קיים פתגם ידוע של מטיילים שאומר: "ספר לי בעקבות מי אתה הולך ואספר לך לאן תגיע". במקרה של שחקנית הקאמרי אולה שור-סלקטר
(34), ניתן לומר שהדרך שבה היא הולכת עד כה מרמזת על גדולות.
>> בואו להיות חברים של Xnet בפייסבוק
בעשור האחרון הפכה סלקטר לאחת השחקניות העולות של הקאמרי ועולם התיאטרון הישראלי, בזכות שורה של תפקידי עומר בהצגות כמו: "ביבר הזכוכית", "עיר הנפט", "הנפש הטובה מסצ'ואן", "אמא קוראז'" (עליו זכתה בפרס השחקנית המבטיחה) ו"אנטיגונה" (שהביא לה את פרס שחקנית השנה). בתפקידה האחרון נכנסה לנעליה של ברברה סטרייסנד בהפקה הבימתית של "ינטל" והחל מהחודש הבא היא תאייש את התפקיד הראשי בהפקת הדגל של הקאמרי לעונה הקרובה – המחזמר "קברט".
"קברט", שבמרכזו סיפור אהבה בין זמרת קברט לסופר אמריקאי בברלין בשנות ה-30 של המאה הקודמת, נחשב לאחד ממחזות הזמר המפורסמים בעולם. הוא קצר הצלחה על בימות ברודווי והווסט אנד בלונדון, וקיבל את תהילתו העיקרית בעיבוד הקולנועי שיצא בשנת 1972 בכיכובה של לייזה מינלי, תפקיד בלתי נשכח שעליו היא קיבלה אוסקר.
שור סלקטר, שמלבד כישורי משחק נגעה גם בעבר בתחום השירה, נבחרה לתפקיד לפני כמעט חמש שנים ונאלצה לחכות בסובלנות עד לעליית ההצגה, בבימויו של עמרי ניצן.
למה לקח כל כך הרבה זמן להעלות את ההצגה?
"זאת הפקה בסדר גודל עצום, גם פרסונלית וגם כלכלית וצריך טיימינג מתאים לשבץ אותה. זה צוות ענק עם שחקנים עסוקים מאוד, כמו איתי טיראן, אקי אבני, מיקי קם, אריה מוסקונה וגדי יגיל. לא פשוט לקבץ אותם לרוץ יחד 40-50 הופעות. בנוסף, יש עשרות רקדנים ותזמורת נגנים גדולה שתהיה על הבמה. למרות החיבה שלי לתפקידי עומק ודרמה, במיוזיקל יש משהו מאתגר. אני שרה מאז שאני זוכרת את עצמי ועכשיו יש לי אופציה לשלב".
בנוסף לתפקידים בתיאטרון הצטלמה שור-סלקטר בשנה האחרונה לשלושה סרטי קולנוע שונים, אך המחשבות לשינוי כיוון לא חולפות בראשה. "משחק מול מצלמה זה מדיום חדש, אבל בשבילי אין על במה. אני אוהבת את כל ההרגשה של הלייב, את העניין הזה שכל דבר יכול לקרות. החיבור הזה עם הקהל, ההתרגשות בכל הגוף לפני הצגה חדשה, אם זה תלוי בי אני בתיאטרון עד גיל שמונים".
איך את מתכוננת לתפקיד החדש?
"אלו שלושה חודשים עמוסים ביותר של חזרות מהבוקר עד הערב. מתחילים בשעת אימון כושר בבוקר, לאחר מכן שלוש שעות של שיעורי ריקוד. בין לבין יש גם הדרכות קוליות ופיתוח קול ואז, עד שעות הערב, עבודות על סצנות. אני אמנם חוזרת מותשת הביתה, אך גם מתרגשת מהמפגש היומיומי עם אנשים כל כך מוכשרים. באופן אישי, לגודל ההפקה אין שום קשר לעבודה עצמה. אני נותנת מיליון אחוז בחזרות ובהשקעה, כמו בכל התפקידים הקודמים שלי".
"במחזאות תמיד יש יותר תפקידי גברים, לא רק בארץ אלא גם בעולם. לנשים מעל גיל 35 יש איזשהו זמן מת – את טיפה מבוגרת בשביל תפקיד הצעירות וטיפה צעירה בשביל תפקידי האמהות. לגברים לעומת זאת, יש המון תפקידים בחתך רחב של גילים. המוזר הוא שבבתי ספר למשחק יש איזון מוחלט בין מספר השחקנים לשחקניות, אבל בתיאטרון פחות. משהו קורה בדרך. משחק זה מקצוע תובעני מאוד ורק החזקים שורדים".
יש לך נטייה לחומרים קלאסיים ויפה כבדים, לעומת טעם הקהל הישראלי.
"יש קהל לכל דבר. תמיד יש אנשים שיאמרו עזבי אותנו מדרמות, החיים שלנו גם כך קשים ומאתגרים, תני לבוא שעה וחצי לנוח, לצחוק, בלי לעבוד קשה מדי. ויש קהל שכן מחפש דברים יותר עמוקים. אני מאמינה שיש רק דבר אחד מכריע – איכות. מה שעשוי טוב יצליח, בין אם זה שייקספיר או הלל מיטלפונקט. אתה לא יכול לרמות את הקהל. אישית, אני רוצה להיות שחקנית של הדבר המעניין הבא. אין לי חלומות לתפקידים ספציפיים, החלום הבא זה התפקיד הבא".
עלית לארץ בגיל 13. ייתכן שלהרגשת הזרות שלך בארץ כילדה הייתה השפעה על בחירת התפקידים?
"הרבה מהדמויות שלי הן דמויות שנחבאות אל הכלים, מישהי שלא יודעת להגיד לא, מישהי שלא יודעת להגיד לא, אבל יש בהם גם צד איתן מאוד, מכיל ומקבל. במשחק יש צורך תמידי שיאהבו אותך, שיזדהו ויתרגשו. זה מבחן קבלה יומיומי מול קהל. קיימת בדידות פנימית אצל המון אנשים במקצוע הזה. גם בתור עולה חדש אתה מתמודד לבד עם כל הקשיים והדבר הזה מחשל. אני גאה בשורשים שלי ושלמה איתם ואני מרגישה ישראלית לא פחות מכל אחד אחר".
בישראל היחס לזרים הוא לא מהטובים שיש.
"גזענות זרה לי כי עבדתי עם כל סוגי האנשים וכל סוגי הטיפוסים. חלק מהיופי העמוק של המדינה הזאת הוא האנשים שבאו מכל מיני מקומות והביאו איתם את המטען האישי והתרבותי שלהם. הצבעוניות הזאת מדהימה. אני לא מבינה איך ב-2011 אפשר לשפוט בני אדם לפי תוויות. זה תמוה בעיניי".
__________________________________________________________________________________________________________________________________________
עוד בלאשה:
- המהפך של מירי בוהדנה
