"נכנס פלח פשוט – יצא פרופסור". כך בישרה כותרת כתבה על מדרשת רופין,
שפורסמה ביוני 1963 בעיתון "מעריב". העיתונאי ג. שרוני פירט בה את סיפורו של אהרן ברעם מקיבוץ עין החורש הסמוך, "גבר גבוה, דינמי, שחרחר וחייכני. לשווא תחפשו אותו ברפת, בדיר או על טרקטור בשדה. ברעם היום הוא המנהל האדמיניסטרטיבי של מדרשת רופין לחקלאות בעמק חפר". עשרות שנים אחרי, רופין היא כבר לא מדרשה, ולא מלמדים בה חקלאות: זהו מרכז אקדמי הכולל ארבעה בתי ספר - למינהל עסקים, למדעי החברה, להנדסה ולמדעי הים. 50 שנה לא נבנה כאן ולו בניין אחד, אבל בעשור האחרון ניכרת התחדשות במקום: לפני שבע שנים נחנכה ספרייה, והשבוע ייפתח בטקס חגיגי המבנה החדש של בית הספר לכלכלה ולמינהל עסקים.
המוסד הוקם ב-1949 כמדרשה חקלאית, בהמשך נפתח בית ספר להנדסאים, ב-1978 התחילו מסלולים לתואר ראשון, וב-2002 הוכרז המוסד כמכללה מתוקצבת. סגן הנשיא, ד"ר ישראל גרמן, ומנהל השיווק, קובי יפרח, מספרים שתבנית הנוף עדיין דומה למקור. "הבניין הראשון נבנה בנקודה הגבוהה ביותר", אומר גרמן ומצביע לכיוונו. כיום המוסד חולש על 80 דונמים, ומבנים רבים מושכרים. ברחבי הקמפוס מפוזרים פסלים של אמנים עולים. המבנים הראשונים תוכננו בעקבות תחרות אדריכלים. הוגשו 24 הצעות, וחבר השופטים, בו השתתפו האדריכל יעקב בן-סירה, אז מהנדס עיריית תל אביב, ויעקב מטריקין, ראש המחלקה הטכנית של מחלקת ההתיישבות בסוכנות היהודית, בחרו בהצעה של בני הזוג שולמית ומיכאל נדלר, שזה היה פרויקט הבכורה שלהם. איתם עבד אדריכל הנוף שלמה ויינברג-אורן.
לפני שלוש שנים סיפרה שולמית נדלר לערוץ האדריכלות של Xnet כי היא ובעלה נסעו לחיפה באוטובוס, ובמהלך הנסיעה על הכביש הישן, כשחלפו על פני הגבעה והבחינו בתחילת עבודות הבנייה, זיהו מהחלון שהמודדים הציבו את היסודות בזווית שונה מזו שתוכננה. "החלטנו מיד לרדת מהאוטובוס באמצע הדרך, ניגשנו למנהל העבודה וביקשנו לשנות את פסי המדידה בהתאם לתוכנית", סיפרה. "שינוי כזה היה משנה לנו את כל התוכנית. באותן שנים היה כבוד לאדריכל, ולמרות שהיו כבר חפירות, הם הורידו הכול ושינו". הפרויקט נבנה בשלבים וליווה את המשרד במשך עשרות שנים.
בצורת האות Z
למבנים הישנים חזות כפרית וגגות שווייצריים. בניין הספרייה פרץ את הרקמה המסורתית עם חומרים מתכתיים שמחפים אותו ועם גג גלי. גם האודיטוריום שמהווה חלק מהספרייה שובר את השגרה, עם גג המחופה בדשא משופע ומשמש כתיאטרון חיצוני. את המבנה תיכנן המשרד "קנפו-כלימור" אחרי זכייה בתחרות, וגם לקראת הקמת הבניין החדש נערכה תחרות, שבה זכה האדריכל דגן מושלי.
הבניין, ששטחו 5,000 מ"ר ואמור לשמש 2,500 סטודנטים, הוקם על שטח של מגרש חניה ומהווה חלק מתוכנית בינוי כללית לקמפוס. בניגוד לבניין הספרייה, הוא לא מנסה להתבלט אלא שואב השראה מהבניינים הישנים.
השקענו במולטימדיה
התקציב עמד על 35 מיליון שקל, סכום נמוך יחסית, שלא איפשר לאדריכל להתפרע. החיפויים בבניין פשוטים, הלוחות האקוסטיים הם מגבס, וחלק מהרצפה מחופה ביציקת אפוקסי כתומה שמסמנת את הכניסה לכיתות. הכניסה היא ממרכז ה-Z ומקושטת באלמנט עיצובי בצורת ציפור, אלמנט שבנייתו עדיין לא הסתיימה.
בבניין 14 כיתות, מהן שלוש משופעות, המסוגלות להכיל סטודנטים רבים (בסך הכול יש בבניין 1,200 כיסאות). בין הכיתות יש אזורי כינוס ושהייה, ספסלים שממוקמים בגומחות וחלונות שצופים לקמפוס. "יש כאן השקעה במולטימדיה ובמקרנים", מתלהבים גרמן ויפרח. "בכל השולחנות, בכל הכיתות, יש שקעים. יש גם wi-fi".
לחלק השני של הבניין, בקומה השלישית, מגיעים מגשר שנתמך בקונסטרוקציה נדיבה, צבועה לבן, ושמעליו ממוקמים כ-40 משרדים. בניגוד לשתי הקומות התחתונות, שבהן מסדרונות גדולים ושטופי אור, קומת העובדים צפופה. מקומה זו יורדים לקפטריה, שממנה ניתן לצפות על שלוש קומותיו של הבניין במלואן. חלונות הזכוכית, אגב, עדיין לא חופו ברפפות שאמורות לספק צל.
בהנהלת המכללה מספרים שבטקס הפתיחה, ב-1949, השתתף ראש הממשלה דוד בן גוריון. הוא עמד בחצר והכריז בדרמטיות על הקמת המוסד, כפי שהכריז על הקמת מדינת ישראל שנה קודם לכן. גם שר החקלאות, אהרן ציזלינג, הגיע לאירוע החגיגי: הוא שיבח את המרכז החקלאי ואמר ש"החקלאות חייבת להטביע את חותמה על אדמות המדינה". לטקס חנוכת הבניין החדש, שייערך ביום שלישי הקרוב (9.12), לא אמורים להגיע נציגים מהממשלה. ישתתפו אודי אנג'ל, יו"ר קבוצת עופר המכהן כיו"ר חבר הנאמנים של המרכז האקדמי, ורענן דינור, יו"ר הוועד המנהל. אורח הכבוד יהיה ח"כ אבישי ברוורמן, שאמור לשאת נאום על עתידה הכלכלי של ישראל.
