צעירה צנומה בעלת פני מלאך יושבת על מיטת בית חולים גדולה, לוקחת מהרופא הניצב מולה שורה ארוכה של מזרקים, ומבצעת בעצמה את בדיקות הדם ההכרחיות. "אני רגילה לעשות את זה מאז שאני זוכרת את עצמי", היא מסבירה בפשטות.
>> לעוד כתבות בערוץ אנשים, לחצו כאן
אולה אזימוב בת ה־19 הייתה בת שלוש כאשר ביקשה מאביה כוס מים והוא נתן לה לשתות בקבוק שהכיל חומצה. היא טוענת כי האב עשה זאת בכוונה. הוא טוען כי זו הייתה רשלנות. מאז השתנו חייה לבלי הכר.
החומצה שרפה איברים פנימיים רבים, ביניהם כלי דם ראשיים, הלוע, הוושט, המעיים, הכבד והקיבה. את תזונתה היא מקבלת באמצעות שתי צינוריות, האחת מחוברת לווריד מרכזי והשנייה מחוברת ישירות לקיבה, והיא נושמת דרך פתח מיוחד שנעשה בגרונה. ניתוח מורכב המתבצע בארצות הברית עשוי לשפר את מצבה, אך לשם כך נדרש סכום של מיליון דולר, ועמותת "קו לחיים", שנרתמה לעזרתה של אולה, הצליחה לגייס עד כה כ־500 אלף שקל בלבד.
"החיים שלי נגמרו בגיל שלוש", היא אומרת. "הרגע שבו יתחילו מחדש יהיה רק אחרי הניתוח, ואני מקווה שזה יקרה בקרוב".אבא איים עליי שלא אספר
היא נולדה באוקראינה, בת שנייה להורים צעירים. האב יליד אזרבייג'ן, האם ככל הנראה ילידת אוקראינה. "לא עשיתי עבודת שורשים ואני לא מכירה את הפרטים של בני משפחתי", היא אומרת. כשהייתה בת שנתיים וחצי הגיעו בני המשפחה לישראל והתגוררו בקריית ים. אביה עבד בעבודות מזדמנות, אמה עבדה בניקיון, והיא, כך היא זוכרת, גדלה בבית שהיו בו אווירה של אלימות ופחד.
"קשה לשכוח דבר כזה. אני אמנם בת 19, אבל חלק גדול ממני נשאר שם, בגיל שלוש, גם מבחינה פיזית וגם מבחינה נפשית".
מה קרה?"ישנתי באותו לילה עם אמא במיטה. בשלב מסוים התעוררתי וביקשתי לשתות מים, ואמא אמרה לי שאלך לאבא ואבקש ממנו. אבא היה בסלון. ביקשתי ממנו לשתות, והוא אמר שבשירותים יש בקבוק עם מים. ניגשתי לשירותים, פתחתי את הבקבוק, והריח היה כל כך חזק, שאמרתי לו: 'אבא, זה לא מים'. הוא התעצבן שהתווכחתי איתו ודחף לי בכוח את הבקבוק לפה.
"זמן קצר אחר כך התחלתי להקיא. אמא התעוררה, הדליקה את האור, ואמרתי לה שנורא שורף לי בגרון ושאני רוצה מים. שתיתי ושוב הקאתי, וכשאמא שאלה מה שתיתי הצבעתי לעבר השירותים. בשלב הזה כנראה איבדתי את ההכרה".
היא אושפזה במצב קריטי במחלקה לטיפול נמרץ ילדים בבית החולים רמב"ם בחיפה. "הם הצילו אותי", היא אומרת. מאז הפך בית החולים לביתה השני. סיפרת בבית החולים מה קרה לך?"לא העזתי. גם אמא לא העזה. אני מניחה שמי שדיווח למשטרה היו האנשים בבית החולים. אבא דאג לכך שלא אעז לספר. הוא נהג לשבת ליד המיטה שלי במשך כל היום, ובכל פעם שחשש שאני הולכת לספר משהו, הוא הכניס את היד מתחת לשמיכה וצבט אותי חזק כדי שאשתוק. פעם אחת הוא אמר 'אם תעזי לספר מה קרה, את תקבלי עונש'.
"גם על אמא הוא איים. ובאמת, במשך שנים ארוכות שתקתי. לא העזתי לדבר. קראו לי 'הילדה השותקת' כי לא דיברתי עם אף אחד".
מה את זוכרת מאותם ימים?"בעיקר געגועים קשים לאמא. נורא רציתי לראות אותה, היא כל כך חסרה לי. אני זוכרת שיום אחד הצלחתי להשיג את מספר הטלפון שלה והתקשרתי אליה. שמעתי את הקול שלה ונורא בכיתי. היא שאלה איפה אני נמצאת, וכמה שבועות אחר כך היא באה לבקר אותי בבית החולים בלי שאף אחד ידע שהיא אמא שלי".
רק בבית החולים הרגשתי בבית
כשאולה אזימוב השתחררה מבית החולים אחרי כשנה, היא הועברה למשפחה אומנת בירושלים, "וזו הייתה התקופה הכי טובה בחיי. שלחו אותי למשפחה אמריקאית מקסימה שהיו לה ילדים גדולים. ההורים רצו עוד ילדים, ויחד איתי היה שם עוד ילד גדול שהיה חירש. אני זוכרת שבאחד הימים אמא שלו הגיעה ולקחה אותו, וזה קרע לי את הלב שאף אחד לא מגיע לקחת אותי, אבל המשפחה הייתה כל כך טובה אליי, שהתנחמתי.
"בהתחלה העבירו אותי למשפחה של חרדים בירושלים, בית עם הרבה ילדים, וזו הייתה תקופה נוראה מבחינתי. לא הסתדרתי, אז הוציאו אותי משם והחליטו שאעבור להוסטל בקריית אתא, שבו חיים ילדים עם מוגבלויות. באותה תקופה חשבו שזה המקום הכי נכון בשבילי".
ואיך היה שם?"הגעתי למקום יפה, וילה גדולה עם גינה ואנשים טובים שטיפלו בי, אבל המקום לא התאים לי. הילדים מסביב היו עם מוגבלויות שונות, אוטיזם, פיגור שכלי, שיתוק מוחין, הם לא יכלו לעשות כמעט כלום, ואני יכולה לעשות הכל חוץ מהמגבלה הקשה של הבליעה והעיכול. היה לי קשה מאוד להיות שם. כשבגרתי, התחלתי לברוח משם למחלקת הילדים בבית החולים רמב"ם. רק שם הרגשתי בבית".
הגוף שלי הולך וקורס
ההורים לא חיפשו אותך?
"היה אסור להם להתקרב אליי בלי אישור. בשלב מסוים, כשביקשתי לראות את אמא, חיפשו אותה והפגישו בינינו. הייתי כבר בת עשר, אחרי שנים שלא ראיתי אותה. כיוון שאסור היה לה לדעת איפה אני שוהה, הפגישה התקיימה בקריון בקריית ביאליק. אמא הגיעה עם אחי הגדול ועם אחותי הקטנה.
"במהלך השנים נולדו לאמא עוד בן ובת מגברים אחרים, ועם הזמן הם הוצאו מחזקתה. אני הגעתי לפגישה עם עובדת סוציאלית ועם אם הבית של ההוסטל. כשראיתי את אמא, פרצנו שתינו בבכי נורא".
את לא כועסת עליה?"אני לא מסוגלת לכעוס עליה. למרות שהיא לא נלחמה עליי ולא הגנה עליי, היא אמא שלי. אני זוכרת יום אחד, כשלקחו אותי מההוסטל לאחד מהאשפוזים שלי בבית החולים. הייתי עצובה נורא. אמא באה לבקר ואני אמרתי לה שאני רוצה למות. כשהיא שאלה למה, אמרתי: 'כי אני מפלצת', ואמא ענתה לי שאני המפלצת הכי יפה שיש ושהכי חשוב זה שאני שלה.
"היום, כדי להסתיר את הכיעור, יש לי חמישה קעקועים על הגוף ולכל אחד מהם יש משמעות. באחד מהקעקועים כתוב: 'לעולם אל תשכח מאיפה אתה בא ולאן אתה הולך'. המשפט הזה מלווה אותי כל החיים"
אמה נפטרה כשהייתה בת 13. "כל השנים הללו, גם כשלא נפגשנו, אמא התקשרה אליי ביום הולדתי. באותו יום היא לא התקשרה והבנתי שקרה משהו. כעבור חודשיים הגיעו להוסטל להודיע לי שהיא נפטרה. אמרו שמצאו אותה מוטלת בים ושהיא מתה מאלכוהול. עד היום אני לא מאמינה שהיא איננה". מה עם אביך? מה את יודעת עליו?"אחי הגדול התקרב אליו במהלך השנים. ביום הולדתו ה־17 באתי אליו ואבא היה שם. אני זוכרת שהוא רצה לשבת קרוב אליי, ולי היה נורא קשה עם זה. בהמשך נפגשנו עוד כמה פעמים בחברת אנשים נוספים. אחי אמר לי שהוא השתנה, אבל אני לא האמנתי. רציתי לבדוק אותו וביקשתי שניפגש לבד, ויום אחד הוא הגיע לחדר שלי בהוסטל. פחדתי מאוד מהפגישה איתו, אבל אמרתי לעצמי שאני חייבת לשאול שאלות ולקבל סוף סוף תשובות".
מה שאלת אותו?"ישבתי מולו, וכל הזמן עברו לי בראש תמונות מאותו לילה וממה שהוא עשה לי כילדה, המכות, החומצה, הפחד. אמרתי לו: 'אבא, למה עשית את זה?', והוא ענה: 'בחיים לפעמים צריך לעשות מעשים שלא תמיד רוצים'. הוא ענה, ואני שתקתי".
והיום יש לך הסבר לשאלה למה הוא עשה את זה?
"אני חושבת שהוא פשוט לא אהב אותי".
חמש שנים לאחר המעשה, בשנת 2003, הורשע אביה של אולה בשימוש רשלני בחומר רעיל ונדון ל־12 חודשי מאסר בפועל ולשלוש שנים מאסר על תנאי. לטענתו, ביקש להתאבד והכין את בקבוק החומצה לעצמו אולם אולה שתתה אותה בטעות.
אולה עצמה לא התלוננה עד היום על המעשה. "למרות שהוא האיש שהפך אותי למפלצת והרס לי את החיים, משהו בפנים עוצר אותי. זה אבא שלי, וקשה לי לחשוב שבגללי הוא יישב שנים ארוכות בכלא. זה גם יגזול ממני הרבה כוחות, שכרגע אני מעדיפה להפנות למלחמה על הצלת החיים שלי".
כיום היא מתגוררת בשכירות בבית קטן בקריית ביאליק. היא מתקיימת מקצבת הביטוח הלאומי ומעזרה של חברים ומקווה שיבוא יום ותוכל לצאת לעבוד. בחודשים האחרונים היא מצויה בקשר זוגי עם כריסטיאן, עולה חדש מצ'ילה, "והוא, החתולה והכלבה שאני מגדלת הם המשפחה הקטנה שלי". אנחנו מקיימות את הריאיון במחלקה הפנימית בבית החולים רמב"ם בחיפה, שם אושפזה לאחרונה לאחר שחלה ירידה דרסטית במשקלה. "הגעתי לבית החולים כשאני שוקלת 25 ק"ג. הצינור שדרכו קיבלתי הזנה לקיבה גרם לי לזיהום. עכשיו אני מקבלת הזנה דרך וריד מרכזי ואני צריכה להיות מחוברת למכשיר במשך 12 שעות, אבל אני מבינה שלא אוכל להמשיך כך עוד הרבה זמן. הגוף שלי הולך וקורס והזמן פועל לרעתי". יש לכך פתרון?"יש ניתוח שאמור לשחזר או לבנות מחדש כמעט את כל המערכות הפנימיות בגוף, אבל רק מעט מאוד רופאים בעולם מוכנים לקחת את הסיכון ולבצע ניתוח כל כך מורכב. רופא בטקסס ראה את התיק הרפואי שלי ואמר שהוא מוכן לנסות, ואני מוכנה להסתכן בניתוח הזה כי ממילא אין לי מה להפסיד".
הבעיה היא שמדובר בניתוח יקר מאוד, שהיא, כמובן, לא יכולה לממן. "עד עכשיו אספנו רק 500 אלף שקל וזה לא מספיק. ולמרות הכל, אני מקווה שאעבור את הניתוח כבר השנה. אני חולמת שעד חודש מאי, כשאחגוג יום הולדת עשרים, אוכל להיוולד מחדש".
- העברת תרומות ניתן להתקשר ל"קו לחיים," טל': ,03-9250505 ולציין כי התרומה היא עבור אולה אזימוב. ניתן גם לעשות זאת בהעברה בנקאית לבנק הפועלים, סניף 532 חשבון ,492218 על שם "קו לחיים" עבור אולה אזימוב. ניתן גם לשלוח את התרומה ישירות בדואר ל"קו לחיים," רחוב גונן 15 פתח תקווה ,49170 ולציין כי התרומה היא עבור אולה אזימוב.
- אפשר גם דרך אתר קו לחיים
_________________________________________________________________________________________________________________________________________
עוד באנשים:
- רן כרמי הציל חייל שנלכד במסוק בוער
