בסרט "פורסט גאמפ" בכיכובו של טום הנקס זוכה הגיבור לפגוש בתוך זמן קצר שורה של דמויות מפורסמות, בהן ג'ון לנון והנשיא ניקסון. "גאמפ, את ישו כבר מצאת?" שואל אותו מישהו, והוא עונה: "לא ידעתי שאני צריך לחפש אותו".
"לירן חולצה אפורה" אף פעם לא צפה בסרט הזה, אבל אם יש מישהו שראוי לכינוי "פורסט גאמפ הישראלי" - הוא האיש. כבר כמה שנים הוא עסוק בלהתחכך במפורסמים ישראלים: מתרוצץ מהפגנה להלוויה, מאסיפה לאזכרה, מעצרת מחאה למסיבת השקה, מפלס את דרכו בין האח"מים, ובסוף איכשהו תמיד נתקע מול מצלמת הטלוויזיה, ליד הפוליטיקאי, הזמרת או הכדורסלן שבדיוק מתראיינים. ככה, כאילו במקרה, הוא משתחל לתוך הפריים, לא אומר שום דבר חכם, לא מבצע כל פעולה שראוי לזכור, רק עומד שם, בחולצה אפורה שמיתגה אותו והעניקה לו את כינויו.
למרבה הפלא, האיש לא התראיין מעולם באופן רשמי, כך שרק מעטים יודעים ששמו האמיתי הוא לירן אלזסר, שהוא בן 34, נולד בחיפה וגר בה עד היום.
לא כדאי לך לעבור לגור בתל אביב? הרי עיקר האקשן זה שם.
"אני יודע שכל התקשורת והסלבס בתל אביב, אבל אני לא רוצה לעזוב את חיפה, כי אני לא רוצה לפספס אף משחק של מכבי חיפה בכדורגל או בכדורסל".
הכול התחיל במגרשים, הוא מסביר, "בעיקר במשחקי כדורגל. שם התחיל הפרסום שלי, ומאז זה הפך להיות מין תחביב שלי - להיות בכל מקום מתוקשר. אני מסתכל בטלוויזיה, בחדשות, וככה אני יודע מה הולך להיות. אף אחד לא אומר לי. אני נוסע בעיקר בטרמפים ובתחבורה ציבורית".
ומה יוצא לך מזה?
"זה אופי כזה, אהבה כזו שלי. אני אוהב להצטלם, זורם".
רק לא שמאלנים
אז מיהו לירן חולצה אפורה, האיש והתופעה. מיהו הברנש המסתורי שכבש בסערה את מסכי הטלוויזיה שלכם. איך נוצרה האגדה, מנין באה, לאן מועדות פניה.
אלזסר מצטנע, מסרב לקשור לעצמו כתרים, מתאר את עצמו כבחור סקרן בסך הכול, שאוהב לשוטט ולחפש סיפורים ואירועים יוצאי דופן. לכן השאיפה שלו היא להיות כתב טלוויזיה. הבעיה היא שבינתיים הוא מתקשה לממש את כישוריו, והקריירה די מקרטעת. בעבר עבד בחברת בזק כטכנאי מזגנים ובפוליש, אולם כיום הוא מובטל, גר עם ההורים. "אני לא עובד, אבל ברוך השם, מסתדר". רכב אין לו. גם לא פייסבוק, להבדיל, ואפילו לא ווטסאפ, אבל כל המגבלות הללו לא מפריעות לו לשגשג. קחו למשל יום אופייני במבצע "צוק איתן": בבוקר יצא מביתו בחיפה, הדרים לבית החולים סורוקה בבאר שבע בעקבות צוותי הטלוויזיה שראיינו חיילים פצועים ("ראית אותי שם?"), ומשם המשיך לשדרות, "כדי לראות מה חדש שם".
לדבריו, הוא מצליח להפגין נוכחות ב-95 אחוז מכלל האירועים שמסוקרים על ידי התקשורת הישראלית. אחד משיאי הפעילות שלו היה יום שחרורו של גלעד שליט מהשבי וחזרתו הביתה למצפה הילה. "כל המדינה הסתכלה בטלוויזיה וראתה אותי", הוא מתגאה. "אני הייתי שם כבר שבוע קודם".
יש אירועים שלא תסכים להגיע אליהם?
"כן. אני אף פעם לא אגיע להפגנות של השמאל, רק להפגנות תמיכה בצה"ל. בטח ראית אותי עכשיו במבצע: בכל ההפגנות הייתי עם דגל ישראל".
אבל להלוויה של חנה מרון, שהייתה מזוהה מאוד עם השמאל, דווקא כן הגעת, ואפילו הצלחת לחדור לאזור שבו עמדו בני המשפחה הקרובים. עמדת ממש ליד הבת, דפנה רכטר.
"אה, היא הייתה שמאלנית? את זה לא ידעתי", הוא אומר בנימה של ילד נעלב. "אבל זה לא משנה, אני מעריץ אותה עוד מהימים של 'קרובים קרובים' והרגשתי צורך ללכת לכבד".
האפור עושה לי טוב
יש משהו אירוני בעובדה שאדם שמנהל אורח חיים כה נוצץ ממותג דווקא באמצעות הצבע האפור. "תתפלאי, אבל אני בכלל לא אוהב אפור", הוא מפתיע. "זה פשוט כבר הפך להיות מותג, ככה אנשים מזהים אותי. הצבע שאני הכי אוהב זה בכלל ירוק, ויש לי בבית את כל הצבעים".
אתה הולך תמיד עם אותה חולצה, או שיש לך כמה חולצות אפורות בארון?
"יש לי 30 חולצות אפורות, ובכל הגוונים, מבהיר עד כהה".
גם בחיי היום-יום, לא רק באירועים מתוקשרים, הוא לובש חולצה אפורה. "מזהים אותי ככה, וזה עושה לי טוב", הוא מסביר. לדבריו, הקהל מרעיף עליו אהבה, ובכל מקום הוא זוכה לתמיכה ציבורית גורפת. בניגוד לאנשים המעצבנים האלה שעושים תנועות גדולות מאחורי כתבי הטלוויזיה ומצליחים לשעשע רק את עצמם, באלזסר יש איזושהי שלווה, איזשהו רוגע שממלא את המסך. הוא לא מתלהם, לא מתעצבן, לא עושה פרצופים: הוא פשוט שם, וזה כנראה מספיק.
"לכל מקום שאני מגיע", הוא אומר, "אנשים מחבקים אותי, רוצים להצטלם איתי, שואלים אותי מה נשמע. זה כיף להיות מפורסם. הבעיה היא שאנשים הרבה פעמים שואלים אותי: 'מה, איפה נעלמת? איך לא היית פה, איך לא היית שם?' חושבים שאני קוסם, שאני יכול להיות בכל מקום ובכל מצב. אני לרוב כן, אבל לא תמיד".
ההורים שלך מרוצים מהעיסוק שלך?
"ההורים שלי לא כל כך אוהבים את מה שאני עושה, אבל לא כל כך אכפת להם. הם פנסיונרים: אמא שלי עבדה בבזק, אבא עבד במפעל ייצור. הם אנשים שקטים, פרטיים, לא מתעסקים בדברים כאלה. אני מאוד שונה מהם".
חוץ מאירועים ומצלמות, התחביבים הכי גדולים של אלזסר הם מוזיקה מזרחית וכדורגל. "אני גדלתי על מוסיקה מזרחית, כל הזמרים בז'אנר מכירים אותי: דודו אהרון, אייל גולן, משה פרץ, קובי פרץ. כשאני מגיע להופעות הם אומרים במיקרופון, תוך כדי הופעה: 'הנה לירן חולצה אפורה הגיע'".
בילדותו שיחק כדורגל. "שיחקתי במכבי חיפה עד נערים ב' ובגיל 15 עזבתי. לא הייתי מספיק טוב. לא הייתי טוב. גם הייתי קצת ביישן".
מה עם אהבה?
"אין לי בת זוג כרגע, אבל אני חולם להקים משפחה".
עוד כמה זמן תמשיך להגיע לכל האירועים?
"אני זורם, את הפרסום שלי כבר קיבלתי. אפילו ב'בובה של מדינה' וב'מה נסגר' הייתי. צריך יותר מזה?"
___________________________________________________________________________________________________________
עוד באנשים:
- בעל הבית השתגע: הכירו את הפוליטקאי המושמץ בעולם
- צפו: מה קורה לצעיר שחור אמריקאי שמנסה לעשות קניות?
