"לנפאלים יש אמרה עתיקה: 'אתה לא מחליט אם לטפס על ההר, ההר מחליט אם אתה תטפס עליו'. הסיפור שלי ממחיש זאת היטב.

"זה התחיל בטראק לאנאפורנה, שעשיתי עם חברים. ככל שעולים למעלה נעשה קר יותר, האוויר דליל יותר והשיפועים חדים יותר, ונהוג לעצור בדרך למשך יום אחד כדי לתת לגוף להסתגל למצב של חוסר חמצן. תוך כדי הליכה רואים את שש הפסגות של האנאפורנה המושלגת, ואני הייתי שיכור מכל היופי שנגלה לי. הלב והנשמה נפתחו.

>> לעוד סיפורים מעוררי השראה, לחצו כאן

"בשלב מסוים של המסע אחד החברים חש ברע וחזרתי איתו למטה. קבענו להיפגש עם השאר בתחנה הבאה. ירדנו לכפר, ובשתים בלילה חזרנו לטפס. עשינו זאת בשעת לילה כדי להימנע מהרוחות החזקות שמתחילות בצהרים.

"הטראק בנוי כך שעולים למעבר הרים מהצד המתון יחסית, ויורדים בצד התלול יותר. עם זאת, גם כשאומרים מתון, עדיין מדובר ברכס הרים אימתני. ידידי ואני עלינו זה אחר זה, צעד אחר צעד, כשכל צעד דורש כמה נשימות ארוכות. קשה לנשום, התיק כבד על הגב, כל פסיעה היא מאמץ.

"תוך כדי טיפוס במעלה השביל הבחנתי בסלע מוזר בצד הדרך. המשכתי ללכת, אבל הסלע לא הניח לי, ואחרי כמה צעדים נוספים החלטתי לעשות את מה שנחשב בהרים לדבר שלא ייעשה - לחזור לאחור.

"כשחזרתי והקפתי את הסלע, ראיתי שמדובר בבן אדם: גבר נפאלי קפוא, עטוף בשמיכת צמר שהייתה מכוסה בשלג כבד. האיש היה במצב קשה, פתיתי קרח קפאו על שפמו וזקנו, והוא כבר לא זז. כשקירבתי את פניי לשפתיו, ראיתי שהוא עדיין נושם, בכבדות, כמעט לא מרגישים, אבל עדיין חי ונושם.

"ניסיתי להעיר אותו, ללא הצלחה. נענעתי אותו קצת, דיברתי אליו, אבל שום דבר, הוא לא הגיב. הבנתי שהוא נמצא במצב מתקדם של מחלת הרים, שבה הגוף נכנס לאט לאט לתרדמת, כשהקור מזרז את קצב הדעיכה. ידעתי שהוא צריך חמצן באופן בהול ומקום חם להיות בו. תחנת הצלב האדום שעל פניה חלפנו נמצאה במרחק שלושה ימי הליכה מאחורינו. תחנת הצלב האדום הבאה נמצאה במרחק חצי יום הליכה מן הצד השני של הרכס, ועד שנגיע לשם, ידעתי, הוא ימות ללא ספק.

"הורדתי את התיק, וצעקתי לחברי שייקח אותו. הרמתי את הנפאלי בסחיבת פצוע, כמו שלימדו אותנו בצבא, והתחלתי לטפס איתו במעלה ההר כשאני סוחב אותו על גבי.

"הייתי גמור. כל השרירים שלי צעקו מכאב והריאות שלי שיוועו לחמצן. אחרי הליכה ממושכת פגשתי שני סבלים נפאלים שישבו לנוח. התברר שזה בכלל החבר שלהם, אלא שהם לא היו מודעים למצבו הקשה. לקח לי דקות ארוכות להסביר להם מה קרה לו ומה צריך לעשות. בסופו של דבר הם הסכימו לקחת את הבחור, אבל רק בתנאי שאקח במקומם שלושה תיקים כבדים של לקוחותיהם, כמה תיירות אירופאיות שעשו את הטראק בהליכה קלה בלי תיקים על הגב.

"היה לי ברור שאם אמשיך ללכת איתו לבדי, אקרוס בעצמי או שנגיע בחשיכה, מה שיהיה מאוחר מדי בשבילו. בלית ברירה הסכמתי, העמסתי שלושה תיקים כבדים על הגב, משהו כמו חמישים קילו, והמשכתי לנוע במעלה ההר, כשאני רואה את שני הנפאלים סוחבים את חברם ונעלמים במעבר ההרים.

"התיקים היו כבדים מאוד, ובשלב מסוים מעדתי, נפלתי על הגב והחלקתי במדרון התלול ישר לעבר התהום. עם שלושת התיקים, הייתי כמו צב שהפכו אותו על הגב. לא יכולתי להגיע עם הידיים והרגליים לקרקע כדי לייצב את עצמי ולעצור. התחלתי לצבור עוד ועוד תאוצה במדרון, כשאני מתקרב במהירות עצומה לתהום שהייתה פעורה מימיני. ממש ראיתי את המוות בעיניים.

"מטרים ספורים לפני התהום ראיתי סלע ענק מולי. הצלחתי איכשהו לשלוח אליו את רגל שמאל ולבעוט בו בכל הכוח - וניתזתי מהסלע כמו כדור של רובה לכיוון הנגדי, ישר לידיהם של מטפסים גרמנים שהיו במקרה בסביבה. הם תפסו אותי ועזרו לי לעמוד שוב על הרגליים. "כשהגעתי למטה ראיתי את הנפאלי בתחנה של הצלב האדום. הוא נראה הרבה יותר טוב ואפילו רצה לשלם לי, אבל כמובן שסירבתי. נשארתי שם יומיים להתאוששות כיוון שדפקתי את ברך שמאל, אבל הרגשתי מאושר שהצלתי חיים.

"אחר כך, בכל כפר שהגענו אליו בהמשך הדרך, אנשים הצביעו עלי ומחאו כפיים. התברר ששלושת הנפאלים, שחזרו לכפריהם, סיפרו סיפורי גבורה על הישראלי שהציל את חברם ממוות. הפעם האחרונה ששמעתי את הסיפור עליי הייתה כשחזרנו לקטמנדו. שם, באחת המסעדות המפורסמות בזמנו, 'הפומפרניקל',‬ היה תלוי על לוח המודעות מכתב משגרירות ישראל, שמבקש מכל הישראלים להיזהר ממחלת הגבהים ומספר את הסיפור על הישראלי שהציל נפאלי ממוות בהרים".‭

השורה התחתונה:

"מאז טיפסתי על הרים רבים, ביניהם הקילימנג'רו והמונט בלאנק. אם אני לא יוצא לטפס פעמיים בשנה, אני פקעת עצבים. השנה אני נוסע לטפס על ההר הכי גבוה באירופה Elbrus ובשנה הבאה אני מקווה לטפס על מקינלי שבאלסקה, ההר הכי גבוה באמריקה הצפונית. בעיניי, כיבוש ההר הוא הכיבוש של עצמך. הוא מלמד אותך חוזק וענווה".

___________________________________________________________________________________________________________

מה הסיפור שלכם?

אם גם לכם יש חוויה מיוחדת שעברם, אירוע שאתם מתים לשתף בו אחרים, או משהו אישי ששמרתם בבטן ועכשיו אתם מוכנים לספר עליו- צלצלו אלינו ל: 03-6386951 או שלחו מייל: farkash33@gmail.com

___________________________________________________________________________________________________________

לכל אדם יש סיפור:

  • כבוד עצמי: ברחה מהבית כדי להגשים חלום