כתם צהבהב מושך לאחרונה את תשומת הלב החטופה של הנוסעים בכביש החוף, כשהם עוברים על פני נתניה והבניינים המשוכפלים שמוקמים בה במהירות. גם כתם הצבע משוכפל: מדובר במתנ"ס החדש של שכונת קרית השרון, שבא לעולם מתוך קנאה במתנ"ס החדש של שכונת "עיר ימים" בצד השני של כביש החוף. לאחר שנודע לתושבים כי עמיתיהם זכו במבנה קהילתי חדש ומלוטש, הם האיצו את הקמתו של מתנ"ס זהה כמעט לחלוטין בצבעיו, בצורתו ובנפחו.
המתנ"סים-התאומים נחנכו בחיפזון באוקטובר האחרון, רגע לפני הבחירות המקומיות - כמו שקרה בבהילות חנוכתם של שני הפארקים במזרח ראשון לציון או פארק החורשות בתל אביב-יפו. וכך, המושבים באולמות המופעים של המתנ"סים אפילו לא הוצבו במלואם, בגלל בעיות תקציב. בחודש האחרון הוחלט לחבר את שני המבנים לאקטואליה התרבותית המצערת, ובכך לקשור ביניהם קשר בל יינתק: לאחר מותו של אריק איינשטיין הוחלט לקרוא על שמו את המתנ"ס בשכונת עיר ימים; שבוע בלבד לאחר מכן הלך לעולמו הבדרן ספי ריבלין, ואז הוחלט שהמתנ"ס בקרית השרון יישא את שמו.
- עוד אדריכלות בנתניה:
>> הקופסה המסתורית במחלף פולג
>> המדריך השלם למבקרים באיקאה >> איך ייראה בניין העירייה החדש חברת מועצת העירייה, שירי חגואל, שליוותה את הפרויקטים, אומרת שרעיון ההקמה החל להתגבש לפני שנתיים, משום ש"כל הפעילות החברתית, הקהילתית והתרבותית הייתה מפוזרת ברחבי השכונות, בין בתי ספר ומבנים נוספים. הוחלט לרכז את כל הפעילויות במקום אחד שימשוך את התושבים". שני המתנ"סים בולטים על רקע המבנים הזהים שמאפיינים את נתניה. האדריכל צבי מוססקו, שתיכנן במשך שנים מבני מגורים ומתמקד כיום במבני ציבור וחינוך, אומר באירוניה שבמבני הציבור "עוד נשאר לנו עוד קצת להתפרע, כי במבני מגורים כבר כמעט ולא נותנים לנו להתערב - לגביהם היזמים מחליטים".
כל מתנ"ס מחולק לארבעה חלקים בשני צירים, וכל מתנ"ס מכיל שלוש מאסות: שני אגפים מרכזיים עם חדרי פעילות וחוגים וחדרי מחול, ופטיו ש"ננגס" מכל אחד מהאגפים. המעטפת בהירה ברובה: חיפוי של אבן בהירה בחלקים התחתונים, הגגות בפח לבן, והפרופילים בטורקיז. בפינה נוספת נמצא חלל המופעים, שבולט כלפי חוץ בדופן תחתונה ואלכסונית ובקיר מחופה בלוחות HPL (לוחות עץ מעובד - שכבות של נייר דחוסות בלחץ גבוה) צהבהב.
החלק הרביעי הוא רחבה שמורכבת מטרסות וממשטח דק עץ, שיכיל בעתיד בית קפה. את ציר מזרח-מערב מכנה מוססקו "הציר הכחול", משום שבקצה שלו יש חלון המשקיף לים. רמיזה נוספת למוטיב הימי מצויה בקצוות המעוגלים של הקירות, שחופו בחלוקי נחל גדולים. הציר הנוסף מוביל לחצר אחורית, אינטימית יותר, ובה מפוזרים ספסלים לנוחותם של המבקרים.
כמו בשיפוץ כיכר העצמאות בנתניה, שנחנכה השנה מחדש, גם הפעם סופג הפרויקט ביקורת חברתית על שכספי הציבור מתועלים למקומות החזקים בעיר. כך, למשל, חבר המועצה ישראל שיטבון טוען כי "חשוב שבונים מבני קהילה, אבל מי שיותר זקוק למבנים חדשים הן שכונות חלשות כמו דורה, חפציבה ואזורים. לילדים שלהם (של תושבי עיר ימים וקרית השרון, נ"ר) יהיה עכשיו לאיפה ללכת, עם כל חוג וחוג אפשרי, לעומת ילדי השכונות החלשות שחלקם עולים בני הקהילה האתיופית, שלא תמיד יש להם לאן ללכת".
הביקורת
1. כמו בפרויקטים רבים מדי ברחבי הארץ, חוזרת אותה טעות תכנונית: המתנ"ס טובל במגרשי חנייה, רחוק ממבני המגורים ומנותק מהרקמה העירונית (שממילא לא ממש קיימת בשכונות החדשות).
2. הכפלה של מבני ציבור: בבוקר לומדים בבתי ספר, ואחר הצהרים מגיעים למתנ"ס. כך קורה שהמבנה עומד ריק חלק משעות היממה, ולכן הוא מבוזבז וחסר חיים. זה לא חייב להיות כך. האדריכל ויקטור אבקסיס, תושב העיר, שואל: "מדוע לא ניתן להסב את בתי הספר, העומדים ריקים בכל יום החל מהשעה 2 אחר הצהריים, למרכזים קהילתיים?" לדעתו, הסבה של בתי הספר למרכזים קהילתיים אחרי שעות הלימודים תשפר את ניצולם של משאבים ציבוריים, תשדרג מבנים ישנים, ותחזק את המעמד של בתי הספר בקהילה.
3. היתרון האסתטי: מתנ"ס לא מחויב בתקנות הבטיחות החריפות של משרד החינוך, ולכן הוא לא נדרש להתגדר בגדרות מכוערות.
עתידות
- בקרוב יוקם מתנ"ס חדש שלישי, הפעם בשכונת גלי ים, והפעם בעיצוב אחר. תקציב הקמתם של שלושת המתנ"סים: 60 מיליון שקלים.
>> אדריכל: צבי מוססקו
>> אדריכלות נוף: אמיר מילר
