מושב חירות, שבו מתגורר זוהר ליבה,
35, הגעתי בדיוק כשהוא השקה את הגינה שלו.
>> בואו להיות חברים של פנאי פלוס בפייסבוק
ליבה עומד בין עצי המנגו בג'ינס משופשף וישן, טי שירט לבנה וזקן של כמה ימים. את רעש הצפצופים והכבישים הסואנים מחליף רעש אחר: ממטרות פועלות, פעמוני רוח וציוץ ציפורים.
ליבה גר במושב מרוחק והסצנה לא ממש מעניינת אותו. הוא לא משחק את המשחק, לא מגיע להשקות, לא מתחכך עם האנשים הנכונים ולא יושב לדרינק עם השחקנים הנכונים. הוא בעיה, זוהר ליבה הזה.
חוץ מזוגיות קצרת טווח עם עדי הימלבלוי לפני ים שנים, מדובר בגבר הכי מיסינג אין אקשן בתעשייה. ניכר מאורח החיים הכפרי שלו שלא ממש בוער לו להיות סופרסטאר,
ואולי זה קצת בעוכריו. העובדה שלאף אחד מהקולגות שלי לא היה מושג שהוא נשוי פלוס שניים, מספרת את הסיפור של ליבה: מדובר בטיפוס פרטי. פרטי מדי.
"אני יודע מה צריך לעשות, יודע שאפשר להסתובב עם הילדים בתל אביב במקומות שיש צלמי פפראצי ודברים כאלה ושזה יכול לקדם אותי, אבל וואלה, לא בראש שלי".
"למה דווקא מושב? מה זאת אומרת? למה דווקא תל אביב? בדיוק אמרתי לאשתי לפני כמה ימים שלא הייתי בתל אביב כבר איזה חודש. שאלה אותי אם מפריע לי. אמרתי לה וואלה, לא. תאמיני לי, אני בקושי נמצא בתל אביב".
אני רואה שאתה מטפח גינה מטורפת.
"אני דור שני לחקלאים. אבא שלי היה חקלאי ויש לנו חווה בערבה. בגלל שהוא היה חקלאי בנואיבה, הוא קיבל אדמות בערבה וגידלנו מלונים, אבטיחים, תמרים. אז זה כאילו משהו שהוא חלק ממני כל העניין הזה של החיבור לטבע".
נשמע כיף, מרגיע ופסטורלי.
"כן, את יודעת, כיף לחיות כאן במושב. אבל יש בעיות אחרות במדינה שבה אנחנו חיים. אתה פותח את העיניים בבוקר וכבר חייב לאיזה מישהו 5,000 שקל. אי אפשר לחיות פה".
אז מה יהיה?
"תכלס? נשבר הזין".
תשכחו מכל מה שאתם יודעים על זוהר ליבה - את "טלנובלה בע"מ", "הכל דבש", את פרץ הערס שהוא מגלם בימים אלה בסדרה "נויורק" המשודרת מדי יום ב־Action yes, את "רוקדים עם כוכבים" - תעשו לו ולנו טובה ותשכחו גם את השתתפותו ב"ריקוד מסוכן" ("עשיתי את זה משיקולים כלכליים ואני לא מצטער או מתבייש", הוא מודה).
התפקיד שלו כדוד פורטל, אבא טרי וקשה יום ב"שביתה" של רני בלייר ו־yes (שלישי, 22:00, yes Drama), הולך להראות לכם באמת ממה הוא עשוי. וליבה, מתחת לזיפים ולעיניים הירוקות והקילומטראז' כדוגמן, מתגלה גם כשחקן אופי משובח. בסדרה מככבים ליבה, שלום מיכאלשווילי ועמוס תמם כעובדי מפעל כימיקלים פרטי בפאתי ירושלים.
דוד פורטל (ליבה) מפוטר בנסיבות מפוקפקות, ואלברט עמר (מיכאלשווילי) מחליט בצעד דרמטי להנהיג את הקולגות שלו לשביתה חריפה והולך ראש בראש עם הבוס (אלון אבוטבול). בכך מצטרפת "שביתה" ל־"30 ש"ח לשעה" של הערוץ הראשון, כסדרה הכי רלוונטית על המסך בימים של התעוררות המחאה החברתית.
"מאוד הזדהיתי עם דוד פורטל. אחרי שהבן הראשון שלי, איתי, נולד, היו שנתיים שבהן לא עבדתי במשחק. ממש שום דבר. אז עשיתי כל מיני עבודות. עבדתי קצת בגינון, עשיתי עבודות בעץ, מכרתי רהיטים, בניתי ארונות.
"ברור שהצד עם האגו שלי אמר: 'מה זה, למה אני צריך לעבוד בעוד עבודה? כבר עברתי דרך'. בשיא הכנות? נכון שלפעמים יש את תחושת הבושה הזאת. פעם אספתי ביצים פה באיזה לול. גם היום אני עדיין עובד בגננות ובעץ.
"למשל, יום אחד הקמתי גינה לאיזו מישהי, אז הילדים שלה פתאום באו ואמרו לי 'היי, אתה הבחור ההוא מ'האי'", והאבא אמר: 'אז מה, אין כסף במשחק, אה'?. אבל מרמור זה מותרות. אני מסתכל בסוף החודש אם אין או יש כסף. צריך לעבוד, אין ברירה".
זה הסיפור של האנשים במדינה הזאת, ושל "שביתה" - קשה להתקיים כאן.
"ברור. אני חושב ש'שביתה' רלוונטית, כי היא מייצגת את רוב האוכלוסייה. רוב החברים שלי הם אנשים שעובדים בנמל, בחברת חשמל, בגינון וכאלה.
"כל אחד מפחד על הפנסיה שלו ומה יהיה הלאה ולאף אחד אין ביטחון היום. כל המצב הזה שיש בכלל במדינה. מבחינה חברתית, מבחינה כלכלית ומבחינה ערכית".
אתה נשמע מיואש. שקלת פעם לעבוד למקום אחר? להתחיל מההתחלה?
"כן, אני ואורית (אורית שר, שחקנית, קואצ'רית ואשתו של ליבה, ל.א) חושבים על זה. מאוד קשה לי, אני מאוד אוהב את המדינה הזאת.
"יש לי חבר שנסע לפני כמה שנים לאוסטרליה בעקבות אח שלו, הוא היה מוכר שם תמונות והיום יש להם רשת של בייגל בר. שאלתי אותו 'תגיד לי, איך אוסטרליה? יש לך עבודה בשבילי?' והוא אמר לי: 'שמע, החיים פה מדהימים מבחינה כלכלית, נוח, נעים, אנשים עובדים, מרוויחים כסף. הדבר היחיד הוא שאין זה החמימות של הארץ'. אבל את יודעת מה? גם החמימות של הארץ כבר נעלמת.
"אני כבר לא לוקח טרמפיסטים. הייתי לוקח פעם, בעיקר חיילים. היום כבר לא. נשים בכלל אני לא לוקח - לא בקטע רע, פשוט עם כל הסיפורים של היום, אשה יכולה לעלות לאוטו ולהגיד, 'שמע, תביא לי 200 שקל או שאני אומרת שאנסת אותי'. מה אני צריך את כל הכאב ראש הזה?
"אני כבר מתחיל לחפש את הדברים האחרים. אז בוא ניסע אולי למקום אחר שאפשר לעבוד ולחיות שם בלי כל המתח הזה של כן סוגר את החודש או לא סוגר את החודש והאשראי והמסגרת".
רני בלייר, שביים אותך ב"שביתה", מקים מפלגה בשם ארץ חדשה עם אלדד יניב. תצביע?
"בטח שאצביע. רני הוא אחד האנשים הכי כריזמטיים שפגשתי. אני חושב שהוא באמת יכול לתרום בתחום. הוא בא ממקום נקי, וזה יכול לעורר פה איזה שינוי.
"שוב, במדינה שלנו כל אחד אומר, 'וואי, הוא במאי, מה הוא הולך לפוליטיקה', אבל לפעמים זה בא מהמקומות הכי לא צפויים, השינויים והדברים הכי נכונים בחיים שלנו. אם את שואלת אותי, הייתי מוחק פה את כל המשטר ובונה משהו אחר לגמרי. לא חסרה פה שחיתות, וזה עצוב. מוציאים לך את הרוח מהמפרשים".
למה אתה מתכוון?
"הרבה דברים רקובים כאן, למשל ביטוח לאומי. מקום שרק משלמים ומשלמים לו וכשבאמת צריכים אותו הוא לא שם. נפצעתי ברגל לא מזמן ומזל שהיה לי ביטוח, כי אם לא היה לי, אני לא יודע מה הייתי עושה, לאילו חובות כלכליים הייתי נכנס. הם פשוט עשו לי את המוות.
"זה גם לא נראה לי הגיוני שהם נותנים קצבה כזאת זעומה בגיל פנסיה. צריך לתת לאנשים את האופציה לא לשלם לביטוח לאומי אלא לחסוך לבד".
אז אתה בא להפגין במוצאי שבת?
"המחאה נכונה ומתאימה, אבל המאבק שלי כרגע הוא המאבק הביתי, להביא לחם הביתה ולשלם את החשבונות בזמן ולגדל את הילדים. אומרים שצריך שיהיה כאן קצת יותר בלגן וזה לא יכול להיות כזה שאנטי - תראי, ב'שביתה' הלכנו לצד השני, האלים, וזה נגמר, את יודעת, לא טוב".
בזמן שהקריירה שלו לוקחת שני צעדים קדימה, אחד אחורה, שניים קדימה ואז עוד אחד אחורה ("כולם אמרו לי שהייתי על הגל כשעשיתי את 'הכל דבש' ו'רוקדים עם כוכבים', אז אני ממש נזהר להגיד שעכשיו אני על הגל"), במישור האישי הוא דווקא פורח.
ליבה נשוי באושר לאורית שר, בין היתר קואצ'רית ומורה למשחק, שעבדה עם כמה מן השמות החמים בתעשייה, כולל יהודה לוי, נועה תשבי, תום אבני, יעל בר־זהר ודנה פרידר.
בנובמבר 2008 הם התחתנו, כאשר היתה בחודש החמישי להריונה עם בנם המשותף, איתי, היום 3 וחצי. מאז הם הספיקו להביא גם את יואב בן השנתיים.
"אני רוצה מלא ילדים. מלא. מצידי עוד חמישה, אם המצב הכלכלי יאפשר. אבל אני יודע שלא הרבה אנשים מודעים לכך שאני אבא ובעל".
למה זה, לדעתך?
"לא יודע. תמיד הייתי שומע דיבורים מהצד, גם ברווקות שלי, שאני בטח כל היום מזיין והולך למלא מסיבות וסמים וכאלה. אני הכי רחוק מזה. לא אגיד לך שישבתי בבית בחיבוק ידיים, אבל לא הייתי מהבליינים האלה אף פעם. זה לא משהו שעניין אותי. גם כשהייתי רווק, כשהייתי מכיר מישהי תמיד הייתי מנסה לראות איך היא תהיה כאמא".
ליבה לא יודע למה התדמית ההוללת שלו מסרבת להתפייד לחלוטין. אולי זה קשור לכך שהוא התחיל את קריירת הדוגמנות שלו עם אנחל בונני לפני יותר מעשור ("אנחל הצליח הרבה יותר ממני, עפו עליו. אותי שלחו לאירופה והרבה פעמים לא היתה לי עבודה והייתי מסתובב רק עם שטר של 20 אירו בכיס").
בכלל, ליבה טעם לא מעט מהחיים מעבר לים - אחרי שעשה קורס פילאטיס בלוס אנג'לס, הוא ניהל מכון בצ'ילה (שם מתגוררים אמו הביולוגית ושלושת אחיו) והספיק לגור גם בגרמניה, ברצלונה, פריז ומילאנו. עוד לפני זה, בגיל 22־25, הוא עבד כרקדן גוגו במסיבות באירופה.
רקדן גוגו? פרטים בבקשה.
"יום אחד יצאתי למועדון והתחלתי לרקוד. מנהלת המקום ניגשה אליי ושאלה אותי אם הייתי רוצה לעשות את זה ולקבל על זה כסף.
"הייתי צריך את הכסף כי לא ממש הלך לי בדוגמנות ובאירופה זה דבר לגמרי רגיל, אז החלטתי ללכת על זה. הייתי רוקד בחמישי, שישי, שבת, לפעמים גם ראשון. הייתי על פודיום כזה, אני מצד אחד ובחורה מצד שני. בסך הכל זה הצליח להחזיק אותי".
כשחזר לארץ הספיק לתחזק מערכת יחסים קצרצרה עם עדי הימלבלוי ונחשב לאחד הרווקים הנחשקים ביותר בתל אביב.
ואז הגיעה אורית."כן. היא אשה מאוד רוחנית. קואצ'ינג זה משהו שבאמת קטן עליה, היא כל כך מעבר לזה. הכרתי אותה כשבאתי אליה לשיעור משחק לפני איזה עשור. התחברנו ונהיינו חברים. לא זוג, סתם חברים למשך כמה שנים.
"יום אחד נסעתי לצפון לנקות קצת את הראש לבד. כל פינה שעצרתי בה, אם זה בכנרת או בצפת, אני מסתכל ואומר: 'וואי, איזה כיף היה אם הייתי פה עכשיו עם אורית'. ואז תפסתי את עצמי ואמרתי, 'יאללה, מה אתה בכלל חושב על זה, מה עוצר אותך?'
"התקשרתי אליה, באתי אליה הביתה ואמרתי לה שאני רוצה שהיא תהיה האמא של הילדים שלי ואני רוצה לחיות איתה לנצח. מאז הכל טק טק טק, כמו שאמרתי - הכל כמו פאזל".
>> את הראיון המלא תוכלו לקרוא בגיליון החדש של "פנאי פלוס"
_____________________________________________________________________________________________________________
עוד בפנאי פלוס :
- מה דעתכם על הלוק של עדי הימלבלוי ועמוס תמם?
