משרד האדריכלים הוותיק "פרחי-צפריר" נבחר לתכנן 15 אלף יחידות דיור בשטח של שדה התעופה בהרצליה, שעומד להתפנות. המשרד זכה בתחרות אדריכלים פתוחה שהעירייה ערכה בחודשים האחרונים בשיתוף עמותת האדריכלים, והוא יזכה בפרס בסך 50 אלף שקל. לתחרות הוגשו 35 הצעות. השופטים היו ראש עיריית הרצליה, משה פדלון; האדריכלים עמי שנער, אירית כוכבי, נעמה מליס ואריה גונן מטעם עמותת האדריכלים; מהנדס העיר, מייק סקה; וסגניתו, מוניקה זר-ציון. הפרס השני, בסך 30 אלף שקל, הוענק להצעה של "באה אדריכלים" (בשיתוף "Siama Architects" ו"ארנת-שפירא אדריכלים"), ובמקום השלישי זכו שתי הצעות, של "רוטמן אדריכלים" בשיתוף האדריכלים ציבי שפרינגר ורובי טלפוס. ושל v5" אדריכלים", וכל אחת זכתה בעשרת אלפים שקל.

השטח שהוקצה לתחרות הוא 1,000 דונם, שמחציתו מיועדת לשטחים פתוחים ולמבני ציבור. החצי השני כולל שתי שכונות ותיקות: גן רש"ל, שבה החלו תהליכי התחדשות עירונית במסגרת תמ"א 38, ונחלת עדה, שכונה של צמודי קרקע. התוכנית החדשה, לצד תוכנית המתאר של הרצליה, אמורה להגדיל את אוכלוסיית העיר מ-100 אלף תושבים ל-220 אלף. ראש העירייה הגיב על התוצאות בשיחה עם ערוץ האדריכלות של Xnet, ואמר שהרצליה מתפתחת בכיוון של עיר אקדמית, ובין השאר מתוכננת הגדלתו של המרכז הבינתחומי. המהלך הראשון שצריך להתקיים כדי שהתוכנית תתממש, לדבריו, הוא פינוי שדה התעופה: "הוא אמור להיסגר במהלך 2015, ואנחנו נלחמים מול משרד התחבורה כדי שזה יקרה".

איזה סוג של מגורים יהיה בשכונה החדשה?

"הכל. הכיוון של המדינה, וגם שלנו, הוא ש-25% ממנה יהיו דיור בר השגה - חלק בשכירות וחלק במכירה במחירי מטרה".

תהיה גם תחבורה ציבורית?

"אנחנו שמים דגש גם על העניין התחבורתי. לצד השכונה יהיו גם רכבת וגם כבישים. מתוכנן גם קו להסעת המונים. הוא כרגע תקוע, אבל אנחנו בעדו".

"העיר מחולקת לרבעים", מוסיף המהנדס סקה, "ואני ביקשתי שיתכננו רובע שיהיה מחובר לעיר אבל עדיין ישמור על עצמאות עד כמה שניתן, עם שטחי מסחר ותעסוקה ועם שטחים ציבוריים. התוכנית שנבחרה הייתה הכי מוצלחת, יצירתית ופורצת דרך".

ההצעה הזוכה: שילוב של מגורים ותעסוקה

המתכננים - נועם פרחי, יעל שטיינוורצל, בן מטלון, הדר בן דוד וטל אשכנזי - הסבירו שבכוונתם ליצור את "ארץ הולכי הרגל": שכונה שמכילה שדרות מוצלות ושבילי אופניים ונבנית בסמוך לתחנת רכבת שמוקמת בימים אלה, ובה אמור לעבור "הקו הוורוד" להסעת המונים. רוב הבניינים יהיו בני שש עד שמונה קומות. בשכונות גם יוקמו מגדלים שיהוו נקודות ציון ויסייעו לניצול הקרקע. המתכננים לא מחלקים את האזור למגורים ולתעסוקה, אלא מגדירים אזור "מוטה מגורים" ואזור "מוטה תעסוקה", כלומר שילוב של שני השימושים. לצורך הגשמת היעדים הוצגו מספר עוגנים. הראשון – "קריית המסלול". הכוונה היא לנצל את המסלול הקיים בנמל התעופה ולהפוך אותו לפארק קווי שיוטמע ברקמה העירונית החדשה. משני צידיו יוקמו בניינים בעלי מספר שימושים, וישולבו בהם אגפים של המרכז הבינתחומי הסמוך. חלקם, כמו האודיטוריום, עתידים להיבנות מתחת לאדמה. הקריה תסתיים בשלושה מגדלים גבוהים במיוחד. עוגנים נוספים הם "כיכר התחנה" ו"שדרת הרכבת". התוכנית אמורה להתחבר לתחנת הרכבת רעננה-מערב, והאדריכלים מציעים להוסיף אולם נוסעים בצד של הרצליה ולהתחבר לרציפים של התחנה. משני הצדדים של "שדרת הרכבת" מתוכננים בנייני מגורים. כמו כן מתוכנן פארק בשטח של 250 דונם, שמתחבר לפארק הרצליה.

מבט כללי על ההצעה הזוכה (תכנון: פרחי צפריר אדריכלים)
מבט כללי על ההצעה הזוכה (תכנון: פרחי צפריר אדריכלים)
גם ההצעה שהגיעה למקום השני (ראו הדמיות מימין) ביקשה לשמר את מסלול הנחיתה. המתכננים ביקשו להפוך אותו לשדרה, שאותה כינו "דיאגונל" (אלכסון). לאורך השדרה תוכננה לזרום תעלת מים מלאכותית, ובסיומה תוכנן מרכז צפרות. מצד אחד של השדרה תוכננו מבנים של המרכז הבינתחומי, ומהצד השני בנייני מגורים עם חזית מזרחית. ההצעה כללה גם הקמת פארק חקלאי ואזור תעסוקה שסמוך למרכז תחבורה.

אפשר גם אחרת

התחרות בהרצליה היא בגדר חידוש, שכן שנים רבות לא נערכה בישראל תחרות פתוחה בסדר גודל כזה. בימים שבהם תכנון הערים מצטמצם לאוסף חסר יצירתיות של צבעים ושימושי קרקע, התחרות הזו מוכיחה שאפשר גם אחרת. ואולם, לא ברור אם הזוכים יהיו גם המתכננים בפועל. בתקנון התחרות נכתב: "יובהר ויודגש, כי העירייה תהא רשאית על פי שיקול דעתה הבלעדי שלא למסור את התכנון לזוכה במקום הראשון, ותהא רשאית למסור ביצוע התכנון לכל גורם אחר, בין אם השתתף בתחרות ובין אם לא, ולמתחרה הזוכה לא תהיה טענה בקשר לכך". מהנדס העיר אומר שמכיוון שהמשרד הזוכה הוא "רציני ומבוסס", לא צפויות בעיות.

עדכון: אגודת התעופה מתנגדת נחרצות למהלך

מוטי שוימר, דובר אגודת התעופה הכללית, מסר בתגובה: "אנו מברכים את המגירות והאבק שיארחו בשנים הקרובות את התוכניות היפות שהוכנו במסגרת הפרויקט. ההתייחסות של עיריית הרצליה מדגישה את העובדה שתשתיות לאומיות חיוניות, דוגמת שדות תעופה, חייבות להיות פדרליות ולא מוניציפליות. לא ייתכן שראש רשות מוניציפלית ימכור נכס לאומי לטובת מה שהוא רואה כאינטרס של העיר שלו. במקרה של שדה התעופה הרצליה, פועל ראש העיר כנגד רצונם של מרבית התושבים שמתנגדים לסגירת השדה ולבניית בלוק בטון עצום שיהפוך את חייהם לסיוט, ימנע מהם נוף ואוויר, ויעמיד אותם בפקקים גדולים יותר ביציאה לכיוון מערב.

"חבל שפרנסי העיר לא מבינים את היתרונות הגלומים בשדה תעופה כזה, שביחד עם אקדמיה לתעופה יכול להמשיך ולהיות פנינה תעופתית. ב-66 שנות פעילותו של השדה לא נשרט ולו תושב אחד בסביבתו, והשדה הוגדר כבטוח ביותר. סגירת השדה, המפרנס מאות משפחות באופן ישיר ואלפים באופן עקיף, ללא חלופה קיימת ופועלת, היא מכת מוות לתעופה הכללית והפנים ארצית בישראל".