינים נוספים. לפני כשנתיים אושרה סופית תוכנית שעליה חתום משה צור ושכוללת את הרחבת המרכז הבינתחומי ואת שכונות המגורים שסביבו. התוכנית מכילה גם הקמת שלושה מבני מעונות בתכנון שורץ-בסנוסוף: גובהם 13 קומות, הם ימוקמו בדרום-מזרח הקמפוס ויהיו בהן 770 מיטות. לאחרונה הוגשה בקשה להיתר בנייה עבורם.

 

מתוך התכנון הכולל של צור נגזרו 90 דונמים שלהם הכינו גוטסמן-שמלצמן תוכנית הכוללת שדרה מרכזית שמתחברת לנוף ההיסטורי של הקמפוס וכן בניינים בגובה חמש קומות (עם אופציה לשתיים נוספות). "אנחנו מתכננים יסודות לבניינים גבוהים יותר", מסביר סמנכ"ל הבינוי של המרכז, אבי ניסים. הבניינים הראשונים שמתוכננים לקום במסגרת ההרחבה הם בניין אדלסון ליזמות, שאותו מתכננים דויד רובינס ודן פרייס, ושבנייתו כבר החלה, ומרכז כנסים, שלקראת הקמתו מתוכננת תחרות אדריכלים.

  

תכנון: גוטסמן, שמלצמן – אדריכלים
המרכז הבינתחומי הרצליה הדמיה קמפוס (תכנון: גוטסמן, שמלצמן – אדריכלים)

 

תכנון: דן פרייס ודויוד רובינס
המרכז הבינתחומי הרצליה הדמיה בית הספר ליזמות (תכנון: דן פרייס ודויוד רובינס)

 

שמלצמן אומר שהרחבת הקמפוס במקביל להקמת שכונה במקום שדה התעופה שמתפנה היא הזדמנות עירונית. "יצרנו חזית בנויה לכיוון שדרות בגין שמצפון, כדי שהקמפוס יהיה חלק מהמרקם העירוני", הוא אומר. "גם בעירייה מכוונים לשילוב הקמפוס בעיר". הבעיה היא שכללי הבטיחות מחייבים לגדר את המוסד, מה שיוצר חיץ בינו לבין העיר. "בארץ לא מעזים לפתוח מוסדות אקדמיים", הוא אומר בצער. "אנחנו מקווים שיום אחד יורידו את הגדרות".

 

>> ומה חדש במכללת רופין

 

בבינתחומי מתגאים בחניית האופניים, שבה משתמשים בעיקר הסטודנטים הזרים, ובשאטלים מתחנת הרכבת. אבל מי שרוצה לנסוע הביתה דווקא באוטובוס, נאלץ לפסוע בדרך חתחתים, שבסופה תחנה נטולת מחסה, כמעט נטושה. בדרך רואים את אחד החלקים המרשימים בקמפוס – מגרש החניה, על שלל מכוניותיו המהודרות.

 

 

הרשמה ניוזלטר

 

 

אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד