כש"חצות בפריז", סרטו החדש של וודי אלן, פתח לאחרונה את פסטיבל קאן ה־64, כולם היו משוכנעים שאוון ווילסון, שמגלם את הדמות הראשית בסרט, מזכיר בכוונה את אלן הצעיר. שהוא משחק בדיוק כמו שהקומיקאי היהודי המקשיש נהג לשחק בעבר.

"20 אנשים כבר טענו באוזניי שאוון נראה, מדבר והולך כמוני בצעירותי, ואותם 20 טעו לחלוטין", הפריך אלן במהלך הפסטיבל את ההשוואות. "ווילסון הוא ההפך ממני. אני ניו יורקי, ואוון הוא קאובוי שנולד בטקסס ונשמע כמו טקסני. אוון הוא גולש גבוה ובלונדיני, חובב חופים שחי בהוואי, ואני שונא את חוף הים. כשכתבתי את התסריט כתבתי אותו לטיפוס כמוני, מישהו שהיית מקשר לניו יורק, ויש שחקנים אמריקאים שיכלו לעשות את הדמות כמוני, בטבעיות, אבל לא הרגשתי שאני רוצה מישהו מהם לסרט הזה. כך שלא הצלחנו למצוא את האיש הנכון לסרט, ואז מישהו אמר לי: 'ומה עם אוון ווילסון? אני חושב שהוא מתאים', וכולנו אמרנו: 'אתה צוחק? תשכח מזה, הוא כל כך לא מתאים, זאת בחירה ממש מוטעית, הוא בדיוק ההפך מהדמות בתסריט'.

"אבל בגלל שאוון מאוד מוכשר ומצחיק, ובגלל שיש בו משהו מלנכולי, ובגלל שרציתי לעבוד איתו, החלטתי להיפגש איתו", ממשיך אלן להלל. "גיליתי בחור מבריק למדי. הוא קורא הרבה ספרים, יודע לדבר והוא בכלל לא קאובוי. הוא מישהו אחר לגמרי ממה שחשבתי. החלטתי לשכתב לחלוטין את התסריט ולהתאים אותו לאוון. אנשים שרואים את 'חצות בפריז' חושבים שהדמות שלו היא דמות שאני הייתי יכול לשחק כשהייתי צעיר, אבל הדרך בה אוון משחק אותה שונה ממני לחלוטין - הוא לא נשמע כמוני, הג'סטות שלו שונות משלי. זה נשמע כמו כשמישהו שנולד בטקסס או חי בהוואי אומר שורות שאני כתבתי. אם אני הייתי משחק את הדמות הזאת, זה היה סרט אחר לגמרי: הייתי עושה אותו הרבה יותר מהיר ועצבני, ומדבר יותר מהר. אוון מדבר כמו מישהו שמבלה על גלשן. אני הייתי עושה את זה בסגנון של אינטלקטואל מהחוף המזרחי".

אלן לא התחרט על הבחירה. "היה נהדר לעבוד איתו", משבח הבמאי הנערץ. גם ווילסון היה מבסוט מהחוויה המשותפת ומעיד ש"וודי נתן לי הרבה חופש לנסות דברים שונים, וחשתי בנוח לערוך את הניסויים האלה. לא הייתי צריך לעשות יותר מדי תחקיר לכבוד הדמות שלי".

"חצות בפריז", שמגיע אלינו עכשיו, מדגים איך הגיבור, גיל, תסריטאי־סופר הוליוודי שמרגיש תקוע ומבלה עם ארוסתו המעצבנת בפריז, נסחף לתוך קסמיה של עיר האורות. באחד הלילות הוא עולה על מכונית עם בליינים שיכורים, ומגלה שנקלע בעצם לשנות ה־20 הסוערות של המאה הקודמת. זה מוצא חן בעיניו, והוא מחליט שעדיף לבלות עם סופרים כמו ארנסט המינגוויי וסקוט פיצג'רלד, או ציירים בסדר הגודל של פבלו פיקאסו וסלבדור דאלי, מאשר לשהות במחיצתה של ארוסתו (רייצ'ל מקאדמס), שמתחילה לעלות לו על העצבים, או במחיצת הוריה הנודניקים. כך, מדי לילה, הוא חומק ועולה על מכונת הזמן הזאת.

המפגש עם כל יוצרי העבר הענקים עוזר לו לגבש את התפיסה הספרותית שלו ולהיחלץ ממשבר הכתיבה והזוגיות. "גיל חי בצעירותו בפריז ויש לו חיבה רומנטית לאותה תקופה בחייו", מסביר ווילסון. "זו היתה התקופה בה חייו המקצועיים היו בראשיתם, והוא התלבט מה הוא רוצה להיות כשיהיה גדול. הוא עמד אז מול צומת הדרכים המפורסם. כמובן שעכשיו, כשהוא נמצא שוב באותו מקום, הוא מתחיל להרהר באותם ימים ובדרך בה לא בחר ללכת".

"חצות בפריז" הוא הסרט השני בו ווילסון ומקאדמס משחקים זוג. הם כבר עשו זאת ב־2005 בלהיט "לדפוק חתונה". "בגלל שהפעם היחסים בינינו הרבה יותר אנטגוניסטיים מאשר בסרט הקודם, הייתי סקרן לראות איך זה יעבוד", הוא אומר. "ולמרות שהדמויות שלנו אינן מסתדרות ביניהן - אנחנו דווקא נהנינו מאוד לעבוד שוב ביחד".

חש בנוח. ווילסון עם קרלה ברוני ב"חצות בפריז"
חש בנוח. ווילסון עם קרלה ברוני ב"חצות בפריז"

אהבה זה כואב

הסרט החדש מהווה נקודת ציון משמעותית בקריירה של ווילסון (שהתפרסם בין היתר בזכות תפקידיו בסרטים "זולנדר" ו"מארלי ואני"). הוא עדיין מתאושש מהמשבר הקשה שפקד אותו לפני ארבע שנים. באוגוסט 2007 ניסה להתאבד בשל אהבתו הנכזבת לכוכבת קייט הדסון, שנטשה אותו. ווילסון, שסבל מדיכאון קשה, חתך את הוורידים ובלע כמויות גדולות של כדורים. למזלו, אחיו אנדרו מצא אותו והזעיק עזרה.

מאז ניסיון ההתאבדות הוא ממעט להופיע בתקשורת, כמעט נמנע מראיונות ולא משתתף במסעות יחסי הציבור לקידום סרטיו. למרות שהדסון היא כבר היסטוריה מבחינתו, ולמרות שהשתקם מהפרק האובדני בחייו, גם בקאן הוא סירב להעניק ראיונות והיה מוכן רק להשתתף במסיבת העיתונאים הרשמית, בה לא היה עליו להתעמת עם שאלות חודרניות ומציקות על חייו הפרטיים.

בכל מקרה, הוא נראה כיום מאושש ומאושר. אולי גם בזכות העובדה שהוא הפך לאב - בחודש ינואר האחרון, ווילסון בן ה־42 וחברתו ג'ייד דואל הביאו לעולם את הצאצא רוברט פורד ווילסון, שקרוי על שם אביו של השחקן. "הוא תינוק מאוד חמוד ומתוק", התפאר ווילסון כשהתארח לפני מספר חודשים באולפן של ג'יי לנו, "אבל אני כמעט לא ישן בגללו". בהזדמנות אחרת אמר, "חשבתי שלהחליף חיתולים יהיה דבר מאתגר, אבל כבר מהיום הראשון זה הלך לי בקלות. הרבה יותר קל להחליף חיתול מאשר גלגל מפונצ'ר. בכלל, אני מצליח להפתיע את עצמי שאני כזה אבא מסתגל".

לא בטוח שווילסון יוכל להראות בקרוב לבנו הפעוט את כל הקומדיות הפרועות (למשל סדרת "פגוש את הפוקרס") שעשה, אבל לפחות בהמשכון "מכוניות 2", הסרט המצויר לו ווילסון תרם את קולו, הילד יוכל לצפות תוך שנים ספורות. "מכוניות 2" תוצרת דיסני ופיקסאר, שדוהר אף הוא השבוע אל מסכינו, ממשיך לעסוק במעללי לייטנינג מקווין (או ספידי מקווין בעברית), מכונית המרוצים מס' 1 בעולם (ווילסון אחראי לקולות שהיא משמיעה).

הפעם הוא יוצא לחו"ל כדי להתחרות בגרנד פרי העולמי, שיקבע מיהי מכונית המרוץ המהירה בעולם. אבל הדרך לאליפות רצופה תלאות ומכשולים, כולל הרפתקת ריגול בינלאומית. "ספידי מקווין למד את הלקח בסרט הקודם - הוא התבגר והשתנה", מעיד ווילסון בפנים רציניות. "הוא הרבה יותר מיושב, אבל בסוף גם ב'מכוניות 2' הוא מסתבך בהרפתקאות".

___________________________________________________________________________________________________________

עוד פנאי פלוס: